הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י שֹׁלֵ֤חַ מַלְאָךְ֙ לְפָנֶ֔יךָ לִשְׁמָרְךָ֖ בַּדָּ֑רֶךְ וְלַהֲבִ֣יאֲךָ֔ אֶל־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר הֲכִנֹֽתִי: הִשָּׁ֧מֶר מִפָּנָ֛יו וּשְׁמַ֥ע בְּקֹל֖וֹ אַל־תַּמֵּ֣ר בּ֑וֹ כִּ֣י לֹ֤א יִשָּׂא֙ לְפִשְׁעֲכֶ֔ם כִּ֥י שְׁמִ֖י בְּקִרְבּֽוֹ: כִּ֣י אִם־שָׁמוֹעַ֤ תִּשְׁמַע֙ בְּקֹל֔וֹ וְעָשִׂ֕יתָ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֑ר וְאָֽיַבְתִּי֙ אֶת־אֹ֣יְבֶ֔יךָ וְצַרְתִּ֖י אֶת־צֹרְרֶֽיךָ: כִּֽי־יֵלֵ֣ךְ מַלְאָכִי֘ לְפָנֶיךָ֒ וֶהֱבִֽיאֲךָ֗ אֶל־הָֽאֱמֹרִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהַפְּרִזִּי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י וְהִכְחַדְתִּֽיו:
וכבר האריכו המפרשים בביאור הפסוק, והרי לאחר חטא העגל היה העונש "ושלחתי לפניך מלאך", ומדוע כאן קודם חטא העגל כבר נאמר "הנה אנכי שלח מלאך לפניך"?
ויכוח המין ורב אידית
אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב ואל משה אמר עלה אל ה', עלה אלי מיבעי ליה! אמר ליה: זהו מטטרון, ששמו כשם רבו, דכתיב כי שמי בקרבו. - אי הכי ניפלחו ליה! - כתיב אל תמר בו - אל תמירני בו. - אם כן לא ישא לפשעכם למה לי? - אמר ליה: הימנותא בידן, דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, דכתיב ויאמר אליו אם אין פניך הלכים וגו'. (סנהדרין לח, ב).
ואבאר "אמר מין אחד לרב אידית, כתוב ואל משה אמר עלה אל ה', והרי צריך לומר עלה אלי?, אמר לו רב אידית, זהו מטטרון, ששמו כשם רבו, ככתוב כי שמי בקרבו. שאל המין, אם כן, נעבוד לו, השיב לו רב אידית, הרי כתוב אל תמר בו, אל תמירני בו. שאל המין, אם כן למה נאמר כי לא ישא לפשעכם, השיב רב אידית, אמונה היא בידינו, שאפילו לשליח לא קבלנוהו, ככתוב ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה.
והדברים טעונים ביאור...
מהו זה ש"שמו כשם רבו" וכיצד מתבאר בזה הפסוק?
אימתי נתבקשנו לקבלו לשליח?
ומדוע הביא רב אידית את הפסוק "אם אין פניך הלכים" וגו', ולא את הפסוק שלפניו"פני ילכו"?
ואם כי לא נוכל לעמוד על סודם, ננסה להטעים מעט הדברים.
דעת הרמב"ן - בין מלאך ש"שמי בקרבו", למלאך ש"לא אעלה בקרבך"
כתב הרמב"ן "ועל דרך האמת, המלאך הזה שהובטחו בו בכאן הוא המלאך הגואל (בראשית מח טז) אשר השם הגדול בקרבו, כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו ד), והוא שאמר אנכי האל בית אל (בראשית לא יג), כי דרך המלך לשכון בביתו, ויקראנו הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא. ורבותינו אמרו (סנהדרין לח ב) כי הוא מטטרון, והוא שם למורה הדרך".
וכבר קדמו דברי הרמב"ן בזה במקום אחר.
"על דרך האמת, המלאך הזה הוא המלאך הגואל, שנאמר כי שמי בקרבו, הוא שאמר ליעקב אנכי האל בית אל, ובו נאמר ויקרא אליו אלהים, אבל יקרא במדה ההיא מלאך בהנהגת העולם, וכן כתיב ויוציאנו ה' ממצרים. וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ונאמר ומלאך פניו הושיעם, כלומר מלאך שהוא פניו, כדכתיב פני ילכו והניחותי לך. והוא שנאמר בו ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא". (שמות ג, ב).
הוי אומר - מלאך זה, הינו הנהגת הקב"ה בעצמו על ידי המדה הנקראת "מלאך".
ואמנם אין המלאך הזה, המלאך האמור בפרשת כי תשא לאחר חטא העגל.
וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי: אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־ אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ:
ומבאר זאת הרמב"ן בקצרה
"והנה כאשר המלאך הזה שוכן בקרב ישראל לא יאמר הקדוש ברוך הוא לא אעלה בקרבך, כי שמו בקרבו, והוא בקרב ישראל, אבל כשחטאו בעגל רצה לסלק שכינתו מתוכם ושיהיה מלאך משלוחיו הולך לפניהם".
הוי אומר - מלאך זה, היא הנהגה שאינה מושגחת בצורה ישירה על ידי הקב"ה, אלא על ידי המלאך.
ביאור המלבי"ם - שליח שאדוניו אתו, ושליח שאין אדוניו אתו.
ונביא מדברי המלבי"ם בהסבר ענין זה
"ולדעתי המלאך שיעד עתה להנהגתם הוא ענין אחד מן המלאך שיעד אחר חטא העגל, שכבר בארתי בפ' שופטים בענין המלאך שהתראה אל גדעון, שהמלאך יהיה לפעמים שליח שאין אדוניו אתו, ולפעמים ה' מדבר ופועל בו והוא שליח שאדוניו אתו, וה' שוכן בקרבו, וגדעון היה לו ספק במלאך שהתראה אליו ובקש אות שיברר לו שהוא מלאך שה' שוכן בקרבו, וזה יתברר לו ע"י שיקבל מאתו קרבן שהמלאך לא יקבל קרבן וזובח לאלהים יחרם, וע"י שקבל מאתו קרבן ידע שה' שוכן בקרבו, כמ"ש ועשית לי אות שאתה מדבר עמי, משא"כ מלאך של מנוח לא קבל קרבן לעצמו כמ"ש ואם תעשה עולה לה' תעלנה כי היה שליח שאין אדוניו אתו".
"שלפעמים יהיה המלאך שליח שאין אדוניו אתו רק מסר בידו הכח לפעול כפי הצורך אל הנס והפלא, וזה לא יביט כלל אל מעשה בני אדם כי הוא שליח בלא תנאי, שאף אם ימרו העם ויעותו את דרכם הוא מחויב לעשות שליחותו כל עוד לא תגיעהו פקודת ה' לבטל השליחות, ולפעמים יהיה המלאך שליח שאדוניו אתו, ר"ל שעקר הפעולה יעשה ה' בעצמו, רק שכל פעולותיו שיעשה גם בעצמו הם ע"י שלוחיו ומלאכיו, ואז לא תקרא הפעולה על שם המלאך רק על שם ה' השוכן ומתלבש בו, ואז יקרא המלאך בשם ה' כי שמו בקרבו".
"ויש הבדל בזה, שהמלאך שאדוניו אתו יקרא בשם האדון, וחייבים לשמוע בקולו ומצותיו כי ה' דובר בו והממרה את פיו הוא כממרה את פי ה' בפניו שחטאו גדול מאד, אבל המלאך שאין אדוניו אתו הוא אין לו לצוות ולהזהיר ואין חייבים לשמוע מצותיו".
"ומלאך כזה יעד להם עתה במ"ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך, שהוא מלאך שיהא מרכבה ומעון לשכינת ה' אשר ישכון בקרבו, שהשם אשר שמו בקרבו באמצעות מלאכו ישמור אותך בדרך ויביאך אל המקום אשר הכינותי".
"משא"כ אחר חטא העגל רצה לשלוח שליח שאין אדוניו אתו, רק שמסר בידו הכח לעשות נסים ולשדד הטבע לצרכם, ובאר שם כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך, ר"ל כי יש הבדל בין הממרה פי מלך בפניו שזה נקרא מורד במלכות וענשו כבד מאד, ובין העובר על מצות המלך שלא בפניו שזה רק חטא פרטי וניתן למחילה, וע"כ אמר שאם יהיה שליח שאדוניו אתו כמו שיעד בפ' משפטים, אם יחטאו יחשב זה כמורד במלכות שמים בפניו ויתחייבו כליה, וע"כ לא אעלה בקרבך רק ימסור הכח להמלאך לשמרם ולהביאם אל הארץ, וע"כ לא צוה שם שישמעו בקולו, כי מלאך הזה אין לו ענין עם העם לצוותם או להזהירם, כי לא נשלח רק לשמרם ולהביאם אל הארץ ואין לו להביט על מעשיהם כלל".
מבאר המלבי"ם את החילוק בין שני הבחינות, שבשניהם אמנם נאמר "מלאך", אך בעוד הראשון הוא הנהגת ה' בעולם, וה' שוכן בקרבו של המלאך, ועיקר הפעולה נעשית על ידי ה' בעצמו באמצעות המלאך, השני, הוא שליח שנמסר בידו הכח לפעול, על פי ההוראות שקבל, וכעת הביצוע נמסר בידו, ואין ה' שוכן בקרבו.
ואמנם, יש בחינה אחרת למעלה משניהם
ובמכת בכורות, כותב הרמב"ן "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים - ולא על ידי השליח השלוח מאתו יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ, והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון.... ודרשו אני ה', אני הוא ולא אחר, שהוא אחד ואין אלהים עמו למחות על ידו, וזהו ענין המדרש הזה:
ויתכן לומר, וכן נראה מדברי הרמב"ן, שעל בחינה זו נאמר בתורה "פָּנִ֣ים׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר ה' עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ".
ונכונים אנו אל ביאור דברי הגמרא
אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב ואל משה אמר עלה אל ה', עלה אלי מיבעי ליה! אמר ליה: זהו מטטרון, ששמו כשם רבו, דכתיב כי שמי בקרבו.
ומפרש הרמב"ן "אבל בתלמוד שאלו עלה אלי מיבעי ליה, ולכן אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו, כלומר ואל משה אמר השם הנזכר בתחלת הענין, ויאמר ה' אל משה, עלה אל מטטרון שנקרא בשמי ה'. והטעם, עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול, והכונה כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד ה' ולא יבא אל השם המיוחד, כי לא יראני האדם וחי".
ולכך שאל המין "אי הכי ניפלחו ליה" וענה לו רב אידית "כתיב אל תמר בו - אל תמירני בו".
ובמה שהשיב לו רב אידית "אמר ליה: הימנותא בידן, דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, דכתיב ויאמר אליו אם אין פניך הלכים וגו'".
הנה, המקרא שהביא רב אידית, טעון הוא ביאור "וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ: וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה:" והרי כבר אמר לו ה' "פני ילכו" ומדוע אמר משה "אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה"?
וכבר הרגיש בזה רש"י וכתב "ויאמר אליו - בזו אני חפץ, כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה". ותמה עליו הרמב"ן "וחלילה שיאמר אם אין פניך הולכים אחרי שהבטיחו פני ילכו".
ומבאר הרמב"ן
"אז ענה לו הקדוש ברוך הוא פני ילכו - מלאך הברית אשר אתם חפצים שבו יראו פני, שעליו נאמר בעת רצון עניתיך, כי שמי בקרבו, והניחותי - אותו לך - שלא אתנהג עמך במדת הדין עזה, אלא במדה כלולה במדת הרחמים, מלשון והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך, והוא כענין שנאמר וכלה אפי והניחותי חמתי בם".
"אז ענה משה אם אין פניך - בעצמך ובכבודך הולכים, אל תעלנו מזה - שתהיה עמנו פנים בפנים, כי כן היו התנאין בפרשת וארא".
וזהו שאמר לו רב אידית למין, שלא קיבלנוהו למלאך אפילו בפרוונקא, ולמדו מן הפסוק "אם אין פניך הלכים" וגו', ולא מן הפסוק שלפניו "פני ילכו והניחתי לך".
לסיכום:
למדנו מדברי הרמב"ן, ומביאורו של המלבי"ם, שב' הנהגות הם.
הנהגה אחת, היא הנהגה ישירה של הקב"ה על ידי המלאך, מלאך זה הוא "שליח שאדוניו אתו", והפעולה היא פעולת השי"ת על ידי המלאך.
הנהגה שניה, היא הנהגה בה כביכול נמסר הכח ביד המלאך לעשות את שליחותו, ולשנות את הטבע לצורך כך.
ולכך, קודם שחטאו בעגל, נאמר להם "הנה אנכי שולח מלאך לפניך" "שמע בקולו ואל תמר בו" "כי שמי בקרבו", שמלאך זה שאדוניו איתו, הרי זה פעולת השי"ת בעצמו על ידי השליח, וכשחוטאים, מיד נענשים, ונפסקת הפעולה ההיא.
ועל כן, לאחר שחטאו, אומר השי"ת למשה, "עוד רגע אחד אעלה בקרבך וכלתיך", וכבר אינם ראויים ומתאימים להשגחה זו, ולכך נאמר "ושלחתי מלאך לפניך.. כי לא אעלה בקרבך" מלאך זה מרגע שנשלח, הרי הוא מבצע את הפעולה. (כמובן, כל עוד לא ביטל המשלח את השליחות).
ולאחר תפילת משה, אמר לו השי"ת "פני ילכו והניחותי לך", והכוונה היא כמו שכתוב "ומלאך פניו הושיעם", וכפי שכותב הרמב"ן "כלומר מלאך שהוא פניו, כדכתיב פני ילכו והניחותי לך".
אמנם משה, לא הסכים לקבלו אפילו ב'פרוונקא', ואומר "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה... הלא בלכתך עמנו", כאן מבקש משה את ההנהגה השלישית, הנעלה ביותר. שילך עמנו הקב"ה בכבודו ובעצמו, לא על ידי שליח, אלא "פנים בפנים".
וכבר האריכו המפרשים בביאור הפסוק, והרי לאחר חטא העגל היה העונש "ושלחתי לפניך מלאך", ומדוע כאן קודם חטא העגל כבר נאמר "הנה אנכי שלח מלאך לפניך"?
ויכוח המין ורב אידית
אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב ואל משה אמר עלה אל ה', עלה אלי מיבעי ליה! אמר ליה: זהו מטטרון, ששמו כשם רבו, דכתיב כי שמי בקרבו. - אי הכי ניפלחו ליה! - כתיב אל תמר בו - אל תמירני בו. - אם כן לא ישא לפשעכם למה לי? - אמר ליה: הימנותא בידן, דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, דכתיב ויאמר אליו אם אין פניך הלכים וגו'. (סנהדרין לח, ב).
ואבאר "אמר מין אחד לרב אידית, כתוב ואל משה אמר עלה אל ה', והרי צריך לומר עלה אלי?, אמר לו רב אידית, זהו מטטרון, ששמו כשם רבו, ככתוב כי שמי בקרבו. שאל המין, אם כן, נעבוד לו, השיב לו רב אידית, הרי כתוב אל תמר בו, אל תמירני בו. שאל המין, אם כן למה נאמר כי לא ישא לפשעכם, השיב רב אידית, אמונה היא בידינו, שאפילו לשליח לא קבלנוהו, ככתוב ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה.
והדברים טעונים ביאור...
מהו זה ש"שמו כשם רבו" וכיצד מתבאר בזה הפסוק?
אימתי נתבקשנו לקבלו לשליח?
ומדוע הביא רב אידית את הפסוק "אם אין פניך הלכים" וגו', ולא את הפסוק שלפניו"פני ילכו"?
ואם כי לא נוכל לעמוד על סודם, ננסה להטעים מעט הדברים.
דעת הרמב"ן - בין מלאך ש"שמי בקרבו", למלאך ש"לא אעלה בקרבך"
כתב הרמב"ן "ועל דרך האמת, המלאך הזה שהובטחו בו בכאן הוא המלאך הגואל (בראשית מח טז) אשר השם הגדול בקרבו, כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כו ד), והוא שאמר אנכי האל בית אל (בראשית לא יג), כי דרך המלך לשכון בביתו, ויקראנו הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא. ורבותינו אמרו (סנהדרין לח ב) כי הוא מטטרון, והוא שם למורה הדרך".
וכבר קדמו דברי הרמב"ן בזה במקום אחר.
"על דרך האמת, המלאך הזה הוא המלאך הגואל, שנאמר כי שמי בקרבו, הוא שאמר ליעקב אנכי האל בית אל, ובו נאמר ויקרא אליו אלהים, אבל יקרא במדה ההיא מלאך בהנהגת העולם, וכן כתיב ויוציאנו ה' ממצרים. וכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, ונאמר ומלאך פניו הושיעם, כלומר מלאך שהוא פניו, כדכתיב פני ילכו והניחותי לך. והוא שנאמר בו ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא". (שמות ג, ב).
הוי אומר - מלאך זה, הינו הנהגת הקב"ה בעצמו על ידי המדה הנקראת "מלאך".
ואמנם אין המלאך הזה, המלאך האמור בפרשת כי תשא לאחר חטא העגל.
וְשָׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת־הַֽכְּנַעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי: אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן־ אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ:
ומבאר זאת הרמב"ן בקצרה
"והנה כאשר המלאך הזה שוכן בקרב ישראל לא יאמר הקדוש ברוך הוא לא אעלה בקרבך, כי שמו בקרבו, והוא בקרב ישראל, אבל כשחטאו בעגל רצה לסלק שכינתו מתוכם ושיהיה מלאך משלוחיו הולך לפניהם".
הוי אומר - מלאך זה, היא הנהגה שאינה מושגחת בצורה ישירה על ידי הקב"ה, אלא על ידי המלאך.
ביאור המלבי"ם - שליח שאדוניו אתו, ושליח שאין אדוניו אתו.
ונביא מדברי המלבי"ם בהסבר ענין זה
"ולדעתי המלאך שיעד עתה להנהגתם הוא ענין אחד מן המלאך שיעד אחר חטא העגל, שכבר בארתי בפ' שופטים בענין המלאך שהתראה אל גדעון, שהמלאך יהיה לפעמים שליח שאין אדוניו אתו, ולפעמים ה' מדבר ופועל בו והוא שליח שאדוניו אתו, וה' שוכן בקרבו, וגדעון היה לו ספק במלאך שהתראה אליו ובקש אות שיברר לו שהוא מלאך שה' שוכן בקרבו, וזה יתברר לו ע"י שיקבל מאתו קרבן שהמלאך לא יקבל קרבן וזובח לאלהים יחרם, וע"י שקבל מאתו קרבן ידע שה' שוכן בקרבו, כמ"ש ועשית לי אות שאתה מדבר עמי, משא"כ מלאך של מנוח לא קבל קרבן לעצמו כמ"ש ואם תעשה עולה לה' תעלנה כי היה שליח שאין אדוניו אתו".
"שלפעמים יהיה המלאך שליח שאין אדוניו אתו רק מסר בידו הכח לפעול כפי הצורך אל הנס והפלא, וזה לא יביט כלל אל מעשה בני אדם כי הוא שליח בלא תנאי, שאף אם ימרו העם ויעותו את דרכם הוא מחויב לעשות שליחותו כל עוד לא תגיעהו פקודת ה' לבטל השליחות, ולפעמים יהיה המלאך שליח שאדוניו אתו, ר"ל שעקר הפעולה יעשה ה' בעצמו, רק שכל פעולותיו שיעשה גם בעצמו הם ע"י שלוחיו ומלאכיו, ואז לא תקרא הפעולה על שם המלאך רק על שם ה' השוכן ומתלבש בו, ואז יקרא המלאך בשם ה' כי שמו בקרבו".
"ויש הבדל בזה, שהמלאך שאדוניו אתו יקרא בשם האדון, וחייבים לשמוע בקולו ומצותיו כי ה' דובר בו והממרה את פיו הוא כממרה את פי ה' בפניו שחטאו גדול מאד, אבל המלאך שאין אדוניו אתו הוא אין לו לצוות ולהזהיר ואין חייבים לשמוע מצותיו".
"ומלאך כזה יעד להם עתה במ"ש הנה אנכי שולח מלאך לפניך, שהוא מלאך שיהא מרכבה ומעון לשכינת ה' אשר ישכון בקרבו, שהשם אשר שמו בקרבו באמצעות מלאכו ישמור אותך בדרך ויביאך אל המקום אשר הכינותי".
"משא"כ אחר חטא העגל רצה לשלוח שליח שאין אדוניו אתו, רק שמסר בידו הכח לעשות נסים ולשדד הטבע לצרכם, ובאר שם כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך, ר"ל כי יש הבדל בין הממרה פי מלך בפניו שזה נקרא מורד במלכות וענשו כבד מאד, ובין העובר על מצות המלך שלא בפניו שזה רק חטא פרטי וניתן למחילה, וע"כ אמר שאם יהיה שליח שאדוניו אתו כמו שיעד בפ' משפטים, אם יחטאו יחשב זה כמורד במלכות שמים בפניו ויתחייבו כליה, וע"כ לא אעלה בקרבך רק ימסור הכח להמלאך לשמרם ולהביאם אל הארץ, וע"כ לא צוה שם שישמעו בקולו, כי מלאך הזה אין לו ענין עם העם לצוותם או להזהירם, כי לא נשלח רק לשמרם ולהביאם אל הארץ ואין לו להביט על מעשיהם כלל".
מבאר המלבי"ם את החילוק בין שני הבחינות, שבשניהם אמנם נאמר "מלאך", אך בעוד הראשון הוא הנהגת ה' בעולם, וה' שוכן בקרבו של המלאך, ועיקר הפעולה נעשית על ידי ה' בעצמו באמצעות המלאך, השני, הוא שליח שנמסר בידו הכח לפעול, על פי ההוראות שקבל, וכעת הביצוע נמסר בידו, ואין ה' שוכן בקרבו.
ואמנם, יש בחינה אחרת למעלה משניהם
ובמכת בכורות, כותב הרמב"ן "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים - ולא על ידי השליח השלוח מאתו יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ, והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון.... ודרשו אני ה', אני הוא ולא אחר, שהוא אחד ואין אלהים עמו למחות על ידו, וזהו ענין המדרש הזה:
ויתכן לומר, וכן נראה מדברי הרמב"ן, שעל בחינה זו נאמר בתורה "פָּנִ֣ים׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר ה' עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ".
ונכונים אנו אל ביאור דברי הגמרא
אמר ההוא מינא לרב אידית: כתיב ואל משה אמר עלה אל ה', עלה אלי מיבעי ליה! אמר ליה: זהו מטטרון, ששמו כשם רבו, דכתיב כי שמי בקרבו.
ומפרש הרמב"ן "אבל בתלמוד שאלו עלה אלי מיבעי ליה, ולכן אמרו זה מטטרון ששמו כשם רבו, כלומר ואל משה אמר השם הנזכר בתחלת הענין, ויאמר ה' אל משה, עלה אל מטטרון שנקרא בשמי ה'. והטעם, עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגדול, והכונה כי משה יבא בתוך הענן אשר שם כבוד ה' ולא יבא אל השם המיוחד, כי לא יראני האדם וחי".
ולכך שאל המין "אי הכי ניפלחו ליה" וענה לו רב אידית "כתיב אל תמר בו - אל תמירני בו".
ובמה שהשיב לו רב אידית "אמר ליה: הימנותא בידן, דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, דכתיב ויאמר אליו אם אין פניך הלכים וגו'".
הנה, המקרא שהביא רב אידית, טעון הוא ביאור "וַיֹּאמַ֑ר פָּנַ֥י יֵלֵ֖כוּ וַהֲנִחֹ֥תִי לָֽךְ: וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אִם־אֵ֤ין פָּנֶ֙יךָ֙ הֹלְכִ֔ים אַֽל־תַּעֲלֵ֖נוּ מִזֶּֽה:" והרי כבר אמר לו ה' "פני ילכו" ומדוע אמר משה "אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה"?
וכבר הרגיש בזה רש"י וכתב "ויאמר אליו - בזו אני חפץ, כי על ידי מלאך אל תעלנו מזה". ותמה עליו הרמב"ן "וחלילה שיאמר אם אין פניך הולכים אחרי שהבטיחו פני ילכו".
ומבאר הרמב"ן
"אז ענה לו הקדוש ברוך הוא פני ילכו - מלאך הברית אשר אתם חפצים שבו יראו פני, שעליו נאמר בעת רצון עניתיך, כי שמי בקרבו, והניחותי - אותו לך - שלא אתנהג עמך במדת הדין עזה, אלא במדה כלולה במדת הרחמים, מלשון והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך, והוא כענין שנאמר וכלה אפי והניחותי חמתי בם".
"אז ענה משה אם אין פניך - בעצמך ובכבודך הולכים, אל תעלנו מזה - שתהיה עמנו פנים בפנים, כי כן היו התנאין בפרשת וארא".
וזהו שאמר לו רב אידית למין, שלא קיבלנוהו למלאך אפילו בפרוונקא, ולמדו מן הפסוק "אם אין פניך הלכים" וגו', ולא מן הפסוק שלפניו "פני ילכו והניחתי לך".
לסיכום:
למדנו מדברי הרמב"ן, ומביאורו של המלבי"ם, שב' הנהגות הם.
הנהגה אחת, היא הנהגה ישירה של הקב"ה על ידי המלאך, מלאך זה הוא "שליח שאדוניו אתו", והפעולה היא פעולת השי"ת על ידי המלאך.
הנהגה שניה, היא הנהגה בה כביכול נמסר הכח ביד המלאך לעשות את שליחותו, ולשנות את הטבע לצורך כך.
ולכך, קודם שחטאו בעגל, נאמר להם "הנה אנכי שולח מלאך לפניך" "שמע בקולו ואל תמר בו" "כי שמי בקרבו", שמלאך זה שאדוניו איתו, הרי זה פעולת השי"ת בעצמו על ידי השליח, וכשחוטאים, מיד נענשים, ונפסקת הפעולה ההיא.
ועל כן, לאחר שחטאו, אומר השי"ת למשה, "עוד רגע אחד אעלה בקרבך וכלתיך", וכבר אינם ראויים ומתאימים להשגחה זו, ולכך נאמר "ושלחתי מלאך לפניך.. כי לא אעלה בקרבך" מלאך זה מרגע שנשלח, הרי הוא מבצע את הפעולה. (כמובן, כל עוד לא ביטל המשלח את השליחות).
ולאחר תפילת משה, אמר לו השי"ת "פני ילכו והניחותי לך", והכוונה היא כמו שכתוב "ומלאך פניו הושיעם", וכפי שכותב הרמב"ן "כלומר מלאך שהוא פניו, כדכתיב פני ילכו והניחותי לך".
אמנם משה, לא הסכים לקבלו אפילו ב'פרוונקא', ואומר "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה... הלא בלכתך עמנו", כאן מבקש משה את ההנהגה השלישית, הנעלה ביותר. שילך עמנו הקב"ה בכבודו ובעצמו, לא על ידי שליח, אלא "פנים בפנים".
