בדין כתיבת עשרת בני המן
א. איתא במגילה (טז:) א"ר חנינא בר פפא דרש רבי שילא איש כפר תמרתא, כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה, מאי טעמא שלא תהא תקומה למפלתן. ופי' רש"י אריח זה הכתב ולבינה הוא חלק שהוא כפליים מן הכתב, והאריח חצי לבינה. וכן נקטו הרבה ראשונים וביניהם הריטב"א, שיטת ריב"ב, פסקי ריא"ז, פסקי הרי"ד, שבלי הלקט, ריבב"ן והטור (סי' תרצ"א), ומנאם בספר דרך ישרה (פ"י הערה 10).
ומאידך שיטת ר"ת (הובא בר"ן) שאריח ולבינה שניהם מן הכתב, אריח הוא הטור השמאלי בו כותבים תיבת 'ואת', והלבינה הוא הטור הימני בו כותבים שמות בני המן, והשמות גדולים מהרווחים וע"כ נקראים לבינה. וגם בשיטה זו צעדו רבים מהראשונים וביניהם הבה"ג, הסמ"ג, הראבי"ה, האו"ז, הרשב"א, הר"ן, תוס' הרא"ש, המכתם, ר"י מלוניל והאבודרהם, ומנאם בדרך ישרה (שם).
וסתימת השו"ע תרצא,ג כד' רש"י, שכתב עשרת בני המן צריך לכתבה כשירה, ולא כשאר שירות שחלק על גבי כתב, אלא מניח חלק בין כתב לכתב; ואם לא עשה כן, פסולה.
ב. ופשט המנהג להשוות התיבות שבכל אחד הטורים, דהיינו שמאריכים את כל שמות בני המן שיהיו שווין בארכן לתיבת 'פרשנדתא' (ע"י שמושכים את האותיות), וכל הטור של 'ואת' כתוב בשווה עם תיבת 'עשרת'. והמדקדקים מודדים שיהא רוחב טור שמות בני המן כפול ברוחבו מתיבת עשרת שבטור השני - וכדעת ר"ת. אבל שיטת רש"י לא מצינו שעשו במשך הדורות, ובסגנון המגילות הישן שהיו כותבים עמודים עם הרבה שורות, ועשרת בני המן היו כותבים בעמוד בפנ"ע ובאותיות גדולות, כמעט מן הנמנע היה להרחיב הרווח כרש"י, שע"י זה היה נעשה עמוד של בני המן רחב הרבה משאר עמודי המגילה, ואכן לא נמצא בין עשרות מגילות ישנות (בנות יותר ממאתיים שנה) אלא מגילה אחת שהאריח והלבנה מתפרשים כשיטת רש"י, (ובמגילה זו לא נכתבו עשרת בני המן בעמוד בפנ"ע אלא בי"א השיטות האחרונות של עמוד רגיל, וכשיטת הגר"א).
ג. כשנבוא לעשות הרווח כשיטת רש"י, יש בזה ב' שיטות. יש המפרשים שה'פרשנדתא' הוא האריח, והרווח הוא כפול מתיבת 'פרשנדתא', אולם שיטת הנצי"ב (שו"ת משיב דבר סי' מ"ב) שהאריח הוא הכתוב בשני הטורים יחד, דהיינו שמצרפים רוחב תיבת 'פרשנדתא' ותיבת 'עשרת' - והרווח כפול משניהם. וכן נקט הגרי"ש אלישיב זצוק"ל (הובא בקובץ לשכת הקודש - ח"ב סי' רס"ז).
ובאופנים אלו ניתן לכלול גם את שיטת רש"י וגם את שיטת ר"ת, שעושים תיבת 'עשרת' כחצי 'פרשנדתא' כר"ת, והרווח כפול מהכתב (או מ'פרשנדתא' או מ'פרשנדתא' ו'עשרת' יחד) כרש"י.
ד. והנה אתא הגר"ח קניבסקי זצוק"ל (שיח השדה ח"ג מגילה טז:) וחידש דלדעת רש"י צריך להשוות המילים בטור השמאלי לטור הימני, כלומר תיבת 'ואת' שבשמאל צריך להרחיבה כתיבת 'פרשנדתא', דבעינן שיהיו אורך שני הטורים שווה, אחר שזה וזה שיעור אריח, שהכתוב בשמאל גם הוא אריח (כי הלבינה הוא הרווח), ויש להשוות האריחים, וכן עשו הלכה למעשה במגילתו. ולמודעי שלא נמצאה מגילה כזו בשום מגילה שבידינו מימות עולם, ובאמת לכאורה כשעושה כן הוא מפסיד בידים שיטת ר"ת וכל שאר רבוותא, וצ"ע.
ה. עד כאן הצענו ד' אפשרויות בעשיית אריח ולבינה, האחת לדעת ר"ת וג' לדעת רש"י, א. לעשות ה'פרשנדתא' כפול מתיבת 'עשרת' (והרווח לא יפחות מ'שיעור פרשה' שהוא לכתחילה ככתיבת ג"פ 'אשר', ואם רוצה להוסיף לכאורה יעשה כרצונו, אך ראה לקמן מה שיש להעיר בזה). ב. לעשות הרווח כפול מתיבת 'פרשנדתא'. ג. לעשות הרווח כפול מתיבות 'פרשנדתא' ו'עשרת'. ד. לעשות הרווח כפול מתיבת 'פרשנדתא' ולהשוות תיבות 'ואת' ו'עשרת' שבטור השמאלי לאורך תיבת 'פרשנדתא'.
וכאן נולד מנהג חדש בסופרי דורנו, שרצו לכלול הכל בכל מכל כל, להשוות תיבת 'עשרת' ל'פרשנדתא' (כשיטת הגרח"ק), וגם להשאיר רווח ב' פעמים 'פרשנדתא' ו'עשרת' גם יחד (כשיטת הגריש"א), וכיון שתיבת 'עשרת' כבר הרחיבו כתיבת 'פרשנדתא', נמצא הרווח כד' פעמים 'פרשנדתא'! ומלבד שהוא דבר הנסמך על דעות סותרות ביסודן, עוד נכנסים בזה לשאלה חמורה שפוסלת את המגילה, וכדלהלן.
ו. מה שהדעות סותרות ביסודן מבואר לכל מעיין, שכל הסברא להרחיב 'עשרת' כ'פרשנדתא' הוא מיסוד הסברא שהאריח הוא 'פרשנדתא' לבדו, אלא שיש אריח מימין ואריח משמאל, וע"כ יש להאריך תיבת עשרת שתהא גם היא כאריח, ואם כן הלבינה לשיטה זו אינה יכולה להיות יותר מב' פעמים 'פרשנדתא', והשיטה לכפול הרווח כשיעור 'פרשנדתא' ו'עשרת' יסוד סברתה שהאריח הוא ב' התיבות האלה יחד, וא"כ אין שום ענין בעולם להשוות תיבת 'עשרת' לתיבת 'פרשנדתא'.
ז. אבל לא זו בלבד, אלא שאם עושין כן - נכנסין לשאלה שיתכן שתפסול את המגילה (וכמו שהתריעו כמה ת"ח הבקיאין בהלכות סת"ם), שהנה שיעור רוחב עמוד הוא ככתיבת ל' אותיות שהוא ג"פ 'למשפחתיכם', כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' ער"ב ס"ב), לפי שאם מאריך יותר מזה עיניו משוטטות בכתב (פי' כשמסיים שורה אינו מוצא בנקל את ההמשך בשורה שתחתיה), והנה כאשר משייר רווח בין תיבה לתיבה כשיעור ד' פעמים פרשנדתא הוא יותר מג"פ 'למשפחתיכם', ונמצא שמשייר שיעור עמוד שלם בין התיבות, ויש לפקפק טובא שאין זה נקרא המשך אחד, ובכה"ג אין תיבת 'ואת' המשך תיבת 'איש' וכן כולם.
ובזאת השנה באה מגילה לפני א' הרבנים, שהסופר השתמש לעשרת בני המן עם שרטוט רגיל כשאר העמודים, ולמעשה היתה תיבת 'פרשנדתא' ברוחב 2 ס"מ, ותיבת 'עשרת' 1.7 ס"מ, והרווח היה 11 ס"מ, ולא רצה להכשירה, אבל יעץ עצה טובה, שבאותה מגילה נכתבו עשרת בני המן בעמוד הראשון ביריעה, וע"כ ניתן לחתוך חלק היריעה שבו שמות בני המן, ולכותבם שוב סמוך יותר לטור השמאלי, ובזה חזרה המגילה לכשרותה.
א. איתא במגילה (טז:) א"ר חנינא בר פפא דרש רבי שילא איש כפר תמרתא, כל השירות כולן נכתבות אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח, חוץ משירה זו ומלכי כנען שאריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה, מאי טעמא שלא תהא תקומה למפלתן. ופי' רש"י אריח זה הכתב ולבינה הוא חלק שהוא כפליים מן הכתב, והאריח חצי לבינה. וכן נקטו הרבה ראשונים וביניהם הריטב"א, שיטת ריב"ב, פסקי ריא"ז, פסקי הרי"ד, שבלי הלקט, ריבב"ן והטור (סי' תרצ"א), ומנאם בספר דרך ישרה (פ"י הערה 10).
ומאידך שיטת ר"ת (הובא בר"ן) שאריח ולבינה שניהם מן הכתב, אריח הוא הטור השמאלי בו כותבים תיבת 'ואת', והלבינה הוא הטור הימני בו כותבים שמות בני המן, והשמות גדולים מהרווחים וע"כ נקראים לבינה. וגם בשיטה זו צעדו רבים מהראשונים וביניהם הבה"ג, הסמ"ג, הראבי"ה, האו"ז, הרשב"א, הר"ן, תוס' הרא"ש, המכתם, ר"י מלוניל והאבודרהם, ומנאם בדרך ישרה (שם).
וסתימת השו"ע תרצא,ג כד' רש"י, שכתב עשרת בני המן צריך לכתבה כשירה, ולא כשאר שירות שחלק על גבי כתב, אלא מניח חלק בין כתב לכתב; ואם לא עשה כן, פסולה.
ב. ופשט המנהג להשוות התיבות שבכל אחד הטורים, דהיינו שמאריכים את כל שמות בני המן שיהיו שווין בארכן לתיבת 'פרשנדתא' (ע"י שמושכים את האותיות), וכל הטור של 'ואת' כתוב בשווה עם תיבת 'עשרת'. והמדקדקים מודדים שיהא רוחב טור שמות בני המן כפול ברוחבו מתיבת עשרת שבטור השני - וכדעת ר"ת. אבל שיטת רש"י לא מצינו שעשו במשך הדורות, ובסגנון המגילות הישן שהיו כותבים עמודים עם הרבה שורות, ועשרת בני המן היו כותבים בעמוד בפנ"ע ובאותיות גדולות, כמעט מן הנמנע היה להרחיב הרווח כרש"י, שע"י זה היה נעשה עמוד של בני המן רחב הרבה משאר עמודי המגילה, ואכן לא נמצא בין עשרות מגילות ישנות (בנות יותר ממאתיים שנה) אלא מגילה אחת שהאריח והלבנה מתפרשים כשיטת רש"י, (ובמגילה זו לא נכתבו עשרת בני המן בעמוד בפנ"ע אלא בי"א השיטות האחרונות של עמוד רגיל, וכשיטת הגר"א).
ג. כשנבוא לעשות הרווח כשיטת רש"י, יש בזה ב' שיטות. יש המפרשים שה'פרשנדתא' הוא האריח, והרווח הוא כפול מתיבת 'פרשנדתא', אולם שיטת הנצי"ב (שו"ת משיב דבר סי' מ"ב) שהאריח הוא הכתוב בשני הטורים יחד, דהיינו שמצרפים רוחב תיבת 'פרשנדתא' ותיבת 'עשרת' - והרווח כפול משניהם. וכן נקט הגרי"ש אלישיב זצוק"ל (הובא בקובץ לשכת הקודש - ח"ב סי' רס"ז).
ובאופנים אלו ניתן לכלול גם את שיטת רש"י וגם את שיטת ר"ת, שעושים תיבת 'עשרת' כחצי 'פרשנדתא' כר"ת, והרווח כפול מהכתב (או מ'פרשנדתא' או מ'פרשנדתא' ו'עשרת' יחד) כרש"י.
ד. והנה אתא הגר"ח קניבסקי זצוק"ל (שיח השדה ח"ג מגילה טז:) וחידש דלדעת רש"י צריך להשוות המילים בטור השמאלי לטור הימני, כלומר תיבת 'ואת' שבשמאל צריך להרחיבה כתיבת 'פרשנדתא', דבעינן שיהיו אורך שני הטורים שווה, אחר שזה וזה שיעור אריח, שהכתוב בשמאל גם הוא אריח (כי הלבינה הוא הרווח), ויש להשוות האריחים, וכן עשו הלכה למעשה במגילתו. ולמודעי שלא נמצאה מגילה כזו בשום מגילה שבידינו מימות עולם, ובאמת לכאורה כשעושה כן הוא מפסיד בידים שיטת ר"ת וכל שאר רבוותא, וצ"ע.
ה. עד כאן הצענו ד' אפשרויות בעשיית אריח ולבינה, האחת לדעת ר"ת וג' לדעת רש"י, א. לעשות ה'פרשנדתא' כפול מתיבת 'עשרת' (והרווח לא יפחות מ'שיעור פרשה' שהוא לכתחילה ככתיבת ג"פ 'אשר', ואם רוצה להוסיף לכאורה יעשה כרצונו, אך ראה לקמן מה שיש להעיר בזה). ב. לעשות הרווח כפול מתיבת 'פרשנדתא'. ג. לעשות הרווח כפול מתיבות 'פרשנדתא' ו'עשרת'. ד. לעשות הרווח כפול מתיבת 'פרשנדתא' ולהשוות תיבות 'ואת' ו'עשרת' שבטור השמאלי לאורך תיבת 'פרשנדתא'.
וכאן נולד מנהג חדש בסופרי דורנו, שרצו לכלול הכל בכל מכל כל, להשוות תיבת 'עשרת' ל'פרשנדתא' (כשיטת הגרח"ק), וגם להשאיר רווח ב' פעמים 'פרשנדתא' ו'עשרת' גם יחד (כשיטת הגריש"א), וכיון שתיבת 'עשרת' כבר הרחיבו כתיבת 'פרשנדתא', נמצא הרווח כד' פעמים 'פרשנדתא'! ומלבד שהוא דבר הנסמך על דעות סותרות ביסודן, עוד נכנסים בזה לשאלה חמורה שפוסלת את המגילה, וכדלהלן.
ו. מה שהדעות סותרות ביסודן מבואר לכל מעיין, שכל הסברא להרחיב 'עשרת' כ'פרשנדתא' הוא מיסוד הסברא שהאריח הוא 'פרשנדתא' לבדו, אלא שיש אריח מימין ואריח משמאל, וע"כ יש להאריך תיבת עשרת שתהא גם היא כאריח, ואם כן הלבינה לשיטה זו אינה יכולה להיות יותר מב' פעמים 'פרשנדתא', והשיטה לכפול הרווח כשיעור 'פרשנדתא' ו'עשרת' יסוד סברתה שהאריח הוא ב' התיבות האלה יחד, וא"כ אין שום ענין בעולם להשוות תיבת 'עשרת' לתיבת 'פרשנדתא'.
ז. אבל לא זו בלבד, אלא שאם עושין כן - נכנסין לשאלה שיתכן שתפסול את המגילה (וכמו שהתריעו כמה ת"ח הבקיאין בהלכות סת"ם), שהנה שיעור רוחב עמוד הוא ככתיבת ל' אותיות שהוא ג"פ 'למשפחתיכם', כמבואר בשו"ע (יו"ד סי' ער"ב ס"ב), לפי שאם מאריך יותר מזה עיניו משוטטות בכתב (פי' כשמסיים שורה אינו מוצא בנקל את ההמשך בשורה שתחתיה), והנה כאשר משייר רווח בין תיבה לתיבה כשיעור ד' פעמים פרשנדתא הוא יותר מג"פ 'למשפחתיכם', ונמצא שמשייר שיעור עמוד שלם בין התיבות, ויש לפקפק טובא שאין זה נקרא המשך אחד, ובכה"ג אין תיבת 'ואת' המשך תיבת 'איש' וכן כולם.
ובזאת השנה באה מגילה לפני א' הרבנים, שהסופר השתמש לעשרת בני המן עם שרטוט רגיל כשאר העמודים, ולמעשה היתה תיבת 'פרשנדתא' ברוחב 2 ס"מ, ותיבת 'עשרת' 1.7 ס"מ, והרווח היה 11 ס"מ, ולא רצה להכשירה, אבל יעץ עצה טובה, שבאותה מגילה נכתבו עשרת בני המן בעמוד הראשון ביריעה, וע"כ ניתן לחתוך חלק היריעה שבו שמות בני המן, ולכותבם שוב סמוך יותר לטור השמאלי, ובזה חזרה המגילה לכשרותה.
