בביאור שיטת רש"י במימרת מחלפי סעותדייהו
פירושי הראשונים
א. מגילה ז' ב' אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ופי' רש"י מחלפי סעודתייהו, זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו, ובשניה סועד חברו עמו.ב. ובשבלי הלקט ענין פורים סימן ר"א כתב, רבינו שלמה זצ"ל פי' זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו וזה אוכל עם זה בפורים של שנה אחרת ורבינו גרשום זצ"ל פי' משדרי האי להאי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.
וכדעת רבינו גרשום כתב ר"ן ג' ב' מדפיו, וז"ל, הוו מחלפי סעודתייהו להדדי. לא היה לאחד מהם כדי שיוכל לשלוח לחבירו ולהשאיר לעצמו ולפיכך היו שולחין כל אחד סעודתם זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיים מצות משלוח מנות.
וכן דעת הרמב"ם הלכות מגילה פ"ב הט"ו וז"ל, וכן חייב אדם לשלוח שתי מנות של בשר או שני מיני תבשיל או שני מיני אוכלין לחבירו וכו', ואם אין לו מחליף עם חברו זה שולח לזה סעודתו וזה שולח לזה סעודתו כדי לקיים ומשלוח מנות איש לרעהו.
ג. ובנימוקי יוסף כתב, ויש מפרשים שלא היו עניים , אלא שהיו משלחין כל כך זה לזה עד ששלחו כל סעודתם, עכ"ל. ולפירוש זה לא איתאמרא הכא הילכתא, אלא אתיא סוגיין להראות גודל החיבוב שהיה להם בקיום המצוה.
הקושיות לדעת רש"י
ד. והנה שיטת רש"י אינה מבוארת, דאי כוונתו לענין משלוח מנות איך יצאו בזה, והתינח אי תרצה לחדש שהמזמין חברו יצא ידי משלוח מנות [שגם זה צריך לפנים], זה שהוזמן ודאי אין מבואר איך יצא ידי משלוח מנות, ואם תמצי לומר דלאו לענין משלוח מנות איתמר והיו שולחים מנות, א"כ לענין מה איתמר ומה חידוש יש בדבר שהיו מזמינים זל"ז בכל שנה. כן הקשו האחרונים, ויצאו ליישב, זה בכה וזה בכה, ואסדר כאן מה דאתא לידי.דעת הב"ח דהסועדים יחדיו פטורין ממשלוח מנות
ה. הטור סי' תרצ"ה כתב ואם החליף סעודתו בשל חבירו יצא. והביא הב"י פי' הר"ן, והקשה על פירוש רש"י כנ"ל דלא מתקיים בזה חיוב משלוח מנות, ואת"ל דשלחו מנות מאי קמ"ל דמחלפו סעודתייהו. וכתב הב"ח רש"י ז"ל כתב וזה לשונו מחלפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו עכ"ל, ומשמע שרוצה לומר שלא היו שולחין זה לזה, ופשיטא שאין שנה שניה מועיל להוציא את חבירו ידי חובת משלוח מנות משנה שעברה. אלא כך הוא הפירוש, דכיון דטעם משלוח מנות הוא כדי שיהא שמח ושש עם אוהביו וריעיו ולהשכין ביניהם אהבה ואחוה וריעות, אם כן אם יסעוד אחד עם חבירו ורעהו הרי הם בשמחה ובטוב לב משתה יחד פטורים הם מעתה מחיוב משלוח מנות, והוא הדין בשנה שניה וכן בכל שנה ושנה אם יחזור ויסעוד אצלו כמו בשנה שעברה נמי יוצאין שניהם ידי חובתן, אלא האמת אומר שהיו מחליפין בשנה שניה, ועיקרו לא אתא אלא לאשמועינן האי דינא דבסועד אצל רעהו פטורין שניהם מחיוב משלוח מנות. ולפי זה אין צריך לפרש כלל שהיו עניים אלא אפילו בעשירים כן הדין, אלא שהמה היו אוהבים זה את זה ביתר עוז והסכימו שטוב ויפה להם לשבת אחים יחד בסעודת פורים בשמחה ובטוב לב משתה כברכת ה' אשר נתן להם, כן נראה לי דעת רש"י, ומקובל לע"ד משאר פירושים שנאמרו בו.דעת הט"ז דלרש"י אין יוצאים באופן שפי' הר"ן דמחזי כהלוואה, ואתא רש"י לחדש דאם עושים כן משנה לשנה יוצא המזמין אע"פ שהתנו ע"ז
ו. כתב הט"ז ס"ק ה', מחליף עם חבירו. בגמ' אמרי' אביי בר אבין ור"ח בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ופי' הר"ן לא היה א' מהם כדי לשלוח ולהשאיר לעצמו ולפיכך כל אחד שולחים סעודתן זה לזה כדי לאכול סעודת פורים ולקיי' מצות משלוח מנו' ודרך זה כתוב כאן ורש"י פי' מחליפין סעודתייהו זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשני סועד חבירו עמו והקשה ב"י לפירש"י דא"כ לא היה מקיימים משלוח מנות איש לרעהו וא"ת שהיו שולחין מנות איש לרעהו א"כ מאי קמ"ל עכ"ל ונלע"ד לרש"י הוה רבותא בזה שהיו אומרים בפי' שזה יאכל עם זה ואח"כ להיפוך וה"א דהוה כמו הלואה ואין כאן מנות דהוא מתנ' דוקא קמ"ל דאפ"ה היו יוצאים דהיינו שבשנה זו יצא זה שמזמין לחבירו וחבירו היה שולח לאיש אחר ולשנה שניה היה להיפוך אלא שיש לדקדק למה לא פירש"י באמת הכל על שנה א' ושניהם יצאו ואפשר לו' דבזה הוה באמת הלואה גמורה כיון שנראה לכל שתיכף מקבל תשלומין והיה תנאי ביניהם משא"כ אם היו בשני שנים לא היה נראה כמו תשלומין בשנ' זו ולא בזו ודוגמ' לזה מצינו (ביו"ד) בסי' ק"ע סי"ב בהג"ה לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שהאכלתני דהו' כפורע לו חובו ונרא' כאלו הלו' לו ויש לחוש שיאכילהו יותר ואית ביה משום ריבית אבל מותר לומר לו בוא ואכול עמי ואאכול עמך פעם אחרת ומותר לאכול עמו אפי' סעודה יותר גדולה עכ"ל. הרי דבשעת אכילה השניה אסור להזכיר שהוא תשלומין ה"נ כן דאז הוה הלואה כנלע"ד נכון.המג"א כתב שמי שאין לו סעודת פורים פטור ממשלוח מנות
ז. במגן אברהם ס"ק י"ב כתב, ונ"ל דמי שאוכל על שלחן חבירו ולא הכין לו כלום פטור מלשלוח מנות וכ"מ קצת ברש"י גבי מחלפי סעודתייהו להדדי, עכ"ל.הרש"ש יצא לחדש דבמשלוח מנות יוצאים שניהם המשלח והמקבל ידי המצוה
ח. הרש"ש במגילה כתב עי' מה שכתבתי בקונטרס אחרון לטורי אבן בס"ד. וזה אשר כתב בקונטרס אחרון על טורי אבן מסכת מגילה דף ז' עמוד ב', ולענ"ד לולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש (אף שהוא נגד משמעות גדולי האחרונים), והוא שכששולח אחד לחבירו קיימו שניהם הנותן והמקבל מצות משלוח מנות כיון דע"י שניהם נעשתה המצוה. והכי דייק לישנא דקרא ומשלוח ולא קאמר לשלוח עי' רש"י שם. ובזה מדוקדק שפיר קיימת בנו [גמ' ז' א' רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים] ר"ל אני ואתה, וזה אשמעינן, ומיושב קושיית רבינו מאי קמ"ל. וגם יתיישב היטב דברי רש"י בד"ה מחלפי סעודתייהו אשר כבר צווחו עליו ולא העלו כלום. והכי משמע לי עוד דהא המג"א ורבינו כתבו דמנות דוקא מבושלים וראויים לאכילה, וא"כ קשה טובא האיך שדר בחזרה מרי בר מר רבה זנגבלא ופלפלא [גמ' שם ע"ב], הא אמרי' ברכות (דף ל"ו) כס פלפלא ביו"כ פטור וכן כס זנגבלא אמרי' שם דפטור. אף שיש לדחוק קצת, מ"מ לפי מש"כ א"ש טפי כיון דכבר קיים המצוה בקבלתו. ולכוונה זו שלח לו דברים הללו להורות דין זה, עכ"ל.תירוץ הלח"מ שהיה א' שולח סעודתו לחברו ואח"כ סועד עימו וכך קיימו משלוח מנות
ט. והלחם משנה כתב, רש"י ז"ל פירש זה אוכל עם זה בפורים של שנה זו ובשניה סועד חבירו עמו. וקשה על דבריו דא"כ לא היה מקיים מצות משלוח מנות אלא אחד מהם שהיה נותן סעודתו לחבירו אבל חבירו לא היה מקיים וכן הקשה מהרי"ק ז"ל. ול"נ לתרץ דהיו עושין כך זה היה נותן סעודתו לחבירו במתנה בשנה זו ואחר שהיה שלו אז חבירו כשהיה נותן לו מאותה סעודה והיה סועד עמו נמצא שגם הוא נותן לו כיון שכבר היתה קנויה לו במתנה והרי נתן מהנתון לו, עכ"ל. ויש להעיר דלדבריו עיקר חסר מן הספר והניחה הגמ' מלומר לנו שהראשון היה שולח סעודתו לאחר ואח"כ היה סועד עימו, וזה נראה דחוק.בדומה לזה תי' הפר"ח
י. ובפרי חדש כתב ליישב דאתא רש"י לאשמועינן שאותו ששלח סעודתו לחברו יצא בזה ידי משלוח מנות, אע"ג שהוא עצמו היה הולך ונהנה מסעודה זו. והיינו שהוא מפרש על דרך המל"מ דזה שיה הולך ואוכל אצל חברו היה מקדים לשלוח לו סעודת עצמו וזה גופא החידוש דיצא יד"ח בזה. ויש להעיר כנ"ל בדברי המל"מ שלא נמצא רמז ברש"י לכל זה.יותר מכל אלו נראה דרש"י לא איירי כלל בדין משלוח מנות, וכ"כ בא"ר, ומטו כן משמיה דהגרי"ז
יא. והיה נראה לי לפרש דאף שהר"ן והנמוק"י פירשו הסוגיא לענין משלוח מנות, דעת רש"י אינה כן וכשתעיין שם תראה שאין הסוגיא מכרחת לפרש שהוא מדיני משלוח מנות, אלא כוונת רש"י שעשו כן מדיני סעודת פורים שיש להדר לעשותה בכנופיא להרבות השמחה וההודאה. ואם כנים הדברים נפלו כל הדיוקים והחילוקים הנזכרים לעיל מהאחרונים, אחר שאין הנידון כאן בדיני משלוח מנות. ומצאתי שכתב כן באליה רבה תרצ"ה סק"י, שלדעת רש"י אין מדובר בגמ' כאן בדיני משלוח מנות, אלא שהוא מצוה לישב בקיבוץ אנשים שע"י זה אפשר לשמוח כראוי, וכמש"כ סדר היום [סוף סדר פורים] יקבץ כל אנשי ביתו וחבריו, דכי אדם יושב גלמוד יחידי אי אפשר לשמוח כראוי, עכ"ד.ומצאתי בספר מנות הלוי על מגילת אסתר שיצא לאור השתא, בחידושים וביאורים שבסופו סימן ל"ח דמטו כן משמיה דהגרי"ז והקדים דעה"כ במגילה ט' כ"ח "משפחה ומשפחה", פירש"י מתאספין יחד ואוכלים ושותים יחד, והיינו שמקיום סעודת פורים שתעשה משפחות משפחות, וזה הפלא ופלא שכך פירש רש"י הא דאביי בר אבין ור' חנינא בר אבין [שמסתברא שהיו אחים] היו משתתפין זע"ז בסעודת פורים, והוא כפתור ופרח.
הפר"ח הקשה לרש"י מסוגיא דמו"ק, אבל הרא"ש פירש שם כרש"י
יב. הפר"ח הקשה לרש"י למה לא פירש דמחלפו סעודתייהו הכוונה זה עם זה כמו שיש לפרש במועד קטן כ"ז ב' אמר רב יהודה אמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל ולחם אנשים לא תאכל, רבה ורב יוסף מחלפי סעודתייהו להדדי. ושם נראה הפירוש ודאי שהיו מחליפין האבל וחברו זע"ז סעודתן.אמנם כך כתב הרא"ש שם פרק ג' סי' פ"ד פי' כשהיה האחד אבל (אם) היה אוכל משל חבירו, וחזר השני להיות אבל היה אוכל משל הראשון תחת מה שהאכילוהו כשהיה הוא אבל, אלמא אע"פ שלא היה אוכל עמו בחנם כיון דהוא לחם אחרים יוצא בו ידי חובתו, עכ"ל, ועולה דהסוגיא שם כפירש"י כאן.
