בדין משלוח מנות מה שיעורו
א. מגילה ז,א רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעיגלא תלתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים.
ופירש"י, הכי גרסינן, קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות דהא תרי מנות איכא. הדר שלח ליה איהו, לא גרסינן ליה הכא, עכ"ל. והיינו דגרסינן הכא רק קיימת בנו ומשלוח מנות, ולא גרסינן ומתנות לאביונים, וגם לא גרסינן שהיתה שליחה חוזרת מזל"ז כהא דרבה ומר בר רב מרי בסמוך.
ויש להבין מה אתיא גמ' לאשמועינן, אחר ששלח לו ב' מנות ודאי יצא ידי משלוח מנות. וכ' הט"ז והפר"ח תרצא,ד דאתיא לאשמועינן דשתיה בכלל מנות, וכמש"כ תרוה"ד סי' קי"א, וכיון דשלח ליה בשרא וחמרא יצא יד"ח. ולישנא דרש"י דייקא שפיר דזהו שכתב דהא תרי מנות איכא. וכן פי' מהר"מ די לוזאנו שהביאו החיד"א בפתח עינים.
עוד פי' בפתח עינים בשם מפרשים דאתא לאשמועינן שגם השולח לאיש שלא כערכו שפיר חשיב רעהו, ורב אושעיא לענוותנותו חשיב לרבי יהודה נשיאה כמי שרם ונישא במעלתו ממנו, ושלח לו דאפ"ה יצא יד"ח.
ב. גירסא שלפנינו קיימת בנו רבינו משלוח מנות ומתנות לאביונים. ובטורי אבן דייק מינה שיוצאין ידי חובת ב' המצוות במעשה אחד, ודיו שישלח עוד מתנה אחת לעני אחד. אבל דחה דבריו די"ל דאו או קאמר.
ובמהרש"א נמי קיים גירסא זו, וכתב דמנה משמע כל דהו, ולהכי בעינן תרי מנות לחד, אבל נתינה בעיא שיעור, וכיון דשלח ליה מנות חשובות יותר משיעור מנות, נפק בזה גם ידי מתנל"א לו ולבני ביתו [ולהכי אמר קיימת בנו לשון רבים]. וראה להלן ד' הריטב"א וממנו עולה להיפוך בב' הפרטים.
ג. גירסא שלישית חזינן בפירוש הר"ח וז"ל, ר' יהודה נשיאה שלח לר' הושעיא ירך של עגל שלישי לבטן וקנקן יין שלח ליה קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים כלומר נתינת אביונים נתת לי מנה אחת והיא הירך חזר שלח לו עגל וג' קנקני יין כו'. והיינו ששלח ליה תחילה מתנה מועטת ושלח ליה שקיים בזה מתנל"א, הדר שלח ליה מתנה מרובה ושלח ליה שקיים בזה משל"מ.
וגירסא זו היא כהא דירושלמי מגילה א,ד (בשינוי הפרטים מה היה בכל משלוח), ר' יודן נשייא שלח לרבי הושעיה רבה חדא עטם וחד לגין דחמר שלח וא"ל קיימת בנו ומתנות לאביונים, חזר ושלח ליה חד עיגל וחד גרב דחמר שלח וא"ל קיימת בנו ומשלוח מנות איש לרעהו.
ובטעם שלא נתקיים משלוח מנות במשלוח הראשון כתב הר"ח נתינת אביונים שלחת לי מנה אחת והיא הירך. ופשטות כוונתו שאין משקה בכלל אכילה, ודלא כדדייקינן ברש"י ודעת תרוה"ד הנ"ל. אלא א"כ יל"ע מה מהני מה שהדר שלח ליה בשר ויין (בכמות חשובה יותר), הרי שוב אין כאן ב' מנות. והגרצפ"פ במקראי קודש למד מזה כמה פרטי הלכות בדעת הר"ח, א. שאין יוצאים יד"ח במשקה, ב. שא"צ לשלוח ב' המנות ביחד, ומש"ה יצא יד"ח כשחזר ושלח לו בשר (ודלא כהחיד"א דס"ל שצריך לשלוח ביחד), ג. שאפשר לשלוח ב' מנות מאותו המין (לכה"פ היכא שהם מובחנים וניכרים לבנ"א כב' סוגים) ודלא כד' הפוסקים הסוברים שצריך ב' מינים דווקא.
ואכתי יל"ע קצת למה אשמועינן דהדר שלח ליה ג' קנקני יין, דבשלמא ברישא י"ל דהיא גופא אתא לאשמועינן דשדר יין משום דס"ל דמשקה בכלל אוכל ושלח לו ר' אושעיה שאין יוצאים במשקה, אבל בסיפא מה טעם הדר שלח יין, ואם לא עשה כן משום צורך למה השמיעתנו הגמ' כל זאת.
ד. והריטב"א מפרש סוגיין לפי גי' הר"ח, ומבואר בו גדר חדש. וז"ל, תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מנות לאדם אחד. כלומר לרעהו העשיר, ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. ר' יהודה נשיאה שדר ליה לרב הושעיא אטמא דעגלא תילתא וגרבא דחמרא. גרש"י ז"ל שלח לו קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות, ופירש דהכא מנות איכא, ול"ג הדר שלח ליה איהו, אבל בכולהו נוסחי גרסינן קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים. פי' שלא היתה יקרה התשורה בעיניו ואמר שאינה מתנה לאדם כמוהו ולא יצא ידי חובת משלוח מנות איש לרעהו, הדר שלח ליה כלומר רבי יהודה נשיאה גופיה עגלא תליתאה ותלת גרבי יין שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, כלומר שזו התשורה הראויה לך, עכ"ל.
ונראה לפרש הענין שטעם משלוח מנות הוא להרבות אהבה וכבוד, על כן צריך שתהא הנתינה נתינה המורה על חשיבות. ויש לדקדק לפי מי מעריכים את המתנה, אם לפי ערך הנותן או ערך המקבל, ומלשון הריטב"א ברישא משמע קצת שהוא לפי ערך המקבל, אבל בסוף דבריו מפורש שהוא לפי ערך הנותן, וכלשונו שזו התשורה הראויה לך, היינו שלרבי יהודה נשיאה ראוי לשלוח משלוח חשוב לפי הפלגת עושרו, ולפי"ז לשונו ברישא ואמר שאינה מתנה לאדם כמוהו, תתפרש כלפי הנותן, שלאדם כמוהו אין ניכר שבא להחשיב המקבל כשנותן לו מתנה כזו, ולכן שלח לו קיימת בנו מתנות לאביונים.
ובחיי"א קנה,לא כתב, נ"ל דמירושלמי פ"ק סוף הלכה ד' משמע דאם שלח לעני דבר מאכל יצא משום מתנות לאביונים ולא משום משלוח מנות, דגרסינן שם ר' יודן נשיאה שלח לר' הושעיא רבה חדא עטם וחד לגין דחמר שלח וא"ל קיימת בנו ומתנות לאביונים חזר ושלח לו חד עיגל וחד גרב דחמר שלח ואמר לו קיימת בנו ומשלוח מנות משמע מזה דמתחלה ששלח לו מתנה קטנה הוא כדרך שנותנים לאביונים ואח"כ כששלח לו מתנה מרובה אמר דזהו משלוח מנות, משמע מזה שאם שולח דבר פחות לעשיר אינו יוצא בזה משום משלוח מנות, עכ"ל. הרי שהוא מפרש שהדבר תלוי במקבל שתהיה המתנה לפי ערכו. והעירו חברי נכונה שהוא דלא כמתבאר בריטב"א שהדבר תלוי במקבל. ונמצא שכבר העיר כן השד"ח במערכת הפורים סי' ח' על דברי החיי"א.
והביאוה"ל תרצ"ה ד"ה חייב לשלח לחברו, הביא דברי החיי"א שלמד מהירושלמי דאם שולח לעשיר דבר פחות אינו יוצא בזה ידי משלוח מנות, וכ' שכן משמע בריטב"א, ונכון ליזהר בזה לכתחילה. הרי שתלה הדבר בחשיבות המקבל.
ה. ובקונ' קול מהיכל אדר תשס"ז עמ' ל"ט, הביא מהגרי"ש אלישיב זללה"ה, לפרש דברי הר"ח באופן אחר ממה שלמד בו הגרצפ"פ, ויסוד הדבר הוא כדברי הריטב"א דבעינן שישלח לו מנות חשובות לפי ערך המשלח, ולעולם י"ל דשתיה כאכילה, אלא שקנקן יין אינו מנה חשובה לפי ערך המשלח, ולזה שלח לו דאין כאן אלא מנה אחת שהיא הירך שהיא חשובה וראויה למשלח מנות, אבל כיון שמנה אחת היא לא יצא ידי משלח מנות אלא יצא חובת מתל"א, ועל כן הדר שלח ליה רבי יהודה נשיאה עגל וג' קנקנים והיא נתינה מרובה וחשובה ועל זה שלח ליה ששפיר קיים בזה משלח מנות.
וביאר הגריש"א דלפירוש זה נמצא שיש לדייק בהיפך ממה שדייק הגרצפ"פ, דמדהדר שלח ליה עגל ולא סמך על הירך ששלח בתחילה יש ללמוד כדברי החיד"א שצריך שישלח ב' מנותיו ביחד, גם חזינן שיוצאים ביין כנ"ל. עוד יש ללמוד מזה, ויש בזה נפקותא רבתי, דלדעה זו שהמתנה צריכה להיות חשובה לפי ערך, לא סגי שהמתנה בכללה תהיה יקרה, אלא צריך שכל אחת מן המנות תהיה חשובה, ומהאי טעמא לא נפיק במשלוח הראשון אף שהיתה חשובה מפני הירך שבה.
ו. ודע דאיכא עוד גירסא להאי עובדא, והיא בשאילתות שאילתא סז, ור' הושעיא שלח ברישא והדר שדר ליה רבי יהודה, וז"ל, רבי יהודה שדר ליה רבי הושעיא אטמא דעגלא תולתא וגרבא דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, הדר שלח ליה עגלא תולתא ותלתא גרבי חמרא, שלח ליה קיימת בנו רבי' ומתנו' לאביוני'.
וכמדומה שגי' זו היא שבא לשלול רש"י וכתב דל"ג הדר שדר ליה איהו, והיינו שהשיב לו משלוח.
אמנם גוף המאמר צריך תלמוד איך נפרש שהנתינה הקטנה נחשבת למשלח מנות והגדולה למתנל"א. ואף לדעת מהרש"א אי אפשר להניח שירך עגלא תילתא וגרבא דחמרא הוא פחות משיעור נתינה למתל"א. ויל"ע.
ואם נאמר דלא כמש"כ הפתח עינים הנ"ל אות א', ולעולם צריך שישלח אדם לאנוש כערכו שהוא הנקרא רעהו, אזי יתפרש שהוא מענוותנותו של רבי הושעיא שהחשיב לר' יהודה נשיאה כמי שרם ונישא במעלתו ממנו, ששלח לרבי יהודה נשיאה שאחר שלפי מעלת המשלח אין המקבל בכלל רעהו ע"כ קיים בזה מתנות לאביונים ולא משלח מנות.
ז. בהדי שותא, נעתיק לשון הריטב"א בסוף דבריו, אחר שכתב שמשלוח מנות צריך שיהיה חשוב לפי ערך הנותן וז"ל, ומסתברא דמתנות לאביונים היינו אפילו בב' פרוטות, דשוה פרוטה חשיבא מתנה, אבל לא בפחות, עכ"ל. והעולה מדבריו הוא ההיפוך הגמור מדברי המהרש"א הנ"ל דס"ל דלמנות ליכא שיעורא ולמתנות לאביונים איכא, ודעת הריטב"א דלמתנות לאביון סגי בפרוטה, אבל משלוח מנות לא סגי בכ"ש ובעינן נתינה חשובה לפי ערך הנותן.
מיהו מדברי שאר ראשונים יש ללמוד דלא סגי בפרוטה לאביון, שבטעם דמתנות לאביונים סגי במתנה אחת כ' הר"ן משום שהעני אינו רגיל לאכול וחשובה אצלו כדבר גדול. וכ"כ ר"י מלוניל והנמוק"י. ולדבריהם עולה שדין מתל"א הוא כעין דין משלוח מנות, ואחר שלפי עניותו מתנה אחת חשובה אצלו סגי בהא, מ"מ לא נאמר דבפרוטה בעלמא יוצא יד"ח, אלא צריך נתינה שתהיה חשובה אצל העני, וא"כ בהכרח שיש בה חשיבות קצת.
