מעשה באישה שצמח לה זקן עבות עקב נטילת תרופות והורמונים, ורצתה להסיר את הזקן מפני הבושה.
נשאלת השאלה, האם מותר לה להשחית את זקנה בתער, כלומר, האם איסור השחתת הזקן בתער אמור ב'איש' או ב'זקן של איש', נפ"מ לעבד שמחוייב במצוות כאשה אבל זקנו כשל איש, וכן בסריס שהוא איש אבל זקנו כשל אשה, וממילא נוכל לפשוט את הספק באשה הגברית בשאלתנו.
הגמ' (קדושין ל"ה:) לומדת גזירה שווה להתיר לנשים השחתת הזקן "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך - כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה, והני נשי הואיל ולא איתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה, ומנלן דלא איתנהו בהשחתה איבעית אימא סברא דהא לא אית להו זקן...", וכ"כ הרמב"ם (ע"ז י"ב ב') "ואשה שאינה בבל תשחית לפי שאין לה זקן - אינה בבל תקיף".
החזו"א (יו"ד ע"ח ב') התחבט בשאלתנו, ומסביר שזקן האשה אינו זקן שחייבים על השחתתו "קידושין ל"ה ב' אתיא פאת פאת, נראה דאף למאי דמסיק דמסברא לא הוי ידעינן למעט נשים, מ"מ לבתר דגלי קרא מפרשינן דממעט זקן האשה שאינו זקן שהזהירה עליו תורה".
החזו"א שולל את הצד שאין הבדל ב'זקן' אלא רק שהנשים ממועטות מאיסור זה "אבל לא אמרינן דזקן האיש והאשה שוין אלא שאין נשים ראוין לצוות עליהן הזהרה זו, ונ"מ לענין סריס", ומוכיח זאת ממה שאמרו (קדושין ל"ה:) "זקן האשה והסריס שהעלו שער - הרי הן כזקן לכל דבריהם, למאי הלכתא אמר מר זוטרא... לטהרת נגעים" - ומכיון שלזקן הסריס יש שם 'זקן' רק כלפי טהרת נגעים - הרי שלשאר דברים אינו כזקן "דאי ממעטינן זקן האשה שאינו זקן שהזהירה עליו תורה, ילפינן זקן הסריס מזקן האשה שאין חייבין עליה - ומדתניא זקן האשה והסריס הרי הוא כזקן לכל דבריהם לענין נגעים משמע דלענין שאר מילי אינן כזקן, דאם איתא דסריס חייב גם על השחתה לא הו"ל למתני סריס כיון דסריס שני מאשה דיש לו זקן לכל דבר, אלא ודאי דגם בסריס אין זקנו כדין זקן אלא לענין נגעים בלבד".
ומכיון שהוכיח החזו"א שזקן הסריס אינו 'זקן' כלפי איסור השחתה - הרי שהפטור בנשים אינו מפני שהיא אשה אלא מפני שזקנה איננו זקן.
כעת יכול החזו"א להסיק שעבד כנעני חייב על השחתת זקנו - כי זקנו הוא 'זקן' אף שהוא מחוייב במצוות רק כמו אשה "ולפ"ז עבד חייב על השחתת זקן, ונתישב מה שהקשו אחרונים ז"ל על הר"מ פי"ב מה' עכו"מ", כלומר מ"ש הרמב"ם (ע"ז י"ב ב') "לפיכך העבדים הואיל ויש להם זקן אסורין בהקפה", וממילא יש להסיק שאותה אשה גברית חייבת על השחתת זקנה בתער.
ומעתה מה שכתב הלבוש (יו"ד קפ"א י"ב) "אשה אינה בכלל השחתת זקן כלל, שהרי רובן ורובן דרובן אין להם זקן, ואפילו תזדמן אחת שיש לה זקן מותרת להשחיתו, דבטלה היא אצל שאר כל הנשים שכולן אינו בכלל הלאו והיא כמותן" - כווונתו לזקנקן גרוע, כשל נשים, ולא לזקן עבות כשל נוטל ההורמונים הנ"ל.
וכמובן שכל הנידון הוא כשאשה משחיתה את הזקן של עצמה, אבל להשחית את זקן האיש היא בודאי אסורה כפי שאסורה להקיף את ראשו של האיש, כמ"ש הלבוש "ובהשחתת זקן האיש הוי דינה כדינה שכתבנו בהקפת הראש", דאיתא בנזיר (נ"ז:) "רב הונא סבר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל שיש לו השחתה יש לו הקפה - והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו נמי בהקפה, ורב אדא בר אהבה סבר אחד המקיף ואחד הניקף במשמע ואיתקש מקיף לניקף - כל היכא דניקף מיחייב מקיף נמי מיחייב", כלומר לרב הונא מי שאסור להקיף - אסור גם להקיף קטן, אך אשה מותרת להקיף כפי שאיננה בתורת השחתה, ולראב"א אם הניקף חייב - גם המקיף חייב, אך לא חייבים על הקפת קטן כי אינו בר עונשין, והלכה כרב הונא; אלא שמדרבנן אסור לה להקיף את האיש, כמ"ש הרמב"ם (ע"ז ד' ב',ה') "האשה שגלחה פאת ראש האיש או שנתגלחה - פטורה, אף על פי שהאשה מותרת לגלח פאת ראשה הרי היא אסורה לגלח פאת ראש האיש" - וכוונתו לאיסור דרבנן כמ"ש הכסף משנה (דלא כראב"ד); אמנם, אף שהיא פטורה כשמקיפה איש - אבל עדיין האיש יהא חייב מדין ניקף, כדכתב הנמוק"י (מכות ד'.) "קטן ואשה המקיפין לאיש חייב הניקף אף על גב דמקיף לאו בר חיובא".
נשאלת השאלה, האם מותר לה להשחית את זקנה בתער, כלומר, האם איסור השחתת הזקן בתער אמור ב'איש' או ב'זקן של איש', נפ"מ לעבד שמחוייב במצוות כאשה אבל זקנו כשל איש, וכן בסריס שהוא איש אבל זקנו כשל אשה, וממילא נוכל לפשוט את הספק באשה הגברית בשאלתנו.
הגמ' (קדושין ל"ה:) לומדת גזירה שווה להתיר לנשים השחתת הזקן "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך - כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה, והני נשי הואיל ולא איתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה, ומנלן דלא איתנהו בהשחתה איבעית אימא סברא דהא לא אית להו זקן...", וכ"כ הרמב"ם (ע"ז י"ב ב') "ואשה שאינה בבל תשחית לפי שאין לה זקן - אינה בבל תקיף".
החזו"א (יו"ד ע"ח ב') התחבט בשאלתנו, ומסביר שזקן האשה אינו זקן שחייבים על השחתתו "קידושין ל"ה ב' אתיא פאת פאת, נראה דאף למאי דמסיק דמסברא לא הוי ידעינן למעט נשים, מ"מ לבתר דגלי קרא מפרשינן דממעט זקן האשה שאינו זקן שהזהירה עליו תורה".
החזו"א שולל את הצד שאין הבדל ב'זקן' אלא רק שהנשים ממועטות מאיסור זה "אבל לא אמרינן דזקן האיש והאשה שוין אלא שאין נשים ראוין לצוות עליהן הזהרה זו, ונ"מ לענין סריס", ומוכיח זאת ממה שאמרו (קדושין ל"ה:) "זקן האשה והסריס שהעלו שער - הרי הן כזקן לכל דבריהם, למאי הלכתא אמר מר זוטרא... לטהרת נגעים" - ומכיון שלזקן הסריס יש שם 'זקן' רק כלפי טהרת נגעים - הרי שלשאר דברים אינו כזקן "דאי ממעטינן זקן האשה שאינו זקן שהזהירה עליו תורה, ילפינן זקן הסריס מזקן האשה שאין חייבין עליה - ומדתניא זקן האשה והסריס הרי הוא כזקן לכל דבריהם לענין נגעים משמע דלענין שאר מילי אינן כזקן, דאם איתא דסריס חייב גם על השחתה לא הו"ל למתני סריס כיון דסריס שני מאשה דיש לו זקן לכל דבר, אלא ודאי דגם בסריס אין זקנו כדין זקן אלא לענין נגעים בלבד".
ומכיון שהוכיח החזו"א שזקן הסריס אינו 'זקן' כלפי איסור השחתה - הרי שהפטור בנשים אינו מפני שהיא אשה אלא מפני שזקנה איננו זקן.
כעת יכול החזו"א להסיק שעבד כנעני חייב על השחתת זקנו - כי זקנו הוא 'זקן' אף שהוא מחוייב במצוות רק כמו אשה "ולפ"ז עבד חייב על השחתת זקן, ונתישב מה שהקשו אחרונים ז"ל על הר"מ פי"ב מה' עכו"מ", כלומר מ"ש הרמב"ם (ע"ז י"ב ב') "לפיכך העבדים הואיל ויש להם זקן אסורין בהקפה", וממילא יש להסיק שאותה אשה גברית חייבת על השחתת זקנה בתער.
ומעתה מה שכתב הלבוש (יו"ד קפ"א י"ב) "אשה אינה בכלל השחתת זקן כלל, שהרי רובן ורובן דרובן אין להם זקן, ואפילו תזדמן אחת שיש לה זקן מותרת להשחיתו, דבטלה היא אצל שאר כל הנשים שכולן אינו בכלל הלאו והיא כמותן" - כווונתו לזקנקן גרוע, כשל נשים, ולא לזקן עבות כשל נוטל ההורמונים הנ"ל.
וכמובן שכל הנידון הוא כשאשה משחיתה את הזקן של עצמה, אבל להשחית את זקן האיש היא בודאי אסורה כפי שאסורה להקיף את ראשו של האיש, כמ"ש הלבוש "ובהשחתת זקן האיש הוי דינה כדינה שכתבנו בהקפת הראש", דאיתא בנזיר (נ"ז:) "רב הונא סבר לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל שיש לו השחתה יש לו הקפה - והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו נמי בהקפה, ורב אדא בר אהבה סבר אחד המקיף ואחד הניקף במשמע ואיתקש מקיף לניקף - כל היכא דניקף מיחייב מקיף נמי מיחייב", כלומר לרב הונא מי שאסור להקיף - אסור גם להקיף קטן, אך אשה מותרת להקיף כפי שאיננה בתורת השחתה, ולראב"א אם הניקף חייב - גם המקיף חייב, אך לא חייבים על הקפת קטן כי אינו בר עונשין, והלכה כרב הונא; אלא שמדרבנן אסור לה להקיף את האיש, כמ"ש הרמב"ם (ע"ז ד' ב',ה') "האשה שגלחה פאת ראש האיש או שנתגלחה - פטורה, אף על פי שהאשה מותרת לגלח פאת ראשה הרי היא אסורה לגלח פאת ראש האיש" - וכוונתו לאיסור דרבנן כמ"ש הכסף משנה (דלא כראב"ד); אמנם, אף שהיא פטורה כשמקיפה איש - אבל עדיין האיש יהא חייב מדין ניקף, כדכתב הנמוק"י (מכות ד'.) "קטן ואשה המקיפין לאיש חייב הניקף אף על גב דמקיף לאו בר חיובא".
