קשר של תפילין דלי"ת או מרובע

קשר של תפילין (סימן ל"ב סעיף נ"ב)

תוכן הדברים

א. ההלכה ניתנה על קשר בצורה מסוימת, וקשר אחר פסול.

ב. בדברי כל מדריכי עשיית הקשר יוצא הקשר המרובע. -עוד משמעויות לזה בראשונים.

ג. בהלכה למשה מסיני לא הוזכר שם דלי"ת.

ד. ומכל מקום בתורת הדרש רמז וסוד קישרו זאת לדלי"ת, מיהו בהם גמישות הדימויים רחבה יותר.

ה. נהירין שבילי דדוחקא.

ו. כתב עברי.

ז. נידון מרובע דלי"ת או מרובע רי"ש.

ח. פלוגתת המהרי"ל והתרומת הדשן בזה.

ט. דעת שאר רבותינו בזה.

א. ההלכה ניתנה על קשר בצורה מסוימת וקשר אחר פסול

מנחות ל"ה ב' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב קשר של תפילין הלכה למשה מסיני. כתב בעל העיטור קשר לחודיה הלכה למשה מסיני, מצוה לקושרן יפה ולא לענבן, וענין קשירה במנהגא תליא מילתא ומנהג דילן בדלי"ת ויו"ד עכ"ל. תוכן הדברים שאין הלכה למשה מסיני איזה קשר לעשות אלא רק לעשות קשר יפה ולא לענבן, וסוג הקשר תלוי במנהג ואנו נוהגים לעשות קשר כעין דלי"ת ויו"ד, וכן נראה בתוספות.

ותימה הא אמרינן בעירובין צ"ז א' דעניב להו כעין קשירה דידהו, משמע שיש להם קשר ידוע שהוא הללממ"ס, אלא שאפשר לעשותו ברצועה כפולה כדי שבקל יוכל לסתור הקשר ע"י משיכת הכפל, ועל זה דנו בגמ' שם אם שפיר דמי. ובחולין ט' א' נמי אמרו שתלמיד חכם צריך שילמוד קשר של תפילין ואם הענין הוא רק שיהיה קשר טוב כולי עלמא ידעי לעשותו.

וכן משמע בשימושא רבה שמדריך כיצד לעשות את הקשר ומסיים דאמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן קשר של תפילין הלכה למשה מסיני, משמע שההלכה נאמרה על קשר זה.

וכן ברמב"ם פ"ג מסת"ם ה"א מנה את ההלכות שנאמרו בתפילין מסיני, וחדא מינייהו שיהיה הקשר שלהם קשר ידוע כצורת דאל. Bוכן עיקר לדינא שההלכה לא נאמרה על מושג קשר בכללותו אלא על קשר מסוים.

ועיקר הקפידא היא הצורה שרואים בחוץ וכדאמרינן ונוייהן לבר, אבל הצד המוסתר אפשר שאין בו הלכות, ולפיכך בצד המוסתר יש מרבותינו שהורו לעשות סיבוב נוסף כדי שלא ייראה צורת שתי וערב, ויש שהורו לעשות קשר כפול פנים ואחור.

ב. בדברי כל מדריכי עשיית הקשר יוצא הקשר המרובע. -עוד משמעויות לזה בראשונים

אף שאמרו חז"ל שתלמיד חכם צריך שיידע קשר של תפילין, מכל מקום ידענו על כמה ת"ח גדולים זצ"ל שלא ידעו לקשור קשר שלהם, וכנראה משום שכהיום מצויים אנשי מקצוע לדבר, וצריך השקעת זמן כדי לקלוט ולזכור את הקשר ואין לזה הצדקה.

על אחת כמה וכמה כשבאים ללמוד את הדרכה מתוך דברי הראשונים, ורוצים להכריע האם יתכן שהתכוונו לקשר פלוני או שאין זה יתכן, שצריך לזה השקעה כפולה ומכופלת, וזה פוטר רבים מללמוד הסוגיא. ומכל מקום אחרי עדותינו ועדות כל לומדי הסוגיא שפגשנו בהם ובכתבם שמבואר בכל הראשונים הקשר המרובע, והדבר נוגע לדאורייתא, אפשר שיימצא מי שיתמסר ללימוד זה, והדרך לזה היא לקנות חתיכת רצועה של תפילין, ולהתאמן עליה כשבוע בעזרת אנשי המקצוע את אופן עשיית שני סוגי הקשרים הידועים, ואחר כך ללמוד את לשונות הראשונים, והרחמן יזכנו להבין ולהשכיל ולעשות רצונו ית'.

אופן עשיית הקשר נתפרש בשמושא רבא (הועתק ברא"ש ונדפס עם הבה"ג) וז"ל- ובעי דליפשו רצועה עד דמטא לכריסא מן ימינא ולחדיא מן שמאלא. וליצור ליה דמות דלי"ת. כיצד מעייף לתרתי רישין דרצועה בהדי הדדי –כופל שני ראשים של הרצועה

ומעייל חד בגו חד –ומכניס כפל אחד בתוך השני, עד שיצא ממנו מעט ויבלוט מאידך גיסא,

ורישא דהאי בעופתא דהאי [ורישא דהאי בעופתא דהאי] ומכניס ראש רצועה א' בכפל של רצועה ב' וראש רצועה ב' בכפל של רצועה א', ומהדק, ולהוי כמין דלי"ת דא"ר יעקב א"ר יוחנן קשר של תפלין הלכה למשה מסיני.

ורב האי (בכת"י ובעיטור) כתב- קשר של תפלין שבראש מכניס רצועה בעניבה שהיא בית רצועה ומאריך רצועה של שמאל וכופל שני ראשי רצועות [בכת"י-ראשיהן] למטה ונוייהן לחוץ ומכניס עניבה של שמאל בשל ימין ולוקח רצועה של שמאל מלמטה ונותנה למעלה ומביא ראשי רצועות בימין (עץ חיים- ראש רצועה בימין) (בכת"י-ראש רצועה מימין) ומכניס בעניבה של שמאל ומהדק ונעשה כמין דלת נמצאת רצועה ארוכה לימינו.

ובעץ חיים מהר"י לונדרץ כתב- ומכניס הרצועה במעברתא ומקיף כמדת ראשו וקושר קשר מרובע כמין דל"ת וצריך כל תלמיד חכם ללמדו ועתה אפרש עניינו כמו שיכולתי לפרשו כי קשה הוא להבין בכתב רק בראית עינים
וכן יעשה, לוקח הרצועה שלישתה או פחות או יתר אחד ביד ימין ושלישיתה או יותר או פחות אחד ביד שמאל והמותר בין שתי ידיו וכופל השליש שביד ימין לשנים ושליש אחד שביד שמאל לשנים ומה שבין שתי ידיו בלא כפילות ויהיו ראשי הרצועות לצד חוץ מגופו ויהיה פני שחרות הרצועה לצד גופו.
ואחר לוקח ראש כפילות שמאל ומכניס בחור ראש כפילות ימין עד כדי שתי אצבעות או יותר רחוק מכפל ימין ונמצא עשוי כנגדו מן הרצועות כמו עגול ואחר לוקח ראש רצועות ימין של חוץ גופו ומכניס בתוך חור של כפילות שמאל שהוא בתוך כפילות לימין ולוקח ראש רצועת שמאל ויכניס בתוך העגול לצד גופו וירכיבנו דרך ימינו על כפילות ימין.
ויקח ראש רצועת ימין ויקפנה עד שיכניסנה בתוך כפילות שמאל ויהדק הכל יחד ונמצא עשוי כמין דל"ת...
ובארח"ח (כת"י הובא גם בב"י) כתב- ואם תרצה לעשות הקשר תניח הבתים בין ברכיך מבחוץ ולא כנגד גופך ותקח הרצועה הימנית בידך הימנית והשמאלית [בידך השמאלית] ותזהר שתהיה מעט ארכה מהימנית ותקח מדת ראשך בחוט ובסוף מדת ראשך תכפל שתי הרצועות וכשתכפול אותן תזהר שתצאנה ראשי הרצועות מבחוץ ולא מבפנים כנגד גופך עד שתחזיר ראש הרצועה מבחוץ כשהיה ואח"כ תשים הכפולה שבידך שמאלית תוך הכפולה שבידך הימנית ואח"כ תקח ראש הרצועה הימנית [ו]תעבירנה תוך הכפולה של רצועת שמאל שיוצאת למעלה ותחזיר הרצועה למקומה וזאת ההעברה כדי שלא ישאר בקשר שתי וערב ואח"כ תעשה הקשר כעין דלי"ת פנים ואחור והרצועות עצמם יראו לך הדרך ודי בזה למבין.
והר"י אסכנדרני ז"ל הובא בבית יוסף כתב- ויעשנו כמין דלי"ת כן כתוב בשימושא רבא והיכי עביד לה דעייף לתרתי רישי דרצועה וכו' פרוש שישים התפלין על ארכובתו ויחזרו הרצועות כלפי פניו ויקח הרצועה שמצד שמאלו בהיות התפלין נגדו על ארכובתו ויעשנה כעניבה ושל ימין יעשה בה כמו כן ומכניס העניבה השמאלית בשל ימין וכופל הרצועה מתחת העניבה שתי פעמים כי בזה תהא מלמטה צורת דלי"ת ממש מלבד הרבוע העליון ואם יכפל הרצועה פעם אחת בלבד תצא הקשירה מלמטה דמות שתי וערב על כן יכפלוה שתי פעמים ואז יקח הרצועה שמצד השני ומכניס אותה לתוך העניבה ותוחב ומהדק ויצא לו ממנו צורת דלי"ת.

ועיין עוד בהגהות על התיקון תפילין ובדברי ר' משה קוזי מדפיס הטור הראשון.
ואם תבקשנה ככסף תמצא שעל פי הדרכת כולם יוצא כלפי חוץ הקשר המרובע ואין מקום לשום אמתלא בדבריהם (אלא שיש חידושים שונים בצד המוסתר, שיש שהוסיפו סיבוב כדי שלא יצא צורת שתי וערב, ויש שהוסיפו שם פיתולים כדי שייצא קשר גם מפנים וגם מאחור) וכאשר ראינו כן שמענו מכמה לומדים שלמדו הענין, וכהיום נתפרסמו הדברים ובת קול יוצאת ומכרזת ואומרת כן בכל העולם.

ויש לדבר משמעויות נוספות בראשונים א. באור זרוע בשם רבינו שמחה- וכן בפ' במה אשה פרכי' הרי תפלין דמחופין עור ומשני שאני תפלין משום שי"ן אבל בשום ספר לא תמצא משום דל"ת אלא אין לו תבנית דל"ת. עכ"ל. עיין שם. ונראה לדייק כן מעוד ראשונים שנאבקו לומר שאין דין אות על הקשר, ואם נהגו בקשר הדלי"ת מה איכפת להם כל כך, הרי אין דרכם של הראשונים ז"ל להפריע לבעלי הווארטים לומר ווארטים המאהיבים את התורה על בעלי הבתים אף אם לא נאמרו מסיני [ע"ע בעל הטורים], אך אם נהגו בקשר המרובע ניחא, דעשו זאת גם מכח קושי הדימוי של הקשר לאות דלי"ת, ובפרט אם כבר בזמנם הומצא קשר הדלי"ת וחששו שמא דעת הציבור תטה אליו.

ב. בארחות חיים- מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה קשר של תפילין במראית העין פי' לפי שיש בקשר של תפילין ד' קשירות כלומר שהודיעו אמתת ד' יסודות וכל חכמת הטבע.

ג. בהלכות תפילין מזמן בעלי התוס' מכת''י פרמה 3057-5 שנעתק בשנת ה' אלפים ע' (הובא בספר פרי אליעזר) כתב- ובתלם הצוואר העשוי כמין מ"ם סתומה כך-

ד. במהרי"ל מנהגים איתא- אמר מהר"י סג"ל רצועות של ראש עשויין לתלות מן הקשר ולהלאה כעין צורת ד לכן יזהר לעשות הקשר כעין זה--- להיות נמשך הרגל לצד ימין מהעומד אחוריו, אחר שהראה הקדוש ברוך הוא למשה רע"ה קשר תפילין. באשר אמר (לז"א) וראית את אחורי, מסתמא הראהו לקרא בכתיבתה. ולא למשוך הרגל לצד שמאל כזה---. והנה מאחר דסבירא ליה שנאמר בחז"ל תיבת דלי"ת, אם מנהגם היה בקשר הנקרא קשר דלי"ת מדוע הוצרך לחדש את ענין רצועות היוצאות, הרי היה לו לפרש שהראהו הקב"ה למשה את הקשר עצמו, דקם ליה בדרבה מיניה, והוא אף דלי"ת יותר מבורר מדלי"ת של רצועות. אלא על כרחך שגם אצלו המסורת היתה הקשר המרובע, ולא ראה בזה דלי"ת בקשר עצמו, ולכן פירש שהדלי"ת היא ברצועות. [ואולי גם במרדכי משמע שהדלי"ת היא ברצועות.]

ה. וכן מוכח בעוד ראשונים שהובאו בפרי אליעזר הלא הם- ערוגות הבושם, ר' יו"ט ליפמאן מילהויזן, אגודת אזוב, ובעל האלפא ביתא האחרון. ובעוד אחרונים שהביא שם. עיי"ש.

גם ברע"מ הנ"ל נזכר ד' כפולה, ובזוהר הנ"ל אמרו דהיא .. אחידת בהו רזא לחכימין אתמסר דלא לגלאה.

[ולפי דעתי אפשר שיש לזה גם ראיה מהא דאמרינן במנחות ל"ה ב' קשר של תפילין הלכה למשה מסיני ונוייהן לבר, ובפשוטו בא לומר שהצד הנאה בקשר צריך להיות כלפי חוץ (והיינו נאה מצד צורתו מבלי להכניס נתונים צדדיים כגון שזהו הצד החלק של העור או שזהו הצד הצבוע, והמבחן לזה צריך להיות בכגון הרצועות פלסטיק הנמכרות עם המדגם תפילין להתאמן עליהם, ובהם שני הצדדים באותה החלקה ובאותו צבע, ורק הצורה משתנית בין פני הקשר לאחורי הקשר,) והנה בקשר המרובע יש הכרעה איזה צד נאה יותר, דהיינו דודאי צד הריבועים יותר נאה מהצד של השתי וערב, אבל בקשר הדלי"ת אין הכרעה איזה צד נאה יותר, שהרי הצד האחורי הוא יותר סימטרי, ועיין.

וכמו כן אמרו שם קשר של תפילין צריך שיהיה כלפי פנים, ופרש"י בפירוש שני דהיינו שהקשר מבפנים והנוי של דלי"ת מבחוץ, והקשה עליו בספר התרומה מדוע הצד הפנימי נקרא קשר ולא הצד החיצון, והנה אם מנהגם היה בקשר המרובע מובנת הקושיא, אבל אם מנהגם היה בקשר דלי"ת לא מובנת הקושיא, דבקל אפשר להבין שהצד העשוי בקוים מאורכים הוא הכתב והצד המתכווץ הוא הקשר. ועיין.]

ומי שטען שכל הראשונים שהזכירו דלי"ת בסתמא מתכוונים לקשר הדלי"ת ולא לקשר המרובע, נאמר לו- וכי מקרה הוא שכל אותם ראשונים שראו לנכון להדריך את עשיית הקשר מלמדים לעשות קשר מרובע, ואילו בעלי המסורת האמיתית מסיני שמטבע הדברים הם אמורים להיות יותר בטוחים בעצמם, לא דאגו להדריך כיצד לעשות בפועל את הקשר האמיתי שכבר עלול להיות בסכנת הכחדה, דהיינו קשר הדלי"ת או מ"ם סתומה עם חלל, והספיק להם רק לקרוא לקשר בשם האות כמו שגם בעלי המרובע קורין לו, מבלי להדריך את סדר יצירתו. -אמנם בחיבור מרבינו יהודה בן רבינו ברזילי ז"ל (ולפו"ר ע"פ סגנונו אינו בעל העיתים הידוע) הנספח לתיקון תפילין כותב הדרכה כיצד לעשות את הקשר, ודבריו כפשוטם לא יוצא מהם כלום, וראיתי מערכה מול מערכה כיצד להתאים את דבריו לקשר המרובע או לקשר הדלי"ת כאשר תמצא בספרים, אך גם לו יהי שכוונתו לקשר הדלי"ת, לדינא נראה דיש לנו לנקוט את הקשר המבואר בדברי החיבור הקדמון שימושא רבה ובדברי אביהם של ישראל רב האי גאון ועוד ראשונים.

ומי שטען מדוע הראשונים לא חששו שייצא מכשול מדבריהם כשהם מכנים את הקשר דלי"ת ולדברי אינו אלא מרובע, נאמר לו- אילו באמת הראשונים היו מתכוונים ללמד את הקורא איזה קשר מבין שני קשרים לעשות, היתה זו קושיא על דברינו, אבל בודאי כל ראשון וראשון הרושם בדבריו שאינו מכיר שתי דעות בזה, ולא בא אלא להגדיר שיש בתש"ר קשר כעין דלי"ת, והשתא את הקשר הנכון יראה התלמיד בבית הכנסת, ואת אופן עשייתו בלא"ה אין המטרה והאפשרות כאן ללמדו. והלשון דלי"ת אינו עלול לגרום שום מכשול כל זמן שלא מצאו ופירסמו שאפשר גם לעשות קשר בצורת דלי"ת ממש.

ועצם הדבר שהדימוי בין הקשר שנאמר למשה מסיני לבין צורת דלי"ת הוא קשה, זה מיישב קושיא אלימתא בדברי הימים, והיינו כיצד קם אדם בישראל וחידש קשר חדש ונתפשטו דבריו במחצית מכלל ישראל, שזה דבר שלא עלול לקרות כשהקשר המקורי הוא המיושב על הלב והמחודש הוא מוקשה, אלא במצב הפוך, שהקשר המקורי מוקשה והחדש מתיישב על הלב. וכי תימא דמשום תורת הנסתר שינו לקשר המרובע, זה לא מתאים ליאמר על הקהילות הוותיקות והשמרניות כתימן ואשכנז.

ג. בהלכה למשה מסיני לא הוזכר שם דלי"ת

ובאמת נראה שהקשר של תפילין נמסר מסיני בשם "קשר של תפילין" (עירובין צ"ז א' מנחות ל"ה ב'), לאפוקי מהלכה אחרת שנמסרה בתור אות- "שי"ן של תפילין" (שבת כ"ח ב' מנחות ל"ה א'), ומבדיקה רהוטה בקדמוני הראשונים נראה דלא גרסינן בגמרא (שבת ס"ב א') דל"ת של תפילין, וגם ראיה לזה שהרי רב אמר (עירובין צ"ז א' מנחות שם) קשר של תפילין הלכה למשה מסיני, ומשמע (עירובין שם) שהכוונה לקשר בצורה מסוימת שאין לשנות ממנו, ואם כן מדוע אביי אמר זאת בלשון אחר, ועוד הרי בשאר מקומות שנזכרה מימרא דשי"ן (שבת כ"ח ב' מנחות ל"ה א') לא נזכרו דלי"ת ויו"ד ובדיוק בסוגיא שלא במקומה נזכרו דלי"ת ויו"ד, לכן הדעת נוטה שזו תוספת מאוחרת בגמרא שהמוסיף נתעורר כאן להסביר מה משמעות קדושה יש בשי"ן של תפילין, ואין טעם למנות כרוכלא את כל הראשונים המאוחרים שתוספת זו היתה קיימת אצלם בגמרא, דבתר קדמונים אזלינן.

ואל תמהר להחליט שהואיל ועל הבתים יש אות שי"ן, מסתמא בקשר חייב להיות על פי הפשט אות דלי"ת, כדי ליצור מזה שם שק"י בצירוף הקשר של יד, ובזה יבואר מדוע השי"ן של תפילין נקרא (שבת כ"ח ב') תורת השם ליפסל ע"ג עור של בהמה טמאה. תיקשי לך שהרי הקשרים מוכח בגמרא שאינם נחשבים אותיות, ואם כן השי"ן לבד מדוע הוא קדוש, הא הוה ליה חצי שם, וקיי"ל דהכותב ש"ד משק"י הרי זה נמחק (מ"ס פרק ד' ועוד). [עוד צריך ביאור מדוע שם שק"י נקרא תורת יקו"ק, ויש ליישב.] עוד יש להעיר קצת הרי תפילה של יד אינה מעכבת את של ראש, ואם כן מה משמעות יש לשי"ן באדם שמניח רק תפילין של ראש ללא של יד. עוד יש להעיר שאין זה פשוט בראשונים שצורת יו"ד שבקשר של תש"י היא דאורייתא. ועל פי פשוטו היה נראה שהשי"ן של תפילין באים להראות שהתפילין אינם קמיע של עיקרין אלא קמיע של כתב, והשי"ן הוא שי"ן דשמע שהיא הפרשה החשובה שבתפילין ואידך זיל גמור, (ושמע היא הפרשה היחידה שאינה מתחילה באות שימוש,) ואכמ"ל.

ד. ומכל מקום בתורת הדרש רמז וסוד קישרו זאת לדלי"ת, מיהו בהם גמישות הדימויים רחבה יותר

ומכל מקום הקישור של הקשר לצורת דלי"ת בתור דרש רמז וסוד הוא קישור קדום, וכדאיתא בזוהר פרשת פנחס [בהנחה שאין זה מהקטעים שנוספו בזוהר בזמן מאוחר,] ד' (ד"אחד") דא קשר של תפלין, דהיא (-המלכות) אחידת בהו, רזא לחכימין (-משוללי הגשמיות) אתמסר דלא לגלאה, שתיק ר' שמעון בכה וחייך אמר אימא דהא ודאי רעוא אשתכח ולית כדרא דא עד דייתי מלכא משיחא דיהא רשו לון לגלאה. וברע"מ פרשת פנחס ועוד ש תלת רצועות ד' קשר של תפלין מאחורוי י' קשר דתפילין דיד כו' ש דארבע ראשין עם ד' רמיז לד' בתי ולקשר תפלין מאחור ד' כפולה אוף הכי ש' כפולה י' קשר ש דיד כהה דאיהו ביתא חמישאה כו'. וכן בשימושא רבא איתא וליצור ליה דמות דלי"ת כו'. ודרש רמז וסוד הם גם חלק מהתורה, אך בהם יש יותר פתיחות לדימוי צורתא לצורתא, ואפשר לתלות ההסתייגויות של כמה ראשונים בהגדרת הקשר כדלי"ת שהוא גם משום שאין התאמה גמורה ביניהם. ולמה הדבר דומה לצורת האותיות של כתב אשורי, שנמסר לנו במסורת מה השלד הבסיסי של כל אות ומה הגיוונים האפשריים בה, וכיום זכינו לאישור כל המסורת הידועה של הגופן היהודי שבידינו בהתאסף והתגלה הרבה כת"י ישנים מזמן עזרא ואילך, כגון א' ל' מ' צ', ואטו משום שבספר הבהיר ראה לנכון לדרוש "מאי צד"י- יו"ד נו"ן" ובספר התמונה ראה לנכון לדרוש שלמ"ד תמונתה כ"ף וא"ו, ומ"ם תמונתה כ"ף וא"ו. נחשוב שמה שהיה מקובל ונהוג מימות עזרא ועד סוף ראשוני אשכנז ומקובל עד זמנינו בספרי הדפוס ובסת"ם הספרדי אינו הכתב הנכון? לא היא, אלא הוא הכתב הנכון, ואת דברי הסוד נדחוק ליישב עם כתב זה.

ובתנחומא שמיני גרסינן- ועוד שחקק שמו שהוא שק"י בבני ישראל, השי"ן באפין והדל"ת ביד והיו"ד במילה. ואם הרוחות והשדים ילמדו בדקדקנות מתוך זה כיצד נראית צורת ישראל, הם יגיעו למסקנה שהיא כזו-

וצורת גוי איני יודע.

ה. נהירין שבילי דדוחקא

מן הראוי להתבונן בכל עמוד ועמוד בגמרא על כמה דחקים אנו מעבירים את עינינו, כגון- מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, הפירוש שלי בזה הוא דחוק, שהתנא תלה דין אחד בדין אחר במקום לפרש עיניינית את כמות החושך, וגם הוה ליה למימר משעה שכהנים שנטמאו וטבלו מותרים בתרומה. אך למזלינו כל עוד לא הומצא פירוש אחר למילים משעה שהכהנים כו' אנו יודעים את הפירוש האמיתי והדחוק, וכמעט כל בני האדם אינם בודקים ומודעים כלל ל"פגימות" שיש בפירוש זה, ורק כשיש שני פירושים במפרשים, אז בודקים למצוא באיזה פירוש יש יותר "פגימות" ובאיזה יש פחות "פגימות". על כל פנים החי יתן אל לבו להרחיב אופקים בקריאת לשונות, ולבדוק איזה סוגי דחקים חוזרים ונשנים במשנה ואיזה בגמרא ואיזה בקבלה וכו' עד שזה נהפך מ"דוחק מקרי" ל"שבילא דדוחקא". עוד יש לציין שמצוי שראשונים באים לתאר מציאות, ומי שלא מכיר את המציאות צריך להתאמץ מאד כדי למצוא מסילות בדבריהם למה התכוונו, וכן מצוי שסבור שהבין אך כשנפגש עם המציאות הדברים מתבארים לו בשונה ממה שהבין מהתיאור.

ו. כתב עברי

יש לעיין למאן דאמר (סנהדרין כ"א ב') שבתחילה ניתנה תורה בכתב עברי חזרה וניתנה בימי עזרא בכתב אשורית, (נ.ב. ועל כן כל המימצאים שמקודם עזרא הם בכתב עברי) אם כן האם בדורות הראשונים לא היה הקשר רומז לדלי"ת שהרי צורת הקשר לכאורה היא קבועה מימי משה וצורת הדלי"ת משתנית. מיהו הקשר המבואר בראשונים

אדרבה הוא מתאים היטב לאות דלי"ת בכתב עברי. שהאות דלי"ת בה הוא כעין האות דלי"ת בכתב יווני דהיינו D. עיין בטבלה להלן כיצד היה כתב עברי נראה לדברי החוקרים עד בערך זמן שלמה המלך (אות פרוטו-כנענית) וכיצד היה כתב עברי נראה לדברי החוקרים מזמן שלמה המלך בערך עד עזרא (אות פיניקית.)

וכבר כתבנו שההלכה נמסרה "לעשות צורה זו" מהטעם הכמוס ולא "לעשות אות דלי"ת" לכן גם מימות עזרא ואילך שעברו לכתב אשורי צריך לעשות צורה זו, מה שאין כן ההלכה של השי"ן נתנה על האות ולא על הצורה, כדאמרינן בש"ס "שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני", ולכן כשהכתב משתנה גם השי"ן משתנה[1].

ז. נידון מרובע דלי"ת או מרובע רי"ש

דע דמה שכתב השימושא רבא ומעייל חד בגו חד, יש שני אפשרויות לעשות זאת, א', להכניס את העניבה הימנית לתוך העניבה השמאלית וכו', ובזה התוצאה היא כזאת

. ב', להכניס את העניבה השמאלית לתוך העניבה הימנית וכו', ובזה התוצאה היא כזאת

. [נ.ב. הדברים אמורים באדם שמכניס את הרצועה למעברתא, ומעמיד את התפילין כשהשער עגל לכיוון מזרח והמעברתא למערב והאדם יותר במערב, ואז קושר. אבל רצועה חפשית בלא קציצה אפשר שתתהפך באמצע הקשירה ויאמר לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל.] ועל פי מה שהשרישו רבותינו הגראי"ש גריינימן והגרצ"א פרידמן שליט"א בראיות ברורות שההבדל בין דלי"ת לרי"ש הוא שלדלי"ת יש עקב ולרי"ש אין, ואילו יצייר אות מרובעת בלי עקב הוה ליה רי"ש[2], (ודלא כהמשנה ברורה ז"ל שסובר שהעקב לא מעכב, והקובע הוא שבדלי"ת הזוית היא בריבוע וברי"ש היא בעיגול.) אם כן נקרא לאופן הראשון מרובע דלי"ת, מפני שהחוליה שבימין למעלה היא במאוזן והו"ל עקב ,

(נ.ב. כן נראה שריבוע הנבחר לעקב הוא כמסומן בחץ ולא הריבוע העליון שבמרכז, כי כשמניחים תפילין והקשר נמתח הוא אכן מתיישר נגד כיוון השעון והריבוע המסומן החץ הוא נראה עקב הדלי"ת.) ולאופן השני מרובע רי"ש

. והסברא הפשוטה ודאי היא לעשות מרובע דלי"ת, והאפשרות להצדיק את מרובע רי"ש הוא באחד משני אפשרויות דחוקות. א', לומר דסגי בדלי"ת בכתב ראי כזה *** וקשר שהוא מרובע רי"ש יש בו דלי"ת בכתב ראי

. ב', דהדלי"ת היא ברצועות, ולכן צריך לעשות דווקא מרובע רי"ש, כי בזה הרצועות יוצאות אחת למטה ואחת שמאלה כעין דלי"ת

, אבל במרובע דלי"ת הרצועות יוצאות אחת למטה ואחת ימינה

ולא הו"ל דלי"ת אלא בכתב ראי.

ח. פלוגתת המהרי"ל והתרומת הדשן בזה

ומצאנו שנחלקו בזה המהרי"ל והתרומת הדשן, דבמהרי"ל מנהגים איתא- אמר מהר"י סג"ל רצועות של ראש עשויין לתלות מן הקשר ולהלאה כעין צורת ד לכן יזהר לעשות הקשר כעין זה--- להיות נמשך הרגל לצד ימין מהעומד אחוריו, אחר שהראה הקדוש ברוך הוא למשה רע"ה קשר תפילין. באשר אמר (לז"א) וראית את אחורי, מסתמא הראהו לקרא בכתיבתה. ולא למשוך הרגל לצד שמאל כזה---. חזינן שפשיטא ליה למהרי"ל שהדלי"ת הוא ברצועות, משום דסבירא ליה שגם המרובע דלי"ת אינו דלי"ת, שהרי הגג נקטע בשמאלו. ועתה הוא בא לדון אם לעשות ברצועות דלי"ת בכתיבתה כזה

או דלי"ת בכתב ראי כזה

, ומכריע כהאפשרות הראשונה.

ואילו בתרה"ד פסקים וכתבים סימן קעט כתב- וההיא דקשר של תפילין, נראה לע"ד דיפה דקדקת דאין צורת הדל"ת כלל ברצועות התלויות כו' וגם כתב אשירי בשם שמושא רבה בהדיא דצורת הדל"ת בקשר עצמו ע"ש, וכן משמע מפרש"י. ונראה לע"ד דצריך שיהא ניכר כמין ד' לאותו העומד מאחוריו, שיראה דל"ת בכתיבתו כזה: ד'. חזינן שהוא פושט בהתחלה שהדלי"ת הוא בקשר עצמו. ועתה הוא בא לדון אם לעשות בקשר דלי"ת בכתיבתו

או דלי"ת בכתב ראי

ומכריע כהאפשרות הראשונה.

ומדברי התרומת הדשן עצמו משמע קצת דמיירי בקשר המרובע, שהרי הוא בא לשלול שתי סברות זכות של בעל דינו, א, שהקשר הוא ברצועות, ב, דסגי בדלי"ת בכתב ראי ולא בכתיבתו, וסברות אלה באות כאחת רק בקשר מרובע רי"ש

, אבל אי מיירי בקשר שלנו, שכידוע למבין אין שום שייכות בין לאיזה כיוון יצא הקשר לבין לאיזה כיוון יצאו הרצועות, יוצא שהזדמנו כאן במקרה שני נידונים, א' אם הדלי"ת בקשר או ברצועות, ב' אי עבדינן דלי"ת רגיל או דלי"ת בכתב ראי.

גם אי מיירי בקשר שלנו לא מובן מה בעל דינו סבר, הרי כשרואים את קשר שלנו- א' דבר שטות היא לומר שהדלי"ת ברצועות, כיון שהרי כל אחד רואה לפניו דל"ת מפואר ולמה לדחוק. ב' דבר שטות היא לעשות בקשר דלי"ת בכתב ראי, הרי אפשר לעשות דלי"ת ישר ויפה ולמה לעשות דלי"ת מוזר. ובפרט שהרי בקשר שלנו הדלי"ת שבקשר אינו בא כלל על חשבון הדלי"ת שברצועות, אלא אפשר לעשות את שניהם בכתב רגיל ולא בכתב ראי. אבל אי מיירי בקשר המרובע, הגיוני לומר שהדלי"ת ברצועות כי בקשר עצמו אפילו אם הוא "מרובע דלי"ת" לא ניכר בו כ"כ הדלי"ת שהרי יש רצועה האוכלת בגגו בשמאל, וגם הגיוני לומר שהדלי"ת היא בכתב ראי, שמסורת קבועה היתה בידם לעשות מרובע רי"ש, ושבקיה לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה, והתרה"ד סבר שזו טעות שנשתרבבה. [וכהיום אנו יודעים שהמסורת היא מכח דברי רב האי גאון ועוד ראשונים שכתבו להכניס את העניבה השמאלית לתוך העניבה הימנית ובזה יוצא מרובע רי"ש, ולא כתבו להכניס את הימנית בשמאלית.]

ומה שהקשה התרומת הדשן על המהרי"ל דהא בעי למימר פרק הקומץ (מנחות דף לה:) רצועות כשרים אפי' לא יצא מהן אלא משהו חוץ לקשר, משמע דאין צורת הדלת בהן, יש לומר דאה"נ במקרה שלא יהיו רצועות לא יהיה את הרמז והסוד של דלי"ת, ועוד דשמא אורך מסוים של רצועות הגמרא יכלה להוכיח גם בלי רב פפא דבעינן, מדאמרו בעלי הסוד שהאות דלי"ת רמוזה בקשר. אך הסתדר לגמרא לסדר כל ענין השיעור על מימרא דרב פפא.

ומכל מקום כמדומה שפשטות הזוהר פרשת פנחס ועוד ראשונים שהדלי"ת היא בקשר ולא ברצועות, ולפ"ז נשאר רק לדון אם הכוונה לדלי"ת בצורתו או לדלי"ת בכתב ראי, ועיין להלן.

ולו"ד המהרי"ל והתרומת הדשן סתימות הדברים נוטה שנאמר למשה מסיני רק הצורה הכללית של "קשר של תפילין"

אך אין נפקותא בפרטים הקטנים, כמו שאין נפקותא אם כף היד של האות אל"ף או האות צד"י תטה ימינה או שמאלה או לאמצע. וכן בשימושא רבה משמע דאין קפידא בזה. (אבל קשר בצורה אחרת הנעשה בדרך שונה לחלוטין כגון קשר שלנו נראה לדינא על פי משמעות הש"ס שפסול, ואף אם יש איזשהוא "צד השווה" בינו לבין הקשר שנאמר למשה בסיני.)

ט. דעת שאר רבותינו בזה

והנה בטרם נבוא לדקדק בלשונות רבותינו מדריכי הקשר, (שכתבו כמובן להכניס את הלולאה השמאלית בימנית ויוצא כהמהרי"ל) צריך להעלות את הנידון האם הציור שלהם באדם שמעמיד התפילין כשהתיתורא לכיוון שלו והצד הקידמי שבו השיער עגל יוצא הוא לכיוון מזרח, כמו אדם שבדרך להניח תפילין שאוחז התפילין להלאה מגופו והקשר צמוד לגופו, או להיפך- מדובר באדם שהתפילין צמודות לגופו והקשר להלאה ממנו. וכל הבנת דבריהם בנידון זה תלויה בחקירה זו, שהרי כשהופכים את התפילין אומר לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל.

והנה טבע הדברים ודאי כהאפשרות הראשונה. א. כי בצורה זו מניחים את התפילין על הראש שהקציצה למזרח והרצועות למערב. ב. וגם כי בצורה זו האדם יותר מבין מה הוא עושה בקשר, ויודע שלא לטעות בתוצאה. ג. וגם כי בצורה זו הידים יותר קרובות למקום פעולתם דהיינו הרצועות, ואין דבר חוצץ ביניהם. ד. ובמקרה שהתפילין על ברכיו הרי אם יתעסק עם הרצועות להלאה מהם, התעסקות זו עלולה לגרור אליה את התפילין ולהפילם רח"ל.

וכן מבואר בלשונות חלק מן הראשונים- א. רבינו יהודה בן ברזילי (הנספח לתיקון תפילין)- וישים התפלין על ארכבותיו ויחזיר הרצועות כלפי פניו. ב-ג. בעץ חיים ובהגהות על התיקון תפילין הזכירו שמודד עם הרצועות את היקף ראשו ופעולה זו הרי ודאי נעשית כשהקציצה למזרח והרצועות למערב, וללמד על הכלל כולו יצא. ד. ר"י אכסנדרני- שישים התפלין על ארכובתו ויחזרו הרצועות כלפי פניו. ה. ארחות חיים- תניח הבתים בין ברכיך מבחוץ. ולמה ציווה להרחיק הבתים מגופו, ודאי משום שצריך מרחב פעולה ברצועות סמוך לגופו.

והנה בשימושא רבה לא פירש איזו לולאה מכניס לתוך איזו לולאה, ומשמע דאין נפקותא בזה. אך בעיטור בשם רב האי ובעץ חיים ובר"י אכסנדרני שבב"י ובארחות חיים כתוב שמכניס הלולאה השמאלית תוך הלולאה הימנית, [ובזה יוצא מרובע רי"ש,] ואילו היו רוצים מרובע דלי"ת היה צריך להכניס הימין לתוך השמאל. אך לא נתפרש בדבריהם אם זה בדווקא או כאפשרות בעלמא.

וכן לשון רש"י שבת ס"ב א' שקושר הרצועה אחת לצפון ואחת למזרח כמין דל"ת, לכאורה משמע כהמרובע רי"ש, שבזה הרצועות יוצאות כמין דלי"ת, אחת לצפון ואחת למטה ומשתלשלת על הכתף למזרח. אבל מרובע דלי"ת הרצועות יוצאות אחת לדרום ואחת למטה, ובקשר עצמו לא שייך כלל לומר הרצועה יוצאת אחת לצפון ואחת למזרח. שו"ר שבהוספות לספר פרי אליעזר הביא בשם רי"ש נ"י לפרש ברש"י בדיוק כהתרומת הדשן, ומה שכתב שקושר הרצועה אחת לצפון ואחת למזרח כוונתו שהרצועה שיוצרת את גג הדלי"ת משתחררת מהקשר לצד צפון דהיינו שמאל והרצועה שיוצרת את רגל הדלי"ת משתחררת מהקשר לצד למעלה (להיקף הראש) עיין במציאות והבן, ובזה דייק מה שכתב רש"י למזרח שאמור לסמל את הלמעלה ולא את הלמטה. ויל"ע מה הפירוש הנכון.

ומאידך בציור שבכת"י פרמה הנ"ל

נראה כהמרובע דלי"ת, (וכן העיד הגר"י רצאבי שאביו נהג,) אך לא נתפרש שזה בדווקא כך, וגם שינוי קל זה יכול ליעשות ע"י מעתיק הכת"י.

ולדינא יש לנהוג במרובע רי"ש שכך היא הוראת רב האי גאון וכו', ואין לשנות מבעלי המסורה מכח סברות[3], ואף שלפ"ז יוצא שהקשר אינו כדלי"ת, מכל מקום הקשר של התרומת הדשן ג"כ לא דמי לגמרי לדלי"ת, שהרי באמצע גג הדלי"ת עולה רצועה ומסתירה, ולא אגמריה רחמנא למשה דלי"ת אלא את צורת הקשר, ואמנם בתורת הרמז והסוד נזכר דלי"ת, אך יש לומר שדלי"ת בכתב ראי ג"כ מיקרי דלי"ת.

ומי שלבו נוקפו מדוע לעשות דווקא דלי"ת בכתב ראי ולא כדרכו, יש לבאר לו בזה מאמר הגמרא (מנחות ל"ה ב') קשר של תפילין צריך שיהיה כלפי פנים, והוא מאמר מוקשה מאד דהרי סתם קשר של תפילין היינו של ראש, ובסמיכות להלכה של הקשר קאמר רב נחמן לעיל ונוייהן לבר ללמד בין הַיֶתר שהצורה שבקשר צריכה להיות כלפי חוץ. ואולי יש לפרש שכוונת הגמרא לנידון המהרי"ל והתרה"ד, וקאמר דיש לעשות דווקא מרובע רי"ש שהוא נראה ככיתוב שנכתב לצורך העומד מקדימה. ותוכן הדברים שעצם זה שהקשר (שה"מלכות" אחוזה בו) מאחורה אינו קלקול, ואדרבה זהו תיקונו, כדכתיב (תהילים קל"ט ה') אחור וקדם צרתני, אך בעינן מיהא שיראו שייכות בינו לבין הפנים, וכדכתיב (שמות כ"ה כ') ופניהם איש אל אחיו, ולכן כאילו הוא מכוין את צורתו לנוכח הבחינה הקידמית. [מיהו מדקאמר כדי שיהו ישראל פנים משמע לכאורה דגם מי שעושה מרובע דלי"ת

יוצא, אלא דאי עבד מרובע רי"ש יהבו ליה מלא חפני דטיבותא,] ומלבד זה, במרובע רי"ש מרויחים את הענין להכניע את השמאל לימין, שהרי בדרך עשיית הקשר מכניסים את הלולאה השמאלית לתוך הלולאה הימנית, מה שאין כן במרובע דלי"ת הוא להיפך.

[1] (עוד יתכן שהשי"ן של ארבע ראשים שעושים בצד שמאל הוא מזכרת מהכתב עברי שראו לנכון להשאירה כדי להעיד על קדמות התורה, ומה שנמצא בכתב עברי שי"ן בערך כזו W שזה לא כדברינו אפשר שהיא קיצור דרך של הכותבים, אבל גם צורת מושב עם ד' ראשין נפרדים היתה נקראת שי"ן בכתב עברי, ואכמ"ל.)
[2] כך נראים דלי"ת ורי"ש בכתב הקדום-
[3] אם כי מצד דברי הימים יש מקום לשער שכמה שלא היתה להם מסורת ולא את ההסברים שבידינו למסורת, צידדו לעשות מרובע דלי"ת דהכי משמע לישנא טפי.