סוד הנעלים ב'
בביאור ההבדל בין יהושע למשה שאצל יהושע כתוב "נעלך" ולא "נעליך"
וכבר התקשו המפרשים מהו השוני בלשון בין מה שכתוב בפרשת שמות לגבי משה רבנו למ"ש אצל יהושע וז"ל הפסוק ביהושע [פ"ה פט"ו] "ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא ויעש יהושע כן", וכן אצל יחזקאל הנביא מוזכר 'נעליך' [יחזקאל כד' יז'].
וכבר בפסיקתא זוטרתא [לקח טוב שמות פרק ג סימן ה] עמד על הקו' וז"ל: של נעליך מעל רגליך. וביהושע כתוב של נעלך, לפי שמשה רבינו לא זכה בשני דברים בכניסת הארץ ולא שיעמדו בניו תחתיו, אבל יהושע אף על פי שלא היה לו בנים נכנס לארץ[1]: כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. וביהושע כתיב קודש הוא לפי שארץ ישראל היתה כולה קדושה והמקום ההוא מכלל ארץ ישראל, ואמר קודש הוא, אבל המדבר לא היה קדוש כלו, אלא מקום הסנה, לפיכך אמר אדמת קודש הוא, מחמת המלאך שנראה במקום. ולהלן הוא אומר ויעש יהושע כן, אבל כאן לא הוצרך לומר ויעש משה כן, שהרי כתיב ויסתר משה פניו, ידענו כי כן עשה, עכ"ל. מד' נראה שזה ענין של רמזים כל אחד מה זכה.
אמנם בהדר זקנים על התורה הק' וז"ל: וא"ת מאי שנא דגבי יהושע לא כתיב אלא נעלך. וי"ל דגבי יהושע כבר נכנס רגל אחד במקום ולכן א"ל של אותו נעל שנכנס. ומינה נשמע שצריך לשלוף השני אם ירצה להכניס. אבל גבי משה עדיין לא נכנס ולכך א"ל אל תקרב הלום. ואם אתה רוצה לקרב של נעליך כי המקום אשר אתה עומד עליו. כלומר סמוך לו אדמת קדש עכ"ל, ביאר בפשטות שיהושע הכניס רגל אחת ומשה עדיין לא התקרב בכלל.
וכעי"ז רק בתוספת כתב בפי' דעת זקנים מבעלי התוספות שמות [פ"ג] וז"ל: "של" - "כך הוצרך לומר מעל רגליך משום שיש נעל שהוא על היד ובלע"ז גנ"ט והוא נעל שנתן בעז לגואל דכתיב איש נעלו ונתן לרעהו וגם עכשיו רגילים השרים והשלטונים לקנות בגנ"ט שלהם. ומה שמקשים שהוצרך כאן לשלוף שני רגליו ויהושע ביריחו לא חלץ אלא רגל אחד היינו משום דכאן קדמה שכינה למשה ולא לו ושם קדם יהושע וקנה מקומו.
ובכלי יקר בפרשת שמות כתב: נתעוררו המפרשים בכמה שינוים שבין מראה זו ובין המראה של יהושע, כי כאן נאמר של נעליך שנים במשמע, ואצל יהושע נאמר [יהושע ה טו] של נעלך אחד במשמע. וכאן נאמר כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, ואצל יהושע לא נאמר כן אלא קודש סתם ולא אדמת קודש. והנה ראיתי שרבינו בחיי ושאר מפרשים פירשו של נעליך על הרחקת הגשמיות, כי משה היה משולל מן החומריות יותר מן יהושע, על כן אבחר דרכם ואוסיף נופך משלי ליישב כל הספיקות שהזכרנו, כדרך שפירשו חז"ל [ב"ב עה.] פני משה כחמה ויהושע כלבנה, כי כמו שהלבנה מאירה מצד אחד וחשוכה מצד שני כך יהושע האיר מצד השכל והיה חשוך מצד החומריות שנשאר בו אבל פני משה כחמה המאירה מכל צד כך משה נזדכך גם בחלק החומריות שבו כל כך עד שזכה לקירון עור פני החומר, כי נזדכך על ידי שעמד בהר ארבעים יום בלא אכילה ושתיה והיה ניזון מן זיו שכינתו יתברך, לכך נאמר למשה של נעליך שנים במשמע רמז לשלילות החומריות מן כל שני חלקיו, הן זיכוך כח השכלי מן התערבות החומריות שבו, הן זיכוך כח החומרי עצמו, ולכך אמר כנותן טעם כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש, ושם מקום מורה על המדריגה, ואמר כי המדריגה אשר אתה עומד בה היא שאפילו חלק האדמה שבך קודש הוא, זה שאמר אדמת קודש הוא, ולפי שאתה במדריגה גדולה כזו על כן אמרתי אל תקרב הלום להציץ בשכינה כי לא יראני האדם וחי ואפילו המלאכים אינן מתקרבים אליו יתברך להביט במהותו יתברך כל שכן האדם בהיותו בחיים בעולם הזה. וזה שאמרו (סוטה יב א) שנתמלא כל הבית אורה כשנולד משה, כי זה היה סימן לו שהבית האנושי יהיה אורה מכל צד, אבל יהושע שלא היה מאיר כי אם מצד השכל לבד על כן נאמר לו של נעלך אחד במשמע, כי לא הוסר החומריות כי אם מן החלק השכלי לבד, ועל כן לא הזכיר אצלו אדמת קודש כי חלק האדמה שבו לא נתקדש, ולא הוצרך לומר לו אל תקרב הלום ולא הוצרך למנוע ממנו הקריבה אל ה', כי בלאו הכי היה החומר מסך מבדיל בינו לבין אלהיו לשלא יוכל להביט אל האלהים. ואולי מטעם זה נאמר ויקרא משה משה שתי פעמים כי קרא ה' לשני חלקיו כי שניהם קדושים המה החומר והצורה עכ"ל.
אמנם במלבי"ם [שם] ביאר דזה שני מדרגות בנבואה וז"ל: "והמלאך אמר אל יהושע של נעלך מעל רגלך בלשון יחיד, ולמשה נאמר של נעליך בלשון רבים, כי הנפש לובשת שני נעלים, הנעל האחד הוא הגוף החיצוני, והנעל השני הם כחות הגוף הפנימים שהם כח המדמה שהוא אמצעי בין הגוף ובין הנפש, שהשכל והנשמה מתקשרים עם הגוף ע"י המדמה, הוא המביא המוחשים וההרגשות של העולם הגשמי אל הנפש פנימה והוא המוציא כחות השכל והשכלותיו אל הגויה אל החוץ, וכל הנביאים הגם שבעת החזון הסירו נעל אחד שהוא כחות הגוף החיצונים שנבטלו כולם ונדהמו כמו בעת השינה, לא הסירו את הנעל השני שהוא המדמה וכחותיו שהוא נשאר גם בעת החזון ושפע הנבואה בא אל השכל באמצעות כח הדמיון, ולכן ראו מחזות ודמיונות שמהם הפשיט את השכל הנקי את השכלותיו בעת הנבואה, וע"כ אמר ליהושע של נעלך כי לא ישל רק נעל אחד, אבל משה שהיה רוצה להשיג באספקלריא המאירה היה צריך להסיר גם הנעל השני, ר"ל שגם כח המדמה יופשט מן השכל ויהיה כאחד השכליים הנפרדים מן החומר לגמרי, משיג בשכלו בלא תערובות כח הדמיון, לכן אמר לו של נעליך בל"ר וליהושע אמר כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש הוא ולמשה אמר אדמת קדש הוא, שהקדושה מורה על ההבדלה וההתנשאות מדרכי הטבע והחומר, ור"ל שהמקום היינו המדרגה שתעמוד עליו בעת החזון קדש ונבדל מן החומר, אבל למשה לא הספיק התפשטות הזה והמקום שיעמוד בו אדמת קדש, שגם כח המדמה שהוא מן האדמה והחומריות צריך להיות קדש, וצריכה הנפש לחלוץ גם הנעל השני והאדמה הזאת שלא יתערב בנבואתו, ובענין אחר לא יוכל לקרב הלום אל מה שרוצה לראות ולהשיג באספקלריא המאירה" עכ"ל, וכעי"ז כתב השל"ה [בפי' עה"ת פ' שמות] וכן עי' בפי' רוח חיים [עמ"ס אבות להגר"ח מוולז'ין על המשנה הראשונה] בביאור מסרה ליהושע בהבדלים שבין משה ליהושע ואכמ"ל דברים עמוקים.
והנה בפי' ר' אפרים עה"ת [כת"י מאת ר' אפרים אלנקוה תרי"א איזמיר] הביא ו' טעמים מדוע במשה כתוב של נעליך בלשון רבים וליהושע נאמר של נעלך בלשון יחיד, חלק מהטעמים כבר הובאו בד' המפרשים לעיל מכל מקום הבאתי לשונו הזהב:
ומיישב דאה"נ מכיון שאצל משה זה היה הקב"ה בכבודו ובעצמו לכן נאמר נעליך מלא יו''ד ומאותו טעם לא נאמר ויעש משה כן כי אין חידוש בזה שהוא עשה כי הרי הקב"ה ציוה משא"כ אצל יהושע שזה היה מלאך החידוש הוא ששמע למלאך, והטעם שנאמר אדמת קודש ששם רק המקום שעמד נתקדש אבל לא כל המקום ואילו אצל יהושע הרי כל הארץ קדושה אלא ביקש להודיעו שהמקום הזה שעומד שם בקדושה יתירה.
ובספר הר צבי [לר' צבי פסח פרנק עה"ת פ' שמות] הביא יישוב ע"ד החידוד מהגאון ר' יצחק רוזנטל עפי"ד המדרש רבה שהקב"ה נתגלה למשה בסנה בקולו של אביו אמר משה הנני מה אבא מבקש, אמר הקב"ה איני אביך אלא אלוקי אביך, ומכיון שאין הקב"ה מייחד שמו על החי ידע משה מזה שאביו מת וראה רש"י על הפסוק גם מתמול גם משלשום [ד' י'] שמשה נשתהה במדבר שבעה ימים, וא"כ יתכן אולי לומר שחליצת הנעלים היתה גם מדין אבילות והקב"ה רמז לו שאביו מת וחל עליו חיוב חליצת נעליים.
אבל לגבי יהושע שחליצת הנעלים היתה רק מדין אדמת קודש אין חיוב לחלוץ שני המנעלים והקפידא היא רק שלא לדרוך בנעליים על אדמת קודש אבל אם הוא עומד על רגל אחת אין חיוב לחלוץ את הנעל השניה, ועי' בזבחים [כד.] "רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה רגלו אחת על האבן ורגלו אחת על הרצפה, רואין כל שאילו ינטל הכלי ותנטל האבן יכול לעמוד על רגלו אחת ויעבוד עבודתו כשירה ואם לאו עבודתו פסולה", הרי לנו דלגבי דין עבודה הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשים אסור שיהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה אם רגלו אחת אינה עומדת על גבי הרצפה לא מעכב ואולי גם אם רגלו אחת תהא נעולה ג"כ אינה מעכבת.
ואחר כותבי כל הנ"ל מצאתי בילקוט שמעוני [יהושע רמז ז'] בזה"ל: א"ל ומה יהושע וכי במנעלים אתה נעול ואין אתה נוהג אבל על ישראל שבטל המן ובטלה התורה, של נעלך ע"כ, מבואר מד' ענין חדש לגמרי ממה שביארנו עד כה שמה שהמלאך אמר ליהושע 'של נעלך' זה ענין של אבילות ולא ענין שהמקום קדוש וכו', וזה פלא שכל המפרשים לא הזכירו ילקוט זה וביותר קשה על מה שהביא בהר צבי שזה היה הפשט אצל משה.
[1] בספר הכוונות [סז.] כתב שמשה שקיים פריה ורביה נאמר בו של נעליך ויהושע שלא קיים פריה ורביה נאמר בו של נעלך.
בביאור ההבדל בין יהושע למשה שאצל יהושע כתוב "נעלך" ולא "נעליך"
וכבר התקשו המפרשים מהו השוני בלשון בין מה שכתוב בפרשת שמות לגבי משה רבנו למ"ש אצל יהושע וז"ל הפסוק ביהושע [פ"ה פט"ו] "ויאמר שר צבא ה' אל יהושע של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא ויעש יהושע כן", וכן אצל יחזקאל הנביא מוזכר 'נעליך' [יחזקאל כד' יז'].
וכבר בפסיקתא זוטרתא [לקח טוב שמות פרק ג סימן ה] עמד על הקו' וז"ל: של נעליך מעל רגליך. וביהושע כתוב של נעלך, לפי שמשה רבינו לא זכה בשני דברים בכניסת הארץ ולא שיעמדו בניו תחתיו, אבל יהושע אף על פי שלא היה לו בנים נכנס לארץ[1]: כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. וביהושע כתיב קודש הוא לפי שארץ ישראל היתה כולה קדושה והמקום ההוא מכלל ארץ ישראל, ואמר קודש הוא, אבל המדבר לא היה קדוש כלו, אלא מקום הסנה, לפיכך אמר אדמת קודש הוא, מחמת המלאך שנראה במקום. ולהלן הוא אומר ויעש יהושע כן, אבל כאן לא הוצרך לומר ויעש משה כן, שהרי כתיב ויסתר משה פניו, ידענו כי כן עשה, עכ"ל. מד' נראה שזה ענין של רמזים כל אחד מה זכה.
אמנם בהדר זקנים על התורה הק' וז"ל: וא"ת מאי שנא דגבי יהושע לא כתיב אלא נעלך. וי"ל דגבי יהושע כבר נכנס רגל אחד במקום ולכן א"ל של אותו נעל שנכנס. ומינה נשמע שצריך לשלוף השני אם ירצה להכניס. אבל גבי משה עדיין לא נכנס ולכך א"ל אל תקרב הלום. ואם אתה רוצה לקרב של נעליך כי המקום אשר אתה עומד עליו. כלומר סמוך לו אדמת קדש עכ"ל, ביאר בפשטות שיהושע הכניס רגל אחת ומשה עדיין לא התקרב בכלל.
וכעי"ז רק בתוספת כתב בפי' דעת זקנים מבעלי התוספות שמות [פ"ג] וז"ל: "של" - "כך הוצרך לומר מעל רגליך משום שיש נעל שהוא על היד ובלע"ז גנ"ט והוא נעל שנתן בעז לגואל דכתיב איש נעלו ונתן לרעהו וגם עכשיו רגילים השרים והשלטונים לקנות בגנ"ט שלהם. ומה שמקשים שהוצרך כאן לשלוף שני רגליו ויהושע ביריחו לא חלץ אלא רגל אחד היינו משום דכאן קדמה שכינה למשה ולא לו ושם קדם יהושע וקנה מקומו.
ובכלי יקר בפרשת שמות כתב: נתעוררו המפרשים בכמה שינוים שבין מראה זו ובין המראה של יהושע, כי כאן נאמר של נעליך שנים במשמע, ואצל יהושע נאמר [יהושע ה טו] של נעלך אחד במשמע. וכאן נאמר כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, ואצל יהושע לא נאמר כן אלא קודש סתם ולא אדמת קודש. והנה ראיתי שרבינו בחיי ושאר מפרשים פירשו של נעליך על הרחקת הגשמיות, כי משה היה משולל מן החומריות יותר מן יהושע, על כן אבחר דרכם ואוסיף נופך משלי ליישב כל הספיקות שהזכרנו, כדרך שפירשו חז"ל [ב"ב עה.] פני משה כחמה ויהושע כלבנה, כי כמו שהלבנה מאירה מצד אחד וחשוכה מצד שני כך יהושע האיר מצד השכל והיה חשוך מצד החומריות שנשאר בו אבל פני משה כחמה המאירה מכל צד כך משה נזדכך גם בחלק החומריות שבו כל כך עד שזכה לקירון עור פני החומר, כי נזדכך על ידי שעמד בהר ארבעים יום בלא אכילה ושתיה והיה ניזון מן זיו שכינתו יתברך, לכך נאמר למשה של נעליך שנים במשמע רמז לשלילות החומריות מן כל שני חלקיו, הן זיכוך כח השכלי מן התערבות החומריות שבו, הן זיכוך כח החומרי עצמו, ולכך אמר כנותן טעם כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש, ושם מקום מורה על המדריגה, ואמר כי המדריגה אשר אתה עומד בה היא שאפילו חלק האדמה שבך קודש הוא, זה שאמר אדמת קודש הוא, ולפי שאתה במדריגה גדולה כזו על כן אמרתי אל תקרב הלום להציץ בשכינה כי לא יראני האדם וחי ואפילו המלאכים אינן מתקרבים אליו יתברך להביט במהותו יתברך כל שכן האדם בהיותו בחיים בעולם הזה. וזה שאמרו (סוטה יב א) שנתמלא כל הבית אורה כשנולד משה, כי זה היה סימן לו שהבית האנושי יהיה אורה מכל צד, אבל יהושע שלא היה מאיר כי אם מצד השכל לבד על כן נאמר לו של נעלך אחד במשמע, כי לא הוסר החומריות כי אם מן החלק השכלי לבד, ועל כן לא הזכיר אצלו אדמת קודש כי חלק האדמה שבו לא נתקדש, ולא הוצרך לומר לו אל תקרב הלום ולא הוצרך למנוע ממנו הקריבה אל ה', כי בלאו הכי היה החומר מסך מבדיל בינו לבין אלהיו לשלא יוכל להביט אל האלהים. ואולי מטעם זה נאמר ויקרא משה משה שתי פעמים כי קרא ה' לשני חלקיו כי שניהם קדושים המה החומר והצורה עכ"ל.
אמנם במלבי"ם [שם] ביאר דזה שני מדרגות בנבואה וז"ל: "והמלאך אמר אל יהושע של נעלך מעל רגלך בלשון יחיד, ולמשה נאמר של נעליך בלשון רבים, כי הנפש לובשת שני נעלים, הנעל האחד הוא הגוף החיצוני, והנעל השני הם כחות הגוף הפנימים שהם כח המדמה שהוא אמצעי בין הגוף ובין הנפש, שהשכל והנשמה מתקשרים עם הגוף ע"י המדמה, הוא המביא המוחשים וההרגשות של העולם הגשמי אל הנפש פנימה והוא המוציא כחות השכל והשכלותיו אל הגויה אל החוץ, וכל הנביאים הגם שבעת החזון הסירו נעל אחד שהוא כחות הגוף החיצונים שנבטלו כולם ונדהמו כמו בעת השינה, לא הסירו את הנעל השני שהוא המדמה וכחותיו שהוא נשאר גם בעת החזון ושפע הנבואה בא אל השכל באמצעות כח הדמיון, ולכן ראו מחזות ודמיונות שמהם הפשיט את השכל הנקי את השכלותיו בעת הנבואה, וע"כ אמר ליהושע של נעלך כי לא ישל רק נעל אחד, אבל משה שהיה רוצה להשיג באספקלריא המאירה היה צריך להסיר גם הנעל השני, ר"ל שגם כח המדמה יופשט מן השכל ויהיה כאחד השכליים הנפרדים מן החומר לגמרי, משיג בשכלו בלא תערובות כח הדמיון, לכן אמר לו של נעליך בל"ר וליהושע אמר כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש הוא ולמשה אמר אדמת קדש הוא, שהקדושה מורה על ההבדלה וההתנשאות מדרכי הטבע והחומר, ור"ל שהמקום היינו המדרגה שתעמוד עליו בעת החזון קדש ונבדל מן החומר, אבל למשה לא הספיק התפשטות הזה והמקום שיעמוד בו אדמת קדש, שגם כח המדמה שהוא מן האדמה והחומריות צריך להיות קדש, וצריכה הנפש לחלוץ גם הנעל השני והאדמה הזאת שלא יתערב בנבואתו, ובענין אחר לא יוכל לקרב הלום אל מה שרוצה לראות ולהשיג באספקלריא המאירה" עכ"ל, וכעי"ז כתב השל"ה [בפי' עה"ת פ' שמות] וכן עי' בפי' רוח חיים [עמ"ס אבות להגר"ח מוולז'ין על המשנה הראשונה] בביאור מסרה ליהושע בהבדלים שבין משה ליהושע ואכמ"ל דברים עמוקים.
והנה בפי' ר' אפרים עה"ת [כת"י מאת ר' אפרים אלנקוה תרי"א איזמיר] הביא ו' טעמים מדוע במשה כתוב של נעליך בלשון רבים וליהושע נאמר של נעלך בלשון יחיד, חלק מהטעמים כבר הובאו בד' המפרשים לעיל מכל מקום הבאתי לשונו הזהב:
- יש מי שאמר לפי שמשה רבינו נתגדל בין הכופרים ר"ל המצרים והמדינים והיו לו כמה דעות הוצרך לומר לו של נעליך שהכוונה על הדיעות אבל יהושע שהיה תלמידו של משה לא היו לו דעות נפסדות כלל, ולכך אמר לו של נעלך בלשון יחיד לשון מיעוט.
- ויש מי שאמר לפי שמשה היה רועה ודרך הרועים להיות להם מנעלים הרבה ברגליהם טלאי ע"ג טלאי לזה נאמר לו של נעליך, אבל יהושע שהיה מלך לא היה ברגלו כי אם נעל אחד לזה אמר לו של נעלך, [וכ"כ בפי' הטור עה"ת].
- ויש מי שפירש שהשם ית' רצה שמשה ישלול ממנו כל החומריות כמו שאמר לו ואתה פה עמוד עמדי, ולזה הזהירו ואמר לו של נעליך אבל ליהושע לא רצה השם שישלול עצמו כ"כ מן החומריות ולכן אמר לו של נעלך.
- ויש מי שפירש לפי שמשה היו שתי רגליו במקום קדוש על זה אמר לו של נעליך אבל יהושע היתה רגלו אחת במקום קדוש ולכך נאמר לו של נעלך.
- ויש מי שפירש שמשה לא דיבר עם ה' ית' עמו מקודם לכן וזאת היתה תחילת נבואתו על זה נאמר לו של נעליך לפי שלא הורגל קודם לכן לדבר עם השכינה, אבל יהושע דבר עמו ה' פעמים רבות וכבר השיג מעלת הנבואה לא הוצרך לומר לו כי אם של נעלך.
- ויש מי שפירש לגודל ההפרש שיש בין השם למלאך היה הדיבור כי למשה נגלה עליו האלקים וליהושע נגלה אליו המלאך ולכן אצל משה שהיתה קדושה חמורה הוצרך להסיר שתי מנעליו מעל רגליו וגבי יהושע שהיתה קדושה קלה די לו להסיר מנעל אחד מרגל אחת.
ומיישב דאה"נ מכיון שאצל משה זה היה הקב"ה בכבודו ובעצמו לכן נאמר נעליך מלא יו''ד ומאותו טעם לא נאמר ויעש משה כן כי אין חידוש בזה שהוא עשה כי הרי הקב"ה ציוה משא"כ אצל יהושע שזה היה מלאך החידוש הוא ששמע למלאך, והטעם שנאמר אדמת קודש ששם רק המקום שעמד נתקדש אבל לא כל המקום ואילו אצל יהושע הרי כל הארץ קדושה אלא ביקש להודיעו שהמקום הזה שעומד שם בקדושה יתירה.
ובספר הר צבי [לר' צבי פסח פרנק עה"ת פ' שמות] הביא יישוב ע"ד החידוד מהגאון ר' יצחק רוזנטל עפי"ד המדרש רבה שהקב"ה נתגלה למשה בסנה בקולו של אביו אמר משה הנני מה אבא מבקש, אמר הקב"ה איני אביך אלא אלוקי אביך, ומכיון שאין הקב"ה מייחד שמו על החי ידע משה מזה שאביו מת וראה רש"י על הפסוק גם מתמול גם משלשום [ד' י'] שמשה נשתהה במדבר שבעה ימים, וא"כ יתכן אולי לומר שחליצת הנעלים היתה גם מדין אבילות והקב"ה רמז לו שאביו מת וחל עליו חיוב חליצת נעליים.
אבל לגבי יהושע שחליצת הנעלים היתה רק מדין אדמת קודש אין חיוב לחלוץ שני המנעלים והקפידא היא רק שלא לדרוך בנעליים על אדמת קודש אבל אם הוא עומד על רגל אחת אין חיוב לחלוץ את הנעל השניה, ועי' בזבחים [כד.] "רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה רגלו אחת על האבן ורגלו אחת על הרצפה, רואין כל שאילו ינטל הכלי ותנטל האבן יכול לעמוד על רגלו אחת ויעבוד עבודתו כשירה ואם לאו עבודתו פסולה", הרי לנו דלגבי דין עבודה הואיל ורצפה מקדשת וכלי שרת מקדשים אסור שיהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה אם רגלו אחת אינה עומדת על גבי הרצפה לא מעכב ואולי גם אם רגלו אחת תהא נעולה ג"כ אינה מעכבת.
ואחר כותבי כל הנ"ל מצאתי בילקוט שמעוני [יהושע רמז ז'] בזה"ל: א"ל ומה יהושע וכי במנעלים אתה נעול ואין אתה נוהג אבל על ישראל שבטל המן ובטלה התורה, של נעלך ע"כ, מבואר מד' ענין חדש לגמרי ממה שביארנו עד כה שמה שהמלאך אמר ליהושע 'של נעלך' זה ענין של אבילות ולא ענין שהמקום קדוש וכו', וזה פלא שכל המפרשים לא הזכירו ילקוט זה וביותר קשה על מה שהביא בהר צבי שזה היה הפשט אצל משה.
[1] בספר הכוונות [סז.] כתב שמשה שקיים פריה ורביה נאמר בו של נעליך ויהושע שלא קיים פריה ורביה נאמר בו של נעלך.
- המאמר הבא בסדרה '"פרשת שמות – סוד הנעליים" ח"א': "סוד הנעלים" ג'
- מאמר קודם בסדרה '"פרשת שמות – סוד הנעליים" ח"א': "פרשת שמות – סוד הנעליים"
