ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ויעמד העם על משה מן הבוקר עד הערב
וכתב רש"י: מן הבוקר עד הערב. אפשר לומר כן? אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית שנאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר.
ובוודאי אין הכוונה שאי אפשר לומר כן משום שלא יתכן שהיה בכוחו כך, הרי גם מאותם שהיו עמנו עד לא מכבר היו עומדים בכך ובהרבה יותר מכך, ועל אחת כמה וכמה משה רבינו הגדול אשר לא נס ליחו ולא כהתה עינו שכל כי האי מילתה זוטרא היא גביה ואין צריך לפנים, ואדרבה דברי יתרו שאמר 'נבול תיבול' הם תימא.
ועוד ייפלאו דברי רש"י דבשלמא מה שכתב שהוא נעשה כשותף למעשה בראשית הרי זה נלמד מ'מן הבוקר עד הערב' אבל מה שהוא כמי שעסק בתורה כל היום כולו מנ"ל.
אלא שגם דברי המכילתא הנ"ל תמוהים שהרי לא היה משה רק דנם ושופטם אלא גם מלמדם תורה וכמפורש כאן 'ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו', ובודאי שהיה בזה מספיק בשביל למלא את כל הזמן שאסור לדון בו וגם בזה לא היה די[1].
ובכל מקרה לא לזה נתכוון רש"י, ואילו היה מתכוון לשאול משו"ה היה צריך לשאול מתוך הדין, 'ואיך דנם והלא אין דנים עד שעת סעודה' ולא לשאול סתם 'אפשר לומר כן' שמשתמע שמטעם פשוט וברור לא יתכן לומר כן.
ודבר זה הוא פלא גדול מה יש כאן לשאול, הרי במה עסק מן הבוקר עד הערב, בללמד את העם את תורתו זו שקיבל בהר סיני, וזה היה כל עניינו ותפקידו במדבר ללמדנו את התורה הקדושה.
ונראה שמופרך לחלוטין להסביר שהכוונה היא לשאול מתי למד תורה לעצמו, משה לא למד תורה לעצמו מעולם, כל מהותו ותפקידו בעת ההיא אחר שקיבל את כל התורה כולה בהר סיני, ליתן את התורה ולהשרישה בעם ישראל ולהעמיד בכך את עם ישראל עם מקבלי התורה, ולשים לפניהם את התורה עד שידבקו בה דבקות אמת, והוא פשוט.
ולא עלה על דעת לומר שאי אפשר לומר כן ושאם כן תורתו מתי נעשית, ואדרבה מה שאמרו 'תורתו' לא הכוונה 'לימוד התורה שלו' אלא תורתו היינו תורתינו הקדושה - תורת משה - תורתו, כלומר התורה המסורה בידינו היא תורת משה רבינו מתי נעשית, היינו מתי נמסרה לנו ומתי לימדנו משה אותה ומתי הורה להם את חוקיה, ונבאר.
חז"ל דקדקו בדברי הפסוק שנאמר בו שמשה עמד כל היום 'לשפוט את העם' ולא נאמר גם כן שלימד את העם את התורה, והוקשה להם 'אפשר לומר כן? תורתו מתי נעשית' כלומר האם אפשר לומר שכל היום הוא רק שפט ודן בין איש ובין רעהו? מתי אם כן לימדנו את התורה הק', ולשאלה זו לעוצם פשטותה הסתפק רש"י במשפט 'אפשר לומר כן' ותו לא כי זה ברור שהרי עיקר תפקידו ועניינו של משה הוא מסירת התורה ולימודה לעם, ולא יתכן לומר שכל היום שפט בין איש ובין רעהו[2].
והתשובה היא שבוודאי נכון הדבר שרוב העמידה מן הבוקר עד הערב היתה לתורה, ובכל זאת התורה נקטה רק את המשפט ולא את התורה ומשום חשיבות המשפט, שמפאת חשיבותו ראוי לקרוא על שמו את כל היום ולהעמיד אותו כ'עיקר' העסק של היום, ומכאן למדו חז"ל היטב ש'כאילו למד תורה כל היום כולו' שכאמור לא נתבאר ברש"י מנא ליה הא, ועכשיו מובן היטב שהעובדה שלמרות שכל היום כולו לימד תורה מכל מקום עיקר ההגדרה היא המשפט מלמדתנו ששעה אחת של משפט חשובה כלימוד תורה של כל היום כולו[3].
ובכך יובן היטב דבר נוסף, שבפסוק שלנו נאמר רק 'לשפוט את העם' ואילו לקמן בדברי שמה נאמר הן המשפט 'ושפטתי' והן הלימוד 'והודעתי וגו' את חוקי האלוקים ואת תורותיו'. שחילוק זה בעצמו הוא טמון בתוך דרשת חז"ל, שהפסוק לקמן מובן היטב אבל כאן תימא איך ייתכן לפרשו, ועתה ניחא שבאמת בוודאי היו שניהם וכאן שלא אמרו רק את המשפט הוא כדי ללמדנו כנ"ל[4][5].
שו"ר דבבריתא דל"ח מידות מפורש כאמור וז"ל 'ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב יכול כל היום היה דן אימתי היו התלמידים לומדים ת"ל מן הבוקר מיעוט, מלמד שלא היה ישוב כל היום ושיערו חכמים עד שש שעות'.
[1] ואין לומר שוהודעתי הכוונה שהוא שופט ומודיע להם את דין התורה על מה שדנם, כי הכרעת הדין והעמדתו כלולה במילה ושפטתי כי לשפוט לאו היינו לשמוע הצדדים ולדון אלא להעמיד המשפט והאמת. ועוד שהלשון 'את חוקי האלוקים ואת תורותיו' לא מתיישבת בשום אופן על משפט
[2] ולמעלה מכך, הגמרא הלא לומדת מכאן שאפילו שעה אחת, והקשו כבר מנא לגמרא אפילו שעה אחת (היינו זמן קצר), ומוכח שהאי אפשר לומר כן אינו רק שלא יכול להיות שכל הזמן הוא רק שפט אלא שבהכרח עיקר עסקו היה בלימוד התורה והשפיטה היתה זמן קצר בלבד.
[3] כמובן שזוהי בחינה מסויימה ואין צריך לפנים.
[4] וידוקדק שכאן הוא בדברי התרה כשהיא מתארת את מעשי משה ששם מתאים שיהיה כתוב כפי החשיבות, ואילו שם הוא בדברי משה שמבאר ליתרו את מעשיו ושם ראוי שיהיה לפי המציאות.
[5] וידוקדק גם כן שכאןנאמר מן הבוקר עד הערב (שכתבו הראשונים שהדרשה לגבי מעשה בראשית היא מן הה' של הבוקר ושל הערב) ולקמן ששם מבואר בפסוק בפירוש גם את ההודעה לעם את חוקי האלוקים ואת תורותיו, לא נאמר אלא בוקר עד ערב בלא ה'.
וכתב רש"י: מן הבוקר עד הערב. אפשר לומר כן? אלא כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו עוסק בתורה כל היום, וכאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית שנאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר.
- אפשר לומר לא כן?
ובוודאי אין הכוונה שאי אפשר לומר כן משום שלא יתכן שהיה בכוחו כך, הרי גם מאותם שהיו עמנו עד לא מכבר היו עומדים בכך ובהרבה יותר מכך, ועל אחת כמה וכמה משה רבינו הגדול אשר לא נס ליחו ולא כהתה עינו שכל כי האי מילתה זוטרא היא גביה ואין צריך לפנים, ואדרבה דברי יתרו שאמר 'נבול תיבול' הם תימא.
- מבאר דלא יתכן לפרש העמידה מן הבוקר עד הערב על דרך 'כאילו' ומה שיש לתמוה עוד.
ועוד ייפלאו דברי רש"י דבשלמא מה שכתב שהוא נעשה כשותף למעשה בראשית הרי זה נלמד מ'מן הבוקר עד הערב' אבל מה שהוא כמי שעסק בתורה כל היום כולו מנ"ל.
- מביא דברי המכילתא שדורש באופן אחד ומבאר הפלא בדבריו ושאין זו שיטת רש"י.
אלא שגם דברי המכילתא הנ"ל תמוהים שהרי לא היה משה רק דנם ושופטם אלא גם מלמדם תורה וכמפורש כאן 'ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו', ובודאי שהיה בזה מספיק בשביל למלא את כל הזמן שאסור לדון בו וגם בזה לא היה די[1].
ובכל מקרה לא לזה נתכוון רש"י, ואילו היה מתכוון לשאול משו"ה היה צריך לשאול מתוך הדין, 'ואיך דנם והלא אין דנים עד שעת סעודה' ולא לשאול סתם 'אפשר לומר כן' שמשתמע שמטעם פשוט וברור לא יתכן לומר כן.
- דברי הסוגיא בשבת.
- הפלא בדברי הגמרא
ודבר זה הוא פלא גדול מה יש כאן לשאול, הרי במה עסק מן הבוקר עד הערב, בללמד את העם את תורתו זו שקיבל בהר סיני, וזה היה כל עניינו ותפקידו במדבר ללמדנו את התורה הקדושה.
ונראה שמופרך לחלוטין להסביר שהכוונה היא לשאול מתי למד תורה לעצמו, משה לא למד תורה לעצמו מעולם, כל מהותו ותפקידו בעת ההיא אחר שקיבל את כל התורה כולה בהר סיני, ליתן את התורה ולהשרישה בעם ישראל ולהעמיד בכך את עם ישראל עם מקבלי התורה, ולשים לפניהם את התורה עד שידבקו בה דבקות אמת, והוא פשוט.
- ביאור דברי חז"ל ורש"י
ולא עלה על דעת לומר שאי אפשר לומר כן ושאם כן תורתו מתי נעשית, ואדרבה מה שאמרו 'תורתו' לא הכוונה 'לימוד התורה שלו' אלא תורתו היינו תורתינו הקדושה - תורת משה - תורתו, כלומר התורה המסורה בידינו היא תורת משה רבינו מתי נעשית, היינו מתי נמסרה לנו ומתי לימדנו משה אותה ומתי הורה להם את חוקיה, ונבאר.
חז"ל דקדקו בדברי הפסוק שנאמר בו שמשה עמד כל היום 'לשפוט את העם' ולא נאמר גם כן שלימד את העם את התורה, והוקשה להם 'אפשר לומר כן? תורתו מתי נעשית' כלומר האם אפשר לומר שכל היום הוא רק שפט ודן בין איש ובין רעהו? מתי אם כן לימדנו את התורה הק', ולשאלה זו לעוצם פשטותה הסתפק רש"י במשפט 'אפשר לומר כן' ותו לא כי זה ברור שהרי עיקר תפקידו ועניינו של משה הוא מסירת התורה ולימודה לעם, ולא יתכן לומר שכל היום שפט בין איש ובין רעהו[2].
והתשובה היא שבוודאי נכון הדבר שרוב העמידה מן הבוקר עד הערב היתה לתורה, ובכל זאת התורה נקטה רק את המשפט ולא את התורה ומשום חשיבות המשפט, שמפאת חשיבותו ראוי לקרוא על שמו את כל היום ולהעמיד אותו כ'עיקר' העסק של היום, ומכאן למדו חז"ל היטב ש'כאילו למד תורה כל היום כולו' שכאמור לא נתבאר ברש"י מנא ליה הא, ועכשיו מובן היטב שהעובדה שלמרות שכל היום כולו לימד תורה מכל מקום עיקר ההגדרה היא המשפט מלמדתנו ששעה אחת של משפט חשובה כלימוד תורה של כל היום כולו[3].
ובכך יובן היטב דבר נוסף, שבפסוק שלנו נאמר רק 'לשפוט את העם' ואילו לקמן בדברי שמה נאמר הן המשפט 'ושפטתי' והן הלימוד 'והודעתי וגו' את חוקי האלוקים ואת תורותיו'. שחילוק זה בעצמו הוא טמון בתוך דרשת חז"ל, שהפסוק לקמן מובן היטב אבל כאן תימא איך ייתכן לפרשו, ועתה ניחא שבאמת בוודאי היו שניהם וכאן שלא אמרו רק את המשפט הוא כדי ללמדנו כנ"ל[4][5].
שו"ר דבבריתא דל"ח מידות מפורש כאמור וז"ל 'ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב יכול כל היום היה דן אימתי היו התלמידים לומדים ת"ל מן הבוקר מיעוט, מלמד שלא היה ישוב כל היום ושיערו חכמים עד שש שעות'.
[1] ואין לומר שוהודעתי הכוונה שהוא שופט ומודיע להם את דין התורה על מה שדנם, כי הכרעת הדין והעמדתו כלולה במילה ושפטתי כי לשפוט לאו היינו לשמוע הצדדים ולדון אלא להעמיד המשפט והאמת. ועוד שהלשון 'את חוקי האלוקים ואת תורותיו' לא מתיישבת בשום אופן על משפט
[2] ולמעלה מכך, הגמרא הלא לומדת מכאן שאפילו שעה אחת, והקשו כבר מנא לגמרא אפילו שעה אחת (היינו זמן קצר), ומוכח שהאי אפשר לומר כן אינו רק שלא יכול להיות שכל הזמן הוא רק שפט אלא שבהכרח עיקר עסקו היה בלימוד התורה והשפיטה היתה זמן קצר בלבד.
[3] כמובן שזוהי בחינה מסויימה ואין צריך לפנים.
[4] וידוקדק שכאן הוא בדברי התרה כשהיא מתארת את מעשי משה ששם מתאים שיהיה כתוב כפי החשיבות, ואילו שם הוא בדברי משה שמבאר ליתרו את מעשיו ושם ראוי שיהיה לפי המציאות.
[5] וידוקדק גם כן שכאןנאמר מן הבוקר עד הערב (שכתבו הראשונים שהדרשה לגבי מעשה בראשית היא מן הה' של הבוקר ושל הערב) ולקמן ששם מבואר בפסוק בפירוש גם את ההודעה לעם את חוקי האלוקים ואת תורותיו, לא נאמר אלא בוקר עד ערב בלא ה'.
