מר"ן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, כתב בשו"ת יביע אומר (חלק א ,אורח חיים, סימן ח) שש"צ שטעה בעשרת ימי תשובה ואמר בחזרת הש"צ הא-ל הקדוש במקום המלך הקדוש, שחוזר ל"אתה קדוש" ולא חוזר לראש התפילה. הרב מאיר מאזוז זצ"ל הקשה על דבריו בשו"ת בית נאמ"ן (חלק ב, אורח חיים, סימן ל"ד), משום שאין חילוק בין יחיד ובין אם הוא ש"צ שמתפלל תפילת חזרה, צריך לחזור לראש. וכתב שמר"ן הרב עובדיה זצ"ל התבסס על המאירי (ברכות לד.),שהשווה דין של נשתתק בתפילת יוצר (ואסביר את הדברים בהמשך), שחוזר השני שעלה אחריו, "לאופנים" (היכן שנתשתתק זה), ולא לראש ברכת יוצר. והוא הדין לש"צ שטעה ולא תיקן ואמר הא-ל הקדוש במקום המלך הקדוש שצריך לחזור ל"אתה קדוש" משום טורח ציבור, בדומה למקרה של "משתתק באופנים." וכתב הרב מאזוז זצ"ל (שם) שאין הדבר מוסכם. כן הקשה הרב משה לוי בשו"ת תפילה למשה (חלק ד, סימן מ"ג) שהרבה ראשונים לא סוברים את הסברא של המאירי ושיש לחזור לראש התפילה. (ושם) הביא את החיי אדם שחילק בין נשתתק בברכת יוצר, לבין ש"צ שטעה בחזרת הש"צ. ובקונטרס זה אנוכי הצעיר כדרכה של תורה, משיב על דבריהם ובא לחזק את פסק מר"ן הרב עובדיה יוסף זצ"ל:
כתב בשו"ת זקן אהרון (סימן ר"ו), שש"צ שטעה ואמר הא-ל הקדוש במקום המלך הקדוש בעשרת ימי תשובה, ולא תיקן תוך כדי דיבור, חוזר לראש התפילה. כן פסקו הבא"ח (ניצבים אות י"ח), שלמי ציבור (דש"ו,ע"ג). משום שבעשרת ימי תשובה חכמים תיקנו לומר המלך הקדוש במקום הא-ל הקדוש משום שזהו מטבע שטבעו חכמים. מאידך, יש ירושלמי (פרק אין מעמידין, הלכה ג)- "בטיטי (כך שמו) נשתתק באופנים, אתון ושיליה לרבי אבון, א"ל ר"א בשם ריב"ל, -זה שעובר תחתיו יתחיל ממקום שפסק. אמרין לה (בקושיא)- והא תנינא מתחילת הברכה שטעה זה, א"ל מכיון דענתון קדושא כמו שהיא בתחילת ברכה"- ואין צריך לחזור לראש התפילה משום שאמרו קדושה, נחשבת היא כברכה נפרדת בפני עצמה. כן פסקו להלכה לעניין קדושת יוצר, שחוזר למקום שפסק ולא מתחילת ברכת יוצר, רוב הראשונים. כך גם פסקו בטור ושו"ע (אורח חיים,סימן נ"ט,סעיף ה). והבית יוסף כתב (שם),שכן כתבו הפוסקים, כן כתב הגהות מימוניות (פרק י מהלכות תפילה) בשם סמ"ק. וכתב עוד הבית יוסף,- שאינו יודע מדוע הרמב"ם השמיט הירושלמי הנ"ל שנפסק להלכה?. ומצא לרשב"א שכתב בתשובה (סימן א,לה) : דלא משגיחים על הירושלמי ומי שרוצה לסמוך על הירושלמי יש לו על מה לסמוך . והנה מר"ן השו"ע פסק בסימן נ"ט את הירושלמי להלכה. אך עדיין יש להקשות: מדוע מר"ן הב"י לא פסק כדבריהם של הרשב"א והרמב"ם -שלא הביאו את הירושלמי להלכה משום שכנראה לא סוברים אותו להלכה?. וכתב מר"ן זצ"ל על קושיא זו מדבריו של הבית יוסף על הרמב"ם, שלא מביא דבר מסוים להלכה לא מוכח שלא סובר כן .אלא, פשוט לא מצא מי שפוסק כאותו מקור. והביא דוגמא לכך:
פסק הרמב"ם (פרק א מהלכות תפילין הלכה י) שא"צ לעשות חוטי הציצית שזורין. והשיגו עליו חכמי לוניל, שזהו ספרי מפורש שצריכים חוטי הציצית להיות שזורים. והשיב להם הרמב"ם בתשובה: שסתם ספרי הוא רבי שמעון, ולא מצאתי מי שכתב את הספרי להלכה, ולכן לא כתבתי כן . משמע שאם הרמב"ם היה רואה מי שכתב כך להלכה היה פוסק כדבריו. וגם על דבריו של הרשב"א שנראה שדחה את הירושלמי, המעיין בתשובת הרשב"א שם (תשובה לה) יראה שהוא כתב שהירושלמי מדמה בין דין של טעה לנשתתק ולא מוכח שדחה דבריו של הירושלמי.
ועל החיי אדם שמחלק בין נשתתק לטעה , כפי שכתב הרב משה לוי זצ"ל (שם), הנה רבי עקיבא איגר (בסימן אורח חיים, סימן קכ"ו) כן מדמה בין דין של טעה לנשתתק, כן כתב המשנ"ב (שם בביאור הלכה, על סעיף ג), וכן כתב הזרע אמת (אורח חיים, סימן י) להשוות דין של טעה ונשתתק.
מאידך, הקושייא של הרב מאזוז זצ"ל עדיין קיימת משום שהבית יוסף בהלכות תפילה (בסימן קכ"ו,סעיף ג ), הביא את הארחות חיים, בשם הכלבו, שכתב "ועכשיו כשכל אחד ואחד מתפלל לעצמו עם הש"צ, והש"צ אומר "יעלה ויבוא" בלחש, וטעה ולא אמרו כשחוזר התפילה, אין צריך לחזור לא לראש ולא לעבודה. שאינו חוזר ומתפלל אלא מפני הקדושה. והבית יוסף דחה את דבריו. וכן פסק בשו"ע (אורח חיים, הלכות תפילה סימן קכו שם) שש"צ שטעה בשלוש ברכות ראשונות חוזר לראש התפילה, ואין בכך טורח ציבור.
והנה נראה שמר"ן חזר בו ממה שכתב בסימן נ"ט, ויש סיוע לרב מאזוז ולרב משה לוי זצ"ל. אך מר"ן זצ"ל משיב על טענה זו:
כתב מר"ן החיד"א במחזיק ברכה (סימן ח ס"ק ג) שהטועה בשבת והתחיל "אתה חונן" ולא סיים אותה ב"אתה חונן" כפי שצריך לעשות להלכה, אלא הפסיק בה והתפלל של שבת שאינו חוזר לאחר שכבר גמר ברכה אמצעית של שבת- כמו בנידון דידן, כאשר הציבור והש"צ בכללם, התפללו תפילת לחש ואמרו "המלך הקדוש" בעשרת ימי תשובה ועשו כפי המטבע שטבעו חכמים ולכן הש"צ חוזר לאתה קדוש ולא לתחילת התפילה. והנה אע"פ שפסק מר"ן בשו"ע (אורח חייים, סימן קכ"ו, סעיף ג): שכל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל אם טעה כמותו כשמתפלל בחזרת הש"צ ויחזור לראש התפילה, הנה יש כלל שכתבו הפוסקים : שאין למדים מן הכללות. ולא בכל מקרה נאמר שיחזור לראש התפילה. כן כתבו שו"ת חקרי לב (אורח חיים, סימן נ"ג) בש"צ שטעה בתפילת שבת והתחיל "אתה חונן", ופסק אותה, שאין לו לעשות כן אלא לסיים "אתה חונן " ומשם להמשיך של שבת, משום שאין למדים מן הכללות (מלהצריכו להחזירו לראש התפילה). וחזר על כך (בחלק א יורה דעה, בעמוד רע"ד), כן כתב השלמי ציבור (דף קצ"ט ע"א). מאידך, יש את הטענה שהשו"ע בהלכות תפילה (סימן קכ"ו, ס"ג) חזר בו ממה פסק בסימן נ"ט והלך עם דעת הרמב"ם שכנראה לא סובר כירושלמי הנ"ל. כתב מרן זצ"ל בגיליונות (שם בתשובה): המהריט"א (בשמחת יום טוב בסימן ג שם) כתב "שהגם שאנו פוסקים כדברי מר"ן (הב"י), היינו דווקא בדבר שנודע לנו בברור שעמד במקור הדין כגון שהכריע בדין אחד כפוסק מסוים. ודין זה תלוי בעיקר שפסק הפוסק ההוא ולשיטתו אזיל, והתם (במקום אחר) לא ק"יל (לא סובר את סברת אותו פוסק), אין ראוי לפסוק בפשיטות כדברי מר"ן. מאחר שלא נודע לנו שעמד בעיקר סברא זו"(הובא בספר ארץ חיים קונטרס הכללים כלל ד),.כן הובא בשו"ת רחמים פרנקו (חלק אבן העזר, סימן י"ג דכ"ג ע"א).- והוא הדין לנידון דידן, השו"ע בסימן נ"ט פסק כירושלמי ובבית יוסף כתב שכן כתבו כל הפוסקים, הגם שהביא את הרשב"א שסובר שהירושלמי לא להלכה (מה שלא מוכח כלל כפי שצוין לעיל), וגם הרמב"ם שסובר לא כירושלמי ולכן לא הביאו, ובסימן קכ"ו יש מחלוקת בין האחרונים האם מר"ן הבית יוסף חזר בו ממה שפסק כירושלמי, בסימן נ"ט. וחזי לאצטרופי את הכלל שאין למדים מן הכללות : להצריך ש"צ שטעה ולא תיקן תוך כדי דיבור ואמר הא-ל הקדוש במקום המלך הקדוש, שאין להחזירו לראש התפילה. וחזי לאצטרופי הארחות חיים בהלכות תפילה, הגם שמר"ן הבית יוסף דחה אותו להלכה בסימן קכ"ו, יש לקחת את העיקרון שנלקח ממנו. והוא, שהש"צ חוזר לומר את התפילה למרות שגם הוא וגם הציבור התפללו, ויצאו ידי חובה, מפני הקדושה, שמשווה המאירי בין דין הירושלמי לדין קדושה של חזרת הש"צ,ושכן פסק רבינו חננאל שהשווה נמי את הירושלמי לנידון שלנו, שאינו חוזר לראש התפילה מפני טורח ציבור. והגם שהרב משה לוי זצ"ל הביא את החיי אדם, שחילק בין טעה לנשתתק, הנה איכא אחרונים רבים שכן משווים דין טעה לנשתתק, והדבר לא יצא מידי פלוגתא. וכתב מרן זצ"ל להקל בלחזור ל"אתה קדוש" ולא לראש התפילה נמי,משטעם ספק ספיקא.- שמא הלכה כראב"יה, (בסימן תקפ"ב ) שאם לא אמר המלך הקדוש, לא צריך לחזור. כן פסקו הרז"ה בעל המאור, רבינו ישעיה הראשון, שיבולי הלקט (סימן שה), תלמידי רבינו יונה בשם רבני צרפת, רבי יהודה החסיד (בתוספות ברכות יב:), רבינו האי גאון בתשובות הגאונים (סימן פ"ב), אורחות חיים (סוף הלכות ראש השנה, ה), הגם שפוסק השו"ע לא כראב"יה, ואע"פ שהיחיד שעשה כן צריך לחזור לראש, מועיל דעה זו שהוזכרה בראשונים רבים לספק ספיקא, בנידון דידן שמא כדעת הירושלמי והמאירי, שחוזר "לאתה קדוש " ולא לראש התפילה .
והגם ששלוש ראשונות חשובות כאחת, קדושה היא ברכה בפני עצמה. ולא שייכת ל3 הברכות הראשונות שדינם כברכה אחת. ואין למדים מן הכללות ,ומשום כך אין לומר שאין סב"ל בתפילה ויחזור לראש .לכן, יש לחזור ל"אתה קדוש" ולא לראש התפילה. אי נמי, שהציבור עם הש"צ, אמרו המלך הקדוש בתפילת הלחש , לא שינו ממטבע שטבעו חכמים בעשרת ימי תשובה.
לכן הלכה למעשה: ש"צ בעשרת ימי תשובה שטעה ואמר הא-ל הקדוש במקום המלך הקדוש, ולא תיקן תוך כדי דיבור, צריך לחזור ל"אתה קדוש" ולא לראש התפילה.
בברכת כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל,
כתב בשו"ת זקן אהרון (סימן ר"ו), שש"צ שטעה ואמר הא-ל הקדוש במקום המלך הקדוש בעשרת ימי תשובה, ולא תיקן תוך כדי דיבור, חוזר לראש התפילה. כן פסקו הבא"ח (ניצבים אות י"ח), שלמי ציבור (דש"ו,ע"ג). משום שבעשרת ימי תשובה חכמים תיקנו לומר המלך הקדוש במקום הא-ל הקדוש משום שזהו מטבע שטבעו חכמים. מאידך, יש ירושלמי (פרק אין מעמידין, הלכה ג)- "בטיטי (כך שמו) נשתתק באופנים, אתון ושיליה לרבי אבון, א"ל ר"א בשם ריב"ל, -זה שעובר תחתיו יתחיל ממקום שפסק. אמרין לה (בקושיא)- והא תנינא מתחילת הברכה שטעה זה, א"ל מכיון דענתון קדושא כמו שהיא בתחילת ברכה"- ואין צריך לחזור לראש התפילה משום שאמרו קדושה, נחשבת היא כברכה נפרדת בפני עצמה. כן פסקו להלכה לעניין קדושת יוצר, שחוזר למקום שפסק ולא מתחילת ברכת יוצר, רוב הראשונים. כך גם פסקו בטור ושו"ע (אורח חיים,סימן נ"ט,סעיף ה). והבית יוסף כתב (שם),שכן כתבו הפוסקים, כן כתב הגהות מימוניות (פרק י מהלכות תפילה) בשם סמ"ק. וכתב עוד הבית יוסף,- שאינו יודע מדוע הרמב"ם השמיט הירושלמי הנ"ל שנפסק להלכה?. ומצא לרשב"א שכתב בתשובה (סימן א,לה) : דלא משגיחים על הירושלמי ומי שרוצה לסמוך על הירושלמי יש לו על מה לסמוך . והנה מר"ן השו"ע פסק בסימן נ"ט את הירושלמי להלכה. אך עדיין יש להקשות: מדוע מר"ן הב"י לא פסק כדבריהם של הרשב"א והרמב"ם -שלא הביאו את הירושלמי להלכה משום שכנראה לא סוברים אותו להלכה?. וכתב מר"ן זצ"ל על קושיא זו מדבריו של הבית יוסף על הרמב"ם, שלא מביא דבר מסוים להלכה לא מוכח שלא סובר כן .אלא, פשוט לא מצא מי שפוסק כאותו מקור. והביא דוגמא לכך:
פסק הרמב"ם (פרק א מהלכות תפילין הלכה י) שא"צ לעשות חוטי הציצית שזורין. והשיגו עליו חכמי לוניל, שזהו ספרי מפורש שצריכים חוטי הציצית להיות שזורים. והשיב להם הרמב"ם בתשובה: שסתם ספרי הוא רבי שמעון, ולא מצאתי מי שכתב את הספרי להלכה, ולכן לא כתבתי כן . משמע שאם הרמב"ם היה רואה מי שכתב כך להלכה היה פוסק כדבריו. וגם על דבריו של הרשב"א שנראה שדחה את הירושלמי, המעיין בתשובת הרשב"א שם (תשובה לה) יראה שהוא כתב שהירושלמי מדמה בין דין של טעה לנשתתק ולא מוכח שדחה דבריו של הירושלמי.
ועל החיי אדם שמחלק בין נשתתק לטעה , כפי שכתב הרב משה לוי זצ"ל (שם), הנה רבי עקיבא איגר (בסימן אורח חיים, סימן קכ"ו) כן מדמה בין דין של טעה לנשתתק, כן כתב המשנ"ב (שם בביאור הלכה, על סעיף ג), וכן כתב הזרע אמת (אורח חיים, סימן י) להשוות דין של טעה ונשתתק.
מאידך, הקושייא של הרב מאזוז זצ"ל עדיין קיימת משום שהבית יוסף בהלכות תפילה (בסימן קכ"ו,סעיף ג ), הביא את הארחות חיים, בשם הכלבו, שכתב "ועכשיו כשכל אחד ואחד מתפלל לעצמו עם הש"צ, והש"צ אומר "יעלה ויבוא" בלחש, וטעה ולא אמרו כשחוזר התפילה, אין צריך לחזור לא לראש ולא לעבודה. שאינו חוזר ומתפלל אלא מפני הקדושה. והבית יוסף דחה את דבריו. וכן פסק בשו"ע (אורח חיים, הלכות תפילה סימן קכו שם) שש"צ שטעה בשלוש ברכות ראשונות חוזר לראש התפילה, ואין בכך טורח ציבור.
והנה נראה שמר"ן חזר בו ממה שכתב בסימן נ"ט, ויש סיוע לרב מאזוז ולרב משה לוי זצ"ל. אך מר"ן זצ"ל משיב על טענה זו:
כתב מר"ן החיד"א במחזיק ברכה (סימן ח ס"ק ג) שהטועה בשבת והתחיל "אתה חונן" ולא סיים אותה ב"אתה חונן" כפי שצריך לעשות להלכה, אלא הפסיק בה והתפלל של שבת שאינו חוזר לאחר שכבר גמר ברכה אמצעית של שבת- כמו בנידון דידן, כאשר הציבור והש"צ בכללם, התפללו תפילת לחש ואמרו "המלך הקדוש" בעשרת ימי תשובה ועשו כפי המטבע שטבעו חכמים ולכן הש"צ חוזר לאתה קדוש ולא לתחילת התפילה. והנה אע"פ שפסק מר"ן בשו"ע (אורח חייים, סימן קכ"ו, סעיף ג): שכל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל אם טעה כמותו כשמתפלל בחזרת הש"צ ויחזור לראש התפילה, הנה יש כלל שכתבו הפוסקים : שאין למדים מן הכללות. ולא בכל מקרה נאמר שיחזור לראש התפילה. כן כתבו שו"ת חקרי לב (אורח חיים, סימן נ"ג) בש"צ שטעה בתפילת שבת והתחיל "אתה חונן", ופסק אותה, שאין לו לעשות כן אלא לסיים "אתה חונן " ומשם להמשיך של שבת, משום שאין למדים מן הכללות (מלהצריכו להחזירו לראש התפילה). וחזר על כך (בחלק א יורה דעה, בעמוד רע"ד), כן כתב השלמי ציבור (דף קצ"ט ע"א). מאידך, יש את הטענה שהשו"ע בהלכות תפילה (סימן קכ"ו, ס"ג) חזר בו ממה פסק בסימן נ"ט והלך עם דעת הרמב"ם שכנראה לא סובר כירושלמי הנ"ל. כתב מרן זצ"ל בגיליונות (שם בתשובה): המהריט"א (בשמחת יום טוב בסימן ג שם) כתב "שהגם שאנו פוסקים כדברי מר"ן (הב"י), היינו דווקא בדבר שנודע לנו בברור שעמד במקור הדין כגון שהכריע בדין אחד כפוסק מסוים. ודין זה תלוי בעיקר שפסק הפוסק ההוא ולשיטתו אזיל, והתם (במקום אחר) לא ק"יל (לא סובר את סברת אותו פוסק), אין ראוי לפסוק בפשיטות כדברי מר"ן. מאחר שלא נודע לנו שעמד בעיקר סברא זו"(הובא בספר ארץ חיים קונטרס הכללים כלל ד),.כן הובא בשו"ת רחמים פרנקו (חלק אבן העזר, סימן י"ג דכ"ג ע"א).- והוא הדין לנידון דידן, השו"ע בסימן נ"ט פסק כירושלמי ובבית יוסף כתב שכן כתבו כל הפוסקים, הגם שהביא את הרשב"א שסובר שהירושלמי לא להלכה (מה שלא מוכח כלל כפי שצוין לעיל), וגם הרמב"ם שסובר לא כירושלמי ולכן לא הביאו, ובסימן קכ"ו יש מחלוקת בין האחרונים האם מר"ן הבית יוסף חזר בו ממה שפסק כירושלמי, בסימן נ"ט. וחזי לאצטרופי את הכלל שאין למדים מן הכללות : להצריך ש"צ שטעה ולא תיקן תוך כדי דיבור ואמר הא-ל הקדוש במקום המלך הקדוש, שאין להחזירו לראש התפילה. וחזי לאצטרופי הארחות חיים בהלכות תפילה, הגם שמר"ן הבית יוסף דחה אותו להלכה בסימן קכ"ו, יש לקחת את העיקרון שנלקח ממנו. והוא, שהש"צ חוזר לומר את התפילה למרות שגם הוא וגם הציבור התפללו, ויצאו ידי חובה, מפני הקדושה, שמשווה המאירי בין דין הירושלמי לדין קדושה של חזרת הש"צ,ושכן פסק רבינו חננאל שהשווה נמי את הירושלמי לנידון שלנו, שאינו חוזר לראש התפילה מפני טורח ציבור. והגם שהרב משה לוי זצ"ל הביא את החיי אדם, שחילק בין טעה לנשתתק, הנה איכא אחרונים רבים שכן משווים דין טעה לנשתתק, והדבר לא יצא מידי פלוגתא. וכתב מרן זצ"ל להקל בלחזור ל"אתה קדוש" ולא לראש התפילה נמי,משטעם ספק ספיקא.- שמא הלכה כראב"יה, (בסימן תקפ"ב ) שאם לא אמר המלך הקדוש, לא צריך לחזור. כן פסקו הרז"ה בעל המאור, רבינו ישעיה הראשון, שיבולי הלקט (סימן שה), תלמידי רבינו יונה בשם רבני צרפת, רבי יהודה החסיד (בתוספות ברכות יב:), רבינו האי גאון בתשובות הגאונים (סימן פ"ב), אורחות חיים (סוף הלכות ראש השנה, ה), הגם שפוסק השו"ע לא כראב"יה, ואע"פ שהיחיד שעשה כן צריך לחזור לראש, מועיל דעה זו שהוזכרה בראשונים רבים לספק ספיקא, בנידון דידן שמא כדעת הירושלמי והמאירי, שחוזר "לאתה קדוש " ולא לראש התפילה .
והגם ששלוש ראשונות חשובות כאחת, קדושה היא ברכה בפני עצמה. ולא שייכת ל3 הברכות הראשונות שדינם כברכה אחת. ואין למדים מן הכללות ,ומשום כך אין לומר שאין סב"ל בתפילה ויחזור לראש .לכן, יש לחזור ל"אתה קדוש" ולא לראש התפילה. אי נמי, שהציבור עם הש"צ, אמרו המלך הקדוש בתפילת הלחש , לא שינו ממטבע שטבעו חכמים בעשרת ימי תשובה.
לכן הלכה למעשה: ש"צ בעשרת ימי תשובה שטעה ואמר הא-ל הקדוש במקום המלך הקדוש, ולא תיקן תוך כדי דיבור, צריך לחזור ל"אתה קדוש" ולא לראש התפילה.
בברכת כתיבה וחתימה טובה לכל עם ישראל,
