האם יש 'לא תתגודדו' במנהגים??? >>> מה הדין שאל ישנה מפני המחלוקת??? >>> באיזה נוסח יתפלל אשכנזי בביה"כ ספרדי??? >>> הם יש 'לא תתגודדו' בנוסח התפילה??? >>> מתי צריך שהבי"ד יהיו שוים בחכמה??? >>> מה החילוק בין תפילת לחש לקדושה??? >>> האם מותר לומר תחנון במקום שלא אומרים??? >>> האם שייך 'לא תתגודדו' במקום שעושים עירוב ויש שאין רוצים לטלטל??? >>> האם יש 'לא תתגודדו' תספורת בספירת העומר???
בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. (דברים יד, א)
וברש"י כתב, לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים.
והנה מצינו בגמ' ביבמות (יג, ב) שהביאו את דברי המשנה במגילה (ב, א) שמגילה נקראת באחד עשר, ובשנים עשר, ובשלשה עשר, ובארבעה עשר, ובחמשה עשר, לא פחות ולא יותר, אמר ריש לקיש לר' יוחנן, שהרי נאמר 'לא תתגודדו', דהיינו שלא תעשו אגודות אגודות וכתב רש"י, שנראה כנוהגין ב' תורות כשקורין כפרים את המגילה ביום כניסה ועיירות גדולות בי"ד ומוקפין חומה בט"ו, ומק' הגמ' שהפסוק נצרך לענין שלא לעשות חבורה על המת, ומבואר שהיה אפשר לכתוב לא תגודו, ומהייתור של תגודדו לומדים דין זה, ומקשה הגמ' שהרי מצינו שנחלקו בית שמאי ובית הלל לגבי איסור מלאכה בליל בדיקת חחמץ ומי שרוצה עושה כדברי ב"ש או כדברי ב"ה והרי נראה כאגודות, ומבארת הגמ' שרק באופן שיש בי"ד באותה העיר וחלקם נוהגים כב"ש וחלקם כב"ה שזה איסור 'לא תתגודדו' אבל כשיש שני בתי דין אין בזה איסור אפי' אם הם בעיר אחת.
שתי תורות או מפני המחלוקת
הרי מבואר ששיטת רש"י שאיסור 'לא תתגודדו' הוא משום שכשיש אגודות בישראל נראה שיש שתי תורות, וכן מבואר בדברי הרא"ש (שם).
והנה הרמב"ם (פי"ב הל' עבודה זרה הי"ד) כתב, ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר 'לא תתגודדו' לא תעשו אגודות אגודות, ומבואר שסבר הרמב"ם שגם בשתי בתי דין נראה כשתי אגודות ואסור, משום שגורם למחלוקות.
והקשה בכסף משנה, היאך פסק הרמב"ם כאביי שגם כששני בתי דין חולקים יש 'לא תתגודדו', ולא כרבא, ותי' שבמקום שחלקו בדברי התנא אפש"ל שהלכה כאביי, והרדב"ז (שו"ת לשונות הרמב"ם סי' יא) כתב ליישב שהרמב"ם נקט כאביי משום שמסתבר טעמו שלא ירבו מחלוקות בישראל כיון שהם בעיר אחת אפי' שהם שני בתי דין א"א להנצל מהמחלוקת, וכתב שבמחלוקת ב"ש וב"ה כיון שהיתה מחלוקת מפורסמת לכל לא חששו מכך כיון שלא יעשה מכך מחלוקת חדשה, כיון שעיקר האיסור הוא משום שלא יהיו מחלוקות.
אמנם מדברי הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה מה) שכתב, והנה אמרו שבכלל לאו זה יש גם כן אזהרה מחילוק בתי דיני העיר במנהגיהם וחילוף הקבוצים ואמרו 'לא תתגודדו' לא תעשו אגודות אגודות, נראה שלא נקט משום הטעם של עשיית מחלוקת, וכן בדברי הסמ"ג השמיט את טעם זה, ונראה לומר שהרמב"ם נקט שעיקר האיסור הוא משום שעושים את המצוות בצורה של אגודות, וכל האיסור הוא רק באופן שעושים באגודות ורק באופן שיכול לעשות מחלוקת זה נקרא אגודה ואסור.
האם במנהג יש 'לא תתגודדו'
והנה הקשה הריטב"א ביבמות (יג, ב) על דברי ר"ל מדוע הקשה עליו ממנהג כיון שבנהג אין איסור, והנה מבואר בדברי הריטב"א שאין דין 'לא תתגודדו' במנהג, וכן משמע בדברי המאירי שם, וכן בדברי רבינו ירוחם בשם הרמ"ה (הובא בב"י יו"ד רמב בבדק הבית) שאין איסור 'לא תתגודדו' אלא אם מקצת מורין כך ומקצת חולקים, אבל במנהג אין 'לא תתגודדו'.
והנה בדברי הרמב"ם רצו לדייק וכן בדברי החינוך (מצוה סח) וכן דייקו האחרונים מהרי"ף והרא"ש, שיש איסור 'לא תתגודדו' גם במנהגים, והמשיב דבר והקרן אורה כתבו לתלות מחלוקת זו בטעם איסור 'לא תתגודדו' שאם הוא משום שלא יראה כשתי תורות הרי לא שייך במנהג ואם הוא משום שלא יהיה מחלוקת זה שייך גם במנהג, אמנם קשה שהרי ברא"ש מבואר שהטעם הוא משום שתי תורות, ומ"מ כתב בקיצור פסקי הרא"ש שיש 'לא תתגודדו' גם במנהגים, וכן הביא המג"א (או"ח תצג, סק"ו) מהתוס' במגילה שיש 'לא תתגודדו' גם במנהג, ובמג"א סיים בדבריו שדבר שהוא מנהג אינו אסור משום 'לא תתגודדו' ודבר שאסור גם אם הוא משום מנהג יש בו 'לא תתגודדו' וכתב לדמות עניין זה של תספורת בל"ג בעומר לאיסור מלאכה בליל בדיקת חמץ, ויש לבאר בדבריו שיש שתי סוגי מנהג, יש מנהג שקיבלו עליהם באיסור גמור כעין נדר, שיש בו ל'לא תתגודדו', ויש מנהג שקבלו עליהם שלא לעשות.
ולדברי המג"א אפשר לבאר שלא חלקו הרבמ"ם והראשונים כלל, שהרמב"ם דבר באופן שקבלו עליהם מנהג באיסור גמור שדינו כנדר וכאיסור,, והריטב"א וע"ר דברו במנהג שאינו באיסור גמור, אמנם באחרונים ביאור בריטב"א שלמסקנא אין חילוק בין איסור למנהג כלל.
אל ישנה מפני המחלוקת
והנה מצינו במשנה בפסחים (פ"ד, מ"א) שבמקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין, ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת, וכתב ר"ע מברטנורא, שהדין לא ישנה אדם ממנהג העיר הוא מפני המחלוקת וכאן אין מחלוקת, שאין חשש שיאמרו שחושב שהמלאכה אסורה אלא חושב שאין לו מלאכה שהרי כמה בטלנים יש בשוק כל ימות השנה, ומה שנותנים עליו חומרי מקום שיצא משם, אינו אלא בזמן שדעתו לחזור למקומו, אבל אם אין דעתו לחזור למקומו נוהג כמנהג אנשי מקום שהלך לשם, בין לקולא בין לחומרא.
ובשולחן ערוך (או"ח תסח, ד) כתב, ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, לא יעשה בישוב מפני המחלוקת, אבל עושה הוא במדבר, וההולך ממקום שאין עושים למקום שעושין, לא יעשה, ונותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, ואעפ"כ לא יתראה בפניהם שהוא בטל, מפני איסור לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת, וכן מי שדעתו לחזור למקומו, נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר, והוא שלא יתראה בפני אנשי המקום שהוא בו, מפני המחלוקת.
וכתב במשנה ברורה (סקי"ד) בשם המגן אברהם, שאדם שהולך מעירו לעיר חרת ונהגו דבר שבעירו לא נהגו שאם אינו הולך להשתקע שם אין חלים עליו החומרות של העיר ויכול לעשות בצנעה ואם אינו יכול לשעשות בצנעה שיעשה מחוץ לעיר, ואם בא להשתקע שם אסור גם בצנעה, וכן להחמיר במקום שמקילים, וכתב עוד (סקכ"ד) שאם עשה כמנהגו בצנעה וראו אותו אנשי המקום, צריך להפסיק במלאכתו, ואם מי שראה אותו הוא ת"ח יכול להמשיך לפי שיודע שזה תלוי במנהג ואין כאן מחלוקת ומ"מ לכתחילה לא יעשה כמנהגו אפילו בפני ת"ח.
'לא תתגודדו' בנוסח התפילה
ובשו"ת משיב דבר (ח"א סי' יז) כתב, בענין תפלות שבני אשכנז מתגוררים בארצות האלו שע"פ רובם מתפללים בנוסח ספרד ואף שבבתי כנסיות מתפללים קרוב לאשכנז, מ"מ אנו שמתפללים בביהמ"ד של ספרדים איך להתנהג עם נוסח התפלה, וגם על דבר הקדושות אם מותרים לענות כמנהג ספרד או שנצרך גם הקדושות לענות כמנהג אשכנז, והביא שהיוצא מהסוגיא שלאו זה לא שייך לחשש מחלוקת, אלא שהאיסור הוא שלא יראה כשתי תורות, שהרי רשב"ל מקשה ממגילה ושם אין מחלוקת, וכן אם הטעם משום מחלוקת אין חילוק בין איסור למנהג, אלא שחוששים לשתי תורות, ובמנהג גם אם יש חשש מחלוקת אין איסור.
והביא את שיטת הרמב"ם שנראה שפסק כאביי וכן נראה שנקט שהטעם משום שמרבה מחלוקות, וביאר בדבריו באופן ששתי הבי"ד מודים שהלכה כחד ובי"ד אחד רוצים להחמיר שבזה נקט הרמב"ם שיש 'לא תתגודדו' ואם חלקו בשתי בי"ד כמו מי ההלכה סוברים כרבא ואי"ז אגודות.
צריך שהבי"ד יהיו שוים בחכמה
והנה החינוך (ל"ת סה) לאחר שהביא את דברי הרמב"ם כתב בשם מורו ר"א, שאין איסור זה אלא בחבורה אחת שחולקים קצתם על קצתם והם שוים בחכמה שאסור לכל כת מהם לעשות כדבריו שזה גורם מחלוקת ביניהם, אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעת אחת, ואם א"א בכך יעשו הכל כדברי המחמיר אם הוא בשל תורה, אבל בשני ב"ד חלוקין ואין שוין בחכמה לא נאמר בזה 'לא תתגודדו', ולפי"ז אפשר לבאר בשברי הגמ' שיש חילוק אם יש שני בתי דין שאינם שוים בחכמה או שהם שוים בחכמה.
ולפי"ז כתב לומר שחלקו אביי ורבא במחלוקת זו האם האיסור משום שלא יהיה מחלוקות לרבא ואפי' בעיר אחת שלא שייך מחלוקת כשיש שתי בי"ד, או משום שנראה כשתי תורות לאביי לכך אפי' בשני ב"ד בעיר אחת אסור משום שנראה כשתי תורות ורק בשתי עיירות לא שייך, וא"כ הרמ"א שנקט שגם במנהג יש איסור של 'לא תתגודדו' נקט גם כדברי הרמב"ם והחינוך שהחשש הוא משום שירבו המחלוקות.
החילוק בין תפילת לחש לקדושה
וא"כ כתב, לגבי תפלה בלחש אסור לשנות מהנוסח שנהגו מכבר, ולכו"ע אין בזה משום 'לא תתגודדו', לרמב"ם משום שאין כאן מחלוקת ולרא"ש משום שאינו אלא מנהג, לפי שיוצאים בשני הנוסחאות ולא כמש"כ בספר פאת השלחן (סי' ג) שיחידים המתפללים בביהכ"נ של הספרדים חייבים לנהוג כמותם משום 'לא תתגודדו', אבל בקדושות שבקול רם וכדומה ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם מפני המחלוקת ולהרמב"ם יש בזה משום ל"ת. והמקום יאיר עינינו ויברכנו בשלום.
ובשו"ת חתם סופר (ח"ו ליקוטים סי' א) כתב, אודת קהל ספרדים שבעירו שהחרימו ביניהם ששום אחד מהם לא יתפלל בביה"כ של קהל אשכנזים שבקהלתם, וגם אנשי קהל אשכנזים קבלו עליהם שלא יקראו לתורה לשום אחד מהספרדים שיכנס לביה"כ של אשכנזים להתפלל, ובתנאי שהספרדים ישאו חצי בעול עם האשכנזים בהכנסת אורחים וצדקות לדרשנים וכדו', והנה נשארו מקהילת הספרדים מעט מהרבה עד שאין להם מנין בביה"כ שלהם והמעט שנשארו לא למדו בבית הספר דרך תפלת ספרדים ונוח להם יותר להתפלל בביה"כ של האשכנזים ובקשו לדעת היתר לחרם שקבלו עליהם ועל בניהם.
וכתב שפשוט שאינם רשאים לשנות נוסח' שלהם בשום אופן, וגם כשיתפללו בבה"כ אשכנזים באקראי צריכים להתפלל כנוסח ספרדי שלהם, ובודאי שאם יחיד או אפי' צבור ספרדי' שדעתם לקבוע דירתם או כנסת שלהם אצל קהל אשכנזי או בהיפוך ואין דעתם לחזור לעולם למקומם ומנהגם הראשון, הרי חייבים כמנהג המקום השני וכן מ"מ שה נהיה כבי"ד אחד בעיר וחייבים כמנהג אותו בי"ד, אך כל זה בקביעות אבל באקראי לא ואסורים לשנות את הנוסח שלהם, ומ"מ הואיל ואינו אלא באקראי עד שיזדמן להם מנין מותרים ואין בזה משום 'לא תתגודדו'.
ובאגרות משה (או"ח ח"ב סי' כג וכן סי' קד) כתב, בדבר אחד שמתפלל בביהכ"נ שהצבור מתפללים בנוסח אחר מכפי שהוא מתפלל, שבדברים שצריך דוקא בצבור כמו קדושה מוכרח לומר הנוסח של הצבור, ואף כשיאמר בלחש אינו יכול לומר נוסח אחר, שאת כל האמירה עשה הצבור לפי שהוא בעצמו לא היה יכול לומר כלל דאין אומרים קדושה ביחיד, ואף שהעיקר מה שהצבור צריכים לומר בקדושה הוא רק קדוש וברוך וימלוך, ושינוי הנוסחאות נקדש או נקדישך וכדומה הוא רק חיוב להש"צ, מ"מ למנהגנו שאומרים גם הצבור הרי"ז גם מקדושה.
והתפלה בלחש יכול לומר כנוסח שרגיל בו כיון שהוא בלחש ולא שייך בזה איסור השינוי מפני המחלוקת, ואף שאומרים בשתי נוסחאות נחשב זה תפלה בצבור כיון שמתפללים ביחד, ופסוקי דזמרה וברכות קר"ש שרשאי לאומרם גם בקול רם הנשמע לאחרים הסמוכים אצלו, יש להסתפק אם רשאי לאומרם בנוסח שרגיל בלחש שלא כהצבור שיש לומר שזה כמו בצנעה שאין איסור, ויש לומר שאסור אף בלחש משום שמא ישכח מלומר בלחש כיון שדברים אלו רגילין לומר בקול הנשמע, ולכן אם קשה לפניו לומר שלא כהרגלו יאמר בלחש כהרגלו, אבל אם לא קשה לפניו יאמר כנוסח הצבור.
אמירת תחנון במקום שלא אומרים
וכתב עוד (ח"ד סי' לד) שמצינו עוד דין בגמ' בפסחים (דף נ) שלא ישנה אדם מפני המחלוקת, ודין זה הוא אף במנהגים שיש בהם איסור קצת וכ"ש באיסורים גמורים כמו בתפילין בחוה"מ שמי שלובש תפילין עובר בעשה כשאינו מניח, ולמי שאין מניח יש איכא אסור זלזול במועד, וכן הוא שינוי הנוסחאות שיש טעמים לכל נוסח ונוסח אסור, ואם רוצה לומר וידוי קודם נפילת אפים דוקא בלא שום היכר שהוא בלא הכאה על הלב, וגם אינו יכול לומר הי"ג מדות שלזה צריך דוקא עשרה שיאמרו עמו אף אם ימצא עשרה הרי זה שינוי בפרסום גדול, ורק מה שמניח תפילין גם בתפלת המנחה אין למחות בידו ואף שיש בזה משום גאוה מ"מ כיון שבא ממקום שנוהגים כן אין בזה גאוה, אבל על שאר השינוים צריך למחות בידו וגם לכופו בהתראה שיהיו מוכרחין לסלקו ממשרתו שלא ישנה כלום ממנהגי בית הכנסת כשהוא מתפלל בביהכ"נ אף שלא לפני התיבה.
ובשבט הלוי (יו"ד סי' קנז) כתב, שלצערנו הרבה מזלזלים באמירת תחנון, ואם לפי ההלכה צריך להגיד תחנון יראה כדעת הגדולים דאין בזה כלל 'לא תתגודדו'.
אם שייך 'לא תתגודדו' במקום שעושים עירוב ויש שאין רוצים לטלטל
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' קנח) כתב, בענין אם שייך 'לא תתגודדו' במקום שעושים עירוב ויש שאין רוצים לטלטל שם, וכתב שמובא בערוך השולחן שבהוראה לא שייך 'לא תתגודדו' אבל בדבר הנמסר ביד ההמון שאלו יעשו כך ואלו יעשו כך שייך 'לא תתגודדו' ואף שהדבר יצא מב' בתי דינים מ"מ הדבר מכוער שיראו שישראל בעיר אחת מופלגין לשתי מפלגות מקצת נוהגין מנהג זה ומקצת מנהג אחר, ולפי"ז גםבעירוב אם יהיה אסור אף למקילים לטלטל בתוך העירוב מפני אלו הנוהגין שאסור.
הנה בדבר של שב ואל תעשה אין 'לא תתגודדו' וא"כ מי שמקפיד שלא להוציא אין זה בגדר 'לא תתגודדו', ועוד שבכל המקומות בישראל היו שהחמירו שלא להוציא אפילו ע"י עירוב כפי חומרת הגר"א ומשכנות יעקב ומרן הגר"ח מבריסק, ואפ"ה היו עירובין בכל המקומות ואותן שלא רצו לטלטל לא טלטלו, אמנם יש לחוש שבמוצאי שבת כשיטת ר"ת לענין מוצאי שבת קודש, וכן פסקו יותר ממאה ושבעים ראשונים ואחרונים, והוא איסור סקילה ומי שמוציא שבת יותר מוקדם נראה כמחלל שבת בפרהסיא והוא איסור דאורייתא ממש לפי שיטת ר"ת, אמנם כיון שכבר כך קבעו אין בזה אגודות וכתב (ח"ו סי' קכ), לגבי ביה"כ שכולם עומדים בקרה"ת ואחד יושב, או כולם מלובשים בכובע ואחד בכיפה אם שייך בזה 'לא תתגודדו', שנראה פשוט שאין בזה 'לא תתגודדו' כי יאמרו שרגליו כואבות ויושב וכן מי שאין לו כובע על ראשו יאמרו שקשה לו להיות בכובע מחמת כבדו וכיוצא בזה.
תספורת בספירת העומר
והנה בשולחן ערוך (או"ח תצג, ג) כתב, יש נוהגים להסתפר ברא חודש אייר וטעות הוא ביד, וכתב הרמ"א בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד ראש חודש אייר ואותם לא יסתפרו מל"ג בעומר ואילך אע"פ שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו, ואותם מקומות שנוהגים להסתפר מל"ג בעומר ואילך לא יסתפרו כלל אחר הפסח עד ל"ג בעומר ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משם 'לא תתגודדו' וכל שכן אחר הפסח לנהוג התר בשתיהן.
וכתב במגן אברהם (סק"ו), שמקצת בני אדם לא ינהגו כך ומקצת כך שהוא 'לא תתגודדו', וא"כ לגבי תספורת אפשר לתלות שאינו רוצה להסתפר כעת, והביא דברי התוס' בפסחים (דף יד) שבירושלים ראוי לנהוג איסור מלאכה בערב פסח לפי שמתקבצין שם ממקומות אחרים, וקשה מה בכך אלא כוונתם כיון שהאחרים נוהגים איסור והם ינהגו היתר הוי כמו 'לא תתגודדו', וכן מובא ברי"ף ורא"ש שכתבו את את המסקנא, וכתב שדוקא במנהג שדומה למגילה שהכרכים יודעים שהכפרים חייבים לקרות קודם, וכן הביא שמה שבמדינות פולין נוהגים להתענות ולומר סליחות כ' בסיון ואם נקבצו בני פולין ובני מדינה אחרת למקום אחד, שמותרים כל אחד לעשות כמנהגו ואין בזה משום 'לא תתגודדו', אבל בדבר שמחולקים בדבר אם נקבצו למקום אחד צריכים לעשות מנהג שוה משום 'לא תתגודדו'.
והנה בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' יז) כתב, שאין דין של 'לא תתגודדו' בשינוי מנהגים שבין אשכנזים וספרדים, וכתב כן לעניין נר חנוכה אם כל אחד מדליק לעצמו או כמנהג הספרדים שבעה"ב מדליק עבור כולם, ובדברי החתם סופר הנ"ל נראה שסבר שיש גם בזה איסור 'לא תתגודדו' במקום שמתפלל בבי"כ אחר, ואפ"ל שנקט החת"ס שעיקר דין 'לא תתגודדו' כשמנשנה את המנהג, אבל כשרוצה להוסיף על עיקר המנהג כשרוצה להדר יותר, אי"ז חשוב אגודה בפני עצמו אלא כמוסיף מנהג טוב יותר.
ואפ"ל שהחת"ס נקט כשיטת הרדב"ז ששורש האיסור של 'לא תתגודדו' הוא משום המחלוקת וגם אם מתפללים במנין אחד אין חשש של 'לא תתגודדו', משא"כ החת"ס סבר שעיק האיסור האו בעשיית אגודות ולכך אפ"ל שגם במקום שאין עשיית מחלוקת אסור ולכך גם במנין אחד יש 'לא תתגודדו', וכמכוון לעשות באופן שלא יהיה אגודה נפרדת אין חשש.
בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת. (דברים יד, א)
וברש"י כתב, לא תתנו גדידה ושרט בבשרכם על מת כדרך שהאמוריים עושין, לפי שאתם בניו של מקום ואתם ראוין להיות נאים ולא גדודים ומקורחים.
והנה מצינו בגמ' ביבמות (יג, ב) שהביאו את דברי המשנה במגילה (ב, א) שמגילה נקראת באחד עשר, ובשנים עשר, ובשלשה עשר, ובארבעה עשר, ובחמשה עשר, לא פחות ולא יותר, אמר ריש לקיש לר' יוחנן, שהרי נאמר 'לא תתגודדו', דהיינו שלא תעשו אגודות אגודות וכתב רש"י, שנראה כנוהגין ב' תורות כשקורין כפרים את המגילה ביום כניסה ועיירות גדולות בי"ד ומוקפין חומה בט"ו, ומק' הגמ' שהפסוק נצרך לענין שלא לעשות חבורה על המת, ומבואר שהיה אפשר לכתוב לא תגודו, ומהייתור של תגודדו לומדים דין זה, ומקשה הגמ' שהרי מצינו שנחלקו בית שמאי ובית הלל לגבי איסור מלאכה בליל בדיקת חחמץ ומי שרוצה עושה כדברי ב"ש או כדברי ב"ה והרי נראה כאגודות, ומבארת הגמ' שרק באופן שיש בי"ד באותה העיר וחלקם נוהגים כב"ש וחלקם כב"ה שזה איסור 'לא תתגודדו' אבל כשיש שני בתי דין אין בזה איסור אפי' אם הם בעיר אחת.
שתי תורות או מפני המחלוקת
הרי מבואר ששיטת רש"י שאיסור 'לא תתגודדו' הוא משום שכשיש אגודות בישראל נראה שיש שתי תורות, וכן מבואר בדברי הרא"ש (שם).
והנה הרמב"ם (פי"ב הל' עבודה זרה הי"ד) כתב, ובכלל אזהרה זה שלא יהיו שני בתי דינין בעיר אחת זה נוהג כמנהג זה וזה נוהג כמנהג אחר, שדבר זה גורם למחלוקות גדולות שנאמר 'לא תתגודדו' לא תעשו אגודות אגודות, ומבואר שסבר הרמב"ם שגם בשתי בתי דין נראה כשתי אגודות ואסור, משום שגורם למחלוקות.
והקשה בכסף משנה, היאך פסק הרמב"ם כאביי שגם כששני בתי דין חולקים יש 'לא תתגודדו', ולא כרבא, ותי' שבמקום שחלקו בדברי התנא אפש"ל שהלכה כאביי, והרדב"ז (שו"ת לשונות הרמב"ם סי' יא) כתב ליישב שהרמב"ם נקט כאביי משום שמסתבר טעמו שלא ירבו מחלוקות בישראל כיון שהם בעיר אחת אפי' שהם שני בתי דין א"א להנצל מהמחלוקת, וכתב שבמחלוקת ב"ש וב"ה כיון שהיתה מחלוקת מפורסמת לכל לא חששו מכך כיון שלא יעשה מכך מחלוקת חדשה, כיון שעיקר האיסור הוא משום שלא יהיו מחלוקות.
אמנם מדברי הרמב"ם בספר המצוות (לא תעשה מה) שכתב, והנה אמרו שבכלל לאו זה יש גם כן אזהרה מחילוק בתי דיני העיר במנהגיהם וחילוף הקבוצים ואמרו 'לא תתגודדו' לא תעשו אגודות אגודות, נראה שלא נקט משום הטעם של עשיית מחלוקת, וכן בדברי הסמ"ג השמיט את טעם זה, ונראה לומר שהרמב"ם נקט שעיקר האיסור הוא משום שעושים את המצוות בצורה של אגודות, וכל האיסור הוא רק באופן שעושים באגודות ורק באופן שיכול לעשות מחלוקת זה נקרא אגודה ואסור.
האם במנהג יש 'לא תתגודדו'
והנה הקשה הריטב"א ביבמות (יג, ב) על דברי ר"ל מדוע הקשה עליו ממנהג כיון שבנהג אין איסור, והנה מבואר בדברי הריטב"א שאין דין 'לא תתגודדו' במנהג, וכן משמע בדברי המאירי שם, וכן בדברי רבינו ירוחם בשם הרמ"ה (הובא בב"י יו"ד רמב בבדק הבית) שאין איסור 'לא תתגודדו' אלא אם מקצת מורין כך ומקצת חולקים, אבל במנהג אין 'לא תתגודדו'.
והנה בדברי הרמב"ם רצו לדייק וכן בדברי החינוך (מצוה סח) וכן דייקו האחרונים מהרי"ף והרא"ש, שיש איסור 'לא תתגודדו' גם במנהגים, והמשיב דבר והקרן אורה כתבו לתלות מחלוקת זו בטעם איסור 'לא תתגודדו' שאם הוא משום שלא יראה כשתי תורות הרי לא שייך במנהג ואם הוא משום שלא יהיה מחלוקת זה שייך גם במנהג, אמנם קשה שהרי ברא"ש מבואר שהטעם הוא משום שתי תורות, ומ"מ כתב בקיצור פסקי הרא"ש שיש 'לא תתגודדו' גם במנהגים, וכן הביא המג"א (או"ח תצג, סק"ו) מהתוס' במגילה שיש 'לא תתגודדו' גם במנהג, ובמג"א סיים בדבריו שדבר שהוא מנהג אינו אסור משום 'לא תתגודדו' ודבר שאסור גם אם הוא משום מנהג יש בו 'לא תתגודדו' וכתב לדמות עניין זה של תספורת בל"ג בעומר לאיסור מלאכה בליל בדיקת חמץ, ויש לבאר בדבריו שיש שתי סוגי מנהג, יש מנהג שקיבלו עליהם באיסור גמור כעין נדר, שיש בו ל'לא תתגודדו', ויש מנהג שקבלו עליהם שלא לעשות.
ולדברי המג"א אפשר לבאר שלא חלקו הרבמ"ם והראשונים כלל, שהרמב"ם דבר באופן שקבלו עליהם מנהג באיסור גמור שדינו כנדר וכאיסור,, והריטב"א וע"ר דברו במנהג שאינו באיסור גמור, אמנם באחרונים ביאור בריטב"א שלמסקנא אין חילוק בין איסור למנהג כלל.
אל ישנה מפני המחלוקת
והנה מצינו במשנה בפסחים (פ"ד, מ"א) שבמקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין, ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת, וכתב ר"ע מברטנורא, שהדין לא ישנה אדם ממנהג העיר הוא מפני המחלוקת וכאן אין מחלוקת, שאין חשש שיאמרו שחושב שהמלאכה אסורה אלא חושב שאין לו מלאכה שהרי כמה בטלנים יש בשוק כל ימות השנה, ומה שנותנים עליו חומרי מקום שיצא משם, אינו אלא בזמן שדעתו לחזור למקומו, אבל אם אין דעתו לחזור למקומו נוהג כמנהג אנשי מקום שהלך לשם, בין לקולא בין לחומרא.
ובשולחן ערוך (או"ח תסח, ד) כתב, ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין, לא יעשה בישוב מפני המחלוקת, אבל עושה הוא במדבר, וההולך ממקום שאין עושים למקום שעושין, לא יעשה, ונותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם, ואעפ"כ לא יתראה בפניהם שהוא בטל, מפני איסור לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת, וכן מי שדעתו לחזור למקומו, נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר, והוא שלא יתראה בפני אנשי המקום שהוא בו, מפני המחלוקת.
וכתב במשנה ברורה (סקי"ד) בשם המגן אברהם, שאדם שהולך מעירו לעיר חרת ונהגו דבר שבעירו לא נהגו שאם אינו הולך להשתקע שם אין חלים עליו החומרות של העיר ויכול לעשות בצנעה ואם אינו יכול לשעשות בצנעה שיעשה מחוץ לעיר, ואם בא להשתקע שם אסור גם בצנעה, וכן להחמיר במקום שמקילים, וכתב עוד (סקכ"ד) שאם עשה כמנהגו בצנעה וראו אותו אנשי המקום, צריך להפסיק במלאכתו, ואם מי שראה אותו הוא ת"ח יכול להמשיך לפי שיודע שזה תלוי במנהג ואין כאן מחלוקת ומ"מ לכתחילה לא יעשה כמנהגו אפילו בפני ת"ח.
'לא תתגודדו' בנוסח התפילה
ובשו"ת משיב דבר (ח"א סי' יז) כתב, בענין תפלות שבני אשכנז מתגוררים בארצות האלו שע"פ רובם מתפללים בנוסח ספרד ואף שבבתי כנסיות מתפללים קרוב לאשכנז, מ"מ אנו שמתפללים בביהמ"ד של ספרדים איך להתנהג עם נוסח התפלה, וגם על דבר הקדושות אם מותרים לענות כמנהג ספרד או שנצרך גם הקדושות לענות כמנהג אשכנז, והביא שהיוצא מהסוגיא שלאו זה לא שייך לחשש מחלוקת, אלא שהאיסור הוא שלא יראה כשתי תורות, שהרי רשב"ל מקשה ממגילה ושם אין מחלוקת, וכן אם הטעם משום מחלוקת אין חילוק בין איסור למנהג, אלא שחוששים לשתי תורות, ובמנהג גם אם יש חשש מחלוקת אין איסור.
והביא את שיטת הרמב"ם שנראה שפסק כאביי וכן נראה שנקט שהטעם משום שמרבה מחלוקות, וביאר בדבריו באופן ששתי הבי"ד מודים שהלכה כחד ובי"ד אחד רוצים להחמיר שבזה נקט הרמב"ם שיש 'לא תתגודדו' ואם חלקו בשתי בי"ד כמו מי ההלכה סוברים כרבא ואי"ז אגודות.
צריך שהבי"ד יהיו שוים בחכמה
והנה החינוך (ל"ת סה) לאחר שהביא את דברי הרמב"ם כתב בשם מורו ר"א, שאין איסור זה אלא בחבורה אחת שחולקים קצתם על קצתם והם שוים בחכמה שאסור לכל כת מהם לעשות כדבריו שזה גורם מחלוקת ביניהם, אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כולם לדעת אחת, ואם א"א בכך יעשו הכל כדברי המחמיר אם הוא בשל תורה, אבל בשני ב"ד חלוקין ואין שוין בחכמה לא נאמר בזה 'לא תתגודדו', ולפי"ז אפשר לבאר בשברי הגמ' שיש חילוק אם יש שני בתי דין שאינם שוים בחכמה או שהם שוים בחכמה.
ולפי"ז כתב לומר שחלקו אביי ורבא במחלוקת זו האם האיסור משום שלא יהיה מחלוקות לרבא ואפי' בעיר אחת שלא שייך מחלוקת כשיש שתי בי"ד, או משום שנראה כשתי תורות לאביי לכך אפי' בשני ב"ד בעיר אחת אסור משום שנראה כשתי תורות ורק בשתי עיירות לא שייך, וא"כ הרמ"א שנקט שגם במנהג יש איסור של 'לא תתגודדו' נקט גם כדברי הרמב"ם והחינוך שהחשש הוא משום שירבו המחלוקות.
החילוק בין תפילת לחש לקדושה
וא"כ כתב, לגבי תפלה בלחש אסור לשנות מהנוסח שנהגו מכבר, ולכו"ע אין בזה משום 'לא תתגודדו', לרמב"ם משום שאין כאן מחלוקת ולרא"ש משום שאינו אלא מנהג, לפי שיוצאים בשני הנוסחאות ולא כמש"כ בספר פאת השלחן (סי' ג) שיחידים המתפללים בביהכ"נ של הספרדים חייבים לנהוג כמותם משום 'לא תתגודדו', אבל בקדושות שבקול רם וכדומה ודאי אסור לשנות ממנהג שהוא שם מפני המחלוקת ולהרמב"ם יש בזה משום ל"ת. והמקום יאיר עינינו ויברכנו בשלום.
ובשו"ת חתם סופר (ח"ו ליקוטים סי' א) כתב, אודת קהל ספרדים שבעירו שהחרימו ביניהם ששום אחד מהם לא יתפלל בביה"כ של קהל אשכנזים שבקהלתם, וגם אנשי קהל אשכנזים קבלו עליהם שלא יקראו לתורה לשום אחד מהספרדים שיכנס לביה"כ של אשכנזים להתפלל, ובתנאי שהספרדים ישאו חצי בעול עם האשכנזים בהכנסת אורחים וצדקות לדרשנים וכדו', והנה נשארו מקהילת הספרדים מעט מהרבה עד שאין להם מנין בביה"כ שלהם והמעט שנשארו לא למדו בבית הספר דרך תפלת ספרדים ונוח להם יותר להתפלל בביה"כ של האשכנזים ובקשו לדעת היתר לחרם שקבלו עליהם ועל בניהם.
וכתב שפשוט שאינם רשאים לשנות נוסח' שלהם בשום אופן, וגם כשיתפללו בבה"כ אשכנזים באקראי צריכים להתפלל כנוסח ספרדי שלהם, ובודאי שאם יחיד או אפי' צבור ספרדי' שדעתם לקבוע דירתם או כנסת שלהם אצל קהל אשכנזי או בהיפוך ואין דעתם לחזור לעולם למקומם ומנהגם הראשון, הרי חייבים כמנהג המקום השני וכן מ"מ שה נהיה כבי"ד אחד בעיר וחייבים כמנהג אותו בי"ד, אך כל זה בקביעות אבל באקראי לא ואסורים לשנות את הנוסח שלהם, ומ"מ הואיל ואינו אלא באקראי עד שיזדמן להם מנין מותרים ואין בזה משום 'לא תתגודדו'.
ובאגרות משה (או"ח ח"ב סי' כג וכן סי' קד) כתב, בדבר אחד שמתפלל בביהכ"נ שהצבור מתפללים בנוסח אחר מכפי שהוא מתפלל, שבדברים שצריך דוקא בצבור כמו קדושה מוכרח לומר הנוסח של הצבור, ואף כשיאמר בלחש אינו יכול לומר נוסח אחר, שאת כל האמירה עשה הצבור לפי שהוא בעצמו לא היה יכול לומר כלל דאין אומרים קדושה ביחיד, ואף שהעיקר מה שהצבור צריכים לומר בקדושה הוא רק קדוש וברוך וימלוך, ושינוי הנוסחאות נקדש או נקדישך וכדומה הוא רק חיוב להש"צ, מ"מ למנהגנו שאומרים גם הצבור הרי"ז גם מקדושה.
והתפלה בלחש יכול לומר כנוסח שרגיל בו כיון שהוא בלחש ולא שייך בזה איסור השינוי מפני המחלוקת, ואף שאומרים בשתי נוסחאות נחשב זה תפלה בצבור כיון שמתפללים ביחד, ופסוקי דזמרה וברכות קר"ש שרשאי לאומרם גם בקול רם הנשמע לאחרים הסמוכים אצלו, יש להסתפק אם רשאי לאומרם בנוסח שרגיל בלחש שלא כהצבור שיש לומר שזה כמו בצנעה שאין איסור, ויש לומר שאסור אף בלחש משום שמא ישכח מלומר בלחש כיון שדברים אלו רגילין לומר בקול הנשמע, ולכן אם קשה לפניו לומר שלא כהרגלו יאמר בלחש כהרגלו, אבל אם לא קשה לפניו יאמר כנוסח הצבור.
אמירת תחנון במקום שלא אומרים
וכתב עוד (ח"ד סי' לד) שמצינו עוד דין בגמ' בפסחים (דף נ) שלא ישנה אדם מפני המחלוקת, ודין זה הוא אף במנהגים שיש בהם איסור קצת וכ"ש באיסורים גמורים כמו בתפילין בחוה"מ שמי שלובש תפילין עובר בעשה כשאינו מניח, ולמי שאין מניח יש איכא אסור זלזול במועד, וכן הוא שינוי הנוסחאות שיש טעמים לכל נוסח ונוסח אסור, ואם רוצה לומר וידוי קודם נפילת אפים דוקא בלא שום היכר שהוא בלא הכאה על הלב, וגם אינו יכול לומר הי"ג מדות שלזה צריך דוקא עשרה שיאמרו עמו אף אם ימצא עשרה הרי זה שינוי בפרסום גדול, ורק מה שמניח תפילין גם בתפלת המנחה אין למחות בידו ואף שיש בזה משום גאוה מ"מ כיון שבא ממקום שנוהגים כן אין בזה גאוה, אבל על שאר השינוים צריך למחות בידו וגם לכופו בהתראה שיהיו מוכרחין לסלקו ממשרתו שלא ישנה כלום ממנהגי בית הכנסת כשהוא מתפלל בביהכ"נ אף שלא לפני התיבה.
ובשבט הלוי (יו"ד סי' קנז) כתב, שלצערנו הרבה מזלזלים באמירת תחנון, ואם לפי ההלכה צריך להגיד תחנון יראה כדעת הגדולים דאין בזה כלל 'לא תתגודדו'.
אם שייך 'לא תתגודדו' במקום שעושים עירוב ויש שאין רוצים לטלטל
ובשו"ת משנה הלכות (ח"ח סי' קנח) כתב, בענין אם שייך 'לא תתגודדו' במקום שעושים עירוב ויש שאין רוצים לטלטל שם, וכתב שמובא בערוך השולחן שבהוראה לא שייך 'לא תתגודדו' אבל בדבר הנמסר ביד ההמון שאלו יעשו כך ואלו יעשו כך שייך 'לא תתגודדו' ואף שהדבר יצא מב' בתי דינים מ"מ הדבר מכוער שיראו שישראל בעיר אחת מופלגין לשתי מפלגות מקצת נוהגין מנהג זה ומקצת מנהג אחר, ולפי"ז גםבעירוב אם יהיה אסור אף למקילים לטלטל בתוך העירוב מפני אלו הנוהגין שאסור.
הנה בדבר של שב ואל תעשה אין 'לא תתגודדו' וא"כ מי שמקפיד שלא להוציא אין זה בגדר 'לא תתגודדו', ועוד שבכל המקומות בישראל היו שהחמירו שלא להוציא אפילו ע"י עירוב כפי חומרת הגר"א ומשכנות יעקב ומרן הגר"ח מבריסק, ואפ"ה היו עירובין בכל המקומות ואותן שלא רצו לטלטל לא טלטלו, אמנם יש לחוש שבמוצאי שבת כשיטת ר"ת לענין מוצאי שבת קודש, וכן פסקו יותר ממאה ושבעים ראשונים ואחרונים, והוא איסור סקילה ומי שמוציא שבת יותר מוקדם נראה כמחלל שבת בפרהסיא והוא איסור דאורייתא ממש לפי שיטת ר"ת, אמנם כיון שכבר כך קבעו אין בזה אגודות וכתב (ח"ו סי' קכ), לגבי ביה"כ שכולם עומדים בקרה"ת ואחד יושב, או כולם מלובשים בכובע ואחד בכיפה אם שייך בזה 'לא תתגודדו', שנראה פשוט שאין בזה 'לא תתגודדו' כי יאמרו שרגליו כואבות ויושב וכן מי שאין לו כובע על ראשו יאמרו שקשה לו להיות בכובע מחמת כבדו וכיוצא בזה.
תספורת בספירת העומר
והנה בשולחן ערוך (או"ח תצג, ג) כתב, יש נוהגים להסתפר ברא חודש אייר וטעות הוא ביד, וכתב הרמ"א בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד ראש חודש אייר ואותם לא יסתפרו מל"ג בעומר ואילך אע"פ שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו, ואותם מקומות שנוהגים להסתפר מל"ג בעומר ואילך לא יסתפרו כלל אחר הפסח עד ל"ג בעומר ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה משם 'לא תתגודדו' וכל שכן אחר הפסח לנהוג התר בשתיהן.
וכתב במגן אברהם (סק"ו), שמקצת בני אדם לא ינהגו כך ומקצת כך שהוא 'לא תתגודדו', וא"כ לגבי תספורת אפשר לתלות שאינו רוצה להסתפר כעת, והביא דברי התוס' בפסחים (דף יד) שבירושלים ראוי לנהוג איסור מלאכה בערב פסח לפי שמתקבצין שם ממקומות אחרים, וקשה מה בכך אלא כוונתם כיון שהאחרים נוהגים איסור והם ינהגו היתר הוי כמו 'לא תתגודדו', וכן מובא ברי"ף ורא"ש שכתבו את את המסקנא, וכתב שדוקא במנהג שדומה למגילה שהכרכים יודעים שהכפרים חייבים לקרות קודם, וכן הביא שמה שבמדינות פולין נוהגים להתענות ולומר סליחות כ' בסיון ואם נקבצו בני פולין ובני מדינה אחרת למקום אחד, שמותרים כל אחד לעשות כמנהגו ואין בזה משום 'לא תתגודדו', אבל בדבר שמחולקים בדבר אם נקבצו למקום אחד צריכים לעשות מנהג שוה משום 'לא תתגודדו'.
והנה בשו"ת כנסת יחזקאל (סי' יז) כתב, שאין דין של 'לא תתגודדו' בשינוי מנהגים שבין אשכנזים וספרדים, וכתב כן לעניין נר חנוכה אם כל אחד מדליק לעצמו או כמנהג הספרדים שבעה"ב מדליק עבור כולם, ובדברי החתם סופר הנ"ל נראה שסבר שיש גם בזה איסור 'לא תתגודדו' במקום שמתפלל בבי"כ אחר, ואפ"ל שנקט החת"ס שעיקר דין 'לא תתגודדו' כשמנשנה את המנהג, אבל כשרוצה להוסיף על עיקר המנהג כשרוצה להדר יותר, אי"ז חשוב אגודה בפני עצמו אלא כמוסיף מנהג טוב יותר.
ואפ"ל שהחת"ס נקט כשיטת הרדב"ז ששורש האיסור של 'לא תתגודדו' הוא משום המחלוקת וגם אם מתפללים במנין אחד אין חשש של 'לא תתגודדו', משא"כ החת"ס סבר שעיק האיסור האו בעשיית אגודות ולכך אפ"ל שגם במקום שאין עשיית מחלוקת אסור ולכך גם במנין אחד יש 'לא תתגודדו', וכמכוון לעשות באופן שלא יהיה אגודה נפרדת אין חשש.
