מתי שנת השמיטה
הטור והב"י והדרכ"מ בחו"מ סימן סז,א אות ט, והטור והב"י ביו"ד סימן שלא,יט ד"ה ושמיטה, הביאו מחלוקת ראשונים האם שנת פ"ח לאלף השישי היא שמיטה או שנת פ"ט, ויש בדברי הטור בשני המקומות חילופי נוסחאות, ויש נוסחאות שכתוב בהם שלרש"י היא בשנת פ"ז.
דבר ברור הוא שמחלוקת זו קיימת בכל שמיטה ושמיטה, אבל כדי לפשט את הדיון, נעמיד את המחלוקת על השמיטה של סביבות שנת פ"ח לאלף השישי. כשמעיינים בראשונים רואים שההכרעה במחלוקת זו אינה פשוטה כלל ועיקר ויש בחשבון כמה שיטות וכמה מחלוקות, ובכל זאת במאות השנים האחרונות נוהגים את השמיטה בלא ערעור לפי החשבון של שנת פ"ט, כי הרמב"ם הורה כן בספרו משנה תורה מחמת 'שכן היא קבלה אצל כל הגאונים איש מפי איש וכן המנהג בארץ ישראל, והקבלה והמעשה הם עמודים גדולים בהוראה', ע"כ. אמנם כשמעיינים בראשונים רואים שאף עדות זו של הרמב"ם אינה פשוטה כל כך, ולא פשוט שזה היה 'הקבלה והמעשה' מאז ומעולם.
אגב, דברי הראשונים במנין שנות השמיטה, כגון בדבריהם על הסוגיא בעבודה זרה ט:, הם מכרה זהב לכל חוקר תקופת הראשונים המעוניין לידע מתי חי וחיבר כל ראשון את ספרו, כי הראשונים נוקטים תמיד את השמיטה הקרובה אליהם.
דבר ברור הוא שמחלוקת זו קיימת בכל שמיטה ושמיטה, אבל כדי לפשט את הדיון, נעמיד את המחלוקת על השמיטה של סביבות שנת פ"ח לאלף השישי. כשמעיינים בראשונים רואים שההכרעה במחלוקת זו אינה פשוטה כלל ועיקר ויש בחשבון כמה שיטות וכמה מחלוקות, ובכל זאת במאות השנים האחרונות נוהגים את השמיטה בלא ערעור לפי החשבון של שנת פ"ט, כי הרמב"ם הורה כן בספרו משנה תורה מחמת 'שכן היא קבלה אצל כל הגאונים איש מפי איש וכן המנהג בארץ ישראל, והקבלה והמעשה הם עמודים גדולים בהוראה', ע"כ. אמנם כשמעיינים בראשונים רואים שאף עדות זו של הרמב"ם אינה פשוטה כל כך, ולא פשוט שזה היה 'הקבלה והמעשה' מאז ומעולם.
אגב, דברי הראשונים במנין שנות השמיטה, כגון בדבריהם על הסוגיא בעבודה זרה ט:, הם מכרה זהב לכל חוקר תקופת הראשונים המעוניין לידע מתי חי וחיבר כל ראשון את ספרו, כי הראשונים נוקטים תמיד את השמיטה הקרובה אליהם.
האם שנת היובל עולה למנין שנות השמיטה
ראשית, מלבד הדיון על דיוק המנין של שנת השמיטה, שיש בו רק פער של שנה או שנתיים, יש מחלוקת תנאים בנדרים סא., האם שנות היובל עולים למנין השמיטה או לא, שלחכמים שנת היובל אינה עולה למנין השמיטות ושנת חמישים ואחד היא ראשונה למנין השמיטה, ולרבי יהודה שנת היובל עולה למנין השמיטות, ולפי זה לרבי יהודה יהיה המנין אחר מחכמים ובכל חמישים שנה תזוז השמיטה שנה אחת אחורה מהמנין של חכמים.
סמ"ג בעשה קנג, הביא מחלוקת כמי ההלכה, והביא שר"י פוסק כרבי יהודה שהיובל עולה למנין שני שמיטה, ע"כ, וכן פסק הריטב"א בע"ז ט: בסוף ד"ה גירסת רש"י, וכ"כ המאירי בע"ז ט: ד"ה זהו פירוש, וכ"כ המאור בע"ז ה ד"ה והוי, ותוס' בע"ז ט: ד"ה האי מאן, הביאו דהתרומה פוסק כרבי יהודה דשנת היובל עולה לכאן ולכאן, וכתבו דכן נראה מדברי תוס' רבינו יהודה (מפריז) מהא דמנה שנות השמיטה בלא שנות היובלות, ע"כ, אמנם הרמב"ם בהל' שמיטה י,ז, פסק כחכמים שהיובל אינו עולה למנין שמיטה ורק שנת חמישים ואחד ליובל היא שנה ראשונה למנין שני שמיטה, ושם בסעיפים ג-ד, כתב שלדעתו עשו כן אף בזמן בית שני וכן אחרי חורבנו, ולפי זה שנת השמיטה היא שנת ארבעת אלפים ושלושים ושש, והיא שנת כ"א ליובל, אבל כל הגאונים אמרו שמסורת בידיהם איש מפי איש שלא מנו מזמן חורבן בית ראשון ואילך את היובלות לשנה בפני עצמה אלא מנו שבע שבע לשמיטות בלבד, וכן המנהג בארץ ישראל מזמן הגאונים, וכדבריהם אנו מורים כי הקבלה והמעשה עמודים גדולים וראוי להיתלות בהם, ע"כ, ומבואר שלענין הלכה גם הרמב"ם מסכים דהאידנא אין מונים את היובלות לשנים בפני עצמן אלא רק שמיטות.
מאידך הראב"ד בהשגותיו על המאור בע"ז ה, כתב שיש לפרש את הסוגיא דלא כרבי יהודה, וכן בהשגות על הרמב"ם שם, כתב דאף האידנא מונים את היובלות לשנים בפני עצמן ודלא כרבי יהודה, ואולי כך היא דעת הגאונים, ע"כ, אמנם אינו מובן כיצד יהיה זה דעת הגאונים שהזכיר הרמב"ם, הרי הרמב"ם כתב בשמם להיפך שהם אומרים שמחורבן בית ראשון מונים רק שמיטות ואין מונים יובלות במנין השמיטין, ומכל מקום לפי מה שכתב הרמב"ם בדעת הגאונים שאף לדברי חכמים אפשר שמשעת חורבן בית ראשון מודו שאין מונים יובלות, אין ראיה מהראשונים שמנו שמיטות בלא יובלות, שיהיה סבירא להו שהלכה כרבי יהודה, דאפשר דס"ל כחכמים וס"ל שאף חכמים מודו אחר החורבן, ומה שכתב הראב"ד שאף בזמן הזה יש למנות את היובלות לשנים בפני עצמן, הינו כדעת הרמב"ם, אלא שביטל הרמב"ם דעתו מחמת הקבלה והמנהג.
סמ"ג בעשה קנג, הביא מחלוקת כמי ההלכה, והביא שר"י פוסק כרבי יהודה שהיובל עולה למנין שני שמיטה, ע"כ, וכן פסק הריטב"א בע"ז ט: בסוף ד"ה גירסת רש"י, וכ"כ המאירי בע"ז ט: ד"ה זהו פירוש, וכ"כ המאור בע"ז ה ד"ה והוי, ותוס' בע"ז ט: ד"ה האי מאן, הביאו דהתרומה פוסק כרבי יהודה דשנת היובל עולה לכאן ולכאן, וכתבו דכן נראה מדברי תוס' רבינו יהודה (מפריז) מהא דמנה שנות השמיטה בלא שנות היובלות, ע"כ, אמנם הרמב"ם בהל' שמיטה י,ז, פסק כחכמים שהיובל אינו עולה למנין שמיטה ורק שנת חמישים ואחד ליובל היא שנה ראשונה למנין שני שמיטה, ושם בסעיפים ג-ד, כתב שלדעתו עשו כן אף בזמן בית שני וכן אחרי חורבנו, ולפי זה שנת השמיטה היא שנת ארבעת אלפים ושלושים ושש, והיא שנת כ"א ליובל, אבל כל הגאונים אמרו שמסורת בידיהם איש מפי איש שלא מנו מזמן חורבן בית ראשון ואילך את היובלות לשנה בפני עצמה אלא מנו שבע שבע לשמיטות בלבד, וכן המנהג בארץ ישראל מזמן הגאונים, וכדבריהם אנו מורים כי הקבלה והמעשה עמודים גדולים וראוי להיתלות בהם, ע"כ, ומבואר שלענין הלכה גם הרמב"ם מסכים דהאידנא אין מונים את היובלות לשנים בפני עצמן אלא רק שמיטות.
מאידך הראב"ד בהשגותיו על המאור בע"ז ה, כתב שיש לפרש את הסוגיא דלא כרבי יהודה, וכן בהשגות על הרמב"ם שם, כתב דאף האידנא מונים את היובלות לשנים בפני עצמן ודלא כרבי יהודה, ואולי כך היא דעת הגאונים, ע"כ, אמנם אינו מובן כיצד יהיה זה דעת הגאונים שהזכיר הרמב"ם, הרי הרמב"ם כתב בשמם להיפך שהם אומרים שמחורבן בית ראשון מונים רק שמיטות ואין מונים יובלות במנין השמיטין, ומכל מקום לפי מה שכתב הרמב"ם בדעת הגאונים שאף לדברי חכמים אפשר שמשעת חורבן בית ראשון מודו שאין מונים יובלות, אין ראיה מהראשונים שמנו שמיטות בלא יובלות, שיהיה סבירא להו שהלכה כרבי יהודה, דאפשר דס"ל כחכמים וס"ל שאף חכמים מודו אחר החורבן, ומה שכתב הראב"ד שאף בזמן הזה יש למנות את היובלות לשנים בפני עצמן, הינו כדעת הרמב"ם, אלא שביטל הרמב"ם דעתו מחמת הקבלה והמנהג.
מנין שנות השמיטה
בע"ז ט:, ובתענית כט., מבואר שחורבן הבית השני היה במוצאי שביעית, ומחלוקת הראשונים באיזו שנה השמיטה, היא בעצם מחלוקת מתי היה החורבן, ולפי זמן החורבן מונה כל אחד מהם את מנין השמיטות. בספרי הטור יש חילופי גירסאות בדעת רש"י, האם בשנת פ"ז או פ"ט, אמנם החינוך במצוה של, והרשב"א בע"ז ט: ד"ה אמר, כתבו שהשמיטה היא בשנת י"ז לרש"י, ובשנת י"ח לר"ח, ע"כ, ולפי זה היא היתה בשנת פ"ז לרש"י, ופ"ח לרבינו חננאל, ומדברי תוס' בע"ז ט: ד"ה האי, מבואר שרשב"ם חלק על רש"י וס"ל שבית המקדש חרב שנה אחרי מה שכתב רש"י, ולפי זה השמיטה תהא לדעתו שנה אחרי רש"י, ע"כ, ותוס' רבינו אלחנן (בנו של ר"י) בע"ז ט: ד"ה האי מאן, כתב שלרש"י היתה שמיטה בשנת ד' אלפים תתק"מ, ושוב חזר בו רש"י ופירש כרשב"ם, ולפי פירוש רשב"ם היתה שמיטה בשנת תתקמ"א, ור"ת סובר שהיתה שמיטה בשנת תתקמ"ב, ע"כ, והיינו לרש"י (לפני שחזר זו) פ"ז, ולרשב"ם פ"ח, ולר"ת פ"ט, אמנם רבינו בחיי על התורה בפרשת ראה טו,א, כתב דר"ת ס"ל ששנת ע"ד היתה שמיטה, והסכים עמו רבינו בחיי, ולפי זה השמיטה היתה בשנים פ"א פ"ח, וזה לא כמו שכתב רבינו אלחנן בשם ר"ת. לפי מנין הגאונים והמנהג שכתב הרמב"ם להלכה, היתה השמיטה בשנים פ"ב פ"ט, והכסף משנה שם הביא שהרמב"ם בתשובה כתב שרב האי גאון העיד שירושה בידיהם שהשמיטה תהא בשנת תפ"ו לשטרות, וכן כתוב בתשובות הגאונים שקודם רב האי, ע"כ, ולפי זה השמיטה היתה בשנת אלף וארבע מאות ושמונים ושבע לשטרות, ועל שנה זו כתב הרמב"ם שם שהיא שנת ארבעת אלפים ושלושים ושש ליצירה, ע"כ, ולפי זה שמיטה היתה בשנים פ"ב פ"ט, ונמצא שדברי רב האי והגאונים בתשובה זו הם כדברי הרמב"ם בשם כל הגאונים, וכן המאור בע"ז ה ד"ה ודע כי, כתב ששנת חמשת אלפים היא שניה לשמיטה, ע"כ, ולפי זה היתה השמיטה בשנים פ"ב פ"ט.
אמנם הרמב"ן בע"ז ט: ד"ה ומ"מ ס"ל, כתב שהשמיטה תהא בשנת ד' אלפים תתקפ"ג, וכן כתבו הגאונים, ע"כ, ולפי זה השמיטה היתה בשנים פ"א ופ"ח, ומדברי סמ"ג בעשה קנג, מבואר שיש בזה מחלוקת קדמונית, דבסדר רבנן סבוראי כתוב חשבון השמיטות ולפי חשבונם יוצא שהיא בשנת חמש לאלף השישי (דהיינו פ"ב ופ"ט), אבל רוב הגאונים חולקים וס"ל שהיא בשנת ארבע (דהיינו פ"א ופ"ח), ע"כ, ודברי סמ"ג והרמב"ן בשם הגאונים שהשמיטה היתה בשנת פ"ח, הם היפך דברי הרמב"ם בשם הגאונים שהשמיטה היתה בשנת פ"ט, ומבואר מזה שיש בזה מחלוקת בין הגאונים, והריטב"א בע"ז ט: ד"ה גירסת רש"י, כתב ששנה ראשונה למלכות יון היא שנה ששית לשמיטה, ע"כ, והיינו מנין השטרות, ולפי זה השמיטה היתה בשנת אלף וארבע מאות ושמונים ושש לשטרות, והיא שנה אחת לפני מנין השמיטות שכתב הרמב"ם לדעת הגאונים, ולפי זה השמיטה לא היתה בשנת פ"ט אלא בשנת פ"ח, וכדברי הרמב"ן, וכן המאירי בע"ז ט: ד"ה זהו פירוש, כתב ששנת חמישים לאלף השישי היא שנת ד' לשמיטה, ע"כ, ולפי זה היתה השמיטה בשנים פ"א פ"ח.
למדנו מכל זה שעדיין יש מחלוקת גדולה בשנת השמיטה, ומכל מקום רוב הראשונים סוברים שבזמן הזה לא מונים את שני היובל כשנים בפני עצמן אלא מונים רק שבע שבע לשמיטות, וכמו כן רוב ככל הראשונים סוברים ששנת פ"ז לא היתה שמיטה, אבל יש מחלוקת רחבה בין הגאונים והראשונים האם שנת פ"ח היתה שמיטה או שנת פ"ט, כלומר האם מנין השמיטות הוא כמו שאנו מונים או ששנה אחת לפני שמיטתנו היא השמיטה. במחלוקת מתי השמיטה יש נפקא מינה גם כיצד למנות את השנים למעשר שני או מעשר עני. נראה שכדי להשיג הכרעה מבוססת יותר במנין שנות השמיטה יש לברר בכתבים הקדמונים מה היה מנהג עם ישראל בארץ ישראל בתחילת תקופת הגאונים או לפני כן.
אמנם הרמב"ן בע"ז ט: ד"ה ומ"מ ס"ל, כתב שהשמיטה תהא בשנת ד' אלפים תתקפ"ג, וכן כתבו הגאונים, ע"כ, ולפי זה השמיטה היתה בשנים פ"א ופ"ח, ומדברי סמ"ג בעשה קנג, מבואר שיש בזה מחלוקת קדמונית, דבסדר רבנן סבוראי כתוב חשבון השמיטות ולפי חשבונם יוצא שהיא בשנת חמש לאלף השישי (דהיינו פ"ב ופ"ט), אבל רוב הגאונים חולקים וס"ל שהיא בשנת ארבע (דהיינו פ"א ופ"ח), ע"כ, ודברי סמ"ג והרמב"ן בשם הגאונים שהשמיטה היתה בשנת פ"ח, הם היפך דברי הרמב"ם בשם הגאונים שהשמיטה היתה בשנת פ"ט, ומבואר מזה שיש בזה מחלוקת בין הגאונים, והריטב"א בע"ז ט: ד"ה גירסת רש"י, כתב ששנה ראשונה למלכות יון היא שנה ששית לשמיטה, ע"כ, והיינו מנין השטרות, ולפי זה השמיטה היתה בשנת אלף וארבע מאות ושמונים ושש לשטרות, והיא שנה אחת לפני מנין השמיטות שכתב הרמב"ם לדעת הגאונים, ולפי זה השמיטה לא היתה בשנת פ"ט אלא בשנת פ"ח, וכדברי הרמב"ן, וכן המאירי בע"ז ט: ד"ה זהו פירוש, כתב ששנת חמישים לאלף השישי היא שנת ד' לשמיטה, ע"כ, ולפי זה היתה השמיטה בשנים פ"א פ"ח.
למדנו מכל זה שעדיין יש מחלוקת גדולה בשנת השמיטה, ומכל מקום רוב הראשונים סוברים שבזמן הזה לא מונים את שני היובל כשנים בפני עצמן אלא מונים רק שבע שבע לשמיטות, וכמו כן רוב ככל הראשונים סוברים ששנת פ"ז לא היתה שמיטה, אבל יש מחלוקת רחבה בין הגאונים והראשונים האם שנת פ"ח היתה שמיטה או שנת פ"ט, כלומר האם מנין השמיטות הוא כמו שאנו מונים או ששנה אחת לפני שמיטתנו היא השמיטה. במחלוקת מתי השמיטה יש נפקא מינה גם כיצד למנות את השנים למעשר שני או מעשר עני. נראה שכדי להשיג הכרעה מבוססת יותר במנין שנות השמיטה יש לברר בכתבים הקדמונים מה היה מנהג עם ישראל בארץ ישראל בתחילת תקופת הגאונים או לפני כן.
