האם צריך להחמיר ליטול ידיים לאחר נגיעה בגוי או להבדיל בשאינו שומר תומ''צ
הנה בשו"ת לב חיים (ח"ב סי' ו') נשאל בזה, והשיב (בעריכת לשון קלה להבנת הדברים):
דצריך לנטול ידיו, והביא את דברי הזוהר הקדוש פ' ויחי (דר"כ ע"א) וזה תרגום דבריו: בֹּא רְאֵה מַה בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁיִּשְׂרָאֵל כְּשֶׁנִּמְצָא אָדָם מֵת, הוּא מְטַמֵּא אֶת כָּל הַגּוּף, וְהַבַּיִת טָמֵא. וְגוּף שֶׁל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לֹא מְטַמֵּא מִישֶׁהוּ אַחֵר, וְגוּפוֹ [וביתו] לֹא טָמֵא כְּשֶׁהוּא מֵת. מָה הַטַּעַם? יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מֵת, כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁל רִבּוֹנוֹ עוֹבְרוֹת מִמֶּנּוּ, וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַצֶּלֶם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְעוֹבֶרֶת מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, נִשְׁאָר הַגּוּף טָמֵא.אֲבָל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה לֹא כָּךְ, שֶׁבְּחַיָּיו טָמֵא בְּכָל הַצְּדִים, צַלְמוֹ טָמֵא וְרוּחוֹ טְמֵאָה, וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת הַלָּלוּ שְׁרוּיוֹת בְּתוֹכוֹ, אָסוּר לִקְרַב אֵלָיו. כֵּיוָן שֶׁמֵּת, יוֹצְאוֹת כָּל הַטֻּמְאוֹת הַלָּלוּ, וְנִשִׁאָר גּוּף בְּלִי טֻמְאָה לְטַמֵּא. וְאַףֹ עַל גַּב שֶׁגּוּפָם טָמֵא, בֵּין בְּחַיֵּיהֶם וּבֵין בְּמִיתָתָם, אֲבָל בְּחַיֵּיהֶם שֶׁכָּל אוֹתָן הַטֻּמְאוֹת שֶׁנִּמְצָאוֹת אֶצְלָהֶם, יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְטַמֵּא אֲחֵרִים. וּבְמִיתָתָם, כַּאֲשֶׁר יוֹצְאוֹת כָּל אוֹתָן הַטֻּמְאוֹת מֵהֶם, לֹא יְכוֹלִים לְטַמֵּא, וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל יָכוֹל לְטַמֵּא אֲחֵרִים, כִּי כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת יוֹצְאוֹת מִמֶּנּוּ, וְשׁוֹרֶה עָלָיו צַד הָאַחֵר.
[ונראה ע''פ דברי הזוהר שאין הבדל בין מת לגוי] ועיין בסה''ק לב חיים ח"א סי' סח שעמדתי האם מותר ליטול ידיו לנט"י שחרית ע"י גוי או לא וביררתי שאין ליטול על ידי גוי יעו"ש. והראה לי בני מה שאמרו בפרקי ר"א (פכ"ט)האוכל עם הגוי כאוכל עם הכלב והנוגע בו כנוגע במת יעו"ש. וכבר כתב מרן בש"ע או"ח ס"ד סי"ח דאחד הדברים המצריכים נטילה הוא הנוגע במת. ע''כ דברי הרב לב חיים.
והניף ידו שנית בקצרה בספרו רוח חיים (סי' ד' אות ב) והביאו דבריו להלכה הכה"ח (סופר) סי' ד' אות פ"א, וס' עצי היער אות ע"ג.
וראיתי למרן הראשון לציון הגר"י יוסף בס' שארית יוסף (ח"א עמוד סה) שכתב וז"ל: גם הנוגע בגופו של גוי [במקומות המכוסים] או בישראל מומר צריך נט"י. עכ"ל.
ומבין ריסי עיניו נראה שהבין שדין גוי כדין ישראל, ולכן כתב בין סוגריים שאין צריך נט"י אלא כשנוגע במקומות המכוסים.
ויותר קשה לי על זה ממה שכתב בהערות שמקורו טהור מדברי הגר"ח פלאג'י בלב חיים הנ"ל, ובאמת שלפי האמור שם כפי שהעתקתי לעיל בסמוך,
מבואר ויוצא שאפי' אם נוגע במקומות המגולים שבגופו צריך נט"י משום טומאה השורה עליו וכנז' בזוהר.
ושוב מצאתי להגאון הנ"ל בספרו שארית יוסף (ח"ג עמוד תמג) שכ' וז"ל: ''הנוגע בגוי וכו' בלב חיים איירי גם שלא במקומות המכוסים, אך אין המנהג כדבריו'' עכ"ל.
ומ"מ נראה שלמעשה דין גוי כישראל שהנוגע בו א"צ נט"י אא"כ נגע בו בגופו במקומות המכוסים. וכ"כ בקיצור ש"ע שלו (עמו' י הלכה לז.)
אלא שלא ידעתי לפי דרכו למה הוצרך לכתוב דין מיוחד בגוי וכי יעלה על לב שהוא עדיף מישראל!? ואם נפשך לומר, דס"ד בשרם בשר חמורים וגו' כדאמרינן בברכות (כ''ה ע''ב) דשאני התם דלענין ערוה קאמר דהו"א דערותם לא חשיבא ערוה כבשר חמורים ואתא לאשומועינן דלא, אבל הכא דמשום נקיות נגעו בה, ליכא לפלוגי בין גוי לישראל.
וצ"ל דכוונת הרב שארית יוסף לומר שאף הנוגע בבשר הגוי א"צ נט"י אלא אם נגע בו במקומות המוכסים בלבד אבל אם נגע בידיו וכיוצ"ב אין צריך נטילה לאפוקי ממה שכתב הרב לב חיים הנ"ל.
אלא שלפ"ז לשון הרב שארית יוסף שליט"א צריך תיקון וכצ"ל: "הנוגע בגופו של גוי או ישראל מומר אין צריך נט''י אא''כ נגע במקומות המכוסים''. ותו לא מידי.
ובאמת שעדיין יש לברר על מה סמכו העם להקל בנ"ד (כעדות הרב שארית יוסף הנ"ל) נגד מ"ש האחרונים הנ"ל ע"פ דברי הזוהר.
ונראה שסמכו על מה שלא נזכר דין זה בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, ובפרט שבש"ע מנה מרן ז"ל (ס"ד סי"ח) את כל הדברים המצריכים נטילה, ולא זכר ביניהם, הנוגע בגוי.
ובאמת שאפי' לדברי הזוהר הנ"ל אינו מוכרח לומר שכח הטומאה השורה על הגוי מצריכה נט"י, תדע, שאין טומאת הגוי מטמאה אוכלים ומשקים וכמ"ש הגר"ח פלאג'י עצמו בשו"ת לב חיים (ח"א סי' סח) כיעו"ש מילתא בטעמא. וא"כ אפשר שאין היא מצריכה נטילה לנוגע בה. ומה שהביא הגר"ח פלאג'י בשם בנו מפרקי דר"א, עיין להרב המגיה (שם)בהערה 1 שהעיר ע"ז, דברוב פרקי דר"א לא גרסינן כן. ע"ש ועיין גם בתד"א רבא סוף פרק ח' עכ"ל.
אמנם ראיתי בספר הלכה ברורה למו''ר הראשל''צ הגרד''י שליט''א (ח"א) ליטול ידיו לאחר מכן. ושם בשער הציון העיר ע"ד מר אחיו בשארית יוסף ח"א הנ"ל שכתב שדווקא במקומות המכוסים ולא הביא מקור לזה עכ"ל.
ויש להעיר עליו, יותר היה לו להעיר שהמקור שהביא לדבריו מיירי אפי' במקומות המגולים.ועוד, שלא זכר שכבר תיקן מר אחיו הדבר בשארית יוסף ח"ג וכאמור. ומ"מ גם הרב הלכה ברורה לא נתן טעם להקל בזה מעיקר הדין.
ולמסקנת הדברים אעלה את דעתי הקטנה: נראה לענ''ד שהים אין בזה כל שאלה מפני שכיום כולם שוטפים ידיים בבוקר כשקמים ונחשב בדיעבד כנטילת ידיים והצעתי את דעתי בפני הגרב''צ מוצפי והסכים עימי בזה. ואמר שהמחמיר תבוא עליו ברכה.
אוסיף מעשה רב אשר שמעתי על הגרב"ב ליבוביץ , שפעם אחת נגע בו גוי, ובאותו היום לא מסר שיעור אלא שטף בכל היום את ידו.
וקמ''ל לגבי חומרת הדבר
הנה בשו"ת לב חיים (ח"ב סי' ו') נשאל בזה, והשיב (בעריכת לשון קלה להבנת הדברים):
דצריך לנטול ידיו, והביא את דברי הזוהר הקדוש פ' ויחי (דר"כ ע"א) וזה תרגום דבריו: בֹּא רְאֵה מַה בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁיִּשְׂרָאֵל כְּשֶׁנִּמְצָא אָדָם מֵת, הוּא מְטַמֵּא אֶת כָּל הַגּוּף, וְהַבַּיִת טָמֵא. וְגוּף שֶׁל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לֹא מְטַמֵּא מִישֶׁהוּ אַחֵר, וְגוּפוֹ [וביתו] לֹא טָמֵא כְּשֶׁהוּא מֵת. מָה הַטַּעַם? יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מֵת, כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁל רִבּוֹנוֹ עוֹבְרוֹת מִמֶּנּוּ, וְעוֹבֵר מִמֶּנּוּ הַצֶּלֶם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וְעוֹבֶרֶת מִמֶּנּוּ רוּחַ הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ, נִשְׁאָר הַגּוּף טָמֵא.אֲבָל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה לֹא כָּךְ, שֶׁבְּחַיָּיו טָמֵא בְּכָל הַצְּדִים, צַלְמוֹ טָמֵא וְרוּחוֹ טְמֵאָה, וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת הַלָּלוּ שְׁרוּיוֹת בְּתוֹכוֹ, אָסוּר לִקְרַב אֵלָיו. כֵּיוָן שֶׁמֵּת, יוֹצְאוֹת כָּל הַטֻּמְאוֹת הַלָּלוּ, וְנִשִׁאָר גּוּף בְּלִי טֻמְאָה לְטַמֵּא. וְאַףֹ עַל גַּב שֶׁגּוּפָם טָמֵא, בֵּין בְּחַיֵּיהֶם וּבֵין בְּמִיתָתָם, אֲבָל בְּחַיֵּיהֶם שֶׁכָּל אוֹתָן הַטֻּמְאוֹת שֶׁנִּמְצָאוֹת אֶצְלָהֶם, יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ לְטַמֵּא אֲחֵרִים. וּבְמִיתָתָם, כַּאֲשֶׁר יוֹצְאוֹת כָּל אוֹתָן הַטֻּמְאוֹת מֵהֶם, לֹא יְכוֹלִים לְטַמֵּא, וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל יָכוֹל לְטַמֵּא אֲחֵרִים, כִּי כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת יוֹצְאוֹת מִמֶּנּוּ, וְשׁוֹרֶה עָלָיו צַד הָאַחֵר.
[ונראה ע''פ דברי הזוהר שאין הבדל בין מת לגוי] ועיין בסה''ק לב חיים ח"א סי' סח שעמדתי האם מותר ליטול ידיו לנט"י שחרית ע"י גוי או לא וביררתי שאין ליטול על ידי גוי יעו"ש. והראה לי בני מה שאמרו בפרקי ר"א (פכ"ט)האוכל עם הגוי כאוכל עם הכלב והנוגע בו כנוגע במת יעו"ש. וכבר כתב מרן בש"ע או"ח ס"ד סי"ח דאחד הדברים המצריכים נטילה הוא הנוגע במת. ע''כ דברי הרב לב חיים.
והניף ידו שנית בקצרה בספרו רוח חיים (סי' ד' אות ב) והביאו דבריו להלכה הכה"ח (סופר) סי' ד' אות פ"א, וס' עצי היער אות ע"ג.
וראיתי למרן הראשון לציון הגר"י יוסף בס' שארית יוסף (ח"א עמוד סה) שכתב וז"ל: גם הנוגע בגופו של גוי [במקומות המכוסים] או בישראל מומר צריך נט"י. עכ"ל.
ומבין ריסי עיניו נראה שהבין שדין גוי כדין ישראל, ולכן כתב בין סוגריים שאין צריך נט"י אלא כשנוגע במקומות המכוסים.
ויותר קשה לי על זה ממה שכתב בהערות שמקורו טהור מדברי הגר"ח פלאג'י בלב חיים הנ"ל, ובאמת שלפי האמור שם כפי שהעתקתי לעיל בסמוך,
מבואר ויוצא שאפי' אם נוגע במקומות המגולים שבגופו צריך נט"י משום טומאה השורה עליו וכנז' בזוהר.
ושוב מצאתי להגאון הנ"ל בספרו שארית יוסף (ח"ג עמוד תמג) שכ' וז"ל: ''הנוגע בגוי וכו' בלב חיים איירי גם שלא במקומות המכוסים, אך אין המנהג כדבריו'' עכ"ל.
ומ"מ נראה שלמעשה דין גוי כישראל שהנוגע בו א"צ נט"י אא"כ נגע בו בגופו במקומות המכוסים. וכ"כ בקיצור ש"ע שלו (עמו' י הלכה לז.)
אלא שלא ידעתי לפי דרכו למה הוצרך לכתוב דין מיוחד בגוי וכי יעלה על לב שהוא עדיף מישראל!? ואם נפשך לומר, דס"ד בשרם בשר חמורים וגו' כדאמרינן בברכות (כ''ה ע''ב) דשאני התם דלענין ערוה קאמר דהו"א דערותם לא חשיבא ערוה כבשר חמורים ואתא לאשומועינן דלא, אבל הכא דמשום נקיות נגעו בה, ליכא לפלוגי בין גוי לישראל.
וצ"ל דכוונת הרב שארית יוסף לומר שאף הנוגע בבשר הגוי א"צ נט"י אלא אם נגע בו במקומות המוכסים בלבד אבל אם נגע בידיו וכיוצ"ב אין צריך נטילה לאפוקי ממה שכתב הרב לב חיים הנ"ל.
אלא שלפ"ז לשון הרב שארית יוסף שליט"א צריך תיקון וכצ"ל: "הנוגע בגופו של גוי או ישראל מומר אין צריך נט''י אא''כ נגע במקומות המכוסים''. ותו לא מידי.
ובאמת שעדיין יש לברר על מה סמכו העם להקל בנ"ד (כעדות הרב שארית יוסף הנ"ל) נגד מ"ש האחרונים הנ"ל ע"פ דברי הזוהר.
ונראה שסמכו על מה שלא נזכר דין זה בש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים, ובפרט שבש"ע מנה מרן ז"ל (ס"ד סי"ח) את כל הדברים המצריכים נטילה, ולא זכר ביניהם, הנוגע בגוי.
ובאמת שאפי' לדברי הזוהר הנ"ל אינו מוכרח לומר שכח הטומאה השורה על הגוי מצריכה נט"י, תדע, שאין טומאת הגוי מטמאה אוכלים ומשקים וכמ"ש הגר"ח פלאג'י עצמו בשו"ת לב חיים (ח"א סי' סח) כיעו"ש מילתא בטעמא. וא"כ אפשר שאין היא מצריכה נטילה לנוגע בה. ומה שהביא הגר"ח פלאג'י בשם בנו מפרקי דר"א, עיין להרב המגיה (שם)בהערה 1 שהעיר ע"ז, דברוב פרקי דר"א לא גרסינן כן. ע"ש ועיין גם בתד"א רבא סוף פרק ח' עכ"ל.
אמנם ראיתי בספר הלכה ברורה למו''ר הראשל''צ הגרד''י שליט''א (ח"א) ליטול ידיו לאחר מכן. ושם בשער הציון העיר ע"ד מר אחיו בשארית יוסף ח"א הנ"ל שכתב שדווקא במקומות המכוסים ולא הביא מקור לזה עכ"ל.
ויש להעיר עליו, יותר היה לו להעיר שהמקור שהביא לדבריו מיירי אפי' במקומות המגולים.ועוד, שלא זכר שכבר תיקן מר אחיו הדבר בשארית יוסף ח"ג וכאמור. ומ"מ גם הרב הלכה ברורה לא נתן טעם להקל בזה מעיקר הדין.
ולמסקנת הדברים אעלה את דעתי הקטנה: נראה לענ''ד שהים אין בזה כל שאלה מפני שכיום כולם שוטפים ידיים בבוקר כשקמים ונחשב בדיעבד כנטילת ידיים והצעתי את דעתי בפני הגרב''צ מוצפי והסכים עימי בזה. ואמר שהמחמיר תבוא עליו ברכה.
אוסיף מעשה רב אשר שמעתי על הגרב"ב ליבוביץ , שפעם אחת נגע בו גוי, ובאותו היום לא מסר שיעור אלא שטף בכל היום את ידו.
וקמ''ל לגבי חומרת הדבר
