ו. כתב השל"ה במסכת תמיד ראה ראיתי מהחרדים את דבר ד' שמשימין סידור פתוח לפניהם בשעת חזרת שליח צבור התפילה, ויהיה עיניהם ולבם שם, ולא יראו חוצה, ואז מכוונים על כל מלה ומלה ועונים קדושה ואמן ומודים בשבח ותהילה, היא העולה למעלה עד רום מעלה, ופותח המקור העליון ומקשר את השתלשלות של העולמות כולה.
ז. בספר ילקוט מעם לועז פרשת וירא כתוב יש להזהר הרבה בעניית אמן, ובפרט כשהחזן אומר ברכת עמידה שיש לשמוע יפה כל ברכה כדי לענות אמן, וא"צ לומר שאסור לדבר בעת חזרת הש"ץ, שאילו ידעו כמה צער וכמה נזק גורמים לנפשם בודאי היו נזהרים ונמנעים מכך.
ח. שאלה: מי שלא סיים תפילת שמו"ע בלחש לפני שהתחיל הש"ץ חזרת התפילה כגון דבשעה שנמצא הש"ץ בברכת אתה חונן סיים היחיד את תפילתו, האם יש ליחיד ג"כ חיוב לשמוע ולכוין לשאר ברכות הש"ץ ככל דיני חזרת הש"ץ אע"ג שלא שמע מתחילת חזרת הש"ץ?
תשובה: אפשר שדין שמיעת חזרת הש"ץ הוא דין על כלל הציבור, וכל יחיד ויחיד הוא חלק מהציבור, לפיכך לא שנא התחיל לשמוע מתחילת חזרת הש"ץ לא שנא התחיל מאמצעה חייבים בשמיעת חזרת הש"ץ.
ואטו מי שלא שם אל לבו לאחת מן הברכות כשחוזר הש"ץ התפילה יהא פטור מהמשך שמיעת חזרת הש"ץ, לכן גם היחידים שמסיימין תפילתם לאחר שכבר התחיל הש"ץ חזרת התפילה חייבים להקשיב להמשך חזרת הש"ץ עד תומה, וצריך בירור!
ט. כתב החזו"א או"ח סי' קל"ז סק"ה נראה דציבור השומעים מן הש"ץ אם דלגו תיבות וענינים שלא שמעו, אם שמעו ענינים שיש בהן שבח ותהילות, או שיש בהם תפילות ובקשות יש להם מצוה במה ששמעו, ואע"ג שדילגו דברים שהן עיקר במטבע הברכה והמתפלל שדילגן אינו יוצא בתפילתו, ויש בו איסור ברכה לבטלה, מ"מ השומע יש לו מצוה במה ששמע, ע"כ.
י. שו"ע סימן קכ"ד סעי' ז' לא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח ציבור חוזר התפילה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערים בו.
לשון "גדול עונו מנשוא" אין לו אח ורע בשאר מקומות בשו"ע, ומקורו בב"י מהארחות חיים בשם רבינו יונה דלא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח ציבור מתפלל ואם שח הוא חוטא, וגדול עונו מנשוא, וגוערין אותו עכ"ל.
וטעם חומרתו הגדולה כתוב בא' הספרים כי השח שיחת חולין הרי הוא כרוצח רחמנא ליצלן לפי שנהרגים על ידו כמה בנים וכו' ועל כן חטאו גדול כמו חטא קין שהרג לאחיו וגדול היה עונו מנשוא.
עוד כתב היערות דבש דרוש ד' מחומרת "עונו הגדול מנשוא" כי לא רק לעצמו מקלקל שלא תתקבל תפילתו, אלא גורם גם לשאר העם שלא יקובל תפילתם.
יא. במ"ב סי' קכ"ד ס"ק כ"ז כתב מהא"ר בשם הכל בו אוי להאנשים שמשיחים בעת התפלה כי ראינו כמה בית הכנסת נחרבו בשביל עון זה.
והוסיף מדברי הפמ"ג בשם ווי העמודים שיש למנות אנשים ידועים להשגיח על זה, וציין בשעה"צ לעיין שם עוד, וכך כתוב שם עוד שני מילים "ויביישם ברבים"!!! ע"כ.
והנה הגע עצמך מה גודל חומרת עון האנשים שמשיחים בעת התפילה עד כדי שמותר לביישם ברבים, וכמדומה שאין שום היתר לבייש רשע ברבים יהא אשר יהא מעשיו להרשיע.
כמבואר במד"ר בהר פרשה ל"ג במה שנאמר דברי הימים ב' פרק י"ג י"ז לאחר שנלחם ירבעם בן נבט במלכות בית דוד והאלוקים נגף את ירבעם וכל ישראל לפני אביה ויהודה וינוסו בני ישראל מפני יהודה ויתנם אלוקים בידם, ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה, ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור וגו' וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכוד ממנו ערים את בית אל וגו' ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו השם וימת.
א"ר שמואל בר נחמני אתה סבור לומר שירבעם ניגף והלא לא ניגף אלא אביה, ולמה ניגף, ר' יוחנן אמר ע"י שחסדן ברבים כו' עי"ש.
ותמוה מאד מדוע נענש אביה על שחסדן [חירף ברבים] הרי אמר להם דברים אמיתיים, וכנראה דלבייש ברבים אפי' לרשע אסור, כן כתב בספר משאת מרדכי עה"ת פרשת בהר.
יב. בספר יש נוחלין לאביו של השל"ה ז"ל כתב, האלוקים [לשון שבועה] בכל העבירות לא ראיתי לרוע כלדבר בבית הכנסת בזדון לבו וכו' ומושך עליו כח היצה"ר ומזלזל בכבוד הקדוש ברוך הוא והוא כירבעם בן נבט החוטא ומחטיא, ועון זה מעכב הגאולה.
כתב בשו"ע הרב אשר כל הקטרוגים למעלה ולמטה בבני חיי ומזוני הכל בא מזה אשר כל איש לשונו תהלך בארץ בעת תפילות הציבור.
עוד כתב שכל השח בבית הכנסת בשעה שהציבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באלוקי ישראל, ואפי' העוסק בתורה שאינו חוטא כל כך לא יפה הוא עושה.
העיד בעל התוי"ט שמחמת שיחה בשעת חזרת ש"ץ וקדיש נגרם גזירות ת"ח ות"ט ר"ל.
יג. עוד בדבר הזהירות שלא לדבר בשעת אמירת הקדיש: כתב השו"ע בסימן נ"ו סעי' א' יש לכוין בעניית הקדיש, וכתב המשנה ברורה כי אמרו חז"ל כל העונה איש"ר מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו, ופירשו הראשונים דר"ל בכל כחו בכל כונתו ובכל איבריו דהיינו שיאמרנה בלב ונפש ולא רק כמוציא שפתיו ולבו בל עמו, גם יכוין לשמוע הקדיש מפי הש"ץ כדי שידע על מה הוא עונה איש"ר ואמן שאחר דאמירן בעלמא.
וכל שכן שצריך ליזהר מאד מאד שלא להשיח באמצע קדיש או קדושה וכדאיתא במסכת דרך ארץ דר' חמא אשכחיה לאליהו בכמה אלפי גמלים שעונים אף וחימה לשלם לאלו, וכל המדבר באלו המקומות עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב.
וכתוב בספר חסידים מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות א"ל למה פניך מוריקות א"ל מפני שהייתי מדבר בשעה שהש"ץ הוה אומר ויכולו וברכת מגן אבות וביתגדל.
ובספר מטה משה סימן תי"א הביא בשם מדרש שחכם אחד נתראה לתלמידו בחלום וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו וא"ל מפני מה אירע לך כך א"ל מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן היה אומר קדיש.
יד. יש להוסיף גם על חומר האיסור לדבר בשעת קריאת התורה: וזה לשון הביאור הלכה סימן קמ"ו ד"ה והנכון כו' והנה כל זה הסעיף הוא תוכחת מגולה לאותן האנשים המפקירין את נפשותם ומספרין בשיחה בטלה בעת הקריאה אם בין גברא לגברא שהספר סתום אסור לספר עם חבירו (ולכמה פוסקים אסור אפילו בדברי תורה) כמה יגדל האיסור בעת שהספר פתוח שבזיון הוא כשמסיר אזנו מלשמוע דבר השם ו"גדול עונו מנשוא" שאפי' מי שיוצא באמצע הקריאה נאמר עליו ועוזבי השם יכלו כדאמרינן בגמרא כל שכן בזה שעומד בביהכ"נ ואינו רוצה להטות אזנו לתורה.
ולבד זה מצוי כמה פעמים חילול השם עי"ז ברבים כגון שהוא עומד במזרח ביהכ"נ ועוונו נראה לעין כל, ויש בזה חשש דלא תחללו את שם קדשי כו'.
וגם תפילתו מתועבת עבור זה לפני השם כדכתיב מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה ואשרי מי שנותן כבוד לתורה וכמו שנאמר כי מכבדי אכבד וגו', ע"כ.
ז. בספר ילקוט מעם לועז פרשת וירא כתוב יש להזהר הרבה בעניית אמן, ובפרט כשהחזן אומר ברכת עמידה שיש לשמוע יפה כל ברכה כדי לענות אמן, וא"צ לומר שאסור לדבר בעת חזרת הש"ץ, שאילו ידעו כמה צער וכמה נזק גורמים לנפשם בודאי היו נזהרים ונמנעים מכך.
ח. שאלה: מי שלא סיים תפילת שמו"ע בלחש לפני שהתחיל הש"ץ חזרת התפילה כגון דבשעה שנמצא הש"ץ בברכת אתה חונן סיים היחיד את תפילתו, האם יש ליחיד ג"כ חיוב לשמוע ולכוין לשאר ברכות הש"ץ ככל דיני חזרת הש"ץ אע"ג שלא שמע מתחילת חזרת הש"ץ?
תשובה: אפשר שדין שמיעת חזרת הש"ץ הוא דין על כלל הציבור, וכל יחיד ויחיד הוא חלק מהציבור, לפיכך לא שנא התחיל לשמוע מתחילת חזרת הש"ץ לא שנא התחיל מאמצעה חייבים בשמיעת חזרת הש"ץ.
ואטו מי שלא שם אל לבו לאחת מן הברכות כשחוזר הש"ץ התפילה יהא פטור מהמשך שמיעת חזרת הש"ץ, לכן גם היחידים שמסיימין תפילתם לאחר שכבר התחיל הש"ץ חזרת התפילה חייבים להקשיב להמשך חזרת הש"ץ עד תומה, וצריך בירור!
ט. כתב החזו"א או"ח סי' קל"ז סק"ה נראה דציבור השומעים מן הש"ץ אם דלגו תיבות וענינים שלא שמעו, אם שמעו ענינים שיש בהן שבח ותהילות, או שיש בהם תפילות ובקשות יש להם מצוה במה ששמעו, ואע"ג שדילגו דברים שהן עיקר במטבע הברכה והמתפלל שדילגן אינו יוצא בתפילתו, ויש בו איסור ברכה לבטלה, מ"מ השומע יש לו מצוה במה ששמע, ע"כ.
י. שו"ע סימן קכ"ד סעי' ז' לא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח ציבור חוזר התפילה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערים בו.
לשון "גדול עונו מנשוא" אין לו אח ורע בשאר מקומות בשו"ע, ומקורו בב"י מהארחות חיים בשם רבינו יונה דלא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח ציבור מתפלל ואם שח הוא חוטא, וגדול עונו מנשוא, וגוערין אותו עכ"ל.
וטעם חומרתו הגדולה כתוב בא' הספרים כי השח שיחת חולין הרי הוא כרוצח רחמנא ליצלן לפי שנהרגים על ידו כמה בנים וכו' ועל כן חטאו גדול כמו חטא קין שהרג לאחיו וגדול היה עונו מנשוא.
עוד כתב היערות דבש דרוש ד' מחומרת "עונו הגדול מנשוא" כי לא רק לעצמו מקלקל שלא תתקבל תפילתו, אלא גורם גם לשאר העם שלא יקובל תפילתם.
יא. במ"ב סי' קכ"ד ס"ק כ"ז כתב מהא"ר בשם הכל בו אוי להאנשים שמשיחים בעת התפלה כי ראינו כמה בית הכנסת נחרבו בשביל עון זה.
והוסיף מדברי הפמ"ג בשם ווי העמודים שיש למנות אנשים ידועים להשגיח על זה, וציין בשעה"צ לעיין שם עוד, וכך כתוב שם עוד שני מילים "ויביישם ברבים"!!! ע"כ.
והנה הגע עצמך מה גודל חומרת עון האנשים שמשיחים בעת התפילה עד כדי שמותר לביישם ברבים, וכמדומה שאין שום היתר לבייש רשע ברבים יהא אשר יהא מעשיו להרשיע.
כמבואר במד"ר בהר פרשה ל"ג במה שנאמר דברי הימים ב' פרק י"ג י"ז לאחר שנלחם ירבעם בן נבט במלכות בית דוד והאלוקים נגף את ירבעם וכל ישראל לפני אביה ויהודה וינוסו בני ישראל מפני יהודה ויתנם אלוקים בידם, ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה, ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור וגו' וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכוד ממנו ערים את בית אל וגו' ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו השם וימת.
א"ר שמואל בר נחמני אתה סבור לומר שירבעם ניגף והלא לא ניגף אלא אביה, ולמה ניגף, ר' יוחנן אמר ע"י שחסדן ברבים כו' עי"ש.
ותמוה מאד מדוע נענש אביה על שחסדן [חירף ברבים] הרי אמר להם דברים אמיתיים, וכנראה דלבייש ברבים אפי' לרשע אסור, כן כתב בספר משאת מרדכי עה"ת פרשת בהר.
יב. בספר יש נוחלין לאביו של השל"ה ז"ל כתב, האלוקים [לשון שבועה] בכל העבירות לא ראיתי לרוע כלדבר בבית הכנסת בזדון לבו וכו' ומושך עליו כח היצה"ר ומזלזל בכבוד הקדוש ברוך הוא והוא כירבעם בן נבט החוטא ומחטיא, ועון זה מעכב הגאולה.
כתב בשו"ע הרב אשר כל הקטרוגים למעלה ולמטה בבני חיי ומזוני הכל בא מזה אשר כל איש לשונו תהלך בארץ בעת תפילות הציבור.
עוד כתב שכל השח בבית הכנסת בשעה שהציבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באלוקי ישראל, ואפי' העוסק בתורה שאינו חוטא כל כך לא יפה הוא עושה.
העיד בעל התוי"ט שמחמת שיחה בשעת חזרת ש"ץ וקדיש נגרם גזירות ת"ח ות"ט ר"ל.
יג. עוד בדבר הזהירות שלא לדבר בשעת אמירת הקדיש: כתב השו"ע בסימן נ"ו סעי' א' יש לכוין בעניית הקדיש, וכתב המשנה ברורה כי אמרו חז"ל כל העונה איש"ר מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו, ופירשו הראשונים דר"ל בכל כחו בכל כונתו ובכל איבריו דהיינו שיאמרנה בלב ונפש ולא רק כמוציא שפתיו ולבו בל עמו, גם יכוין לשמוע הקדיש מפי הש"ץ כדי שידע על מה הוא עונה איש"ר ואמן שאחר דאמירן בעלמא.
וכל שכן שצריך ליזהר מאד מאד שלא להשיח באמצע קדיש או קדושה וכדאיתא במסכת דרך ארץ דר' חמא אשכחיה לאליהו בכמה אלפי גמלים שעונים אף וחימה לשלם לאלו, וכל המדבר באלו המקומות עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב.
וכתוב בספר חסידים מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות א"ל למה פניך מוריקות א"ל מפני שהייתי מדבר בשעה שהש"ץ הוה אומר ויכולו וברכת מגן אבות וביתגדל.
ובספר מטה משה סימן תי"א הביא בשם מדרש שחכם אחד נתראה לתלמידו בחלום וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו וא"ל מפני מה אירע לך כך א"ל מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן היה אומר קדיש.
יד. יש להוסיף גם על חומר האיסור לדבר בשעת קריאת התורה: וזה לשון הביאור הלכה סימן קמ"ו ד"ה והנכון כו' והנה כל זה הסעיף הוא תוכחת מגולה לאותן האנשים המפקירין את נפשותם ומספרין בשיחה בטלה בעת הקריאה אם בין גברא לגברא שהספר סתום אסור לספר עם חבירו (ולכמה פוסקים אסור אפילו בדברי תורה) כמה יגדל האיסור בעת שהספר פתוח שבזיון הוא כשמסיר אזנו מלשמוע דבר השם ו"גדול עונו מנשוא" שאפי' מי שיוצא באמצע הקריאה נאמר עליו ועוזבי השם יכלו כדאמרינן בגמרא כל שכן בזה שעומד בביהכ"נ ואינו רוצה להטות אזנו לתורה.
ולבד זה מצוי כמה פעמים חילול השם עי"ז ברבים כגון שהוא עומד במזרח ביהכ"נ ועוונו נראה לעין כל, ויש בזה חשש דלא תחללו את שם קדשי כו'.
וגם תפילתו מתועבת עבור זה לפני השם כדכתיב מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה ואשרי מי שנותן כבוד לתורה וכמו שנאמר כי מכבדי אכבד וגו', ע"כ.
- מאמר קודם בסדרה 'במעלת חיוב הקשבה לחזרת הש"ץ ולקדיש וחומר העוון של השח שיחת חולין': במעלת חיוב הקשבה לחזרת הש"ץ ולקדיש וחומר העוון של השח שיחת חולין – חלק א'
