חולין דף נט.
מתני': סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא, כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף, טהור. ר' אלעזר בר' צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא.
שי' תוס'
שי' תוס' בסוגין מבוארת, דכל שיש לו זפק וקרקבנו נקלף ויש לו אצבע יתרה הרי הוא ידוע שאינו דורס, וע"כ שיט' עופות הם אינם דורסים, דאי היו דורסים א"כ יש להם את הג' סימנים האחרים, ואי דורסים לא היה נכון הכלל הזה, ע"כ דאינם דורסים, וגם עורב ע"כ אינו דורס, דמבואר בגמ' דיסימני עורב הוא לא זפק ולא קורקבנו נקלף, וע"כ דעורב הוא אצבע יתרה ואינו דורס, וא"כ מוכח שוב שכל היט' אינם דורסים, דהא כל סימני עורב חוזרים ביט' עופות, וע"כ לשי' תוס' יוצא דהסימן הרביעי שנמצא לבדו או בפרס או באוזניה הוא או זפק או קורקבנו נקלף.
אמנם ילה"ק על תוס', שכיון שיש כלל שכל עוף הדורס טמא, לכאו' אי מצינו עוף שדורס ויש לו גם סימני טהרה נוכל לאוכלו, דהא יט' עופות אינו מפני שהם אינם דורסים, וכמו"כ עורב אינו מפני שהוא אינו דורס, פרס ועוזניה לא שכיחי בישוב, ונשר אין לו סימני טהרה בכלל,
ואולי שכיון שכן הוא שכל עוף הדורס טמא, ע"כ הוא פרס ועוזניה, אולם תימה אי נמצא עוף דורס עם ב' סימני טהרה שע"כ אינו פרס ועוזניה, ודלמא נימא שהוא מין עורב, או"ד שבאמת לא נמצא.
שי' רש"י
אמנם שי' רש"י כתב להדיא דעורב דורס, וע"כ כתב שעוף הבא בסימן אחד גם אי לא ראיתי אם הוא דורס כשר, וא"צ לחשוש שאינו דורס וא"כ יש לו ב' סימנים ואולי הוא עורב, דעורב דורס, ולפי"ז מה שכתוב בגמ' שסימני הטומאה של עורב הוא שאין לו זפק ואין קורקבנו נקלף הינו שנחלקו בזה בדבר אחר, שלכו"ע דורס, ואחד סבר שגם אין קורקבנו נקלף, ואחד ס"ל שגם אין לו זפק,
ומה שאיתא בגמ' שעוף הבא בב' סימנים טהור והוא שיכיר עורב ומינו, וקשה שאי אחד מהסימנים האלו הוא דורס א"כ וודאי טמא, דכל עוף הדורס טמא, ואי אותו עוף אינו דורס אמאי בעי להכיר עורב, הא עורב דורס, וסגי להכיר במין עורב,
וע"כ צ"ל שמירי שאנו מכירים שיש לו ב' סימנים, ושאין לו סימן ג' וסימן שאינו דורס לא ראינו, וא"כ א"ש דאי מכיר עורב ומינו, והוא אינו עורב ומינו ע"כ דאינו דורס, דאי היה דורס ע"כ היה עורב דהיה לו ב' סימני טומאה לבד שזה רק בעורב ומינו,
וא"ת שהוא מיט' עופות דאי אינו דורס יש לו ג' סימני טומאה, ע"כ צ"ל דכל היט' עופות דורסים והג' אחרים יש בהם,
וע"כ הוצרך רש"י לבאר שכל שיש לו ג' סימנים בידוע שהוא טהור, הינו אי ראינו שאינו דורס, דאי לא ראינו יתכן שהוא מיט' עופות שיש להם זפק וקורקבנם נקלף ואצבע יתרה וא"כ הסימן הרביעי לשי רש"י שלא חוזר בכולם לכאו' הוא אינו דורס,
וצ"ע שרש"י אמר שאיננו יודעים מה הסימן הרביעי, ועוד קשה שרש"י בדף סב: כתב שבעוף שספק קורקבנו נקלף אנו חוששים שהוא מיט' עפות, ומשמע שהסימן הרביעי הוא קורקבנו נקלף דאי שאר עופות גם אין קורקבנם נקלף א"כ נחוש לעורב, או אם יש להם עוד ב' סימנים איתם גם אי ניקלף ניחוש ליט' עופות,
ונראה מוכח דרש"י פליג על הא דכל עוף הדורס טמא, וס"ל דכמו שאמרו גבי כל שיש לו ג' סימנים בידוע שהוא טהור שמירי גם שיש לו אינו דורס, כמו"כ כל עוף שדורס ויש עמו עוד ג' סימנים טמא, וע"כ אין הכרח שכל היט' עופות דורסים הם, דמה שהק' תוס' דאי עורב דורס אמאי בעי כשיש לו ב' סימנים להכיר עורב, והרי ממ"נ אי אותו עוף דורס הרי הוא טמא, ואי לא הוא לא עורב דעורב דורס, והשתא לק"מ דאותו עוף באמת דורס, וע"כ בעי להכיר עורב, ואינו טמא מחמת שדורס דיש לו עוד סימני טהרה, וא"צ להעמיד באוקימתא דמכיר שאין לו עוד סימן, ולא ראיתי שדורס,
ואפשר שכל היט' עופות לא דורסים, והשתא שאין אנו יודעים מה הסימן הרביעי יתכן שמה שאסרו הוא משום שהסתפקו דלמא הסימן הרבעי הוא קררקבנו נקלף, וא"כ כיון שיש לו ג' סימנים, דלמא הוא מיט' עופות דאין אנו מכירים את הסימן הרביעי, ותימה על תוס' שכתב להתיר מהכא כל שיש לו קוקרבן עד סימן דדלמא הוא רק מספק, וצ"ע.
ועוד צ"ב לפי"ז פי' רש"י עוף הבא בסימן אחד והוא דלא דריס, דלא חזינן ליה דדריס, דהינו שיש לו סימן אחד טהרה ועוד ב' סימני טומאה, והסימן של אינו דורס לא ראינו, דהשתא א"צ לחשוש שהוא דורס, וזה הסימן טהרה היחיד, ודלמא הוא פרס, אלא אפי' אי זה הסימן היחיד לא חוששים שהוא פרס דאינו שכיח בישוב, וא"ת דלמא הוא אינו דורס, וא"כ הוא עורב, ואינו דשי' רש"י דעורב דורס, והרי אי יש לו עוד סימן, ע"כ דאינו דורס, וקשה טובא דלמא הוא אינו דורס ויש לו ב' סימנים ואסור, מפני שהוא מין עורב, וע"י מהר"ם שיף.
ועוד צ"ב עוף הבא בסי' אחד והוא דלא חזינן דדריס כשר, משום דלא מחזיקים שאינו דורס והוא פרס ואזניה, דלא שכיחי, ותימה דלמא הוא מין פרס, ואמנם לרש"י א"ש דבדף סג. כתב דהיכן שלא שכיח פרס גם מינם לא שכיחי, [ואפשר שמפני שהלך זרזיר אצל העורב דמינו הוא,] אולם מתוס' משמע דמינם שכיח בכל מקום, כדאיתא בתוס' סב:, וצ"ע א"ה מה אכפ"ל דחזינן דלא דריס, והא דלמא מין פרס הוא, ולהצד שמין יש לו אותם סימנים כמסקנת תוס' א"ש, אולם להצד שסימניו שונים, צ"ע.
מתני': סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא, כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף, טהור. ר' אלעזר בר' צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא.
שי' תוס'
שי' תוס' בסוגין מבוארת, דכל שיש לו זפק וקרקבנו נקלף ויש לו אצבע יתרה הרי הוא ידוע שאינו דורס, וע"כ שיט' עופות הם אינם דורסים, דאי היו דורסים א"כ יש להם את הג' סימנים האחרים, ואי דורסים לא היה נכון הכלל הזה, ע"כ דאינם דורסים, וגם עורב ע"כ אינו דורס, דמבואר בגמ' דיסימני עורב הוא לא זפק ולא קורקבנו נקלף, וע"כ דעורב הוא אצבע יתרה ואינו דורס, וא"כ מוכח שוב שכל היט' אינם דורסים, דהא כל סימני עורב חוזרים ביט' עופות, וע"כ לשי' תוס' יוצא דהסימן הרביעי שנמצא לבדו או בפרס או באוזניה הוא או זפק או קורקבנו נקלף.
אמנם ילה"ק על תוס', שכיון שיש כלל שכל עוף הדורס טמא, לכאו' אי מצינו עוף שדורס ויש לו גם סימני טהרה נוכל לאוכלו, דהא יט' עופות אינו מפני שהם אינם דורסים, וכמו"כ עורב אינו מפני שהוא אינו דורס, פרס ועוזניה לא שכיחי בישוב, ונשר אין לו סימני טהרה בכלל,
ואולי שכיון שכן הוא שכל עוף הדורס טמא, ע"כ הוא פרס ועוזניה, אולם תימה אי נמצא עוף דורס עם ב' סימני טהרה שע"כ אינו פרס ועוזניה, ודלמא נימא שהוא מין עורב, או"ד שבאמת לא נמצא.
שי' רש"י
אמנם שי' רש"י כתב להדיא דעורב דורס, וע"כ כתב שעוף הבא בסימן אחד גם אי לא ראיתי אם הוא דורס כשר, וא"צ לחשוש שאינו דורס וא"כ יש לו ב' סימנים ואולי הוא עורב, דעורב דורס, ולפי"ז מה שכתוב בגמ' שסימני הטומאה של עורב הוא שאין לו זפק ואין קורקבנו נקלף הינו שנחלקו בזה בדבר אחר, שלכו"ע דורס, ואחד סבר שגם אין קורקבנו נקלף, ואחד ס"ל שגם אין לו זפק,
ומה שאיתא בגמ' שעוף הבא בב' סימנים טהור והוא שיכיר עורב ומינו, וקשה שאי אחד מהסימנים האלו הוא דורס א"כ וודאי טמא, דכל עוף הדורס טמא, ואי אותו עוף אינו דורס אמאי בעי להכיר עורב, הא עורב דורס, וסגי להכיר במין עורב,
וע"כ צ"ל שמירי שאנו מכירים שיש לו ב' סימנים, ושאין לו סימן ג' וסימן שאינו דורס לא ראינו, וא"כ א"ש דאי מכיר עורב ומינו, והוא אינו עורב ומינו ע"כ דאינו דורס, דאי היה דורס ע"כ היה עורב דהיה לו ב' סימני טומאה לבד שזה רק בעורב ומינו,
וא"ת שהוא מיט' עופות דאי אינו דורס יש לו ג' סימני טומאה, ע"כ צ"ל דכל היט' עופות דורסים והג' אחרים יש בהם,
וע"כ הוצרך רש"י לבאר שכל שיש לו ג' סימנים בידוע שהוא טהור, הינו אי ראינו שאינו דורס, דאי לא ראינו יתכן שהוא מיט' עופות שיש להם זפק וקורקבנם נקלף ואצבע יתרה וא"כ הסימן הרביעי לשי רש"י שלא חוזר בכולם לכאו' הוא אינו דורס,
וצ"ע שרש"י אמר שאיננו יודעים מה הסימן הרביעי, ועוד קשה שרש"י בדף סב: כתב שבעוף שספק קורקבנו נקלף אנו חוששים שהוא מיט' עפות, ומשמע שהסימן הרביעי הוא קורקבנו נקלף דאי שאר עופות גם אין קורקבנם נקלף א"כ נחוש לעורב, או אם יש להם עוד ב' סימנים איתם גם אי ניקלף ניחוש ליט' עופות,
ונראה מוכח דרש"י פליג על הא דכל עוף הדורס טמא, וס"ל דכמו שאמרו גבי כל שיש לו ג' סימנים בידוע שהוא טהור שמירי גם שיש לו אינו דורס, כמו"כ כל עוף שדורס ויש עמו עוד ג' סימנים טמא, וע"כ אין הכרח שכל היט' עופות דורסים הם, דמה שהק' תוס' דאי עורב דורס אמאי בעי כשיש לו ב' סימנים להכיר עורב, והרי ממ"נ אי אותו עוף דורס הרי הוא טמא, ואי לא הוא לא עורב דעורב דורס, והשתא לק"מ דאותו עוף באמת דורס, וע"כ בעי להכיר עורב, ואינו טמא מחמת שדורס דיש לו עוד סימני טהרה, וא"צ להעמיד באוקימתא דמכיר שאין לו עוד סימן, ולא ראיתי שדורס,
ואפשר שכל היט' עופות לא דורסים, והשתא שאין אנו יודעים מה הסימן הרביעי יתכן שמה שאסרו הוא משום שהסתפקו דלמא הסימן הרבעי הוא קררקבנו נקלף, וא"כ כיון שיש לו ג' סימנים, דלמא הוא מיט' עופות דאין אנו מכירים את הסימן הרביעי, ותימה על תוס' שכתב להתיר מהכא כל שיש לו קוקרבן עד סימן דדלמא הוא רק מספק, וצ"ע.
ועוד צ"ב לפי"ז פי' רש"י עוף הבא בסימן אחד והוא דלא דריס, דלא חזינן ליה דדריס, דהינו שיש לו סימן אחד טהרה ועוד ב' סימני טומאה, והסימן של אינו דורס לא ראינו, דהשתא א"צ לחשוש שהוא דורס, וזה הסימן טהרה היחיד, ודלמא הוא פרס, אלא אפי' אי זה הסימן היחיד לא חוששים שהוא פרס דאינו שכיח בישוב, וא"ת דלמא הוא אינו דורס, וא"כ הוא עורב, ואינו דשי' רש"י דעורב דורס, והרי אי יש לו עוד סימן, ע"כ דאינו דורס, וקשה טובא דלמא הוא אינו דורס ויש לו ב' סימנים ואסור, מפני שהוא מין עורב, וע"י מהר"ם שיף.
ועוד צ"ב עוף הבא בסי' אחד והוא דלא חזינן דדריס כשר, משום דלא מחזיקים שאינו דורס והוא פרס ואזניה, דלא שכיחי, ותימה דלמא הוא מין פרס, ואמנם לרש"י א"ש דבדף סג. כתב דהיכן שלא שכיח פרס גם מינם לא שכיחי, [ואפשר שמפני שהלך זרזיר אצל העורב דמינו הוא,] אולם מתוס' משמע דמינם שכיח בכל מקום, כדאיתא בתוס' סב:, וצ"ע א"ה מה אכפ"ל דחזינן דלא דריס, והא דלמא מין פרס הוא, ולהצד שמין יש לו אותם סימנים כמסקנת תוס' א"ש, אולם להצד שסימניו שונים, צ"ע.
