איך מתאבלים על חסרון המקדש:​

הנביא ירמיה מתאונן, "ציון היא אין דורש לה"

ובגמ' בסוכה [מא:] מכלל דבעיא דרישה, וע"כ אומרת הגמ', כך, הדין הוא שמדאו' בעי ליטול ד' מינים במקדש כל הימים ובמדינה ביום הראשון, משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש,

ולכאו' אם העניין הוא מדרישת המקדש, קשה מדוע הלכה זו לא מוזכרת בהל' ט' באב? הרי שם מוזכר, הרבה דברים שעושים זכר למקדש, כגון לא יסוד את ביתו בסיד זכר למקדש, שמיעת מוזיקה וכו'

ואם כל הנטילה זה זכר למקדש, מדוע זה לא נמצא בהל' ט' באב?

והביאור ישנם שני חלקים שעושים זכר למקדש, א' זכר לחורבן, ב' זכר למקדש בתפארתו,

וכך, מה שכתוב להשיר בקיר ותזמורת, זה זכר לחורבן,

כמבואר בגמ' בב"ב שהם רצו להגיע למצב לא לאכול[1] עיי"ש,

ומה שכתוב ליטול לולב זה שייך למקדש בתפארתו,

א"כ מצינו שיש שתי אפשרויות: א' ללמוד מסכת תמיד, הל' בית הבחירה ברמב"ם, ג' ללמוד מסכת קדשים, [כמבואר, כוהנים בעבודתם לויים בשירם ובזמרם וישראל במעמדם, ביאור: שנצטרך ללמוד הל' קדשים בשביל לפסוק בלשכת הגזית.....]

אפ' ב: ללמוד על החורבן, א' מסכת גיטין אגדתות של החורבן, ב' ללמוד מה היה בחורבן,

[אגב בקינות של ט' באב אנו רואים שתי סוגי קינות, א' עשרת הרוגי מלכות ועוד, ומאידך, רואים קינות מה נשתנה הלילה בין ט' באב לליל הסדר],

וודאי שיש מקרים שצריך להסתכל על העונש, כגון [כתוב בספרים], שיש לאדם ניסיון האם לעשות עבירה עכשיו, שיסתכל כאילו הגהנום פעורה לנגד עיניו [כמו גבי דיין],

אך עוד יותר צריך להדגיש:

אנחנו גדלנו בצורה מוטעת על כל העניין של ביהמ"ק - וגיהינום וצריך לעקור את זה,

ביאור: ילד מגיע לחידר, מה מספרים לו, "תסתכל בסידור - אם לא היה לך גיהינום", למה אתה מרביץ לחבר - היה לך גיהינום, וכו... [והסיבה פשוטה זה מה שילד קולט],

כנ"ל ביהמ"ק, הפעם היחידה בשנה שנזכרים בביהמ"ק זה בט' באב, ואז מספרים סיפורי זוועה על השואה נוסעים ליד ושם [טיפוש מטופש], וזה מה שמצוייר לילד הרך,

כמו שמובן לילד שסוכריה זה דבר מתוק - כך הוא צריך להבין שביהמ"ק זה דבר מתוק,

אלא מה? שלא למדנו בחיים, [כי אסור ללמוד, כי יש סטיגמה], מה זה בית המקדש

והתשובה היותר מדימה - "זה לא שייך לגיל שלנו" [רחמנא ליצלן מאי דעתא],

זכור ואל תשכח!!!

גם אתה מצווה בחיוב גמור, מצוות עשה דאו' של "ועשו לי מקדש"

גם אתה מצווה בהקרבת התמיד, כמו ק"ש,

וכנ"ל שתי הלחם וקרבן פסח,

לכל יום בשנה יש את הקרבן שלו, אם זה ביום רגיל שזה תמיד, שבת: התקיעות בער"ש, מוסף, לחם הפנים , ר"ח: שיש קרבן שע"י מתכפר החטאים, מועדים, ורגלים, וכל פעם זה קרבן אחר, עם זה בפסח שזה מנחת העומר [שיש בלי סוף הסברים רק על זה מדוע הקרבן הזה], שבועות שתי הלחם, וכו'

אין מועד שהוא לא מתכתב באופן ישיר עם ביהמ"ק,

סוכות - ד' מינים, מנהג ערבות, שבעים פרים,

פסח - זכר למקדש כהלל, אפיקומן, מנחת העומר, [ספירת העומר שודאי מדאו' בזמן המקדש],

שבועות - שתי הלחם,

[כל הצומות - שהקב"ה יהפכם לששון ולשמחה], ר"ה שתקיעת שופר מדאו' אפ' בשבת,

יזלו מים מדלינו,

בעת נזכר בעבודת כהן גדול המשרת לפני ולפנים, עת כל הקהל יוצאים והוא מקטיר בפנים, ובשעה שמכריז את השם ככל העם משתחווים,

וברגלים שמרימים את הפרוכת וכרובים מעורים, ואומרים ראו חיבתכם לפני המקום,

ניזכר לרגע, בשמחת בית השואבה במקדש, איך שאלו ואלו שרים, 'אשרי מי שלא חטא, ומיש חטא ישוב וימחול לו', ובעת ההדלקה של פרחי הכהונה, ולאח"מ ההליכה לניסוך המים,

ואיך אח"כ שנפגשים כל העם, מעבירים בריתות, זה למד כך וזה שונה כנגדו אני שמעתי בכה,

רק לעורער, איך היה ניראה שבאים מביאי הביכורים, 'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים'

ואפ' העובדים קמים לכבודם

ובכלל צריך לעצור ולהפנים מה שמפיטים 'אתר די ביה יחדון רוחין ונפשין'

ואם כבר הזכרנו פיוט, איך לא" שירת הלווים" שרק מלשמוע היו חוזרים בתשובה, [זוה"ק ויקרא],

ובלל האדם היה מחובר, כל חטא- חטאת, כל הודאה - תודה,

ושחושבים על הדברים בצורה כזאת, אזי הנפש מתמלא בכיסופים אין סופיים לבניין בית הבחירה, לעלות, ליראות, ולהשתחוות,

מבינים מה חסר לנו, איך המועדים ניראים, איך השבת הר"ח וכו',

איך נראה מצב, שאין לנו את לשכת הגזית, 'אוי נא לנו כי חטאנו', איה הדין והדיין,

שמבינים לאיזה רוממות אפ' להגיע - אזי צרך לדעת כמה אנחנו ומפסידם ולדבר גם על החורבן,




[1] תנו רבנן: כשחרב הבית בשנייה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להם רבי יהושע ואמר להם: בני, מפני מה אי אתם אוכלים בשר ואין אתם שותים יין, אמרו לו: נאכל בשר שממנו מקריבים על המזבח ועכשיו בטל, נשתה יין שמנסכים על גבי המזבח ועכשיו בטל וכו'
  • תודה
  • יישר כח
תגובות: היש״ר, אור זרוע לצדיק, נחמן ל. ו-4 אחרים