אונס בגיטין - חלק א' - לאו כמאן דעביד

א.
כתובות דף ב: אמר רבא ולעניין גיטין אינו כן אלמא קסבר רבא אין אונס בגיטין, ובהמשך הסוגיא מבואר דודאי מדאורייתא יש אונס בגיטין אלא דגזירה היא משום צנועות ופרוצות, ובשאר תנאים [שלא בגיטין] ס"ל לרבא דיש אונס כמבואר בנדרים כז. אמנם רב הונא ס"ל שם דאין אונס מן הדין אף בשאר תנאים כמבואר שם. ולכאו' צריך להבין סברת רבא הא למעשה לא נתקיים התנאי ואיך יחול הדבר שהתנה עליו ללא קיום התנאי.

והנה בגמ' שם איתא דהוא גברא דאתפיס זכוותיה בבי דינא ואמר אי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטלון הני זכוותאי איתניס ולא אתא אמר רב הונא בטיל זכוותיה אמר ליה רבא אנוס הוא ואנוס רחמנא פטריה דכתיב ולנערה לא תעשה דבר וכי תימא קטלא שאני והתנן נדרי אונסין וכו' ולרבא מ"ש מהא דתנן ה"ז גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט אמאי והא מינס איתניס וכו', והיינו דדימתה הגמ' דין אונס בתנאי לדין אונס שבכה"ת הנלמד מולנערה לא תעשה דבר, אמנם יש מקום לומר דזה גופא פירכת הגמ' וכי תימא קטלא שאני, דרק לגבי עונשין י"ל טענת אונס אבל לגבי תנאי לא דסו"ס לא נתקיים התנאי, וכ"מ בר"ן שם דמבאר דמסק' הגמ' דמדמי לנדרי אונסין היינו סברא חדשה דתלוי באומדנא בדעתו דאין כוונתו לאונס, וכ"מ בדברי הר"ן בקידושין דף כה. מדפי הרי"ף דכתב שם דאפשר להחשיב אונס כמאן דעביד עיי"ש.

ובתוס' שם כתבו דהא אונס רחמנא פטריה וה"נ לא הוצרך להתנות עליו דדבר פשוט הוא, הנה ס"ל ג"כ דהוי אומדנא, אמנם פי' כן גם בתחילת הגמ' דמדמי לולנערה לא תעשה דבר, ונראה הביאור דס"ל דמה שנותן גט בתנאי היינו דאם לא יבא יהא הגט גט כעונש על זה שלא בא וכמו שמצינו שהתורה לא חייבה אנוס אמדי' דעתיה דלא נתכוון לענוש עצמו אם יהא אנוס, ואפשר לומר עוד דאמדי' דעתיה דנתכוון לחייב עצמו על עצם זה שלא בא בגדרי החיובים של התורה דזה גופא יהא סיבה לחלות הגט ובאנוס ממילא חל עליו דין אונס שבכל התורה ואין הגט חל.

ב.
אמנם רש"י כאן (ג. ד"ה דמדאורייתא לא הוי גיטא) כתב דמצינו טענת אונס מן התורה שנאמר ולנערה לא תעשה דבר, ומבואר להדיא דס"ל דגם למסק' נשאר הא דולנערה לא תעשה דבר (רק דרצתה הגמ' לחלק כנ"ל והביאה הגמ' ראיה מנדרי אונסין דאין מחלקין), וצריך ביאור (ואולי י"ל כהתוס' וכמש"נ אבל לא משמע כן).

וכתב בקו"ש לבאר דהנה איתא בגמ' ע"ז נד. דס"ל לרמי בר חמא דהמשתחוה לבהמה נעשית נעבד אפי' באונס א"ל רב זירא אנוס הוא ואנוס רחמנא פטריה שנאמר ולנערה לא תעשה דבר, ולכאו' קשה דאף דהעובד פטור כיון דהוא אנוס מ"מ למה אינו נעשה נעבד, וכתב בשו"ת חמדת שלמה סי' ל"ח דהכא חזי' דפטור אונס אינו פטור גרידא אלא דנאמר כאן דמעשה באונס אינו מתייחס אליו ולכן חשיב כאילו נעבדה הבהמה מאליה ולא ממנו דבזה אינה נאסרת. ולפי"ז י"ל כאן דהא דלא בא אינו מתייחס אליו, ביאור הדבר, דהנה יש ב' אופנים של תנאי תנאי קיום ותנאי ביטול דיש לבדוק כל דבר לפי ענינו האם עצם קיום התנאי הוא סיבה לרצותו החלות או דביטול התנאי הוא סיבה לביטול החלות, (והאריכו בזה האחרונים ויש שכתבו בזה גם נפק"מ בעיקר התנאי איך הוא עובד וע"ע לקמן), וכאן י"ל דרצונו לתת גט רק אם לא יבא תוך י"ב חדש דאינו רוצה להשאירה עגונה יותר מזה ולכן מפרשים דבריו דאם יהא מעשה של לא באתי יהא גט ואם לא יהא לא באתי לא יהא גט ודוק. ולכן כיון שנאנס על המעשה של לא באתי א"כ אי"ז מתייחס אליו וכאילו לא עשה אי ביאה ונתבטל התנאי. וכתב שם לבאר מהיכן נלמד דין זה דאינו מתייחס אליו, והיינו כמש"כ הרמב"ם דאפי' היכא דדינא הוי דיהרג ואל יעבור מ"מ אם עבר אין הורגים אותו, דודאי קרא דולנערה בכה"ג איירי דאי לא היתה לה ברירה למסור עצמה או דלא היתה מחויבת כגון דהיתה קרקע עולם ודאי אי"צ קרא לפוטרה ממיתה וע"כ דקרא איירי בעשתה מעשה ואעפ"כ פטורה אף דהיא פושעת דהיה לה למסור עצמה וע"כ דמעשה באונס אינו מתייחס לעושה ולכן פטורה.

[ויש להוסיף דכיון דקרא בהכי איירי א"כ זה גופא הוא כוונת הפסוק שם כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה, דהיינו דכמו דשם אין הנרצח עושה מעשה כלל, ה"נ הכא אי"ז נחשב למעשה דידה כלל. והנה כמה וכמה ראשונים פליגי על הרמב"ם וס"ל דאי הוי דינא דיהרג ואל יעבור ועבר חייב מיתה, ולפ"ז צריך לפרש קרא כפשוטו באופן דלא היתה יכולה למסור עצמה או לא היתה צריכה וכנ"ל, וקשה קושיא הנ"ל דמאי קמ"ל קרא וצ"ל דקרא איירי באופן דידעה דאף אם תצעק בשדה אין מושיע לה וודאי יעשה העבירה ורק ייסר אותה בנתיים ולכן באה אליו ברצון ואפ"ה פטורה].

ג.
אמנם בעיקר דברי החמד"ש צ"ע כמה דברים חדא דבכ"מ אמרי' אנוס רחמנא פטריה ומבואר דזה פטור ולא דין בעצם המעשה ועוד דצריך ביאור הו"א דגמ' דנדרים דקטלא שאני (דאין משמע דכונת הגמ' לחלוק בתנאי עצמו בגדר תנאי וכדו' כמו שנתבאר ויבואר עוד דמשמע דמחלקים בין עצם תנאי לקטלא), ועוד דבהדיא אמרי' דכפוהו פרסיים לאכול מצה יצא ידי חובתו ואם לא נחשב שעשה המעשה כלל אמאי יצא. ואפש"ל בדומה ע"ד החמד"ש דודאי עיקר המעשה מתייחס אליו אלא דאי אפשר לתובעו על המעשה, היינו דאי"צ לקחת אחריות על המעשה ועל כל תוצאותיו, וכיון דהוי חיסרון בעצם המעשה אינו עושה נעבד ודוק. ולפ"ז ודאי קיים המצוה. כיון דלמעשה עשאו, וגם אפשר להבין לשון פטריה.

אמנם עיקר הפירוש דחוק הוא, ושמעתי עוד דכשאמרו דברי החמד"ש אלו להגרי"ז הקשה עליו משי' הרמב"ם גופא שהביא בקו"ש, והיינו מהמשך הסוגיא שם אלא אמר רבא הכל היו בכלל לא תעבדם וכשפרט לך הכתוב וחי בהם ולא שימות בהם יצא אונס והדר כתב רחמנא ולא תחללו את שם קדשי דאפי' באונס הא כיצד הא בצינעא הא בפרהסיא והיינו דבפרהסיא נעשה נעבד ובציענא לא, ולפי שיטת הרמב"ם דאתרווייהו אינו נהרג דאונס הוא מ"ש בצינעא מ"ש בפרהסיא, [ועי' באמת בחדושי מרן רי"ז הלוי פ"ח מהל' ע"ז ה"א שפי' דברי הגמ' שם באופ"א מהחמד"ש. וביאור מח' הגרי"ז והקו"ש בביאור דברי הרמב"ם נראה, דהגרי"ז ס"ל דפטור אונס נאמר בע"ז בכל אופן ורק דבפרהסיא איכא איסור דחילול השם ולכן לכתחילה חייב למסור עצמו ומ"מ אם עבר פטור ממיתה דמצד ע"ז אונס הוא ומצד חילול השם אין חיוב מיתה, ולכן הוכיח הגרי"ז דלא כהחמד"ש דלהחמד"ש אי"צ להיות בכה"ג נעבד, אבל הקו"ש פי' דהרמב"ם ס"ל כשי' הר"מ מקוצי שהביאו התוס' בע"ז שם דהקרא דולא תחללו מגלה דבכה"ג ליכא וחי בהם ואינו נחשב אונס, ואף דהוא כתב שם דהדריה לכלליה בין לאזהרה בין למיתה מ"מ הרמב"ם פסק דפטור ממיתה דלמעשה אנוס הוא ומ"מ עושה נעבד כיון דהדריה לאזהרה ודוק].

ד.
ועוד שמעתי לפרש בדברי החמד"ש דודאי עצם מעשה אונס נחשב למעשה דידיה ורק דבעבירה באונס יש פטור של התורה וגדר הפטור הוא דבזה אין המעשה מתייחס אליו, אבל במקום דאין הפטור כגון באכילת מצה ודאי דהמעשה מתייחס אליו, ולכן לענין נעבד כיון דיש הפטור בעיקר המעשה א"כ אינו יכול לעשות נעבד דאין המעשה מתייחס אליו וכנ"ל. ומתיישב שי' הרמב"ם, דבמקום דיש עבירה דחילול השם אף דמצד ע"ז הוא אנוס ויש בו הפטור כיון דמצד חילול השם אין הפטור והמעשה מתייחס אליו, די בזה כדי לעשותו נעבד כיון דעשה מעשה עבירה. ולפ"ז הביאור בסוגיין הוא דהוא כמו ילפותא מדין אנוס דהתורה דחזי' דאיכא גריעותא בעצם המעשה ולכן אפשר לומר דבאופנים מסוימים אי"ז מתייחס אליו, ממילא מדמי' לה לענין קיום התנאי דהוי כמאן דלא עבד לענין קיום התנאי וקיום התנאי צריך להיות ע"י מעשה גמור ולא ע"י מעשה באונס.​