א. בב"מ מז,א מבואר דאם אמר לקנות חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה לא הוי משיכה מעליא ולא קנה החמור, והיינו דאין הקנין חל במה שנתן לו חליפי החמור אלא ע"י מעשה המשיכה הקונה את החמור, וכיון דלא משך אלא מקצת חליפי החמור לא הוי משיכה המועלת ולא קנה את החמור, ומאידך לקמן מיניה שם (מח,ב) מבו' דאם מכר בית באלף זוז ופרע מהם חמש מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר, ומבואר מזה חילוק גדול בין מעשה הקנין בקנין כסף לבין מעשה הקנין בחליפין, ויל"ע ביסוד קנין זה.
ומפורסם לומר בזה דקנין חליפין הוא בעצם מעשה הקנין שנעשה בחליפי החפץ ולא סגי מה שקיבל דבר בחליפי החפץ, וכדמשמע בד' רש"י (שם מה,ב) ז"ל "שהקונה נותן סודר למקנה והוא מקנה לו הקרקע או המטלטלין במשיכה שהוא מושך הסודר", ומבו' בזה דבעצם משיכת הסודר הוא גופא הקנאת הקרקע או המטלטלין.
והביאור בזה הוא דבכל קנין עניינו מה שהוא יוצר שליטה בחפץ [כל קנין בדרכו], אבל בחליפין אינו כן, אלא הוי עסק בין הקונה למוכר שיחליפו החפץ ולא הוי תפיסה בחפץ, והסודר הוא החפץ שבו עושים שניהם את העסק בתורת קיום לדבריהם, ובזה מראים תחילת קנין שכבר אינו דיבור בעלמא אלא העסק מקוים, וזהו דמתקריא "לקיים כל דבר" דאמנם הוי החלפה אך מ"מ אין זה החלפה בעלמא אלא החלפה המעמידה את קיום העסק [וכעין תפיסה על ההחלפה].
ודבר זה יש לדקדק מהא דהקשו שם (מו,א) בגמ' 'ואי אמרת מטבע נעשה חליפין נקנו ליה מעות להיאך אגב סודר', והיינו דמעשה הקנין שנעשה בסודר מהני לקנות את החפץ אגב הסודר דהא כיון דנעשה מעשה קנין בא' מפרטי הקנין מהני לקיים כל המקח, ובמה שהמקח ביניהם הוא להחליף זה בזה ונעשה מעשה קנין בא' החפצים [הסודר] הו"ל מקח שנעשה בא' מפרטיו מעשה קנין ומהני שיחול כולו[1].
ובזה חלוק קנין כסף מקנין חליפין דבקנין כסף אין הקנין חל במעשה הקנין שנעשה בכסף אלא בנתינת הכסף כנגד החפץ שניתן כסף כנגדו וכמשנ"ת בדברינו לעיל סימן ב' [גדרי קנין כסף], משא"כ בחליפין הקנין חל בעצם המעשה קנין שנעשה בחליפין ואגב זה נקנה החפץ, ומשום הכי בקנין כסף מהני תחילת פרעון שנתן חמש מאות, דלקנין כסף סגי שנתן כסף בעד החפץ ואף במקצת דמי החפץ קנה, משא"כ בחליפין דבעינן מעשה קנין שיועיל בחליפי הכסף ואם לא נשלם מעשה הקנין בחליפי החפץ לא הוי משיכה מעלייתא לקנות החפץ[2].
ב. והנה בקידושין (ג,א) נתבאר דמניינא דרישא למיעוטי חליפין בקידושין דלא מהני בו, ס"ד הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה מקניא בחליפין אשה נמי מקניא בחליפין קמ"ל, והקשו בגמ' ואימא ה"נ דאשה מקניא בחליפין, ותי' דחליפין איתנהו בפחות מש"פ, ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה, ויל"ע בזה מה היה הס"ד בגמ' ומאי מסקינן.
וברש"י שם (ד"ה לא) פי' וז"ל "דגנאי הוא לה, הלכך בטיל לה לתורת חליפין בקידושין ואפילו בכלי שיש בו שוה פרוטה אי יהיב לה בלשון חליפין עד דיהיב לה בתורת לשון קנין או קיחה או קידושין", ובראשונים פירשו בשיטת רש"י דהס"ד בגמ' היה כיון דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון, מהראוי נמי דנילף קנייני אשה מקנייני שדה, וכמו דשדה מקניא בחליפין ה"נ אשה תקנה בחליפין.
והק' הראשונים דא"כ גם לאחר דמשני דאשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה אכתי קשה דנילף מינה דתהא נקנית בחזקה, וכן דתהא נקנית בשטר ואי"צ לברורי ילפותא דנקנית בשטר (שם ה,א), והביאור בזה עפ"י מה שכתב הרשב"א שם וז"ל "ונראה לי דמעיקרא כי אמרינן כיון דגמרינן משדה עפרון מה שדה עפרון מקניא בחליפין וכו', ואמרינן נמי ואימא הכי נמי, לאו למימרא דס"ל דאשה לשדה מקשינן, אלא הכי קאמר כיון דכסף דאשה מכסף דשדה גמרינן אלמא קניית אשה כקניית שדה, וכיון דאשכחן להו דהוקשו קצת קניותיהן, אף אנו נאמר לכל שאר הקניות שבשדה שיהיו נוהגות כן באשה, קמ"ל מתני' דלא, ואימא הכי נמי, דהא טעמא קאמרינן מדהוקשו בהדיא בקצת קניותיהן והאי מהאי גמרינן, ופריק כיון דחליפין איתנייהו בפחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מקניא דגנאי הוא לה, הא על כרחין לא הוקשו אלא לקניית כסף בלבד דאיתא בהדיא, ומחליפין אתה דן לכל שאר קניות שבשדה שאינן באשה כגון חזקה" עכ"ל.
וביאור הדברים דהא ודאי לא אמרה תורה דתקנה אשה בקנין שמתגנית בו, ואם כן ע"כ צריך לומר דההיקש הוא רק ללמד דקיחה שנאמרה בה היינו בכסף, ומהאי טעמא לא מהני חזקה באשה, דמכח חליפין ידעי' דלא נתקבל ההיקש אלא לגבי קנין כסף ולא לגבי שאר קניינים[3].
ג. ובתוס' הביאו ד' ר"ת דלעולם לא ס"ד לילף קנייני אשה מקנייני שדה, אלא קושיית הגמ' היא דחליפין שיש בהן שוה פרוטה יהני משום דהוי כעין כסף דקרא[4], ולכאו' צריך ביאור דהא ודאי חליפין וכסף ב' קניינים הם [וכדמצינו דלר"ל מטלטלין אינן נקנין בכסף מן התורה ובחליפין נקנין], ועוד יש לתמוה דכיון וחליפין איתיה נמי בפחות משוה פרוטה הרי מוכח דאינו מטעם כסף, דהא כתבו בתוס' דהיכא דלית בחליפין שו"פ לא ס"ד דיהני באשה דל"ה כעין כסף, ואם כן מאי ס"ד דהיכא דאית בהו ש"פ יהא מטעם כסף והא ליכא חילוק במהות הקנין בין היכא דאית בהו שוה פרוטה לבין היכא דלית בהו שוה פרוטה.
ושמעתי ממרן רה"י הגר"א פילץ שליט"א ליישב דר"ת לטעמיה אזיל, דהנה בב"מ (מז,א) איתא "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו, גאולה זו מכירה וכן הוא אומר לא יגאל, תמורה זו חליפין וכן הוא אומר לא יחליפנו ולא ימיר אותו", ובפשטות ביאורו דמכירה היינו קנין כסף ותמורה היינו קנין סודר והמשך הפס' דשלף איש נעלו קאי בקנין סודר, ואמנם בתוס' שם (ד"ה גאולה) הביאו דעת ר"ת שפי' באופן אחר וז"ל "ומפרש ר״ת גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה בכסף ולר״ל במשיכה, תמורה זו חליפין של שוה בשוה למהני לכ״ע אפי׳ בפירי, לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה למר אף במטבע ופירי ולמר דוקא בכלי".
ומבואר דס"ל דג' קניינים נכללו בהאי קרא, קנין כסף, קנין חליפין שוה בשוה, וקנין חליפין שאינו שוה בשוה, ודוקא בשאינו שוה בשוה בעינן כלי ודבר המסויים משא"כ בשוה ושוה לא בעינן, וביסוד הד' יש לפרש לפמשנ"ת לעיל סימן ב' בגדרי קנין כסף דעת הסמ"ע דקנין כסף הוא קנין שיווי, ועניינו החלפת החפץ בשווי [וגם כשאינו משלם במטבעות אלא בשו"כ עכ"פ עיקרו מחמת השווי שבו], אמנם במחליף פרה בחמור ההחלפה אינה בשווי החמור אלא בחמור עצמו[5], וכ"ז הוא בקנין כסף ובחליפי שוה בשוה.
אמנם יש קנין נוסף כמשנ"ת והוא קנין חליפין כשאינו שוה בשוה, וגדר קנין זה הוא דאינו משום החלפה כלל אלא הוי מעשה קנין בעלמא, ונראה מבואר כן בסמ"ע (סי' קצ סק"א) שכתב "אבל אין לומר דלא איירי כאן בכסף שניתן בשביל שיווי המקח, אלא שנותן לו פרוטה שבפרוטה נשתעבדו זה לזה, זה לקנות וזה למכור, ושאין א' יכול לחזור בו דומיא דקנין שטר וחזקה[6] וקנין סודר", ומבואר דקנין סודר הוא מעשה קנין בעלמא לקיים העסקא שקבעו ביניהם, וכל משמעותו הוא כלישנא דקרא "לקים כל דבר" אבל אינו משום החלפה.
ומעתה יש לפרש דעת ר"ת בקידושין דחליפין פחות משו"פ עניינו מתורת קנין סודר שהוא מעש"ק בעלמא, ואינו בגדר החלפה, אבל כשיש בו שוה פרוטה דדורש תמורה בזה יש שם החלפה ולהכי דמי לכסף, דתרוויהו עניינם החלפה ותמורה כנתבאר[7] [וכ"ז א"ש לדעת האבני מלואים דגם קנין כסף באשה הוא כסף שיווי].
[1] ובזה מבוארין ד' הריטב"א בקידושין (כב,ב) דאין עבד כנעני יוצא בחליפין כיון דאינו אלא 'לקיים כל דבר', ולא מהני שחרור אלא בשטר או בכסף שהוא נפדה בו, ולדברינו מבואר החילוק בין חליפין לשטר וכסף דבחליפין אין מעשה קנין בגופו של חפץ אלא הוי מעשה קנין על המקח, אבל כסף ושטר הוי מעשה קנין בגוף החפץ, ומש"ה מהני בשחרור דבעינן מעשה שחרור בגוף העבד ואינו משתחרר אגב מעשה קנין בדבר אחר.
[2] וכ"מ מד' תוס' הרא"ש בב"מ (מו,ב) בהא דמבואר שם דיש אופן לקנות שור בפרה בתורת קנין כסף ולא בתורת חליפין וכגון שנתרצה להקנות הפרה שכנגדו בשעת משיכת השור, וז"ל "ולא שיקנה הפרה במשיכת השור דאין זה דמים, אלא חליפין ממש, אלא בדמי השור הוא קונה הפרה", ומבואר כדברינו דנתינה בקנין כסף הוא ליתן השור בתורת דמים כנגד החפץ שכנגדו, והנינה בקנין חליפין הוא דעל ידי מעשה הקנין של משיכת השור חייל הקנין בחפץ שכנגדו.
[3] ומהאי טעמא נמי אפילו פשטה ידה וקיבלה פחות מש"פ, דנתרצית להתקדש בפחות מש"פ אינה מקודשת, דהא לא למדנו בהיקש הך קנין כלל, אלא לעניין שלא תקנה בקנין שגנאי הוא לה.
[4] ומסקנת הגמ' לפי"ז הוא דכיון דחליפין מהני גם בפחות מש"פ ודאי אינו בתורת כסף, ול"ג אשה בפחות מש"פ לא מקניא 'נפשה', ואמנם הר"ן גרס כהרי"ף "לא מקניא נפשה", והגמ' לא הדרה בה במסקנא מהא דחליפין מטעם כסף, ובביאור דעתו א"ל מו"ר הגר"י שיינברג שליט"א דסבר הר"ן דיש חשיבות לכלי ככסף, וכדמצינו בד' הרשב"א בשבועות (לט) שהביא צד דכלי פחות משוה פרוטה יש עליו שם כסף וכתב שם להביא ראיה מד' הר"ן, אלא דבמסקנת הגמ' לד' הר"ן נתחדש דחסר בקבלת האשה דלא מקניא נפשה בזה, [ולמ"ד פירי עבדי חליפין אפ"ל בתרי אנפי, או דמ"ד זה סובר דחליפין ודאי לאו מתורת כסף ואין לזה חשיבות של כסף, או דאפשר לומר דפירי מהני רק בשוה פרוטה, ורק בכלים נתחדש דלא בעינן שו"פ הואיל וחשובין יותר].
ובשו"ת הרשב"א (ח"ד תשובה רב) תלה דין חליפין מטעם כסף בדין כלתה קניינו יעו"ש, ולדברינו ביאורו דאם הקניין תליא בקבלת הכסף הרי צריך שיהיה הכסף אצלו, ואם חזר הכסף [דהא כלתה קניינו] אינו אצלו ול"מ, וע"ז כתב הרשב"א דאם חליפין מטעם כסף מהני הקנין גם אם חזר הכסף דל"א בזה כלתה.
[5] ואמנם גם בזה מקפיד על שווי החפצים ולא יחליף פרה במחט, אך השווי בזה אינו עיקר העסקה אלא הוי אמת המידה לקבוע שהיא החלפה שוה.
[6] ויש להעיר במה שהוסיף כאן גם קנין חזקה דמשמע דעניינו גם כן שיעבוד כמו בקנין סודר.
[7] והא דחלוקין בהלכותיהן וכגון דחליפין קני במטלטלין וכסף לא קני, הוא משום דיש חילוק ביניהם בתוכן הקנין, דבחליפי שוה בשוה כל שמשך א' מהן הוי תחילת העיסקה ועי"ז מתחייב אידך בדיני המשפט ליתן החפץ שכנגדו, משא"כ בקנין כסף דלא חל חיוב משפטי דהא הכסף אינו מחייב את הזהב, ותוכן הקנין הוא מה שפורע ונוהג כאילו חל הקנין זהו גופא מעשה הקנין, ושפיר חשיבי ב' קניינים שונים.
ומפורסם לומר בזה דקנין חליפין הוא בעצם מעשה הקנין שנעשה בחליפי החפץ ולא סגי מה שקיבל דבר בחליפי החפץ, וכדמשמע בד' רש"י (שם מה,ב) ז"ל "שהקונה נותן סודר למקנה והוא מקנה לו הקרקע או המטלטלין במשיכה שהוא מושך הסודר", ומבו' בזה דבעצם משיכת הסודר הוא גופא הקנאת הקרקע או המטלטלין.
והביאור בזה הוא דבכל קנין עניינו מה שהוא יוצר שליטה בחפץ [כל קנין בדרכו], אבל בחליפין אינו כן, אלא הוי עסק בין הקונה למוכר שיחליפו החפץ ולא הוי תפיסה בחפץ, והסודר הוא החפץ שבו עושים שניהם את העסק בתורת קיום לדבריהם, ובזה מראים תחילת קנין שכבר אינו דיבור בעלמא אלא העסק מקוים, וזהו דמתקריא "לקיים כל דבר" דאמנם הוי החלפה אך מ"מ אין זה החלפה בעלמא אלא החלפה המעמידה את קיום העסק [וכעין תפיסה על ההחלפה].
ודבר זה יש לדקדק מהא דהקשו שם (מו,א) בגמ' 'ואי אמרת מטבע נעשה חליפין נקנו ליה מעות להיאך אגב סודר', והיינו דמעשה הקנין שנעשה בסודר מהני לקנות את החפץ אגב הסודר דהא כיון דנעשה מעשה קנין בא' מפרטי הקנין מהני לקיים כל המקח, ובמה שהמקח ביניהם הוא להחליף זה בזה ונעשה מעשה קנין בא' החפצים [הסודר] הו"ל מקח שנעשה בא' מפרטיו מעשה קנין ומהני שיחול כולו[1].
ובזה חלוק קנין כסף מקנין חליפין דבקנין כסף אין הקנין חל במעשה הקנין שנעשה בכסף אלא בנתינת הכסף כנגד החפץ שניתן כסף כנגדו וכמשנ"ת בדברינו לעיל סימן ב' [גדרי קנין כסף], משא"כ בחליפין הקנין חל בעצם המעשה קנין שנעשה בחליפין ואגב זה נקנה החפץ, ומשום הכי בקנין כסף מהני תחילת פרעון שנתן חמש מאות, דלקנין כסף סגי שנתן כסף בעד החפץ ואף במקצת דמי החפץ קנה, משא"כ בחליפין דבעינן מעשה קנין שיועיל בחליפי הכסף ואם לא נשלם מעשה הקנין בחליפי החפץ לא הוי משיכה מעלייתא לקנות החפץ[2].
ב. והנה בקידושין (ג,א) נתבאר דמניינא דרישא למיעוטי חליפין בקידושין דלא מהני בו, ס"ד הואיל וגמר קיחה קיחה משדה עפרון מה שדה מקניא בחליפין אשה נמי מקניא בחליפין קמ"ל, והקשו בגמ' ואימא ה"נ דאשה מקניא בחליפין, ותי' דחליפין איתנהו בפחות מש"פ, ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה, ויל"ע בזה מה היה הס"ד בגמ' ומאי מסקינן.
וברש"י שם (ד"ה לא) פי' וז"ל "דגנאי הוא לה, הלכך בטיל לה לתורת חליפין בקידושין ואפילו בכלי שיש בו שוה פרוטה אי יהיב לה בלשון חליפין עד דיהיב לה בתורת לשון קנין או קיחה או קידושין", ובראשונים פירשו בשיטת רש"י דהס"ד בגמ' היה כיון דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון, מהראוי נמי דנילף קנייני אשה מקנייני שדה, וכמו דשדה מקניא בחליפין ה"נ אשה תקנה בחליפין.
והק' הראשונים דא"כ גם לאחר דמשני דאשה בפחות מש"פ לא מקניא נפשה אכתי קשה דנילף מינה דתהא נקנית בחזקה, וכן דתהא נקנית בשטר ואי"צ לברורי ילפותא דנקנית בשטר (שם ה,א), והביאור בזה עפ"י מה שכתב הרשב"א שם וז"ל "ונראה לי דמעיקרא כי אמרינן כיון דגמרינן משדה עפרון מה שדה עפרון מקניא בחליפין וכו', ואמרינן נמי ואימא הכי נמי, לאו למימרא דס"ל דאשה לשדה מקשינן, אלא הכי קאמר כיון דכסף דאשה מכסף דשדה גמרינן אלמא קניית אשה כקניית שדה, וכיון דאשכחן להו דהוקשו קצת קניותיהן, אף אנו נאמר לכל שאר הקניות שבשדה שיהיו נוהגות כן באשה, קמ"ל מתני' דלא, ואימא הכי נמי, דהא טעמא קאמרינן מדהוקשו בהדיא בקצת קניותיהן והאי מהאי גמרינן, ופריק כיון דחליפין איתנייהו בפחות מש"פ ואשה בפחות מש"פ לא מקניא דגנאי הוא לה, הא על כרחין לא הוקשו אלא לקניית כסף בלבד דאיתא בהדיא, ומחליפין אתה דן לכל שאר קניות שבשדה שאינן באשה כגון חזקה" עכ"ל.
וביאור הדברים דהא ודאי לא אמרה תורה דתקנה אשה בקנין שמתגנית בו, ואם כן ע"כ צריך לומר דההיקש הוא רק ללמד דקיחה שנאמרה בה היינו בכסף, ומהאי טעמא לא מהני חזקה באשה, דמכח חליפין ידעי' דלא נתקבל ההיקש אלא לגבי קנין כסף ולא לגבי שאר קניינים[3].
ג. ובתוס' הביאו ד' ר"ת דלעולם לא ס"ד לילף קנייני אשה מקנייני שדה, אלא קושיית הגמ' היא דחליפין שיש בהן שוה פרוטה יהני משום דהוי כעין כסף דקרא[4], ולכאו' צריך ביאור דהא ודאי חליפין וכסף ב' קניינים הם [וכדמצינו דלר"ל מטלטלין אינן נקנין בכסף מן התורה ובחליפין נקנין], ועוד יש לתמוה דכיון וחליפין איתיה נמי בפחות משוה פרוטה הרי מוכח דאינו מטעם כסף, דהא כתבו בתוס' דהיכא דלית בחליפין שו"פ לא ס"ד דיהני באשה דל"ה כעין כסף, ואם כן מאי ס"ד דהיכא דאית בהו ש"פ יהא מטעם כסף והא ליכא חילוק במהות הקנין בין היכא דאית בהו שוה פרוטה לבין היכא דלית בהו שוה פרוטה.
ושמעתי ממרן רה"י הגר"א פילץ שליט"א ליישב דר"ת לטעמיה אזיל, דהנה בב"מ (מז,א) איתא "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו, גאולה זו מכירה וכן הוא אומר לא יגאל, תמורה זו חליפין וכן הוא אומר לא יחליפנו ולא ימיר אותו", ובפשטות ביאורו דמכירה היינו קנין כסף ותמורה היינו קנין סודר והמשך הפס' דשלף איש נעלו קאי בקנין סודר, ואמנם בתוס' שם (ד"ה גאולה) הביאו דעת ר"ת שפי' באופן אחר וז"ל "ומפרש ר״ת גאולה זו מכירה ולרבי יוחנן גאולה בכסף ולר״ל במשיכה, תמורה זו חליפין של שוה בשוה למהני לכ״ע אפי׳ בפירי, לקיים כל דבר לרבות אינו שוה בשוה למר אף במטבע ופירי ולמר דוקא בכלי".
ומבואר דס"ל דג' קניינים נכללו בהאי קרא, קנין כסף, קנין חליפין שוה בשוה, וקנין חליפין שאינו שוה בשוה, ודוקא בשאינו שוה בשוה בעינן כלי ודבר המסויים משא"כ בשוה ושוה לא בעינן, וביסוד הד' יש לפרש לפמשנ"ת לעיל סימן ב' בגדרי קנין כסף דעת הסמ"ע דקנין כסף הוא קנין שיווי, ועניינו החלפת החפץ בשווי [וגם כשאינו משלם במטבעות אלא בשו"כ עכ"פ עיקרו מחמת השווי שבו], אמנם במחליף פרה בחמור ההחלפה אינה בשווי החמור אלא בחמור עצמו[5], וכ"ז הוא בקנין כסף ובחליפי שוה בשוה.
אמנם יש קנין נוסף כמשנ"ת והוא קנין חליפין כשאינו שוה בשוה, וגדר קנין זה הוא דאינו משום החלפה כלל אלא הוי מעשה קנין בעלמא, ונראה מבואר כן בסמ"ע (סי' קצ סק"א) שכתב "אבל אין לומר דלא איירי כאן בכסף שניתן בשביל שיווי המקח, אלא שנותן לו פרוטה שבפרוטה נשתעבדו זה לזה, זה לקנות וזה למכור, ושאין א' יכול לחזור בו דומיא דקנין שטר וחזקה[6] וקנין סודר", ומבואר דקנין סודר הוא מעשה קנין בעלמא לקיים העסקא שקבעו ביניהם, וכל משמעותו הוא כלישנא דקרא "לקים כל דבר" אבל אינו משום החלפה.
ומעתה יש לפרש דעת ר"ת בקידושין דחליפין פחות משו"פ עניינו מתורת קנין סודר שהוא מעש"ק בעלמא, ואינו בגדר החלפה, אבל כשיש בו שוה פרוטה דדורש תמורה בזה יש שם החלפה ולהכי דמי לכסף, דתרוויהו עניינם החלפה ותמורה כנתבאר[7] [וכ"ז א"ש לדעת האבני מלואים דגם קנין כסף באשה הוא כסף שיווי].
[1] ובזה מבוארין ד' הריטב"א בקידושין (כב,ב) דאין עבד כנעני יוצא בחליפין כיון דאינו אלא 'לקיים כל דבר', ולא מהני שחרור אלא בשטר או בכסף שהוא נפדה בו, ולדברינו מבואר החילוק בין חליפין לשטר וכסף דבחליפין אין מעשה קנין בגופו של חפץ אלא הוי מעשה קנין על המקח, אבל כסף ושטר הוי מעשה קנין בגוף החפץ, ומש"ה מהני בשחרור דבעינן מעשה שחרור בגוף העבד ואינו משתחרר אגב מעשה קנין בדבר אחר.
[2] וכ"מ מד' תוס' הרא"ש בב"מ (מו,ב) בהא דמבואר שם דיש אופן לקנות שור בפרה בתורת קנין כסף ולא בתורת חליפין וכגון שנתרצה להקנות הפרה שכנגדו בשעת משיכת השור, וז"ל "ולא שיקנה הפרה במשיכת השור דאין זה דמים, אלא חליפין ממש, אלא בדמי השור הוא קונה הפרה", ומבואר כדברינו דנתינה בקנין כסף הוא ליתן השור בתורת דמים כנגד החפץ שכנגדו, והנינה בקנין חליפין הוא דעל ידי מעשה הקנין של משיכת השור חייל הקנין בחפץ שכנגדו.
[3] ומהאי טעמא נמי אפילו פשטה ידה וקיבלה פחות מש"פ, דנתרצית להתקדש בפחות מש"פ אינה מקודשת, דהא לא למדנו בהיקש הך קנין כלל, אלא לעניין שלא תקנה בקנין שגנאי הוא לה.
[4] ומסקנת הגמ' לפי"ז הוא דכיון דחליפין מהני גם בפחות מש"פ ודאי אינו בתורת כסף, ול"ג אשה בפחות מש"פ לא מקניא 'נפשה', ואמנם הר"ן גרס כהרי"ף "לא מקניא נפשה", והגמ' לא הדרה בה במסקנא מהא דחליפין מטעם כסף, ובביאור דעתו א"ל מו"ר הגר"י שיינברג שליט"א דסבר הר"ן דיש חשיבות לכלי ככסף, וכדמצינו בד' הרשב"א בשבועות (לט) שהביא צד דכלי פחות משוה פרוטה יש עליו שם כסף וכתב שם להביא ראיה מד' הר"ן, אלא דבמסקנת הגמ' לד' הר"ן נתחדש דחסר בקבלת האשה דלא מקניא נפשה בזה, [ולמ"ד פירי עבדי חליפין אפ"ל בתרי אנפי, או דמ"ד זה סובר דחליפין ודאי לאו מתורת כסף ואין לזה חשיבות של כסף, או דאפשר לומר דפירי מהני רק בשוה פרוטה, ורק בכלים נתחדש דלא בעינן שו"פ הואיל וחשובין יותר].
ובשו"ת הרשב"א (ח"ד תשובה רב) תלה דין חליפין מטעם כסף בדין כלתה קניינו יעו"ש, ולדברינו ביאורו דאם הקניין תליא בקבלת הכסף הרי צריך שיהיה הכסף אצלו, ואם חזר הכסף [דהא כלתה קניינו] אינו אצלו ול"מ, וע"ז כתב הרשב"א דאם חליפין מטעם כסף מהני הקנין גם אם חזר הכסף דל"א בזה כלתה.
[5] ואמנם גם בזה מקפיד על שווי החפצים ולא יחליף פרה במחט, אך השווי בזה אינו עיקר העסקה אלא הוי אמת המידה לקבוע שהיא החלפה שוה.
[6] ויש להעיר במה שהוסיף כאן גם קנין חזקה דמשמע דעניינו גם כן שיעבוד כמו בקנין סודר.
[7] והא דחלוקין בהלכותיהן וכגון דחליפין קני במטלטלין וכסף לא קני, הוא משום דיש חילוק ביניהם בתוכן הקנין, דבחליפי שוה בשוה כל שמשך א' מהן הוי תחילת העיסקה ועי"ז מתחייב אידך בדיני המשפט ליתן החפץ שכנגדו, משא"כ בקנין כסף דלא חל חיוב משפטי דהא הכסף אינו מחייב את הזהב, ותוכן הקנין הוא מה שפורע ונוהג כאילו חל הקנין זהו גופא מעשה הקנין, ושפיר חשיבי ב' קניינים שונים.
- המאמר הבא בסדרה '"קניינים" גדרם ומהותם': תוכן ומהות ענין הקניינים [בקצרה]
- מאמר קודם בסדרה '"קניינים" גדרם ומהותם': קנייני גזילה
