'מעמיד' ו'מעמיד' ד'מעמיד' בדבר המקבל טומאה

הידוק הסכך ע"י דבר שאינו מקבל טומאה​

תחילה וראש אביא המבואר בדברי התוס' בריש סוכה (ב. בד"ה כי) שאין לכסות את הסוכה בנסרים אפילו פחות מד', כאשר קבועים במסמרים בכדי לעכב את כניסת הגשם לסוכה, מפני שהוא כדירת קבע. ורק את הדפנות מותר לעשות קבע, אבל בסכך שעיקר הסוכה ע"ש הסכך (כמבואר ברש"י בריש סוכה), לא מתכשר עד דעביד ליה ארעי. ופשטות דברי התוס' כפי שהעמיד הגרש"ק בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' שס"ו) שהפסול הוא רק בהצטרף ב' התנאים, שלא נכנס גשם, וגם הנסרים קבועים - אז נפסל הסכך. אך מאידך רהיטת לשון המג"א (סי' תרכ"ז סק"ב) בשם האגודה (הו"ד בשעה"צ סי' תרל"ג סק"ו) מורה שלמד, שעצם זה שהנסרים מחוברים וקבועים פסול, ולא הזכירו מאומה מענין מניעת הגשמים.

אמנם בד' האחרונים מצינו מספר דרכים: בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' צ"ג) במענה לשאלת הג"ר מתתיהו דייטש האם מותר לקשור הסכך, נענה הגר"ש ווזנר להתיר, וכתב דלא מבעיא לשיטת הגרש"ק דמותר היכא שנכנס גשם, אלא אף לשיטת המג"א מותר, והוא מכיון דרק בנסרים שהיה דרך לעשות בהם קירוי בתים ולכן כאשר קובע אותם במסמרים יש חשש שנראה כעין קירוי בית, ולכן אימת שקובעם במסמרים יש חשש מעין קירוי בית, אך במחצלות דאין דרך לעשותם קירוי לבתים, דהלא הוא דבר ארעי, ממילא ל"ש בהו חשש תקרה. וביותר, שהרי התרוה"ד (סי' פ"ט) מיקל אפי' בנסרים (כפי שהו' בב"י וב"ח ומג"א), ורק כאשר קובעם במסמרים יש לחוש לכתחילה משום 'מעמיד' בדבר המקבל טומאה. וכן ראיתי מביאים משמי' דהגר"נ קרליץ (פסקי שמועות סוכות עמ' ל"ד) להתיר לקשור הסכך בחוטים הכשרים לסיכוך ואין בהן חשש צורת בית, מכיון שאין דרך לבנות בית ע"י קשירת חוטים. וע"ע שם מה שהביאו ממרנא הגריש"א בזה.

אכן בשו"ת אבן ישראל (ח"ח סי' מ"ד) מעיר על אותם הקושרים את המחצלת לסוכה בכדי שלא תיפול ע"י הרוח, משום דיש לחוש לדינא לדברי המג"א בשם האגודה בדעת התוספות הנ"ל והר"ן, והוא משום שעיקר הסוכה ע"ש הסכך היא, ובעינן דירת ארעי, והא ליכא, [ויעוי' בד' שהביא סתירה, דמחד גיסא השעה"צ (סי' תרל"ג סק"ו) בשם התוס' והר"ן נקטו כשי' המג"א בשם האגודה לפסול לקבוע סכך במסמרים וכל דבר מחובר. ומאידך המ"ב (סי' תרכ"ט סקל"ו) הביא את ד' הב"י בשם התרוה"ד שדוקא מחובר מעיקרו כגון גפן ודלעת פסול, אבל תלוש ולבסוף חיברו כשר, וקשה, שהרי תלוש ולבסוף חיברו דומה לקבעו במסמרים. ואה"נ הגרש"ק כתב ליישב, שכל מה שנאסר היינו בצירוף ב' חסרונות מסמרים ומניעת גשם. והגר"ש וואזנר ביאר, שהחסרון הוא רק במסמרים שאז נראה כתקרה].

ויש לציין, שהמ"ב (סי' תרכ"ט ס"ק כ"ו) בדיני 'מעמיד' כתב, שאין לקשור את הסכך בדבר הפסול לסיכוך משום שמקבל טומאה, ומשמע שמותר לקשור את הסכך בדבר שאינו מקבל טומאה. וע"ע להג"ר מתתיהו דייטש בשו"ת נתיבות אדם (או"ח סי' ט"ז) שהסיק דאין כל חשש בקשירת הסכך, ואדרבה היכא שהסכך אינו ראוי לעמוד ברוח מצויה, יתכן וללא קשירה אין יוצאים יד"ח אף לא מה"ת, והביא שהסכים עימו הגר"ש ואזנר.

'מעמיד' ו'מעמיד' ד'מעמיד' בדבר המקבל טומאה​

ומעתה לאחר הדברים האלה, יש לנו לדון בדעת המתירים [ואולי אף מכריחים] להעמיד ולהדק הסכך בדבר שאינו מקבל טומאה, מה דינה היכא שהידוק הסכך נעשה ע"י דבר המקבל טומאה:

ראשית, מקור דין זה הוא במשנה (סוכה כא:), שם נחלקו חכמים ורבי יהודה בדין הסומך את הסכך בכרעי המיטה, שרבי יהודה מחמיר שאם אין הסכך יכול לעמוד בפני עצמו פסול. והגמרא דנה מה טעמו, יש האומרים משום שאין לסכך זה קבע, ויש האומרים מפני שמעמידה בכרעי המיטה שהוא דבר המקבל טומאה. ובגמ' העמידו דנ"מ בינייהו היכא שסומך הסכך ע"ג שיפודים של ברזל, שהרי יש קבע לסיכוך הנסמך על ברזל, אבל הברזלים הם דבר המקבל טומאה.

ובטעם הדבר שאין להעמיד הסיכוך בדבר המקבל טומאה נחלקו הראשונים, ברש"י (שם) כתב, כי מאחר והוא המעמיד של הסכך, גם הוא בכלל דין הסכך וצריך להיות כשר לסיכוך, וכ"כ הרא"ש (שם פ"ב סי' א'). ולכן הקשה שא"כ כיצד מותר לסכך בנפחתה תקרת הבית והרי התקרה פסולה לסיכוך. מאידך הראב"ד (כתוב שם, רי"ף שם י.) כתב, שאין הטעם לפי שגם המעמיד בכלל הסיכוך, 'אלא גזירה שמא יסכך בהם, אומרים זה עומד וזה מעמיד, כמו שראויים לכך ראויים לכך', וכ"כ שאר ראשונים שם (רמב"ן במלחמות ה', רא"ה, ריטב"א, ר"ן, ועוד). גם בעיקר הטעם שאין לו קבע נחלקו הראשונים, דעת רש"י שם: שהרי כל הסוכה מטלטלת על ידי הוזזת המיטה, ומאידך דעת הראב"ד: מאחר והאדם עתיד ליקח המיטה משם, נמצא שאי"ז סיכוך המתקיים, ודומה לסכך העתיד לעוף ברוח מצויה. דעה נוספת דעת הרא"ש שם, וכן מבואר בירושלמי, שהחסרון מצד שהתחתית של המיטה ממעטת בגובה הסוכה, אבל כאשר הסכך עומד על הקלונסאות העומדות על הקרקע, ורק המיטה בכדי לשמש כדפנות, אין תחתית המיטה ממעטת בגובה הסוכה.

ולדינא, בדעת הרי"ף (סוכה י.) כתבו ראשונים רבים (השלמה, אורחות חיים, ועוד) שהלכה כחכמים שאין איסור בדבר, וכן היא דעת הרמב"ם בפיהמ"ש, ולכך השמיט דינו של ר"י ב'יד החזקה', וכן דעת בעל המאור, ופסקי רי"ד, ועוד (עיי' שעה"צ סי' תר"ל סק"ס). אמנם בעל המאור והרא"ש שם למדו בדעת הרי"ף שפסק כרבי יהודה, וכתב הרא"ש: שעיקר הטעם משום שאין לסכך קבע, וכן מבואר בירושלמי, וכ"פ בטוש"ע (תר"ל, י"ב), ולכך הכשירו כאשר הסכך גבוה למעלה מי"ט מהמיטה, ומוכיח שאין איסור להעמיד הסכך בדבר המקבל טומאה.

ובדעת השו"ע הקשו האחרונים, שבמקו"א (תרכ"ט, ז') פסק, דיש להסתפק אם מותר ליתן סולם על הגג כדי לסכך על גביו. וכתב הרמ"א: ולכן אין לסכך עליו ואפילו להניחו על הסכך להחזיקו אסור. והרי הסכך הוא רק מעמיד של הסוכה, ולהכרעת השו"ע (סי' תר"ל) מותר להעמיד במקבל טומאה. והוסיפו להקשות, שהרי בסמוך (תרכ"ט, ח') פסק, שאין קפידא לחבר את הסיכוך במסמרים של ברזל אפי' שאינם ראויים לסיכוך, ומוכח שאין איסור להעמיד בדבר שאינו ראוי לסיכוך.

ונאמרו בזה ב' דרכים מרכזיות, ראשון הוא לכם, ביאור הט"ז (וכ"כ המג"א בדרכו הא'), שאכן דעת השו"ע שאין קפידא בדבר המעמיד את הסכך, והבעיה עם הסולם הוא לפי שיש ברוחבו ד' טפחים, וסכך פסול פוסל ומפסיק כל שיש בו שיעור ד"ט. ובמג"א הביא דרך נוספת להעמיד ד' השו"ע, שאכן בדיעבד אין פסול במעמיד בדבר המקבל טומאה, אלא שלכתחילה יש לבנות את הסיכוך באופן שאין מעמיד, ומה שכתב השו"ע (סעי' ח') דאין קפידא לחבר הסיכוך במסמרים של ברזל ודבר המקבל טומאה, היינו באופן שהמסמרים משמשים רק כמעמיד דמעמיד ולא מחזיקים את הסיכוך באופן ישיר, וסיים שכן הוא עיקר, ולדבריו הסכים הגר"א בביאורו לשו"ע שם.

במשנה ברורה (שם ס"ק כ"ב) הביא לשיטת הט"ז והמג"א ביישוב הראשון, ושוב הביא לדברי המג"א ביישוב הב', וכתב שכן העתיקו כמה אחרונים (דרך החיים, הגר"ז, בגדי ישע, חיי אדם) לדינא דלכתחילה יש להזהר שלא להעמיד הסכך בדברה המקבל טומאה. ומזה למדנו שלא להעמיד הסכך על גבי דבר המקבל טומאה, אמנן מעמיד דמעמיד שרי, ולכן מותר לחבר את הדפנות מברזל או באזיקונים, וכן את הקורות עליהם מניחים את הסכך, מותר לחבר לדפנות ע"י ברזלים או אזיקונים.

אמנם, כידוע, דעת מרנא פאר הדור החזון אי"ש (סי' קמ"ג סק"ב) שלפי מה שנהגו המדקדקין להחמיר שלא להשתמש במעמיד הפסול לסיכוך, אין לחלק בין מעמיד ובין מעמיד דמעמיד ושניהם צריכים להיות מדבר שאינו מקבל טומאה. אלא שגדולי הפוסקים (מרנא הגריש"א קובץ תשובות ח"ד סי' פ"א, מנחת שלמה תניינא סי' נ"ה, שבט הלוי ח"ז סי' ס', ועוד) הקשו על ראיות החזון איש, ועוד הביאו ראיות הפוכות מדברי הראשונים שמוכח מהם כחילוק של המג"א והגר"א, וגם רוב הקהילות ישראל לא נהגו מעולם להחמיר כן.