"בת הייתה לאברהם ובכל שמה" מה הפשט שבסוד הדברים?

"וה' ברך את אברהם בכל"
בפרשתנו (בראשית כד, א) מובא פסוק די פשוט "ואברהם זקן בא בימים, וה' ברך את אברהם בכל" המשמעות ברורה. אברהם כבר זקן, וה' העניק לו כל דבר אפשרי.

אבל רבותינו העדיפו לפרש את המתנה שהעניק ה' לאברהם באופן אחר, שאיך נומר קצת מוזר..

וכך ביארו רבותינו (בבא בתרא, טז:) "וה' ברך את אברהם בכל. מאי בכל? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם, ו"בכל" שמה."

בקיצור, חז"ל לקחו את הפסוק שעוסק בברכה הכללית, והשיאוהו לעניין אחר, סוגיית קיומה של בת אברהם. במבט פשוט, הדרשות והמחלוקת די פשוטות וברורות, אך במבט מעט מעמיק, צצות מאליהן מספר קושיות על דרשות אלו.

א. מה הכריח את רבותינו לפרש את מקרא זה באופן כה ספציפי? מדוע לא פירשו במשמעות הפשוטה, בכל - כל דבר שהוא. כשיעקב אמר לעשיו "יש לי כל" (לקמן לג יא) כולא עלמא מודי שהפרוש הוא "יש לי כל מה שאני צריך" (הדבר האחרון שאפשר להסביר שם הוא "יש לי בת", הבת טמונה בתוך הארון רק כדי שעשיו לא ידע על קיומה..) ומה שונה "וה' ברך את אברהם בכל" ל"כי חנני ה' ויש לי כל"?

ב. "רבי מאיר אומר שלא הייתה לו בת" וכי זוהי הברכה? שלא הייתה לו בת? גם אם נניח שבת היא דבר נורא ביותר, אבל זוהי הברכה הגדולה שבה נשתבח אברהם ביותר? ובכלל, מה אם דברים אחרים שלא היה לו, שגרועים לא פחות? למה לא "וה' ברך את אברהם בכל – שלא היה לו אולקוס"?

ונוסיף על כך את העובדה שאברהם ושרה היו עקרים, ובדרך הטבע הם לא יכלו להוליד, כך שלומר "שלא הייתה לו בת" זוהי ברכה מיוחדת, זו הטעייה! רבצה עליו קללת העקרות ובין שלל סעיפיה הוא "פטור מבנות עקב נכות".. אבל זה לא שהקב"ה הציל אותו באופן מיוחד מבנות!

בקיצור, תמוה.

ג. "רבי יהודה אומר שהייתה לו בת" גם כאן הדבר תמוה ביותר, מה הברכה הגדולה? מלבד זה ש"אוי למי שבניו נקבות" (בבא בתרא טז ע"ב) וגם אם רבי יהודה חולק על כך, עדיין מה הברכה הגדולה? הרי ודאי שזה שנולד יצחק היא ברכה גדולה הרבה יותר, אז למה "בכל" הולך על הבת ולא על הבן? ואם נומר שלהפך, שהברכה היא שאפילו דבר פעוט כמו בת הייתה לו, אז למה לו לרדת יותר – "שהייתה לו תרנגולת"? ובכלל איך יתכן שרבי מאיר ורבי יהודה נחלקו באופן כל כך קיצוני?

ד. והשיטה התמוהה ביותר: "אחרים אומרים בת הייתה לו ובכל שמה" התחושה היא שלאחרים היה "לא נעים" מרבי מאיר ורבי יהודה ולכן נכנסו גם הם לקלחת הבת. שהרי הדבר תמוה, גם אם נניח שאחרים הבינו ש"בכל" הוא שם עצם ולא דבר כללי (שזה טעון ביאור בפני עצמו) למה הם "נפלו" דווקא על בת? למה לא בן או עבד שקוראים לו בשם זה? ואולי בכלל אברהם מלך על מדינה ששמה בכל? אם בכל הוא משהו פרטי ויחידני – אין לנו שום אינדיקציה מהו, וודאי שאין הגיון להסביר אותו דווקא על בת!

זהו, תמו ארבעת הקושיות, ואחד הדברים שלמדנו מ'ליל הסדר' שאם יש ארבע שאלות קשות במיוחד, מוכרחת להיות אליהם תשובה אחת, והיא חייבת להיות ארוכה ומסובכת.. (לפחות עכשיו אתם לא מתים מרעב, אז אין סיבה לרוץ..)

דברי הרמב"ן.​

על שאלה זו כבר עמד אחד מגדולי המפרשים 'הרמב"ן על התורה' (אם כי דבריו נסובים על דעת אחרים בלבד) וזה לשונו:

"וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לעניין זה שיאמר הכתוב כי ברך אותו ה' בבת אחת ששמה כך"

ולכן מבאר את דבריהם על פי תורת הסוד, אך אין דבריו שווים לכל נפש. אך במעט קירב את הדברים האלו אלינו רבינו גאון המחשבה הרב אליהו אליעזר דסלר זצ"ל בספרו הנשגב 'מכתב מאליהו' (חלק ה' עמ' 476) אך גם דבריו לא כל כך נהירים לקורא מן השורה, ובודאי לא לקורא באופן חפיף ללא מבט מעמיק.

מפני זאת אני רוצה הציע בפניכם את הדברים בשפה שווה לכל נפש, רק כדי שתוכלו לישון בלילה אחרי כאלו קושיות.. כמובן שאני מוסיף לדברים תוספת מרובה ונופך משלי, כך שאם אי-מי ימצא טעות בדברים, הדבר תלוי בעורך וקוצר הבנתו, ולא ח"ו ברבותינו הקדושים, ועימי תלין משוגתי (לתועלת לומדי הרמב"ן כסדר (שלדעת הרב וולבה זצ"ל, חובה על כל בן תורה לדעת חומש עם רש"י ורמב"ן) אביא בהמשך אי"ה ביאור על דברי הרמב"ן מילה במילה).

הקדמה קצרה ללימוד ה'קבלה בתורת המחשבה'.​

לאלו שאינם בקיאים ב'לימוד תורת הקבלה במשנת בעלי המחשבה' מוגשת כאן הקדמה קצרה. אלו שכבר טעמו את טעמו הנפלא של לימוד מתוק זה, מוזמנים לעקוף על הקדמה זו.

הקדמה זו נחוצה הן לליטאים (במובן של צורת חשיבה, לא של קהילה או מוצא) שבשבילם 'קבלה' זה מושג ערטילאי ומרומם, והן לחסידים (כנ"ל) שבשילם זה מושגים עליונים שביום-יום.

תורת הקבלה, כידוע, מיועדת להפשיט את דרכי הנהגת הבורא ית' בעולמנו זה, על דרך המשל. אך מהו הנמשל? אנחנו. שהרי "בצלם אלוקים ברא את האדם" וכבר האריך רבינו הגדול ר' חיים מוולאזין זצ"ל בספרו 'נפש החיים' (שער א') לבאר עניין נשגב זה, ועד כמה הוא מחייב אותנו.

בדומה לספירות שמרמזות לגוף האדם, הם גם מרמזות לפעולות האדם, כפי שביאר הרמ"ק בספרו הקדוש 'תומר דבורה' כל מידה מרמזת לדרך פעולה וצורת עבודה אחרת, וה"השתלשלות" מרמזת על אופן הקשר בינהם, וההשפעה שלהם לחיי המעשה.

איני יודע אם יש החולק על צורת הגשה זו, אך על כל פנים כך היא הקבלה בראי המחשבה והמוסר. עוד דרך לחנך אותנו איך להתנהג..

וכעת, לעצם העניין:

מידות "כל" ו"בת"​

רבינו הרמב"ן מגלה לנו חידוש עצום: ש"בכל" ו"בת", אינם מושגים פשוטים, אלא רומזים למידות העליונות. המילה "כל" היא ממידת "יסוד" ו"בת" היא מידת "מלכות" הרמב"ן מאריך לבאר את בחינות אלו, והאמת שחידוש זה מוזכר כמה וכמה פעמים בספרי הקבלה, ובראשם 'ספר הזוהר' אך איני סבור שיש צורך להוסיף כאן עוד עשרות ציטטות בנושא זה, נסמוך על הרמב"ן.. (רק מקור אחד.. "כל" במובן של 'יסוד' – ספר הזוהר ח"ב עמ' קטז. "בת" במובן של 'מלכות' – ספר זוהר חדש עמ' צח. "מלכותך מלכות כל עולמים").

כאמור, על פי תורת המחשבה מידות אלו אינן סתם דברים מופשטים, אלא הם דרכים בעבודת הי"ת. מידת יסוד מרמזת – על ביטול התאוות, ושיעבוד מוחלט לאבינו שבשמיים.

כל אחד יודע ש'יוסף הצדיק' מידתו היא 'יסוד' (כמו שנאמר "צדיק יסוד עולם") והסיבה היא – עמידתו בנסיון. יוסף הוא אבי שוברי התאוות – ומשום כך מידתו היא יסוד, שמהות המידה היא שבירת הגשמיות, וביטול הרצון.

לעומת זאת, "מלכות" היא 'נוקבא' החלק ה'מקבל' שהיא הורדת הדברים לחיי המעשה.

לדוגמא, מי שמידתו היא חסד – אז כשהוא מכניס אורחים לדוגמא, הוא מאציל ממידת החסד שלו לחיי המעשה, וזה מה שנקרא שהוא השפיע מהחסד למלכות.

ביאור הברייתא​

ולפי הדברים האמורים לעיל, מובנים דברי הברייתא.

"וה' ברך את אברהם בכל" כלומר, אברהם אבינו התברך גם במידת ה'יסוד' וביטול העצמיות כלפי הבורא.

כמובן שכאן ישאל השואל: והלא אברהם מידתו היא "חסד" ולא "יסוד"?

והתשובה היא: אכן, אברהם מידתו העיקרית היא חסד, ההטבה. אך בנוסף לזאת אברהם ברוב אהבתו לה' התבטל כליל כלפיו, ודווקא אצל איש שכולו חסד והטבה לזולת, קל להתבטל כלפי ה', מה שפחות סביר אצל אדם אנוכי ששקוע בעצמו. ואכן הרמב"ן הרגיש בקושיא והשיב עליה במילים ספורות: "כי הוא איש החסד, ויתנהג בזו" ודווקא בגלל שהוא איש החסד, הוא ירגיש בזו.

ועל זה נסובים דברי הגמרא:

רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת, מחדד רבי מאיר את הדברים ומחדש: מידת ההתבטלות של אברהם אבינו כלפי ה', הייתה כל כך גבוהה, עד שלא היה לו צורך ב'בת', כי המהות שלו נהפכה לכל! שבירת התאוות הייתה אצלו כל כך פשוטה מאליה, עד שלא היה לו צורך 'להורידה לחיי המעשה' כי זה היה כבר בעצמותו!

אכן, הקורא נפעם מדברים אלו, וכי לאברהם אבינו לא היה יצר הרע?

והתשובה היא: בסוף ימיו – כן!

וזוהי גמרא מפורשת (ב"ב יז.): "שלושה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן: אברהם, יצחק, ויעקב.

אכן, לאברהם לא היה יצר הרע!

ואם זה לא מספיק, שימו לב ל'פצצה' הבאה, מהיכן הגמרא לומדת שלאברהם לא היה יצר הרע:

דכתיב בהו: "בכל" "מכל" "כל"

כל מילה נוספת מיותרת.

אכן נתקשו בעלי התוספות (שם, ד"ה שלושה לא שלט) אם כן על מי קבלו האבות שכר? ותירצו, שכל זה היה רק בסוף ימיהם, לאחר שראה הקב"ה עד כמה מתאמצים הם לעשות רצונו בכל מחיר, מסר את יצרם בידם.

ולפי זה, מובן דבר נוסף כפתור ופרח! מה שייכות תחילת הפסוק –"ואברהם זקן בא בימים" לסופו – "וה' ברך את אברהם בכל". מכיוון שרק כשאברהם נהיה זקן מסר ה' את יצרו בידו! הפלא ופלא!

רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת. רבי יהודה נתקשה בקושיית התוספות שהובאה לעיל, ולכן הוא פירש בהיפוך, התורה באה לשבח את אברהם שלמרות שהיו לו נסיונות ככל אדם, אם כל זאת הוא התאמץ במידת ה"כל" וביטל עצמו כלפי הי"ת, וזהו שבחו!

אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם, ו"בכל" שמה. אחרים, משלבים את שתי השיטות. אכן, לאברהם היתה "בת". אך גם היא עלתה ונתעלתה למדרגת "כל" וישקו שמים וארץ, אברהם עבד את ה' בשני יצריו, "בכל לבבך".

ומחמת ש"הבת" עלתה ונתעלתה לעילא ולעילא למעלת "כל", היא מכונה אף היא בשם "כל", וזה הכוונה "בת הייתה לאברהם ובכל שמה".

ומה 'למעיישה'?

הרמב"ן מוסיף בסוף דבריו:

ואם תבין מה שכתבתי תדע מאמר הנשים הארורות שאמרו "ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל" (ירמיה מד יח) וכו' עיי"ש.

על פי האמור לעיל פירוש הדברים הוא: ממתי שהפסקנו את העבודה המעשית ('מלכות'), ירדנו מדרגתו ומעלתנו הנשגבה ('כל').

מאחר ואנחנו שוהים כעת בבית מדרשם של חכמי המוסר, ומסתופפים בצל גאוני המחשבה, עלינו לצאת עם משהו בידיים, "לקחת הביתה".

שבלי 'בת' והורדת הדברים לחיי המעשה, העבודה היום-יומית והמאבק העיקש עם היצר, אין סיכוי להגיע ל"כל", וכל ההבחנות העליונות והדרגות הרמות.

אז אם כעת התרוממתם לשעה קלה לעולמות העליונים ולמושגים נאצלים, טכסו נא עיצה איך תתעלו את זה לעבודת הי"ת.