צָ֮עִ֤יר אֲנִ֣י לְ֭יָמִים וְאַתֶּ֣ם יְשִׁישִׁ֑ים עַל־כֵּ֖ן זָחַ֥לְתִּי וָֽאִירָ֓א׀ מֵחַוֹּ֖ת דֵּעִ֣י אֶתְכֶֽם
כתב הרמב"ם (מלוה ולוה פרק יח הלכה ח) "בעל חוב שבא לטרוף אם יש מעות ללוקח יכול לסלקו וליתן לו דמי מה שהוא טורף וחוזר הלוקח ותובע למוכר". וכן כתב השו"ע (חשן משפט סימן קיד סעיף ג) "אם רוצה הלוקח לסלק המלוה במעות הרשות בידו וישאר לו הקרקע ויחזור וישאל מהמוכר מה שפרע למלוה בשבילו".
עוד כתב השו"ע (שם סעיף ו) "אם בעל חוב ולוקח באים להוסיף כל אחד על חבירו, נותנים השדה לאותו שמוסיף יותר אם התוספת הוא כנגד כל החוב, אבל אם הלוקח רוצה להוסיף מעט על שומת בית דין ולא יהיה כל החוב פרוע אין שומעין לו".
עוד כתב השו"ע (שם סעיף ז) "אם המלוה אומר אקבל בכל חובי בלא שומת בית דין, והלוקח אומר לא כי אלא ישומו אותה בית דין ואני אתן כפי שומתן אין שומעין לו". וביורש כתב השו"ע (סימן קט סעיף א) "ואם יאמר המלוה אני אקבל השדה בלא שומא בפרעון חובי והיורש אומר לא כי אלא ישומו אותה בית דין שומעין ליורש".
עוד כתב השו"ע (שם סעיף ו) "אם בעל חוב ולוקח באים להוסיף כל אחד על חבירו, נותנים השדה לאותו שמוסיף יותר אם התוספת הוא כנגד כל החוב, אבל אם הלוקח רוצה להוסיף מעט על שומת בית דין ולא יהיה כל החוב פרוע אין שומעין לו".
עוד כתב השו"ע (שם סעיף ז) "אם המלוה אומר אקבל בכל חובי בלא שומת בית דין, והלוקח אומר לא כי אלא ישומו אותה בית דין ואני אתן כפי שומתן אין שומעין לו". וביורש כתב השו"ע (סימן קט סעיף א) "ואם יאמר המלוה אני אקבל השדה בלא שומא בפרעון חובי והיורש אומר לא כי אלא ישומו אותה בית דין שומעין ליורש".