אפשר לעלות אך ורק בכוח המחשבה?

מכירים את הסיפור על ה'אויבער חכם' שרצה לעלות במעלית בכוח המחשבה בלבד?

אם לא, הנה הוא לפניכם בקיצור אומר:

היו היה יהודי, שהגיע למגדל בעיר מנהטן לפגישה עם גביר אחד – שמשרדו היה בקומה ה17.

היהודי הזה, עדיין לא הכיר במהות המעלית ובצורת הפעלתו.

ולכן, כשאמרו לו שבשביל לעלות ולהגיע לקומה ה17, לא נדרש ממנו כי אם ללחוץ על הלחצן שכתוב – 17, אמר לעצמו:

"הרי לא ייתכן שבלחיצה אחת, עולים כל כך הרבה קומות. וא"כ, וודאי יש כאן גם כוח מחשבה – היוצרת מציאות. לכן, לא אלחץ, אלא אשאר 'רוחני', ואנסה לעלות רק בכוח הרצון והמחשבה".

והתוצאות – ברורות!

#

כלפי מה הדברים אמורים?

אנו נמצאים בימים בהם רצון השי"ת מאיתנו, להשתתף בצערה ובאבלותה של השכינה הקד', שנמצאת באשפתות, מאז חורבן בית מקדשנו ותפארתנו.

וליבנו הומה ושואל, איך ובמה יכולים אנו להשתתף בכך?

מדריך אותנו בעל ה'תולדות יעקב יוסף':

שמעתי בשם מורי {הבעש"ט}: "כל אשר תמצא ידך לעשות, בכוחך עשה" (קהלת ט' י') – ר"ל, כי המחשבה נק' חכמה - כח מה, ותעשה המעשה בכחך שהיא המחשבה, לחבר שניהם {את עצם העשייה עם המחשבה} שהוא יחוד קב"ה ושכונתיה. ודפח"ח." ע"כ.

כלומר, עלינו לעשות ולנהוג בכל ענייני האבלות המצווים עלינו בשולחן ערוך – לדוגמא, לא לחדש בגדים, לא לשמוע כלי נגינה, ולא להסתפר.

ולכל זה להתחבר בכוח המחשבה – עם התבוננות וידיעה שאנו זוכים להשתתף במעשים אלו, בצערה של השכינה הקד', ולנחם אותה.

כי במחשבה והרגשים לבד – לא נגיע לכלום, וכ"ש שלא נצליח לעלות לקומה ה17.

כידועים דברי הזוה"ק "דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא!" – שבעבודה המעשית, ובדיבורים תלוי כל עבודתנו.

#

יעזור ה' שנזכה לעשות את המוטל עלינו בימים האלו כדבעי, ונזכה כבר לאוקמי שכונתיה מעפרה, ונזכה לונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר.