הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יודע
חז"ל מספרים (קידושין לט:) כי הטעם שחטא אלישע בן אבויה [– אחר] ויצא לתרבות רעה, כי ראה בן 'שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת', והוקשה לו 'היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו של זה', ועל כן יצא לתרבות רעה, והנה אמרו שם בגמ' כי ר' יעקב גם כן ראה מעשה כזה ומכוח זה דרש 'למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך'.
והנה ראוי להתבונן מה ההבדל בין רבי יעקב ששניהם ראו את אותו מעשה, ומדוע רק רבי יעקב דרש הכי ואילו אלישע בן אבויה - אחר, לא דרש כך?
נוכל להבין זאת על פי דברים אחרים שסיפרו לנו חז"ל על 'אחר' (חגיגה טו:) 'בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו', ועל כן מאחר שהיה מתבונן והוגה בספרי מינים, נוצר בקרבו שורש פורה ראש ולענה, על כן בעת אשר ראה את הבן המשלח קן במצות אביו ומת, גברו בקרבו דעת ספרי המינים ולא בחן את הדבר מנקודת מבט של דעת תורה בלבד.
אך לעומתו, רבי יעקב דרכו היתה בהפך, כאשר סיפרו לנו חז"ל (אבות ד, טז) כי 'רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין', ורגיל היה להתבונן כי עיקר חיי האדם הם בעולם הבא ושם אחריתו, על כן בראותו את המעשה, השכיל מיד כי כוונת התורה היא 'לעולם שכולו טוב' ו'לעולם שכולו ארוך'.
ועל דבר זאת אמר החכם מכל אדם (משלי י, ט) 'הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יִוָדֵעַ' הולך בתום רבי יעקב איש תם אשר היה הולך בתום אחר בוראו להאמין בדבריו ולהכין עצמו אל אחריתו, ילך בטח ולא ירא מפני יצר הרע כי יכשילנו לנטות מדרך ה' ואף אם יראה דברים אשר בעינים גשמיות נראים סותרים לדברי התורה, מכל מקום ילך בטח אחר בוראו, אך ומעקש דרכיו - 'אחר' אשר יצא לתרבות רעה ועיקש ועיוות דרכיו, אין זאת אלא כי מראש היה לבו מלא בדברי הבל ואפיקורסות, ועכשיו יִוָדֵעַ יתוודע ויתגלה לעין כל, כי לבו ומחשבתו היו מלאים מכבר מספרי המינים.
ומזה נקח מוסר השכל ונתבונן על עצמנו, מה נורא הנזק היוצא מקריאת ספרי מינים וספרים חיצונים, כי אף אם בעת יקרא בדבריהם לא יקבלם ולא יאמין לדבריהם, מ"מ תשתבש דעת האדם בעומק לבו וישאירו הדברים רושם בנפשו, עד אשר יבוא האדם לידי ניסיון להאמין בבוראו, ועלול יהיה לנטות אחר דעת המינים ולכפור באלוקיו, ועוד יחשוב הוא כי דעתו ושכלו הם המורים דרכו, ולא ידע כי עוונו אשר הגה בספרי מינים ודעתו שהשתבשה מדעתם היא הסיתה אותו להפך דעת התורה הישרה והנכונה ולילך אחר דרכי החוטאים והפושעים.
והנה ראוי להתבונן מה ההבדל בין רבי יעקב ששניהם ראו את אותו מעשה, ומדוע רק רבי יעקב דרש הכי ואילו אלישע בן אבויה - אחר, לא דרש כך?
נוכל להבין זאת על פי דברים אחרים שסיפרו לנו חז"ל על 'אחר' (חגיגה טו:) 'בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו', ועל כן מאחר שהיה מתבונן והוגה בספרי מינים, נוצר בקרבו שורש פורה ראש ולענה, על כן בעת אשר ראה את הבן המשלח קן במצות אביו ומת, גברו בקרבו דעת ספרי המינים ולא בחן את הדבר מנקודת מבט של דעת תורה בלבד.
אך לעומתו, רבי יעקב דרכו היתה בהפך, כאשר סיפרו לנו חז"ל (אבות ד, טז) כי 'רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך בפרוזדור, כדי שתכנס לטרקלין', ורגיל היה להתבונן כי עיקר חיי האדם הם בעולם הבא ושם אחריתו, על כן בראותו את המעשה, השכיל מיד כי כוונת התורה היא 'לעולם שכולו טוב' ו'לעולם שכולו ארוך'.
ועל דבר זאת אמר החכם מכל אדם (משלי י, ט) 'הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יִוָדֵעַ' הולך בתום רבי יעקב איש תם אשר היה הולך בתום אחר בוראו להאמין בדבריו ולהכין עצמו אל אחריתו, ילך בטח ולא ירא מפני יצר הרע כי יכשילנו לנטות מדרך ה' ואף אם יראה דברים אשר בעינים גשמיות נראים סותרים לדברי התורה, מכל מקום ילך בטח אחר בוראו, אך ומעקש דרכיו - 'אחר' אשר יצא לתרבות רעה ועיקש ועיוות דרכיו, אין זאת אלא כי מראש היה לבו מלא בדברי הבל ואפיקורסות, ועכשיו יִוָדֵעַ יתוודע ויתגלה לעין כל, כי לבו ומחשבתו היו מלאים מכבר מספרי המינים.
ומזה נקח מוסר השכל ונתבונן על עצמנו, מה נורא הנזק היוצא מקריאת ספרי מינים וספרים חיצונים, כי אף אם בעת יקרא בדבריהם לא יקבלם ולא יאמין לדבריהם, מ"מ תשתבש דעת האדם בעומק לבו וישאירו הדברים רושם בנפשו, עד אשר יבוא האדם לידי ניסיון להאמין בבוראו, ועלול יהיה לנטות אחר דעת המינים ולכפור באלוקיו, ועוד יחשוב הוא כי דעתו ושכלו הם המורים דרכו, ולא ידע כי עוונו אשר הגה בספרי מינים ודעתו שהשתבשה מדעתם היא הסיתה אותו להפך דעת התורה הישרה והנכונה ולילך אחר דרכי החוטאים והפושעים.