הרגשות בראית התורה

זה מה שכתבתי לפני שבוע,
א. לי ממש מפריע שיש אנשים שלא מפריע להם לאחר לסוף זמן ק''ש,
וכשאחין שלי שמגיע אלינו לשבת קם מאוחר וקורא ק''ש ''חציו בפנים וחציו בחוץ'' [מבחינת זמן] כשלרגליו עורו, וידיו נקיות היטב על ידי נטילת הידים של תפילת מעריב אתמול, כיפתו כיפת נחמן, ושערו מבודר ברוח אף שהיא לא קימת, לא ארחיב בפירוט הבגדים שעליו, בתכלס' שלוש דקות לפני סוף זמן קריאת שמע הוא מתחיל לפהק ולפהק ולפהק כאילו זה אונס שינה, ואז ברגע האחרון הוא קורא שמעישראד' חד בשכמל''ו [אומר את זה יותר מהר מהר''ת] ובסוף פרשה ראשונה הזמן עובר לכל הדעות ולכל השיטות, רק שהוא פעם הסביר לי בלהט ש''מספיק רק פסוק ראשון בזמן''....
ואני אדם אם רגשות, ופשוט בסעודת שבת ישבתי בראש השולחן ולא רציתי להביט בו, בכלל הוא ניסה לספר לי בדיחה, משהו על מתיחה, שעשו במלחמה, ואני חושב לעצמי, די! שילך, הוא פוקר! אני כועס עליו,
וכמובן ניסתי להירגע, וקיבלתי אותו בסבר פנים יפות, וכו' וכו',

ונתבוננתי שהסיבה היחידה שיכלתי לכעוס על האחיין הזה, זה בגלל: שאני אוהב את הקב''ה אהבת נפש, ואני קופץ על כל מצוה ומקפיד לקימה בהידור ובדקדוק קלה שבחמורה, ותפילותי ממש בקשר ישיר אם בורא העולמים, וכיון שאני מאמין שאדם זה מכאיב לבורא עולם [מכיון שבורא עולם רוצה להיטיב לו והוא לא נותן לו], אז אני ממש כואב את כאב ד' יתברך, וכואב לי, ואני כועס על מי שמכאיב לי,

ואני לא מאמין שיש כזה אדם על פני הגלובוס,

במיוחד אני, לטאי קר מזג, תפילותי על הפנים, אני כל היום עסוק במצות באופן מציאותי, את הו' מצות תמידיו אני משאיר למישהו אחר,

אז למה אני כועס?

אולי כי התרגלתי? כי כך חונכתי?

נקודה למחשבה,


ב.
לפני רבות בשנים ניצב לו בשדה ילד קטן, חמוד הוא הילד שובה כל לב מראהו, חכמתו, משיחים הבריות, חכמת פסלים ואלילים, אביו ממשפחה חשובה נכבדת ועשירה,
חושב הילד חושב וחושב, מיגע את מוחו עד כלות כוחו, מי ברא את העולם, מהיכן הוא נובע דורש לידע העלם, מהיכן הגיעו השמים, מי מעלה את המים לעננים ומי מורידם בחזרה, מי נותן לחם לכל העולם, חושב וחושב וחושב....
אביו אמר לו שהעולם נוצר על ידי גוש מתכת, אבל שאל אברהם, מי ברא גוש זה, אביו נעץ בו עינים מפחידות כאומר שאלה כזאת לעולם אין לשאול,
שהעולם נברא מפיצוץ הוא לא חשב לרגע, יחלפו עוד אלפי שנים עד שיטמטם מוח האדם לחשוב כך,

הגיע אברהם למסקנא, אלוקים ברא את העולם!!

מה הוא רוצה שיעשו? זה נאמר לו ע''י היוצר בעצמו,

עד כאן הכל ברור, אבל בא נדבר על בן דוד של אברהם, קוראים לו גוניאל, הוא השתכנע מבן דודו אברהם שיש אלוקים, ומאמין בזה בכל ליבו,

אבל........... לגוניאל יש בעיה, הוא נשוי לדודתו, הוא לא מוכן לרגע לחשוב על להיפרד ממנה, ממש לא מוכן,

מנסה אברהם לשכנע את גוניאל, עזוב אותה, נכון זה קשה, אבל אלוקים אמר,

נכון, מודה גוניאל, אלוקים אמר, אך מדוע שאני העשה זאת,

עונה לו אברהם: הוא יצרך מקדם, ומחיה אותך כל רגע ורגע, הכרת הטוב לו אתה חייב,

עונה לו גוניאל, א' אני לא כזה נהנה בעולם הזה, ב' גם מי שעשה לי חסדים עצומים אני לא מוכן להקריב עד כדי כך, ג' ואם אני לא רוצה להכיר טובה,

יש למישהו דרך לעזור לאברהם בויכוח?



והתשובה לעניות דעתי לעת עתה, שהקדוש ברוך הוא ברא באדם רגשות ורצונו שיתנהל על פיהם, וברא הקב''ה את העולם בצורה כזו שאדם שעושה נגד הרגש זה מושחתות גדולה, ואין לו מקום בעולם, ואף שאנחנו יכולים להבין נו... מה קרא...., הקב''ה ברא שלא נוכל להתאכזר וכדומה, ומי שעושה זאת הוא מגעיל....., ולכן אדם שמרחיק את הרגשות ממנו הוא לא אדם הוא בהמה,
וזה התשובה לגוניאל,
וזה התשובה לרגשות שנעשים מתוך הרגל ''שסו''ס זה רגש''.
אמנם בהחלט יש לומר שצריך לעבוד על המידות כדי שהם יהיו חלק מהמידות, כגון להתאכזר על אכזרים, וכן לשפר את רגשות אהבתנו אל הקב''ה, בכדי שהרגש של הכעס כלפי עובר עבירה יהא רגש יותר טהור,