התפילה אינה בונוס אך לא עלך המלאכה לגמור

לפעמים כשאני צועד לבית הכנסת לתפילה כל שהיא, עולה מחשבה הלואי שהצליח להתפלל הפעם כמו שצריך, מתחילה ועד סוף, ובכוונה גדולה יחד עם מחשבה טהורה, אבל אפילו אם לא הצליח כל כך לא נורא, פעם אחרת יהיה יותר טוב.

והנה הלום ראיתי דברים נחרצים שכתב היערות דבש (ח"א דרוש ד), וכה דבריו: " ובדוק ומנוסה, אם יתפלל אדם שחרית וקריאת שמע בכונה, שבו ביום יזכה לדבר מצוה ויצליח בעסקיו ואף שלשעה יחשוב שאינו, בסופו ימצא שכן הוא, ואצ"ל שיצליח בו ביום בתורה, ומצוה גוררת מצוה", ומסיים היערות דבש "וכן להיפך".

ומעיד היערות דבש על עצמו "אוי לי על שברי, בעת שאיני מתפלל בכונה כראוי, כל היום אין שמועתי בתורה מכוונת וקרעים אלביש, ולהיפך אם אזעק ואשוע לה' מקירות לבבי בתפלה לחונני דעה כי דלותי עד מאוד בעו"ה, אף הוא ירחם עלי להאיר עיני בתורתו"

מבואר בזה שאין התפילה בונוס, אם לא נתפלל כל כך לא נורא, אם נתפלל בערך לא יזיק, מקסימום.....

אולם לפעמים אני מגיע להתפלל עם כל הכוחות שלי, עם כל החשק, עם כל הרצון, ו.... לא הלך.... לא הצלחתי... שם חלמתי, וכאן הוסח דעתי, ואילו בהמשך בכלל התבלבלתי, יצאתי מבית הכנסת שבור ומדוכא, למה.. למה.. הרי כל כך רציתי, כל כך השתדתי, כל כך ניסיתי, ומה יהיה, הרי אני זקוק לזה, וצריך את זה, ומה יהיה עם הדבר ההוא., ומיוחד שהיערות דבש מבטיח שההולך להיות לי יום לא מוצלח?!

עד שזיכיתי לראות מה שכתב הסבא מקלם (כתבי הסבא מקלם ימים נוראים עמ' כד) שעצם מה שאדם מתגבר וכופה עצמו לרכז את מחשבותיו במ שמתפלל ולא בדברים אחרים, וגם כאשר המחשבה ברחה והלכה לה, הוא מוותר אלא ממשיך להלחם ומכריח עצמו להשיב משבתו, ואף מחפש עצות לזה, זוכה, שבמידה שצודד כך מודדים לו, וכשם שכבש מחשבתו בשעת התפילה, כל יכבשו רחמי הקב"ה את כעסו ויענה לתפילתו ברחמים....... אמן כי"ר.