בלבת סוגיית השכר והעונש בבריאה, ניצבת תמיהה רבתי המרעישה את אמות הסיפים: הנה מצינו לכלבים שזכו לשכר סגולי שאין לו אח ורע – לא זו בלבד שקבעה להם התורה שכר לדורות בפרשת טרֵפה, אלא שזכו למעמד מכריע בייצור ספרי תורה ותפילין, שדווקא צואתם היא המעבדת את העור ומכשירה אותו לקדושה ברמה הגבוהה ביותר, דבר שלא מצינו כדוגמתו בשאר בע"ח הטמאים (מקו"ח סי' ע"ט סק"ד). ולא זו בלבד אלא, אף זכו לומר שירה בפרק שירה.
ומנגד, הצפרדעים שמסרו גופן ממש לכבשן האש במצרים, לא זכו לשכר נצחי כזה. וזועקת הקושיא: וכי שתיקה גדולה ממסירות נפש?
אלא שמכאן נלמד יסוד נורא בבניין הנפש: מסירות נפש היא התעלות מעל הטבע, אך שתיקה היא שבירת הטבע. הצפרדע שקפצה לתנור פעלה מתוך התעוררות עילאית רגעית, "ביטול היש" בשיא הסערה.
אך הכלב, שמטבע הווייתו הוא "עז פנים" ונובח ללא הרף, נדרש לעבודה קשה שבעתיים: עבודת הבלם. בשיא הרגע הדרמטי, כאשר כל הבריאה רעשה, כבש הכלב את טבעו הפראי ושתק.
זוהי ההארה המהדהדת אלינו: השכר על הריסון העצמי, על היכולת לשתוק ולהתאפק בשעה שהאגו תובע את עלבונו, גדול הוא אף ממסירות נפש למיתה.
השתיקה אינה "חוסר מעשה", אלא היא הגבורה האקטיבית ביותר שיכול אדם לקנות. מי שבולם פיו בשעת מריבה, מי שכובש את יצרו מלנבוח ולהשיב מנה אחת אפיים, מזכך את אישיותו עד שהיא הופכת כלי קיבול לקדושה.
נמצאנו למדים: לעיתים הניסיון של "אל תען" הוא-הוא קידוש השם האמיתי, והשתיקה היפה בשעתה היא המדרגה העליונה ביותר בעבודת האדם.
ומנגד, הצפרדעים שמסרו גופן ממש לכבשן האש במצרים, לא זכו לשכר נצחי כזה. וזועקת הקושיא: וכי שתיקה גדולה ממסירות נפש?
אלא שמכאן נלמד יסוד נורא בבניין הנפש: מסירות נפש היא התעלות מעל הטבע, אך שתיקה היא שבירת הטבע. הצפרדע שקפצה לתנור פעלה מתוך התעוררות עילאית רגעית, "ביטול היש" בשיא הסערה.
אך הכלב, שמטבע הווייתו הוא "עז פנים" ונובח ללא הרף, נדרש לעבודה קשה שבעתיים: עבודת הבלם. בשיא הרגע הדרמטי, כאשר כל הבריאה רעשה, כבש הכלב את טבעו הפראי ושתק.
זוהי ההארה המהדהדת אלינו: השכר על הריסון העצמי, על היכולת לשתוק ולהתאפק בשעה שהאגו תובע את עלבונו, גדול הוא אף ממסירות נפש למיתה.
השתיקה אינה "חוסר מעשה", אלא היא הגבורה האקטיבית ביותר שיכול אדם לקנות. מי שבולם פיו בשעת מריבה, מי שכובש את יצרו מלנבוח ולהשיב מנה אחת אפיים, מזכך את אישיותו עד שהיא הופכת כלי קיבול לקדושה.
נמצאנו למדים: לעיתים הניסיון של "אל תען" הוא-הוא קידוש השם האמיתי, והשתיקה היפה בשעתה היא המדרגה העליונה ביותר בעבודת האדם.
