את צעקת אחיי אנכי שומע, לומר: אנו עומדים עתה בחדשי אלול ותשרי, הצד השוה שביניהם הוא שעוסקים בעבודת הקודש של תשובה. אמנם מה העבודה המיוחדת של כל אחד מן הזמנים, מה העבודה הפרטית של אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום כיפור ועד שמיני עצרת?! האם זה מצוה אחת של תשובה, או יש עבודה פרטית בכל זמן, ואם יש עבודה פרטית, אין לי סדר מסודר מה מדיוק רוצה ה' מעמיו בכל אחד מן הזמנים הללו.
אחר התבוננות קצת בספרי קודש, סדרתי לעצמי "סדר הזמנים" לחדשי אלול ותשרי, ובו חלקתי לכל זמן מה העבודה המיוחדת שלו, ואיזה פרט ממצוות תשובה מוטל עלינו, בכדי לדעת את המעשה אשר יעשה, ולא לטשטש את הזמנים בעבודה שאינה מיוחדת לזמנה.
ואינני מכחיש, כי בהעברה בין בתרי ספרי קודש, יכולים לראות כמה מהלכים, אך בחרתי מהלך אחד שהוא יותר שוה לכל נפש, ואם טעיתי - עדיין יכולים לתקן בעז"ה, זה רק ההתחלה.
ובעז"ה אצרף לזה קובץ מיוחד של העתקת גוף לשונותיהם של הספרים הקדושים, בכדי שיוכלו ללמוד בפנים דבריהם, ויהיה בעז"ה לתועלת גדול.
אחר התבוננות קצת בספרי קודש, סדרתי לעצמי "סדר הזמנים" לחדשי אלול ותשרי, ובו חלקתי לכל זמן מה העבודה המיוחדת שלו, ואיזה פרט ממצוות תשובה מוטל עלינו, בכדי לדעת את המעשה אשר יעשה, ולא לטשטש את הזמנים בעבודה שאינה מיוחדת לזמנה.
ואינני מכחיש, כי בהעברה בין בתרי ספרי קודש, יכולים לראות כמה מהלכים, אך בחרתי מהלך אחד שהוא יותר שוה לכל נפש, ואם טעיתי - עדיין יכולים לתקן בעז"ה, זה רק ההתחלה.
ובעז"ה אצרף לזה קובץ מיוחד של העתקת גוף לשונותיהם של הספרים הקדושים, בכדי שיוכלו ללמוד בפנים דבריהם, ויהיה בעז"ה לתועלת גדול.
סדר הזמנים של ימי הרצון – אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכפורים; ענין העבודה השוה לכל נפש
ארבע תקופות התשובה – חודש אלול, ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום הכפורים – שלשלת אחת הן של טהרת הנשמה, שתחלתה הכנה למצות התשובה וסופה כפרה גמורה. בקונטרס זה נבאר בעזרת ה' את עבודת הלב בכל עת וזמן, אך להבנת הענין עלינו להקדים ולבאר:
מהו ענין התשובה לפי מבט החסידות? שלא כפי שהורגלנו לפרש שענין התשובה הוא רק חרטה על החטא וקבלה על להבא, הנה בספרי החסידות מבואר הענין באופן נעלה יותר, דהיינו:
תשובה היא כפשוטו – לשוב! ולאן ישוב? "עד ה' אלקיך"! להשיב את הנשמה אל שרשה. ועל כן עבודה זו שייכת אף לצדיק גמור, שכל נשמה ונשמה צריכה לעבודה זו לשוב אל מקורה ושרשה[1].
וזהו הרמז במלת "תשוב-ה", שהאות ה' מרמזת על הנשמה, ועבודת התשובה היא להשיב את ה' (הנשמה) אל שרשה.
הנשמה ירדה ממקום עליון וגבוה למטה אל תוך גוף גשמי, כשהיא מוקפת מבית ומחוץ בהבלי העולם הזה, ועלולה היא להתרחק חס ושלום מהשי"ת[2]. על כן, עוד קודם שברא הקב"ה את העולם, ברא את מציאות התשובה, כדי שיוכל האדם להשיב נשמתו תמיד אל שרשה העליון, ולחדש את הקשר הפנימי עם הבורא יתברך ולא יהיה כזר חס ושלום[3].
חודש אלול: זמן ההכנה וחשבון הנפש
חודש אלול הוא זמן של "ימי רצון", שבהם הקב"ה מוכן לקבל את השבים אליו[4]. משלו למה הדבר דומה? למלך שיוצא אל השדה, שאז מאיר הקב"ה פנים שוחקות לכל אחד מישראל, ופותח את המקור העליון – י"ג מדות של רחמים[5]. זהו הזמן שבו על האדם לעשות חשבון הנפש על הנהגתו בכל ימות השנה ולהחל בטהרה, כדי שיבוא ליום שבו יושב הקב"ה על כסא דין (ראש השנה) כשהוא נקי במחשבה ובמעשה[6]. על האדם לנצל הזדמנות פז זו ולעורר את ה"אתערותא דלתתא" בקריאה: "אני לדודי" – אני מתקרב אל הבורא!
עבודת התשובה למעשה:
צריך לפשפש במעשיו (לבחון את אשר עשה בפועל במשך השנה), לבכות בחרטה על החטאים, ולהתחיל ב"דרך" חדשה[7].
ביאור הענין:
אלול רמז ל"אני לדודי ודודי לי", לומר שאף שחטאתי במשך השנה, הרי עתה "אני לדודי" – רבונו של עולם, הריני שלך! ואז עונה כביכול הבורא: "ודודי לי" – ואני שלך[8]. כמו כן הוא זמן לתקן פגם הברית ושאר פגמים שנעשו במשך השנה[9].
ראש השנה: קבלת עול מלכות שמים
בראש השנה דן הקב"ה כל אדם, אך מצד עבודת האדם, העיקר הוא להמליך את השי"ת (כדאיתא בגמרא: אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם)[10].
עבודת התשובה למעשה:
התשובה בראש השנה היא "תשובה כללית" – להכניע עצמו תחת הנהגת הבורא ולהתחיל את השנה בקבלת עול חדשה. ודבר זה נעשה על ידי שהקב"ה מסתיר כביכול את פניו השוחקות ונכנס אל היכלו, והאדם מרגיש ריחוק מגדולת המלך, וממילא בא לידי שברון לב פנימי וחי ביראה, פחד וביטול[11].
במה? בשופר!
קול השופר הוא כעין "מעורר" לישנים בהבלי העולם הזה, שיזכרו בבוראם[12]. בראש השנה אין הזמן מתאים לפירוט החטאים בתפלה, אלא עיקר הריכוז הוא להמליך את הבורא למלך[13], ולהרבות בכבודו – ברוך אלקינו שבראנו לכבודו.
כמו כן מבטא השופר את זעקתנו העמוקה והשבורה: "רוצה אני להיות סמוך אל הבורא!".
עשרת ימי תשובה: תיקון המעשים ותשובת היחיד
עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים הם זמן של "דרשו ה' בהמצאו" – שהקב"ה קרוב במיוחד לכל יחיד ויחיד[14]. ואף על פי כן הוא מסתיר עצמו מאתנו כדי שנבקשהו ביתר שאת[15].
עבודת התשובה למעשה:
בימים אלו התשובה היא בפרטיות, לעבור על כל מעשה ומעשה שעשה באופן פרטי. צריך לתקן את המדות הרעות ואת המעשים בפועל שנעשו במשך השנה[16].
ביתר פירוט:
כל יום מימי עשי"ת מכפר על אותו היום בשבוע של כל השנה כולה (כגון: יום ראשון של עשי"ת מכפר על כל ימי ראשון של השנה)[17].
יום הכפורים: כפרה גמורה ותשובה מיראה המביאה לידי תשובה מאהבה
יום הכפורים הוא גמר ושיא עבודת התשובה והכפרה, הנקרא "שבת שבתון"[18]. מגיעים בו אל המקום העליון שאליו צריכה התשובה להביא, וזהו: לשוב אל הבורא – "לפני ה' תטהרו" – שובו אל ה' והטהרו[19]!
עבודת התשובה למעשה:
ביום הכפורים העבודה היא "תשובה מיראה". חיים בביטול גמור אל הבורא, וטעם מניעת האכילה והשתיה ושאר עינויים הוא משום שהם ענינים גשמיים, וביום הכפורים חיים בביטול כזה עד שאין צורך בכל הלבושים הגשמיים הללו[20]. על ידי התענית והביטול אל הבורא, כשעומדים בבית המדרש כמלאכים, נהפכים הזדונות (חטאים שבמזיד) לשגגות (בשוגג). ודבר זה מביא לידי זיכוך, כדי שביום הראשון של חג הסוכות יוכל האדם לשוב בתשובה מאהבה[21].
ביאור הענין:
יום הכפורים הוא היום שעליו נאמר "לפני ה' תטהרו", שבאים לפניו יתברך להיטהר. עצם היום יש בו כח שמימי לטהר נשמת כל איד, אף אם לא היתה התשובה בשלמות[22].
שאלה: וכי לא די ביום אחד שבו יקיים האדם מצות תשובה, ישוב אל ה' בכל לבבו ונפשו, והקב"ה ימחול על חטאיו? למה נצרך תהליך ארוך כל כך של עבודת התשובה?
תשובה: כמה טעמים בדבר המובאים בספרים הקדושים, ונביא את עיקרי הדברים:
א. "לא תעלה במעלות על מזבחי" – ממדרגה למדרגה:
אי אפשר לאדם מלא חטאים להיטהר ביום אחד; נצרך זמן להתרגל להנהגה חדשה ולעבור בשלבים את כל שלבי התשובה[23].
ב. תהליך להגיע לידי תשובה מאהבה.
הנה אמת הדבר, כי את התשובה הפשוטה יכול האדם לעשות בכל יום ויום, ואף כמה פעמים ביום. אולם הפעם חפץ האדם להטהר ולהגיע למדרגת "תשובה מאהבה", ודבר זה דורש עבודה ארוכה ורבה. כי כדי לבוא למדרגת אהבה, צריך להקדים ולבוא ליראה שלמה. וזהו סדר העבודה: מתחילים בימי אלול וראש השנה בבחינת "תשובה מיראה" (מפחד הדין), ובהדרגה מתעלים עד יום הכפורים וחג הסוכות, שאז יכולים לעבוד את השי"ת בבחינת "תשובה מאהבה" [24].
ובזה מתקן האדם את שכלו, נשמתו וגופו:
בכל זמן וזמן מתקן חלק אחר שבאדם – בראש השנה מתקן את ה"שכל", בעשרת ימי תשובה מתקן את ה"נשמה", ובסעודות ערב יום הכפורים מתקן את ה"גוף", כדי שיהיו שלשתם נקיים וזכים לקראת היום הקדוש – יום הכפורים [25].
ותורף הדברים בקיצור: בימי אלול עושים את ההכנה. בראש השנה ממליכים את הבורא. בעשרת ימי תשובה שבים בתשובה על פרטי המעשים, וביום הכפורים נטהרים בשלמות וזוכים לדבקות בבורא יתברך.
שאלה: הזכרתם שבראש השנה עושים תשובה בכלליות ולא על הפרטים, האם תוכלו לבאר יותר מהי עבודת "תשובה כללית"?
ביאור עבודת התשובה הכללית: היא מדרגת תשובה שבה שב האדם לשורשו ומקבל עליו עול מלכות שמים באופן כללי, מבלי להתעסק בפרטי כל חטא וחטא בפני עצמו. האדם אומר לבוראו: "הנני שב אליך! אתה הוא מלכי ואני עבדך, וכעבד אעשה כל אשר תצוה!".
ובעבודה זו נכללים שני יסודות עיקריים:
א. קבלת עול מלכות שמים: עבודת ראש השנה נחשבת לבחינת "כלל". במקום למנות חטאים, מתרכז האדם בעצם רצונו למסור נפשו להשי"ת ולקבלו עליו למלך. וזוהי "תשובה כללית", כי האדם מקשר את כל רצונו ברצון הפשוט של הבורא.
ב. שיבה לשורש: תשובה כללית ענינה להשיב את הנשמה לשורשה ומקורה ("עומק ראשית"), שהוא למעלה מגדר הזמן ולמעלה מפרטי המעשים שנעשו במשך השנה.
נמצא שבתשובה כללית אין האדם עושה חשבון על העבר, אלא מחולל שינוי יסודי בכל מהותו – להכניע עצמו תחת הבורא מצד היותו מלך, ולשוב אל מקור הקדושה של כלל ישראל.
שאלה: אם כדבריכם שאלול וראש השנה הם זמן לתשובה כללית, להתקרב לבורא ולקבל עול מלכותו מבלי להכנס לפרטים, מדוע אי אפשר לעשות מיד תשובה פרטית על כל מה שפגם? למה נצרכת הקדמת התשובה הכללית של אלול וראש השנה?
תשובה: בלא היסוד והקדמת התשובה הכללית, אין לתשובה על הפרטים קיום כראוי. חייב האדם להבהיר תחילה כי הוא שב אל הבורא בכלליות בקבלת עול גמורה [26]. וטעם הדבר מובן על פי משל:
אילן שהתחיל להראות סימני כמישה ויובש, אין די להתעסק בענפים ובעלים היבשים. סימנים אלו מעידים כי יש פגם בשורשים, ושם היא עיקר התקנה.
ועוד משל: מעין שנסתם או שיבשו מימיו, צריכים לילך אל המקור משם נובעים המים ולתקן שם.
ועוד משל: חולה המראה סימני חולי, ואף שהסימנים נראים באזנו או בידו, מכל מקום את הרפואה יקח דרך פיו, כדי שתגיע התרופה ישר אל מקור המחלה. כי הסימן אינו המחלה עצמה, וצריך לרפא את המחלה ולא רק את הסימן.
והנמשל: כאשר האדם נכשל בעבירות במשך השנה, אין העבירות אלא סימן שחסרה לו קבלת עול מלכות שמים. לכן עיקר הרפואה צריכה להתרכז בשורש, לרפא ולתקן את קבלת עול מלכות שמים בכלליות, ורק אחר כך ניתן לתקן את כל הפרטים.
וחשוב לציין: אף שהאדם יכול להתחרט על פרט מסוים, מלמדים אותנו הספרים הקדושים כי התשובה האמתית צריכה לבוא בסדר האמור: בתחילה שבים בתשובה כללית על ידי ביטול למלך (בראש השנה), ואחר כך שבים בתשובה פרטית על המעשים (בעשרת ימי תשובה ויום הכפורים). כי ה"פרטים" יכולים להתקן כראוי רק כאשר ה"כלל" (האדם כולו) כבר שב אל שורשו [27].
- ליקוטי תורה לשבת שובה.
- ליקוטי תורה דרושים לראש השנה סג, א.
- ליקוטי תורה פרשת אחרי.
- אגרא דכלה רמזי 'בראשית' רמז פד. בני יששכר ריש מאמרי חודש אלול.
- ליקוטי תורה פר' ראה ד"ה אני לדודי.
- אוהב ישראל פרשת ראה ד"ה עשר תעשר. כתר שם טוב הוספות אות יז.
- אור המאיר דרושים לראש השנה. עבודת ישראל פרקי אבות פ"ה מ"ח.
- קהלת משה לראש חדש אלול.
- שם משמואל סוף פרשת שופטים.
- אור המאיר בדרושי ראש השנה. אור המאיר בדרושים לסוכות.
- ליקוטי תורה פר' כי תבא.
- שם משמואל פרשת כי תבא תרע"א.
- בן פורת יוסף. מראה יחזקאל לראש השנה.
- דרך המלך לראש השנה.
- ליקוטי תורה פרשת כי תבא הנ"ל.
- תקנות השבין.
- מדבר קדמות להחיד"א.
- רסיסי לילה.
- ליקוטי תורה פר' אחרי. ליקוטי תורה פרשת האזינו.
- ליקוטי תורה פרשת אחרי.
- קדושת לוי פרשת האזינו. אגרא דכלה פרשת אחרי. מראה יחזקאל פרשת אמור.
- אמת ואמונה (קוצק) אות תמו. שם משמואל עריוכ"פ תר"פ.
- מראה יחזקאל פרשת כי תבא.
- קדושת לוי הנ"ל.
- שם משמואל עיו"כ תרע"ד.
- דרך המלך.
- עירין קדישין לשבת תשובה.