המשורר בתהילים (קה, מד-מה) אומר וַיִּתֵּ֣ן לָ֭הֶם אַרְצ֣וֹת גּוֹיִ֑ם וַעֲמַ֖ל לְאֻמִּ֣ים יִירָֽשׁוּ׃ בַּעֲב֤וּר יִשְׁמְר֣וּ חֻ֭קָּיו וְתוֹרֹתָ֥יו יִנְצֹ֗רוּ הַֽלְﬞלוּ־יָֽהּ׃
ועלה בליבי להתבונן בדברים אלו, מה היא השייכות בין העובדה שנתן הבורא לישראל 'ארצות גוים ועמל לאומים', לשמירת התורה והמצוות?
והנה עצם הנתינה של ארץ ישראל בודאי קשורה לקיום המצוות, כי הברית שכרת ה' עם אברהם היא כוללת נתינת הארץ מצדו ושמירת התורה מצד זרע אברהם,
וכבר האריך הרמב"ן (שבת פח.) כי הא דאמרינן 'הדור קבלוה מאהבה' אינו אלא בחוץ לארץ, אך בארץ ישראל עצם ישיבתם בה מחייבת בשמירת התורה וכלשונו: 'לא נתן להם הארץ אלא כדי שיקיימו התורה כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות וכתיב 'ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורתיו ינצורו'. עיי"ש עוד בדבריו הנפלאים.
ודבר פשוט הוא בכל התורה כי נתינת הארץ לישראל היא למען שמירת התורה.
אך מדוע הדגיש הפסוק כי נתן להם ה' ארצות גוים, ומדוע אמר המשורר דווקא עמל לאומים יירשו, ולא אמר 'ארץ זבת חלב ודבש' או לחילופין 'ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה וגו'' דברים השייכים לעצם מעלת הארץ ולא רק מי היו בעליהם הראשונים.
וחשבתי לבאר, כי הנה נודעו לכל דברי רש"י בתחילת התורה (בראשית א, א) 'ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהילים קיא, ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". והיינו ביאר לנו רש"י כי חזקתם של ישראל על הארץ היא נגד המשפט ונגד היושר, ורק מכח התורה אנו נמצאים בה.
ובאמת כאשר נתבונן נראה כי דבר זה נמשך ומתגלה גם כהיום הזה, אשר בני אומות העולם אומרים לישראל גזלנים אתם, ומאירופה ושאר ארצות באתם, ועל מה אתם מגרשים את יושבי הארץ הקודמים לכם, ואין תשובה לישראל כי אם לאמר "הלא זאת התורה אשר ציווה ה', ובה כתב לאמר 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'".
וכאשר נתבונן מה זה ועל מה זה, מדוע ישראל שונים מכל האומות, אשר אין להם חלק ונחלה בארץ, מקום אשר מוסכם על כולם כי זהו מקומם, מקום אשר אינו נצרך לאישור ממקור חיצוני, מן התורה?
אין זאת אלא כי על דעת הכי ובכוונה תחילה נעשה דבר זה, על מנת שיכירו ישראל כי כל קיומם אינו מן התורה, וכל זכותם וישיבתם במקומם באה רק ממאמר ה' בתורתו, ועל כן יהיו מחויבים גם כן לשמירת התורה, על כל חוקיה מצוותיה ופרטיה.
וזה דבר הכתוב 'ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו - בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו' כי על ידי שנתן להם ה' ארצות של גוים אחרים, ועמל והשקעת לאומים יירשו, וזאת בעבור שיכירו כי אין להם זכות עצמית כלפי העולם לשבת בארץ אלא מכח התורה, ועל כן ישמרו חוקיו ותורתיו ינצורו.
[ויש להוסיף תבלין בזה, ולבאר מדוע אמר הכתוב לשון 'חוקים', ולא מצוות או משפטים? והנה כבר נודע לכל כי חוקים הם כינוי למצוות אשר אין בהם טעם, ואינם מובנים לשכל האנושי, וכמבואר בחז"ל (יומא סז:).
והנה נמצאים רבים האומרים כי הם מקבלים את דברי התורה רק באשר הם מבינים, אבל את הדברים שאינם מובנים, או שנראה בעיניהם שאינם מתואמים לרוח הזמן וכו' אין הם מקיימים.
אך כאשר באים ישראל לאומות, ואומרים להם כי יכירו בכך שארץ זו שלהם היא מכך התורה, יאמרו להם האומות, הרי דבר זה הוא נגד השכל, או שאינו מתאים לרוח המאה ה-20 וכיוצא בזה, ואין להם לישראל מענה כי אם לומר שהתורה מקודשת היא, ועלינו לשמוע לכל פרטיה ודקדוקיה, ואם כן מחויבים הם לקיים גם את החוקים אשר נראים בעיניהם כקשים ולא מובנים, ועל כן אמר הכתוב 'בעבור ישמרו חוקיו'].
ועלה בליבי להתבונן בדברים אלו, מה היא השייכות בין העובדה שנתן הבורא לישראל 'ארצות גוים ועמל לאומים', לשמירת התורה והמצוות?
והנה עצם הנתינה של ארץ ישראל בודאי קשורה לקיום המצוות, כי הברית שכרת ה' עם אברהם היא כוללת נתינת הארץ מצדו ושמירת התורה מצד זרע אברהם,
וכבר האריך הרמב"ן (שבת פח.) כי הא דאמרינן 'הדור קבלוה מאהבה' אינו אלא בחוץ לארץ, אך בארץ ישראל עצם ישיבתם בה מחייבת בשמירת התורה וכלשונו: 'לא נתן להם הארץ אלא כדי שיקיימו התורה כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות וכתיב 'ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורתיו ינצורו'. עיי"ש עוד בדבריו הנפלאים.
ודבר פשוט הוא בכל התורה כי נתינת הארץ לישראל היא למען שמירת התורה.
אך מדוע הדגיש הפסוק כי נתן להם ה' ארצות גוים, ומדוע אמר המשורר דווקא עמל לאומים יירשו, ולא אמר 'ארץ זבת חלב ודבש' או לחילופין 'ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה וגו'' דברים השייכים לעצם מעלת הארץ ולא רק מי היו בעליהם הראשונים.
וחשבתי לבאר, כי הנה נודעו לכל דברי רש"י בתחילת התורה (בראשית א, א) 'ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהילים קיא, ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". והיינו ביאר לנו רש"י כי חזקתם של ישראל על הארץ היא נגד המשפט ונגד היושר, ורק מכח התורה אנו נמצאים בה.
ובאמת כאשר נתבונן נראה כי דבר זה נמשך ומתגלה גם כהיום הזה, אשר בני אומות העולם אומרים לישראל גזלנים אתם, ומאירופה ושאר ארצות באתם, ועל מה אתם מגרשים את יושבי הארץ הקודמים לכם, ואין תשובה לישראל כי אם לאמר "הלא זאת התורה אשר ציווה ה', ובה כתב לאמר 'לזרעך אתן את הארץ הזאת'".
וכאשר נתבונן מה זה ועל מה זה, מדוע ישראל שונים מכל האומות, אשר אין להם חלק ונחלה בארץ, מקום אשר מוסכם על כולם כי זהו מקומם, מקום אשר אינו נצרך לאישור ממקור חיצוני, מן התורה?
אין זאת אלא כי על דעת הכי ובכוונה תחילה נעשה דבר זה, על מנת שיכירו ישראל כי כל קיומם אינו מן התורה, וכל זכותם וישיבתם במקומם באה רק ממאמר ה' בתורתו, ועל כן יהיו מחויבים גם כן לשמירת התורה, על כל חוקיה מצוותיה ופרטיה.
וזה דבר הכתוב 'ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו - בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו' כי על ידי שנתן להם ה' ארצות של גוים אחרים, ועמל והשקעת לאומים יירשו, וזאת בעבור שיכירו כי אין להם זכות עצמית כלפי העולם לשבת בארץ אלא מכח התורה, ועל כן ישמרו חוקיו ותורתיו ינצורו.
[ויש להוסיף תבלין בזה, ולבאר מדוע אמר הכתוב לשון 'חוקים', ולא מצוות או משפטים? והנה כבר נודע לכל כי חוקים הם כינוי למצוות אשר אין בהם טעם, ואינם מובנים לשכל האנושי, וכמבואר בחז"ל (יומא סז:).
והנה נמצאים רבים האומרים כי הם מקבלים את דברי התורה רק באשר הם מבינים, אבל את הדברים שאינם מובנים, או שנראה בעיניהם שאינם מתואמים לרוח הזמן וכו' אין הם מקיימים.
אך כאשר באים ישראל לאומות, ואומרים להם כי יכירו בכך שארץ זו שלהם היא מכך התורה, יאמרו להם האומות, הרי דבר זה הוא נגד השכל, או שאינו מתאים לרוח המאה ה-20 וכיוצא בזה, ואין להם לישראל מענה כי אם לומר שהתורה מקודשת היא, ועלינו לשמוע לכל פרטיה ודקדוקיה, ואם כן מחויבים הם לקיים גם את החוקים אשר נראים בעיניהם כקשים ולא מובנים, ועל כן אמר הכתוב 'בעבור ישמרו חוקיו'].