תניא, אמרו עליו על שמאי הזקן, כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת. מצא בהמה נאה אומר: זו לשבת. מצא אחרת נאה הימנה - מניח את השניה ואוכל את הראשונה. אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו, שכל מעשיו לשם שמים. שנאמר ברוך ה' יום יום.
ופירשו רבותינו הראשונים שכל מעשיו לשם שמים, ובטח בהשם יתברך, וזהו שהביא הכתוב "ברוך ה' יום יום". וראה ברש"י על אתר "יום יום - יעמס לנו את צרכינו ועזרתנו.
ונראה לבאר בזה, עפ"י המובא שם בגמרא קודם לכן "תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה: כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים, חוץ מהוצאת שבתות והוצאת יום טוב, והוצאת בניו לתלמוד תורה. שאם פחת - פוחתין לו, ואם הוסיף - מוסיפין לו."
הרי נמצא, ששמאי כל אכילתו לא היתה ממה שהוקצב לו בראש השנה, שהרי כל אכילתו לכבוד שבת, ומכלל הוצאות שבת שלו התברכו כל ימות השבוע.
אבל הלל, היתה אכילתו מהקצבה שהוקצבה לו בראש השנה. וזהו שאמרו שהחזיק במדת הבטחון לבטוח בה' שיספק לו כל צרכיו