תוכן מומלץ

"תנא דבי רבי ישמעאל, הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים, מה להלן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים, (שבת כו ע"ב יבמות ד ע"ב ומנחות לט ע"ב). כלומר דס"ל לתנא דבי רבי ישמעאל שהתורה חייבה בעשיית ציצית רק בבגד העשוי או מצמר או מפשתים, אך בגד העשוי משיראין [משי] כלך וסריקין, אינו חייב בציצית. ואולם רבא חלק וסבר שכל הבגדים חייבים בציצית, וע"כ הקשה, כתיב הכנף מין כנף כלומר עשה ציצית ממין הכנף, וא"כ לטלית של משי עשה ציצית של משי, ומאידך כתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך דמשמע עשה...

הגמ' שואלת למה המשנה לא כתבה האיש קונה ובחרה לדבר על הקנין מצד האשה (האשה נקנית) ומתרצת באיבעית אימא השני שאי תנא קונה הו"א אפי' בעל כורחה ולכן תנא האשה נקנית דמדעתה אין שלא מדעתה לא וצריך את דעתה להחיל הקידושין והנה בביאור ההו"א של הגמ' שמהני קידושין בע"כ של האשה ישנם שני גישות בראשונים א) שהבעל פועל באשה חלות קידושין ללא כל התערבות מצידה וכמו שאני עושה קנין בחפץ הפקר ב) שהוא כופה אותה להקנות את עצמה אליו (וכפי שכבר ביארנו לעיל שהקנין מצידה זה "מבטלת דעתה ורצונה" ואכמ"ל) א) מסביר הרמב"ן...

במאמר הזה ב"ה נדון בחקירה המפורסמת, האם הטומאה היא מציאות רוחנית, כלומר, כוח ממשי (ברובד הרוחני) שקיים בעולם והתורה רק חושפת אותו בפנינו, או שהיא הגדרה משפטית כלומר, סטטוס הלכתי שהתורה מחילה על החפץ. ולכאורה היה ניתן להעלות צד שלישי. טומאה זו מציאות פיזית שהתורה קבעה וכמו שיתבאר בהרחבה. הצעת שיטת ראשונים ואחרונים בגדר מהות הטומאה ראשית כל נציג את שיטות הראשונים, שעל פניו נחלקו בגדר מהות הטומאה. (חלק מהמקורות הפחות מוכרים ראיתי באשכול הזה) בדברי הרמב"ם (הלכות מקוואות פרק יא, יב) קובע בצורה...

בפירוש הרשב"ם בשכוני גוואי ב"ב כ"ט: ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא אמר ליה אנא בשכוני גוואי הואי אתא לקמיה דר"נ אמר ליה זיל ברור אכילתך אמר ליה רבא הכי דינא הוא מע"ה וכו'. ופ' רשב"ם "אנא בשכוני גוואי הואי, בחדרים הפנימיים היתה עיקר דירתי והייתי עובר דרך עליך ומשתמש עמך בבית החיצון שדרת בו ברשותי ולכך לא מחיתי" והיינו דהעברת הדרך גורעת בחזקתו ובהכי פליגי ר"נ ורבא על מי להביא ראיה. וברמב"ן הקשה "לא נראה לי מפני שהדין נותן שלא יפסיד חזקתו בשביל כך, וכי אין אדם עשוי למכור בית החיצון...

מלאכת בונה א' - בפלוג' רב ושמואל[שבת ק''ב ב'] מצינו בגמ' ג' מחלוקות בין רב ושמואל האם מחיבים בהאי גונא מצד מכה בפטיש או מצד בונה וז''ל הגמ' ''מסתת משום מאי מיחייב רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש העושה נקב בלול של תרנגולים רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש עייל שופתא בקופינא דמרא רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא קאמר רב משום דדרך בנין בכך אבל עושה נקב בלול של תרנגולים דאין דרך בנין בכך אימא מודה ליה לשמואל ואי אשמעינן בהא בהא קאמר...

אשמח לקבל כל הערה פרק ט״ז – מחלוקת קרח ועדתו קרח ועדתו קמים על משה ואהרן (פסוקים א' – ד') קרח בן יצהר, יחד עם דתן, אבירם ואון בן פלת משבט ראובן לקח ושכנע 250 אנשים חשובים ביותר, רובם משבט ראובן מנשיאי העדה, אנשים שכולם מכירים ויודעים את השם שלהם, הם חולקים על משה, על החלטותיו ועל המינויים שמינה, הם טוענים שמשה מחליט על פי עצמו ולא שואל בכלל את ה' לפני שמחליט, הם טוענים שזה לא בסדר שמשה לקח לעצמו את המלוכה, נתן לאח שלו אהרן את הכהונה הגדולה, ולאחיינים שלו אלעזר ואיתמר את סגני הכהונה...

מתפרסם לע"נ הבה"ח יששכר דב ז"ל בן יבדלחט"א ר'שלמה, ולישועת אברהם ישעיהו בן שושנה בקרוב ממש. א. ב"מ דף י,ב תניא "אם המצא תמצא בידו, אין לי אלא ידו גגו חצרו וקרפיפו מנין ת"ל המצא תמצא מכל מקום", וזהו לעניין גניבה דחצרו כידו, עוד איתא שם לעניין גט "תניא ידה, אין לי אלא ידה גגה חצרה קרפיפה מנין ת"ל ונתן מכל מקום", ומבואר בזה דקנין חצר הוא מן התורה אמנם הני קראי כתיבי רק בגירושין וגניבה, ויש לעיין בקנין ממון מנ"ל דמהני. וברש"י (שם ט,ב ד"ה מי) כתב דילפינן לה מחצר דגניבה[1], ונראה דד"ז תליא בגדר...

מהו "כלל ישראל" נתלבטו בזה לאחרונה רבים, ונסתבכו בזה מחמת דיוקים וקטעי דברים כאלו ואחרים, ואני באתי להעמיד דת על תילה, וללקט באמרים ממקורות ברורים, אמרתי אשיחה וירווח לי, וכשיגלו הדברים קילורין לעיניים שמא דבר כה פשוט, שכבר התבטא מרן הגר"א וסרמן הי"ד (כמדומה בשם הח"ח) על כך שאנשים מתייחסים למתנצרים רח"ל כאל מחוץ לאומה וכאבר מת, אולם למתיוונים ודומיהם אין זה היחס משום מה. וכה תוכן דבריו: אנו מאמינים יותר לכומר מאשר להלכה. שאם ההלכה פוסקת שהוא כמומר אנו לא משתכנעים אך אם הכומר אמר שהוא נוצרי...

בענין חובת בדיקה בטעם הבדיקה במתני' אור לארבע עשר בודקין את החמץ לאור הנר. שיטת רש"י פירש"י ד"ה בודקין, שלא יעבור עליו בבל יראה ובבל ימצא. והק בתוס', וקשה לר"י כיון דצריך ביטול כדאמר בגמ' (דף ו:) הבודק צריך שיבטל, ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה כלל. מהא דהקשו מתרי, חדא מהא דהבודק צריך שיבטל, ב' דמדאו' בביטול בעלמא סגי, וא"כ מדוע צריך בדיקה, לכאו' אפ' לחדש, דהנה בראשונים מבואר שיש טענה בביטול שלא יבטל מספיק, [פנ"י -ר"ן], וא"כ אפ' לישב הק' הראשונה מדוע בעי ג"כ לבדיקה...

שאלה. 1) שמע כל הקידוש אך כלל לא שם לב כשאמרו "זכר ליציאת מצרים" האם יצא 2) שמע זכור וראשו היה טרוד בדיקדוקי הקריאה ולא נזכר כלל במעשה עמלק האם יצא 3) כשאמר ק"ש והברכה שלאחריה לא נזכר כלל ביציא"מ האם יצא תשובה. אמרינן בספרא והנה יל"ד אם דרשת הספרא מ"זכור" הוא ריבוי שלא מספיק זיכרון הלב אלא צריך גם בלב וגם בפה או שהדרשה מפקיעה מההו"א שהחיוב תלוי בלב ומלמדת שהחיוב תלוי רק באמירת הפה ולא בלב כלל ונראה להוסיף שיש לתת טעם מסברא שהא ודאי שיש דין גם בלב דבאמירת שפתים לחוד ודאי לא שמיה זכירה...

תשובה בענין מי מברך ספירת העומר בציבור הרב או השץ אל מעלת כבוד המופלא, בפז לא יסולא, דעסיק בתורה תדירא, חשיכה כאורה, לילה כיום יאירה, ה"ה ... ני"ו ויצ"ו אחר דרישת שלום כבוד תורתו כנהוג ! בענין שאלתך על ספירת העומר על ידי המרא דאתרא, האם נאה ויאה שיברך הרב או שמא עדיף בכלל שיברך הש"ץ. אביא הידוע לי בזה לע"ע בקצירת האומר, ודי בזה לחכם שכמותו, תרב גדולתו, אשרי יולדתו, וזה החלי בעזר העוזר האמיתי: במדרש (בראשית רבה פרשה כ' אות ג') אמרו: "וַיֹּאמֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ כִּי עָשִׂיתָ...

העולה מהסוגי' כתובות טז: - יז. המקור למצווה הגמ' בכתובות טז: תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן ב"ש לב"ה: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרים לה, כלה נאה וחסודה והתורה אמרה: מדבר שקר תרחק, אמרו להם ב"ה לב"ש: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר: ישבחנו בעיניו, מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. עכ"ד. ופירש"י דכיצד מרקדין הכוונה מה אומרים לפניה, ולפי בית שמאי הכוונה...

אינו מוגה כל צרכו, בע"ה בהמשך המאמר יעודכן. תהילים פרק ב - הגבול האפור הגמרא (ברכות י.) אומרת שכל פרק תהלים שדוד חיבב, הוא פתח וסיים אותו באותה מילה, כמו הפרק הראשון שמתחיל ב"אשרי האיש" ומסיים ב"אשרי כל חוסי בו". המעיין הנבון יפתח את ספר התהלים, ויגלה לתדהמתו שמדובר בשני פרקים נפרדים, ואז עומדות בפניו שתי אפשרויות: לסגור את הספרים עם סימן שאלה בין העינים, או – ובהנחה שהוא נבון, זה מה שהוא באמת יעשה – לדפדף הלאה למפרשי התלמוד, כדי לגלות שאכן פעם שני הפרקים היו אחד – ובשלב מסוים הם נפרדו פרק...

אינו מוגה כל צרכו, בע"ה בהמשך המאמר יעודכן. תהילים פרק א - מאמר האושר האגדה מספרת על הנרי פורד – מייסד חברת "פורד" שהנגיש את כלי הרכב להמונים, שהגיע לנפוש לזמן ממושך באחוזתו שעל הים במיאמי שבפלורידה. לילה אחד יצא הנרי להליכה לאורך החוף, ועל מזח קטן, ששנים כבר לא היה בשימוש, ראה איש מבוגר יושב ליד דלי קטן, בידו חכה ומידי פעם הוא משליך דג ששלה ממעמקים אל תוך הדלי. הנרי, שאהב לשוחח עם אנשים פשוטים ממעמד העובדים, התיישב לידו ופתח בשיחה. "מה תעשה עם הדגים האלו"? הדייג השליך דג מפרפר נוסף לדלי...

בס''ד פרשות תזריע - מצורע: האם יש צורך בכוונה לנטילת ידיים ולטבילה פתיחה בפרשת השבוע כותבת התורה (יב, ד - ה), שיש הבדלים הלכתיים בין אשה היולדת זכר לבין אשה היולדת נקבה. בעוד שאשה היולדת זכר טמאה שבעה ימים, ואז יושבת על דם טוהר במשך שלושים ושלושה ימים, הרי שיולדת נקבה טמאה שבועיים, ואז יושבת על דם טוהר שישים וששה יום: ''וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טָהֳרָֽה''. מדוע יש הבדל בין זכר לנקבה? המפרשים העלו...

אותיות שרשי לשון הקדש הן שלשה, ונסדרו לפי השרש פָעַל. ולכן האות הראשונה של השרש נקראת פ' הפועל (פה"פ) השניה נקראת ע' הפועל (עה"פ) והשלישית נקראת ל' הפועל (לה"פ). פעלי לשון הקודש נחלקים לשבעה בניינים, פָעַל נִפְעַל הִפְעִיל הָפְעַל פִעֵל פֻעַל הִתְפַּעֵל. שלשת הבניינים האחרונים כיון שבא בהם דגש בעה"פ נקראו בניינים כבדים, ולכן בניין פָעַל שהוא הפכם נקרא בנין הקל. הבניינים פעל נפעל הפעיל פִעל והתפעל הם פועלים פעולות, (נפעל לפעמים מקבל פעולת הקל כמו נגנב, ולפעמים מציין פעולה כגון נשמר), ונקראו...

חולין דף נט. מתני': סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים כל עוף הדורס טמא, כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף, טהור. ר' אלעזר בר' צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו טמא. שי' תוס' שי' תוס' בסוגין מבוארת, דכל שיש לו זפק וקרקבנו נקלף ויש לו אצבע יתרה הרי הוא ידוע שאינו דורס, וע"כ שיט' עופות הם אינם דורסים, דאי היו דורסים א"כ יש להם את הג' סימנים האחרים, ואי דורסים לא היה נכון הכלל הזה, ע"כ דאינם דורסים, וגם עורב ע"כ אינו דורס, דמבואר בגמ' דיסימני עורב הוא...

תפילה על חולה המתייסר שימות הר"ן בנדרים (מ' ע"א) כתב וז"ל: נראה בעיני דהכי קאמר פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות, כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה כדאמרינן בפרק הנושא (כתובות ק"ד ע"א), דכיון דחזאי אמתיה דרבי דעל כמה זימנין לבית הכסא ואנח תפילין וקא מצטער, אמרה יהי רצון שיכופו העליונים את התחתונים, כלומר דלימות רבי וכו', ע"כ. וכבר איתא כן בשאילתות (שאילתא צ"ג) וז"ל: נכנס ר' עקיבא ודרש, כל שאינו מבקר החולה כאילו נוטל נשמתו, דכד אזיל ומשאיל וחזייא צעריה, בעי עליה רחמי...

פתיחה מפורסמת אמירתו של רס"ג "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה", רבים מבינים שרס"ג מגדיר כאן הגדרה יסודית במהותו וגדרו של עם ישראל, שבניגוד לשאר העמים המוגדרים כעם ע"י ארצם ומוצאם, אצל עם ישראל הדבר שונה, מה שמגדיר אותו כעם זוהי התורה, הברית שלעם ישראל בהר סיני וקבלת התורה, הם שמגדירים אותו לעם. במאמר זה נדון בדבר, האם אכן כן הדבר, שהגדרתו של עם ישראל כ"עם" אינה תלוי במוצא המשותף אלא רק בתורה, ונראה לענ"ד שאין כל הכרח להבנה זו, ואדרבה, מוכח ממקורות רבים להיפך, ולהלן נדון בהרחבה גם בדברי רס"ג...

השכלה לאומיות וציונות – עיון בהיסטוריה הולך לו אדם בשדה אביבית פורחת עטוף במחשבותיו ושקוע בהרהוריו, והנה על גדות הנחל יושב לו אדם זקן לבדו, מצחו חרוש קמטים וכולו שקוע בעולם הגיגיו. פונה האדם אל הזקן: שלום לך אדם יקר! הנה יצאתי אל חיק הטבע אל פריחת הפרחים, הרוחות העדינות וזמרת הציפורים האביביים, כדי לסדר את מחשבותי, אולי תוכל אתה לסייע בידי. מרים הזקן את עיניו המלאות חכמה ומשיב: שלום. שמי בן סירא על שם בן סירא הקדמון. מה שמך? ומה שאלתך ובקשתך? עד חצי המלכות ותעש. שלמה: הנה כבר כמאה שנים...