תוכן מומלץ

בעניין האם האשה קנויה לבעלה ככל חפציו ונעשה עליה בעלים, וא"כ מהו קנין זה. מצינו בכמה ראשונים שכתבו להדיא דאין האשה ממונו של בעל (הרמב"ן, הר"ן ועו"ר קידושין ט). והרשב"א (ו: ד"ה אילימא) כ' שאין בקידושין משום ריבית משום דגופא ממש לא קני ליה, ומכל זה היה משמע שאין קנין לבעל באשתו. אלא שאי אפשר לומר כן, דהנה מכמה מקומות מוכח שיש קנין לבעל באשתו. וכלשון מתני' 'האשה נקנית' [וזהו לישנא דאורייתא - כדאמרינן בגמ' ב:] ונלמד משדה עפרון, וקרויה קנין כספו [אף אם קנאה בביאה] דמשו"ה אוכלת בתרומה, ועי'...

ב"ה הקניין בקידושין כתב הרמב"ם בריש הל' אישות: "קודם מתן תורה הי' אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהי' לו לאשה. כיון שנתנה תורה נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים ואח"כ תהי' לו לאשה שנאמר כי יקח איש אשה ובא אלי'". והק' בלקו"ש חל"ט ". . לכאורה צ"ע, למה הקדים הרמב"ם כאן תיאור גדר האישות שקודם מ"ת, ולא התחיל בדין אישות שלאחר מ"ת: "אם ירצה האיש לישא אשה צריך לקנות אותה תחלה כו' ואח"כ תהי' לו לאשה כו'"?" ולאחר שדחה...

בענין עונש וכפיה בשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא אחר מאמרו הנפלא של הרב @י"ג מידות בגדר שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, ראיתי להוסיף בזה כמה דברים בעניין עונש וכפיה אחר דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא, ואגב יבוארו ג"כ כמה נקודות בגדר האי דינא. א. כתב הרמב"ם בפכ"ד מהל' אישות הי"ז וז"ל מי שראה אשתו שזינתה או שאמרה לו אחת מקרובותיו או מקרובותיה שהוא מאמינם וסומכת דעתו עליהם שזינתה אשתו בין שהיה האומר איש בין שהיתה אשה הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמת הרי זה חייב להוציא וכו' אמרה לו אשתו שזינתה תחתיו ברצונה...

מדוע צרעת משום חטא לשון הרע??? >>> מה החילוק בין לשון הרע, מוציא שם רע ורכילות??? >>> מה התקנה תקנה למדבר לשון הרע??? >>> במה המעיל מכפר על לשון הרע??? >>> מתי מצוה לספר לשון הרע??? >>> מיהו 'בעל' לשון הרע??? >>> מדוע המדבר לשון הרע סופו שכופר בעיקר??? >>> מה סדר טהרת המצורע??? >>> בגודל העון. זֹאת תִּֽהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכּהֵן. וְיָצָא הַכּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵה נִרְפָא נֶגַע הַצָרַעַת מִן הַצָרוּעַ. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח...

פתיחה למסכת יבמות מצות יבום במצוות יבום איכא ג' מצוות תרי עשה וחד ל"ת, [עשה ביבום, חליצה, ול"ת של יבמה לשוק]. א' – עשה דיבום דכתיב בתורה "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה". לשון הגמ' על "ולקחה לו לאשה ויבמה" – יקום תחת אחיו ליבום, דהיינו שהוא לוקח את היבמה ומייבם אותה וע"י זה האישות לא מפסיקה, והלקוחין נעשים ע"י ביאה. עוד כתוב "יקום על שם אחיו המת" והפרוש בפשטות שהבן צריך להקראות על שם האח אבל בגמ' מבואר דהפשט יקום...

ביסוד הדין דל"א מיגו להוציא, ועיקר מעלת המיגו אי מטעם כח הטענה או מטעם נאמנות במתני' ב"מ [ב' א'] אמרינן ז"א כולה שלי וז"א חציה שלי האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים והאומר חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע, זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע, ע"כ, ובתוס' שם [תוד"ה וזה נוטל רביע] הק' וז"ל וא"ת יהא נאמן דחציו שלו מיגו דאי בעי אמר כולה שלי כדאמרי' בגמ' האי מיגו גופיה לפטרו משבועה אי לא משום דאיערומי קמערים, ע"כ, והיינו דאמאי אינו נאמן במיגו דהיה טוען כולה שלי דהיה מקבל החצי, וא"כ...

עניין התפילה כבר נודע בשער בת רבים שהוא כעמידה לפני ה', והמתפלל צריך שיכוון ליבו לקדש הקדשים, ואף נוסח התפילה בלשון אתה שמשמעותה נוכח, והמתפלל אסור לעבור בד"א כי שכינה כנגדו, והמתפלל צריך שיפסע ג' פסיעות לאחוריו כעבד הנפטר מרבו, ועוד רבות כהנה שכולם משמעות א' להם התפילה היא כדבר איש אל רעהו ואינה רק הבעת תחנונים גרידא. אלא שלמרות שידענו כל זה משמעות הדברים ועומקם לא ידענו מהו תוכן העניין שיעמוד אדם בקרן זווית ויתפלל ותומ"י תופיע שם כבוד מלכות ה' להקשיב בקול דבריו, בפרט יש להבין מה שרוב רובה...

בשו"ע סי' תצ"ג סעיף ב' כתב הטעם שנוהגים באבלות בימים הללו עד ל"ג בעומר, משום שבאותו זמן 'פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות'. ומקור הדברים בגמ' יבמות סב: שמתו בימים הללו כל תלמידי ר"ע. וז"ל: "אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא מגבת עד אנטיפרס וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע והם הם העמידו תורה אותה שעה תנא כולם מתו מפסח ועד עצרת". ודרוש הסבר אם כן מה לשמחה זו בל"ג...

א. נחלקו בש"ס בדוכתי טובא אם איסור חל על איסור, או דילמא מאחר והדבר כבר אסור- אין האיסור השני חל עליו, יען מהות איסור היא לאסור את המותר ולא את האסור כבר. מפוזרת הסוגיא בפסחים לו, קידושין עז, יבמות לג ,חולין קא ועוד. למעשה קיי"ל שאין איסור חל על איסור כ"א באחד משלושה אופנים: או באיסור מוסיף או באיסור כולל או ששני האיסורים חלים בבת אחת בפש' הגדרת איסור מוסיף היא שנתווסף בדבר הנאסר עוד תוספת של איסור -למשל איסור הנאה [-ויש בזה אריכות בעניין המבשל חלב בהמה ביחד עם חלב ואכמ"ל]או למשל חתיכת...

בדין דקא פסקת לחיותי א. ב"ב כ"א ב' אמר רב הונא בר מבוי יכול לעכב על חברו לשים שם ריחים מפני שאומר לו קא פסקת לחיותי והקשתה הגמ' מדגים ותירצה שדגים שונה כיון דיהבי סיהרא והקשתה מחנוני שמחלק קליות ואגוזים ותירצה ששם יכול לומר כמו שאני מחלק תחלק גם אתה אבל פה קא פסקת לחיותי ולדינא דנה הגמ' האם בן מבוי יכול לעכב לבן מבוי אחר ולאותו מבוי ועוד דנה הגמ' ביום שוק וכו' ב. ובב"י קנ"ו הוכיח מהא דבת"ח יכול לאקבועי שהני דיני הם מדרבנן ומפני תיקון העולם שהרי מדאורייתא אין סברא שיהיה הבדל בין דרבנן...

הרחק מן הצבוע דע את האויב * עשיו הוא אדום הצבוע * היצר הרע מגיע בתחפושת * היופי החיצוני דע את האויב פרשת שמיני, עוסקת בחלקה השני באזהרה על המאכלות האסורות, הציווי הראשון הוא על בהמה לה צריך שני סימנים מפרסת פרסה ושסעת שסע, ומיד מאריכה התורה בארבע חיות להם יש רק סימן טהרה אחד, צריך לייחד לכל אחד מהם פסוק נפרד עם הסיומת 'טמא הוא לכם', ויש להק' מדוע צריך להרחיב בהם בפרשה מיוחדת, די היה לכתוב שצריך שני סימנים כדי שנדע שלמי שיש סימן אחד טמא ותו לא. בנוסף יש כאן קושיא בפשט מדוע כתוב בגמל בשפן...

א. ב"ק ז. בגמ' בעא מיניה רב שמואל בר אבא מאקרוניא מרב אבא כשהן שמין בשלו הן שמין או בשל עולם הן שמין, ויש לחקור אם גם להצד דבשלו הן שמין הויא בשל עולם שומא קיימת אלא דאין שמין בה או דאינה קיימת כלל, והנפק"מ והצדדים יבוארו אי"ה לקמן [ואמנם בדברי החזו"א (ליקוטים סי' י"ט) מבואר בהדיא דחשיב שומא לכו"ע עיי"ש]. והנה אמרי' בגמ' אליבא דר"י לא תיבעי לך דאמר בדניזק שיימי', וכתבו התוס' (ד"ה אליבא) דהיינו משום דיליף גז"ש מוביער בשדה אחר דהוי דניזק ממש, והקשה המהרש"א דהלא אמרי' לעיל (ו:) דבלית ליה למזיק...

זמן קיום המצווה בגמ' במנחות דף סו. מיום הביאכם... תספרו - יכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור? תלמוד לומר: מהחל חרמש בקמה תחל לספור, אי מהחל חרמש תחל לספור, יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא? ת"ל: מיום הביאכם, אי מיום הביאכם, יכול יקצור ויספור ויביא ביום? ת"ל: שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי אתה מוצא שבע שבתות תמימות? בזמן שאתה מתחיל לימנות מבערב, יכול יקצור ויביא ויספור בלילה? ת"ל: מיום הביאכם, הא כיצד? קצירה וספירה בלילה והבאה ביום, מבואר בגמ' שיש ענין של תמימות לכן סופרים מהלילה שיהיה...

אחד מהנושאים הנידונים ביותר בעולם הישיבות, ואצל כל מי שלומד נשים נזיקין, הוא ללא ספק - מהו מיגו? ראיה או כח הטענה? אינני מתכוון להקיף במאמר זה את כל הסוגיא, אך בעז"ה אשתדל להביא כמה ראיות לעניין. מהו מיגו? א. שורש הנידון מתחיל בפלוגתת הראשונים בגיטין ב. שכתבו שם התוס' (ד"ה ואם) דטעני' ליתמי פרוע כיון דהאב עצמו היה נאמן לומר פרוע מיגו דמזויף אפי' אי נימא דלא טעני' להו מזויף עי"ש, ושיטת הרמב"ן (במלחמות ב"ב ע:) דליכא למימר הכי דאם אין דיננו לטעון להם מזויף אף פרוע לא נטעון להו שהרי אין נאמנות...

האם יש חציצה בנטילת ידיים??? >>> מה טעם חיוב נטילת ידים??? >>> האם מקור דין נטילת ידים היא הלכה למשה מסיני??? >>> מדוע דין חציצה בנטילת ידים כדין חציצה בטבילה??? >>> מכה שיש בידו עם רטיה כיצד יטול??? >>> אם חוצץ מדרבנן הרי הוא מקפיד גם מדאורייתא??? >>> האם מותר ליטול ידים עם טבעת??? >>> כשאחד מקפיד ואחד אינו מקפיד האם זה חציצה??? >>> מעלת נטילת ידים. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים, כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ...

א. זמן ק"ש של הלילה עד אימתי נמשך והטעם. מצוות עשה מהתורה לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום "בשכבך ובקומך" למעשה, לא כתוב ביום ובלילה, אלא בשכבך ובקומך- בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים. ולכן, בהיות ויש זמן שכיבה-בלילה, וזמן קימה-תחילת היום-נץ, ובני מלכים עד ג' שעות. וישנה שאלה יפה בראשונים- (מלחמות וברשב"א ועוד) אם אזלינן בתר בני מלכים, ולכן אצלם ה"בקומך" רק אחרי ג' שעות א"כ שיוכלו לקרוא קריאת שמע דלילה עדיין ביום -עד שעה שלישית, מאחר ויש עדיין ובשכבך- אצל בני המלכים שעדיין שוכבים...

בגדר גיטו וידו באין כאחד (גיטין עז:) א. איתא בגיטין (עז:) ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו וכו' א"ל רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה, הנה בעיקר מה שמבואר בכל סוגיין דא"א לתת גט בחצר של נכסי מילוג לולא הא דגיטה וחצרה באין כאחת נח' האחרונים בטעם הדבר, דהקצוה"ח (סי' שי"ג סק"א) האריך לבאר בדברי רש"י (עז. ד"ה קנה בעלה) דהוא משום דבחצר כזו אין האשה קונה בקנין חצר כלל עיי"ש וכ"ד הגרע"א ועוד אחרונים, והמגיה על האבנ"מ (סי' קל"ח סק"א) כתב דהטעם הוא משום דהגט אגיד גביה דבעל כיון דמונח במקום שיש...

בענין גט בכת"י (גיטין ג:) א. הנה נחלקו ר"א ור"מ אם עדי חתימה כרתי או עדי מסירה, ודנה הגמ' בגיטין (ג:) לומר דהגם דלר"א לא בעי' חתימה כלל מדאו' מ"מ מדרבנן בעי ומקשי' עלה והא ג' גיטין פסולין דרבנן ולא בעי ר"א חתימה לשמה דתנן ג׳ גיטין פסולין ואם ניסת הולד כשר כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד הרי אלו שלשה גיטין פםולין ואם ניסת הולד כשר רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמים על הגט...

בעניין אם נשים חייבות בספירת העומר, ובמסתעף כתב הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פרק ז הלכה כד): מצוה זו על כל איש מישראל, ובכל מקום ובכל זמן. ונשים ועבדים פטורין מספירת העומר. וכתב המגן אברהם (סימן תפט סעיף קטן א) שכן הוא בזוהר (תצוה עמוד שי"ט) שנשים פטורות מספירת העומר; והוסיף המגן אברהם שמכל מקום שווינהו עלייהו חובה. אבל הרמב"ן (קדושין דף לג עמוד ב ד"ה והוי יודע) כתב, שספירת העומר היא בכלל מצוות עשה שאין הזמן גרמא, [ונשים חייבות] [א]. וביאר דבריו המהר"ם חלאווה (הביאו בנו בתשובה, נדפס...

שומע כעונה בספירת העומר השו"ע [תפט ס"א] "ומצוה על כל אחד לספור לעצמו", ורצו חלק מהאחרונים לפרש את דבריו שא"א לקיים מצוות ספירת העומר ע"י שמיעה מש"צ, ולכאו' דבר זה נלמד מדרשת הגמ' במנחות סה: 'וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד', דהיינו שכל אחד סופר לעצמו ולא ע"י שמיעה ממישהו אחר, דלא כמו שאר מצוות כמו קידוש והבדלה שקי"ל דשומע כעונה, דהכא גילתה לנו התורה שלא יצא כל כמה דלא ספר לעצמו, אבל יש מן האחרונים שכתבו דכונת התורה בזה שכתבה וספרתם לכם הוא דלא נאמר שמצוה זו מוטלת על בי"ד בלבד כמו בשמיטין...