תוכן מומלץ

(נכתב לפני תחילת לימוד משניות מסכת זבחים עם תשב"ר) הקדמה למסכת זבחים חלוקות בסוגי הקרבות: א. קדשי קדשים, היינו עולה, חטאת, אשם, שלמי ציבור. קדשים קלים היינו, כל השלמים מלבד השלמי ציבור. ב. קורבנות ציבור, וקורבנות יחיד. קורבנות ציבור היינו, קורבנות הבאים מכספי ציבור. קורבנות יחיד היינו, קורבנות הבאים מכספי יחיד. ג. חובה ונדבה, חובה היינו קורבנות שהאדם מחויב להביאם ולא מחמת שהוא התחייב להביאם. קורבנות נדבה היינו קורבנות שהאדם נדר או נדב להביאם. ואלו הם מיני בעלי החיים שמהם מביאים...

בעיקר גדר בנין בכלים אימת הוא אסור יש להרחיב הרבה בפשט הסוגיות המדברות מענין בנין בכלים וכאן נבוא להעמיד את עיקרי שיטות הראשוים בזה מצד כללי המלאכה וביאור הגדרים בזה. הנה הראשונים בסוגין ק''ב נתקשו היאך נחלקו רב ושמואל אם חיב בעיל שופתא בקופינא דמרא, דלפו''ר נחלקו האם חייב בנין כל דהו וכמש''כ התוס'. והנה בדברי הר''ח בסוגין מבואר דהא גופא פליגי האם איכא בנין בכלים, וצ''ל דזהו גופא ענין דבנין כל דהו וכל בנין בכלים היא בדרגת בנין כל דהו שעליה נחלקו רב ושמואל. וכן צ''ל בדעת רש''י דבהמקרים...

רבינו יעקב 'תם' בר מאיר [תת"ס - תתקל"א] [אוחיל את פני הקוראים שיואילו בטובם לתקנני בעצה טובה והארה, למען אחכם עוד, כאן אציע מה שעלה בחכתי] רבינו נולד ברומרוג שבצרפת בשנת תת"ס (וי"ח) לאביו הגדול ר' מאיר, הלא הוא חתנו של רש"י הקדוש - בעצם ר"ת הוא נכדו של רש"י, ואחיו הצעיר של ריב"ם - ר' יצחק, ורשב"ם - ר' שמואל. בפן הכללי האחים הקדושים הללו היו ענקי בעלי התוספות כמוש"כ ר' דוד קונפורטי ב'קורא הדורות' (פ"ג ד"ה גם) וז"ל "גם בדור ההוא של הראב"ד והרמב"ם היו תלמידי רש"י, והם רבותינו הצרפתים בעלי...

דין משפטי הממון במאמר הקודם נתבאר דסיבת הדין דבממון אין הולכין אחר הינו משום דבממון הדין נקבע ע"י דין המשפט הילכך כלל ליכא מקום לדון בתר המציאות דמקודם דכיון דאיכא דין לא להוציא מיד המוחזק שוב ליכא ספק בהנהגה ושוב לא נוהגים לכל דיני הנהגות התורה. אמנם מצינו דאיכא כמה שיטות בדבר לבאר דיני משפטי הממון. והנה ראשית נראה לבאר שיטת הגרש"ש שכתב דכל דיני הממון תלוים בדין משפט השכל בלבד וע"ז נתחדש דיני התורה התלוים בבעלות כגון גזל דהיינו דהדין לא לגזול הינו ממי שהמשפט מורה דלא הזכות לשלוט בדבר...

הנה ידוע שיטת הבה"ג דאם לא מנה יום אחד שוב אינו יכול לספור אך המשנ"ב בביאור הלכה הביא את דעת רב האי גאון דס"ל דאם לא מנה ביום האתמול ימנה אתמול היה כך וכך והיום כך וכך. ולכאורה צ"ב דמה יועיל שיספור היום מה שהיה אתמול הרי אתמול הפסיד המצווה ומה תועיל אמירתו היום שאתמול היה כך וכך. והביאור בזה ע"ד שביארו בדעת הבה"ג שסברתו היא שאם דילג ולא ספר לא נחשב לספירה כי אין הדרך לספור, אחד, שניים, ארבע, כן ע"ז הדרך איך יספור היום יום שני אם לא ספר ראשון (ודעת החולקים ביאר מו"ר שליט"א שאין גדר המצווה...

בדין פטורא דכדי רשעתו במיתה ומלקות וביאור פשט הסוגיא מכות י''ג ב' והמסתעף בגדרי פטורא דכדי רשעתו א} בסוגיא מכות י''ג ב' מבואר מחלוקת התנאים האם חיבי מיתות פוטר ממלקות מדן כדי רשעתו[כשם שחיוב ממון פוטר ממלקות מקרא הנ''ל] ומצינו בזה ג' שיטות לדעת ר' ישמעאל לעולם חיב מלקות בכל סוגי המיתה אינם פוטרים ממלקות, וביארה הגמ' שיטתו דאין דנים בזה פטורא דכדי רשעתו כיון ד''מיתה ומלקות מיתה אריכתא היא'' ולדעת ר' יצחק כל חיבי מיתות פטורים ממלקות ויליף ליה דחייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצאת כרת באחותו –...

(תמלול של שיעור) לפני הרבה שנים היה את התנא הקדוש רבי עקיבא. רבי עקיבא כמו שסיפרנו היה לו 24,000 תלמידים שכולם נפטרו בימים האלה של ספירת העומר. ואחרי זה היה לו חמישה תלמידים, רק חמש חדשים. שם, אחד מהם קראו לו רבי שמעון בן יוחאי, (בר יוחאי. לאבא שלו קראו יוחאי.) רבי שמעון בר יוחאי היה צדיק מאוד מאוד גדול. הוא התחתן עם הבת של רבי פנחס בן יאיר, שגם כן היה תנא גדול וקדוש. רבי שמעון בן יוחאי יום אחד ישב ביחד עם עוד תנאים. הם ישבו ביחד, כמה תנאים, ודיברו על הרומאים. הרומאים היו אומה מאוד מאוד...

הערה באמירת ׳אל מלך נאמן׳ קודם ק"ש שו"ע או"ח סי' ס"א ס"ג ״בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם מסיים שליח צבור ה' אלהיכם אמת, וחוזר ואומר בקול רם ה' אלהיכם אמת. הגה: ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של ש"צ ג' תיבות אלו. ואם היחיד רוצה ג"כ לאמרם עם השליח צבור, אין איסור בדבר. ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב שעולים צ', והם כנגד ג' שמות ההויה, שכל שם עולה כ"ו וד' אותיותיו הם ל'. הגה: ויש עוד טעם אחר בדבר, דט"ו ווי"ן עולין צ', והקריאה נחשבת א', הרי צ"א...

בס''ד פרשות אחרי מות - קדושים: האם מותר לאכול איסור שבטל ברוב פתיחה בפרשת אחרי מות כותבת התורה על כניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים, כניסה הכוללת הכנות מקדימות, כמו לבישת בגדים, שחיטת קורבנות והזאת דם. חלק מההזאה, כוללת הזאה של דם פר ושל דם שעיר, אך גם ערבוב שני הדמים יחד (טז, יח): ''וְיָצָ֗א אֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵֽי־יְקֹוָ֖ק וְכִפֶּ֣ר עָלָ֑יו וְלָקַ֞ח מִדַּ֤ם הַפָּר֙ וּמִדַּ֣ם הַשָּׂעִ֔יר וְנָתַ֛ן עַל־קַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב''. א. רבי יהודה (מנחות כא ע''א) למד מפסוק זה...

"הר הבית בידינו" נשמעה הקריאה במכשירי הקשר, היה זה קולו של המפקד הצבאי "מוטה גור" שבישר כי ידי מדינת ישראל, כבשו את הר הבית מידי ממלכת ירדן. דגל המדינה הונף על מסגד "עומר", מבנה אבן עתיק בן כאלף פלוס שנה, שעבר גלגולים רבים, מבנה מרשים בעל כיפת זהב. ומעל הכל, מבנה שנמצא במקום, באותו מקום, בו עמד בעבר בית המקדש. הבית הגדול והקדוש, אליו נשואות עיני כל בית ישראל, מקום בו הושרתה השכינה, ואם ננסה לתאר את רום מעלתו לא נצליח לעולם. כמה זמן שרד הדגל באותו מקום קדוש? האם אכן סולקו השועלים הערביים מהר...

בבא בתרא דף צב. מייתי הגמ' הא דפליגי רב ושמואל בקנה שור מחבירו ונמצא נגחן "רב אמר הרי זה מקח טעות בתר רובא אזלינן, ורובא לרדיא זבני. ושמואל אמר לך כי אזלינן בתר רובא באיסורא, בממונא לא." ופירש התם הרשב"ם "באיסורא - כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה והאחת מוכרת בשר נבילה דאמרינן בנמצא הלך אחר הרוב. לא אזלינן בתר רובא - אלא אחר המוחזק אם יש לו שום טענה" והיינו דבדיני הממונות לא אזלינן בתר הרוב משום דאזלינן בתר המוחזק. ונראה לחקור בדברי שמואל דלא אזלינן בממון אחר הרוב וכמו שביאר הרשב"ם דאזלינן...

אינו מוגה כל הצורך, בהמשך בע"ה המאמר יעודכן. תהילים פרק ד - הליצנות ושברה מגוון בעיות הנפש והפרעות האישיות שבדורינו, גורמות לאכלוס גבוה של כל מיני קליניקות למיניהם, וכמות לא מבוטלת של מטפלים ממטפלים שונים, חוגגים כל הדרך אל הבנק עם צרור מרשרשים בכיסם ועוד כמה שקים ברכבם. אך דומה שבין כל המילים הפומפוזיות למדי הממלאים ספרים ארונות וספריות באין־ספור הגיגים בלתי מובל בעליל, נבלעה איכשהו בעיה מציקה למדי, שפוקדת אותנו בתכיפות שגם אם היא לא גבוהה, בהחלט ניתן להגדירה כמצוקה 10 בסולם ריכטר. מדובר...

רבות מרבותינו הפוסקים פסקו דס"ס לחומרא בברכות מברכים. והמה הלבוש בהלכות ציצית סימן יז סק"ב, הפרי חדש סימן תפט ס"ח, הגרע"א סימן יז על מג"א סק"ב, המאמר מרדכי סימן יז סק"ג והגר"ז בשו"ע שלו סימן תפט סכ"ה, והלח"מ פ"ד מהל' ברכות ה"ו ביאר דכן הוא דעת הרמב"ם. והוכיחו מפסק השו"ע בסימן תפט דהמסופק אם לא ספר יום אחד ממשיך לברך, ולכאורה הטעם הוא שישנו ס"ס, דשמא ספר ואת"ל לא ספר שמא הלכה כסוברים דכל יום מצוה בפנ"ע ויכול להמשיך לספור בברכה. אולם הנשמת חיים כלל ה אות ו והגאון מלובלין בשו"ת תורת חסד או"ח...

"תנא דבי רבי ישמעאל, הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים, מה להלן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים, (שבת כו ע"ב יבמות ד ע"ב ומנחות לט ע"ב). כלומר דס"ל לתנא דבי רבי ישמעאל שהתורה חייבה בעשיית ציצית רק בבגד העשוי או מצמר או מפשתים, אך בגד העשוי משיראין [משי] כלך וסריקין, אינו חייב בציצית. ואולם רבא חלק וסבר שכל הבגדים חייבים בציצית, וע"כ הקשה, כתיב הכנף מין כנף כלומר עשה ציצית ממין הכנף, וא"כ לטלית של משי עשה ציצית של משי, ומאידך כתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך דמשמע עשה...

הגמ' שואלת למה המשנה לא כתבה האיש קונה ובחרה לדבר על הקנין מצד האשה (האשה נקנית) ומתרצת באיבעית אימא השני שאי תנא קונה הו"א אפי' בעל כורחה ולכן תנא האשה נקנית דמדעתה אין שלא מדעתה לא וצריך את דעתה להחיל הקידושין והנה בביאור ההו"א של הגמ' שמהני קידושין בע"כ של האשה ישנם שני גישות בראשונים א) שהבעל פועל באשה חלות קידושין ללא כל התערבות מצידה וכמו שאני עושה קנין בחפץ הפקר ב) שהוא כופה אותה להקנות את עצמה אליו (וכפי שכבר ביארנו לעיל שהקנין מצידה זה "מבטלת דעתה ורצונה" ואכמ"ל) א) מסביר הרמב"ן...

במאמר הזה ב"ה נדון בחקירה המפורסמת, האם הטומאה היא מציאות רוחנית, כלומר, כוח ממשי (ברובד הרוחני) שקיים בעולם והתורה רק חושפת אותו בפנינו, או שהיא הגדרה משפטית כלומר, סטטוס הלכתי שהתורה מחילה על החפץ. ולכאורה היה ניתן להעלות צד שלישי. טומאה זו מציאות פיזית שהתורה קבעה וכמו שיתבאר בהרחבה. הצעת שיטת ראשונים ואחרונים בגדר מהות הטומאה ראשית כל נציג את שיטות הראשונים, שעל פניו נחלקו בגדר מהות הטומאה. (חלק מהמקורות הפחות מוכרים ראיתי באשכול הזה) בדברי הרמב"ם (הלכות מקוואות פרק יא, יב) קובע בצורה...

בפירוש הרשב"ם בשכוני גוואי ב"ב כ"ט: ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא אמר ליה אנא בשכוני גוואי הואי אתא לקמיה דר"נ אמר ליה זיל ברור אכילתך אמר ליה רבא הכי דינא הוא מע"ה וכו'. ופ' רשב"ם "אנא בשכוני גוואי הואי, בחדרים הפנימיים היתה עיקר דירתי והייתי עובר דרך עליך ומשתמש עמך בבית החיצון שדרת בו ברשותי ולכך לא מחיתי" והיינו דהעברת הדרך גורעת בחזקתו ובהכי פליגי ר"נ ורבא על מי להביא ראיה. וברמב"ן הקשה "לא נראה לי מפני שהדין נותן שלא יפסיד חזקתו בשביל כך, וכי אין אדם עשוי למכור בית החיצון...

מלאכת בונה א' - בפלוג' רב ושמואל[שבת ק''ב ב'] מצינו בגמ' ג' מחלוקות בין רב ושמואל האם מחיבים בהאי גונא מצד מכה בפטיש או מצד בונה וז''ל הגמ' ''מסתת משום מאי מיחייב רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש העושה נקב בלול של תרנגולים רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש עייל שופתא בקופינא דמרא רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש וצריכא דאי אשמעינן קמייתא בההיא קאמר רב משום דדרך בנין בכך אבל עושה נקב בלול של תרנגולים דאין דרך בנין בכך אימא מודה ליה לשמואל ואי אשמעינן בהא בהא קאמר...

אשמח לקבל כל הערה פרק ט״ז – מחלוקת קרח ועדתו קרח ועדתו קמים על משה ואהרן (פסוקים א' – ד') קרח בן יצהר, יחד עם דתן, אבירם ואון בן פלת משבט ראובן לקח ושכנע 250 אנשים חשובים ביותר, רובם משבט ראובן מנשיאי העדה, אנשים שכולם מכירים ויודעים את השם שלהם, הם חולקים על משה, על החלטותיו ועל המינויים שמינה, הם טוענים שמשה מחליט על פי עצמו ולא שואל בכלל את ה' לפני שמחליט, הם טוענים שזה לא בסדר שמשה לקח לעצמו את המלוכה, נתן לאח שלו אהרן את הכהונה הגדולה, ולאחיינים שלו אלעזר ואיתמר את סגני הכהונה...

מתפרסם לע"נ הבה"ח יששכר דב ז"ל בן יבדלחט"א ר'שלמה, ולישועת אברהם ישעיהו בן שושנה בקרוב ממש. א. ב"מ דף י,ב תניא "אם המצא תמצא בידו, אין לי אלא ידו גגו חצרו וקרפיפו מנין ת"ל המצא תמצא מכל מקום", וזהו לעניין גניבה דחצרו כידו, עוד איתא שם לעניין גט "תניא ידה, אין לי אלא ידה גגה חצרה קרפיפה מנין ת"ל ונתן מכל מקום", ומבואר בזה דקנין חצר הוא מן התורה אמנם הני קראי כתיבי רק בגירושין וגניבה, ויש לעיין בקנין ממון מנ"ל דמהני. וברש"י (שם ט,ב ד"ה מי) כתב דילפינן לה מחצר דגניבה[1], ונראה דד"ז תליא בגדר...