כהן שהרג את הנפש - בגוי (1 צופה)

[הכהן הגדול]

איתא בגמ' דכהן שהרג את הנפש אינו יכול לישא כפיו מה יהיה הדין בכהן שהרג גוי, עי' צדה לדרך פ' משפטים שכתב שאף גוי בכלל זה והביאו הפמ"ג [קכח נא], וצ"ב מדוע כך?

 

[התורה]

איתא בגמ' דכהן שהרג את הנפש אינו יכול לישא כפיו מה יהיה הדין בכהן שהרג גוי, עי' צדה לדרך פ' משפטים שכתב שאף גוי בכלל זה והביאו הפמ"ג [קכח נא], וצ"ב מדוע כך?

לחץ כדי לכווץ...

'ידיך דמים מלאו' - התביעה היתה על הרגית הגויים.

 

[הכהן הגדול]

'ידיך דמים מלאו' - התביעה היתה על הרגית הגויים.

לחץ כדי לכווץ...

תסביר מה אתה מתכוון?

 

[התורה]

תסביר מה אתה מתכוון?

לחץ כדי לכווץ...

מבואר שאף הריגת גוי מורידה מהאפשרות לפעול 'עבודה'

 

[פנחס ע]

'ידיך דמים מלאו' - התביעה היתה על הרגית הגויים.

לחץ כדי לכווץ...

מבואר שאף הריגת גוי מורידה מהאפשרות לפעול 'עבודה'

לחץ כדי לכווץ...

הוא התכוין לשאול מה היה הסיפור עם דוד שה' אמר לו שהוא לא יבנה את בית המקדש כי הוא הרג גויים במלחמות, אבל הרב @התורה ענה על עומק הדבר

 

[התורה]

הוא התכוין לשאול מה היה הסיפור עם דוד שה' אמר לו שהוא לא יבנה את בית המקדש, אבל הרב @התורה ענה על עומק הדבר

לחץ כדי לכווץ...

חישבתי בליבי שהוא ידוע. אך הרב @פנחס ע חכם ונבון...

והיינו, הריגת דוד במלחמותיו עם פלשתים וכדו', היא היא הסיבה ל'ידיך דמים מלאו', וכתוצאה מזה לא הוא הוכרז כזוכה להיות 'בונה הבית'

 

[נדיב לב]

והביאו הפמ"ג [קכח נא],

לחץ כדי לכווץ...

וכבר העירו ממש"כ (שם ס"ק נו) וז"ל, "ומסתברא זרק חץ לעשרה תשעה עכו"ם ואחד ישראל קבוע, נמי לא ישא כפיו, דספק רוצח הוא".

ומה נצרך לומר שזה ספק רוצח, הרי כבר כ' דגם אם הרג גוי לא ישא את כפיו, וא"כ ליתא נפק"מ בין ישראל לגוי, ולעולם מדין המעשה שרצה לעשות לרצוח לא יכול לישא את כפיו. אמנם במקור דבריו מבואר שהוא להל' ולא למעשה ומבואר.

 

[נדיב לב]

וצ"ב מדוע כך?

לחץ כדי לכווץ...

שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ד סימן ס'

כהן שהרג עכו"ם אם נושא את כפיו.
על אודות כהן שהרג עכו"ם אם נכלל בההלכה של כהן שהרג את הנפש דלא ישא את כפיו משום שנא' ידיכם דמים מלאו, דאיתא בגמ' בברכות דף ל"ב ע"ב ונפסק כן להלכה ברמב"ם ובטור ושו"ע, וחלים עליו ג"כ פרטי הדינים שנאמרו שם בזה, או לא.
על דבר זה נשאלתי מזמן ע"י הרה"ג רא"י זסלנסקי ז"ל בהיות ולא מצא שמדברים מזה בנו"כ השו"ע על אתר באו"ח סי' קכ"ח.
(א) והנה הפרמ"ג בא"א שם בס"ק נ"א בסוף דבריו נוגע מזה וכותב וז"ל: פ' משפטים בצ"ל על רעהו הרג עכו"ם י"ל דאין נ"כ =נושא כפיו= יע"ש ומיהו מורידין י"ל דנ"כ עכ"ל, ור"ל דבס' צדה לדרך בפ' משפטים כותב לומר דבהרג עכו"ם יש לומר דאין נושא כפיו והפרמ"ג מצידו כותב להעיר ע"ז דמיהו אם הרג מאלה דמורידין יש לומר דכן נושא את כפיו (ובשו"ת בית דוד (לייטער) סי' ע"א כותב שמציאה מצא דברי הצל"ד, ולא ראה שכבר מובא בפרמ"ג על אתר).
ועיינתי בגוף ספר צדה לדרך והוא מבעהמ"ס באר שבע, וראיתי לו בפ' משפטים ד"ה על רעהו ולא על גוי, שכותב בזה בסוף דבריו וז"ל: נ"ל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנא' ידיכם דמים מלאו היינו אפילו שהרג את הגוי כן נ"ל להלכה אבל לא למעשה עכ"ל, ועל דברים אלה של הצדה לדרך שנאמרו להלכה אבל לא למעשה הוא שמוסבים איפוא דברי הפרמ"ג הנ"ל ונוטה לומר כן להחמיר שלא ישא כפיו, ורק באלה שמורידין ס"ל דמיהו בשכזה בודאי יש לומר דכן נושא את כפיו.
(ב) ברם ראיתי בספר מאמר מרדכי על או"ח סי' קכ"ח ס"ק מ"ג שמביא בשם הפרישה ז"ל שכתב על הך דינא דכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו וז"ל נ"ל דר"ל ישראל דהא הראיה שמביא מידכם דמים מלאו בהורגי ישראל עכ"ל ומוסיף ע"ז המאמ"ר דנראה דאתא למעוטי עכו"ם, ומקשה ע"ז דפשיטא דהורג עכו"ם אינו נפסל מנשיאות כפים, וכותב לפרש די"ל דמאחר דקי"ל דעכו"ם אין מסבבין להם המיתה כל שאין מלחמה ביננו ובינם כמבואר ביו"ד סי' קנ"ח הלכך היה מקום לומר דאף הורג עכו"ם נפסל קמ"ל, ושוב מקשה דאכתי קשה שהרי מבואר בפרישה שם בשם הב"י ז"ל דלאו למימרא שאסור אלא לומר שאינו מצווה לסבוב להם המיתה, וכפי זה יקשה דמאחר דמותר פשי' שאינו נפסל מנשיאות כפים אם הרגו, וכותב לתרץ דכאן מיירי אפילו במקיימין ז' מצות דקי"ל התם דאסור לסבוב להם המיתה, והשמיענו הרב פרישה כאן דאעפ"י כן כהן ההורגו אינו נפסל לנשיאת כפים דהא קרא דידכם דמים מלאו דילפינן מיניה פיסול דהורג נפש בהורג ישראל מיירי, ועוד כותב לתרץ, דנהי שמותר להרוג עכו"ם מ"מ היה מקום לומר דמי ששפך דם אינו ראוי לברך דאין קטיגור נעשה סניגור קמ"ל, ומסיים דראשון עיקר עיין שם.
הרי לנו דברים מפורשים בשם הדרישה שהמה ההיפך ממ"ש הצדה לדרך שמסתמך עליו הפרמ"ג, והבעל מאמר מרדכי שהוא ג"כ מגדולי הפוסקים סומך את שתי ידיו על פסקו זה של הפרישה ז"ל עד ששואל ע"ז: פשיטא מאי קמ"ל? וטורח לפרש דבריו שכן היה צריך לאשמיענו זאת.
(ג) וכי ישאל השואל מדוע הייתי צריך להביא מספר מאמר מרדכי מה שכותב הפרישה בזה ולא העתקתי את הדברים מכלי ראשון מגוף דברי הפרישה בעצמו?
לזה אשיבנו, דהוא זה, מפני שבפרישה שלפנינו על הטור (דפוסי ווילנא ווארשא ועוד) לא נמצא בכלל כדברים האלה אפילו ברמיזה כל שהיא, ובספר שלמי צבור ה' ברכת כהנים אות ל"ט ראיתי שמעתיק ג"כ מס' מאמ"ר הנ"ל מה שמובא שם בשם הפרישה וכפי הנראה גם בטור שלפניו לא היו כדברים האלה בפרישה, ולכן סמך נאמנותו בזה על הספר מאמ"ר שמעתיק לשון פרישה בזה.
אבל איה המה דברי הפרישה בזה במקורותיום /במקוריותם/ אשר הספר מאמ"ר מעתיק שלימות לשונו בזה, והמאמ"ר הא מדגיש בדבריו שדברי הפרישה שמעתיק ממנו נאמרו כאן בטור או"ח על אתר.
(ד) וחפשתי ומצאתי שאכן דברי הפרישה בזה נדפסו בטור או"ח דפוס קאניגסבערג ד"ה כהן שהרג ובזה"ל: כהן שהרג את הנפש וכו' נ"ל דר"ל ישראל שהרי הראיה דמייתי ידיכם דמים מלאו בהורגי ישראל עכ"ל, וזהו בדיוק הלשון במלואו כפי שמעתיק משמו הס' מאמר מרדכי.
וברור איפוא שדברי פרישה אלה נשמטו ביתר דפוסי הטור עפ"י פקודת הצנזורא, או מפחדו.
וזהו גם הפשר דבר מה שכמה מאחרוני המחברים דנו בשאלה זאת, וכתבו לגבב סברות בזה ולא העלו בזכרונם מדברים המפורשים שכותב הפרישה בזה, יעוין לדוגמא בשו"ת התעוררות תשובה ח"ד סי' י"א ובספר עטרת פז על ה' נ"כ סי' קכ"ח סק"צ ובתשובה שנדפסה שם ע"ז מהגאון בעל תבואות השדה ז"ל, והיינו מפני שלא היו כדברים האלה בכתובים בפרישה אשר בטור שלפניהם, ולא ידעו לא ממה שנדפס מזה בדפוס אחר, וגם לא מהספר מאמ"ר, (וכפי שכותב באמת בעטרת פז שלא מצא מזה מפורש, אך לפלא שלא ראו גם מדברי הצדל"ד והפרמ"ג).
ומכיון שכן שנראים הדברים שגם הבעל צדה לדרך וכן הפרמ"ג לא ידעו מדברי הפרישה בזה, אם כן אפשר להחיל על כגון זה פסקו של הרמ"א בחו"מ סי' כ"ה סעיף ב' שפוסק, דאם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הדרי בהו ע"ש, ואותו הדבר נאמר איפוא גם בקשר לדברי הפרישה שבנידוננו, דמאחר שאנו רואים שכל אלה שצדדו לומר דלא ישא כפיו לא ראו דברי הפרישה שהעלה ההיפך מזה, אם כן אין הלכה כמותם, ואמרינן אנן דאילו ידעו מדברי הפרישה הוו הדרי בהו.
ואלה הדברים אמורים איפוא גם כלפי הצדה לדרך והפרמ"ג ובפרט שהבעל צדה לדרך היה תלמידו של הפרישה ז"ל כדכותב בתשובותיו בבאר שבע סימן ל"ב, ומובא גם בשם הגדולים להחיד"א ז"ל, וכל הסתמכותו של הפרמ"ג בזה הא הוא רק על הצדה לדרך, וא"כ אי אמרינן בדרך כלל, שאילו האחרון היה רואה דברי קודמו בההיפך מדבריו שהיה חוזר בו, וכדברי הרמ"א, הרי בודאי שאמרינן בכזאת בתלמיד נגד רבו, באופן שאנו נאחזים בדברי הפרישה בזה ובדברי המאמר מרדכי שסומך את ידיו עליו בסמיכה בכל כחו ובדברי השלמי צבור שמעתיק בפשיטות דבריהם של הפרישה במאמ"ר והמאמ"ר בזה, (והכה"ח מעתיק ג"כ דברי הש"צ) ושפיר נושא את כפיו, ומזה במכש"כ בק"ו בן בנו של ק"ו בכהן שהרג עכו"ם במלחמה ובשעת חירום שבודאי נושא את כפיו, ואין להאריך בכאן יותר.