מדוע דייקא 'שפן' אותיות 'נפ"ש' ?

[התורה]

אשמח לביאור זה.

 

[אחד יחיד]

אשמח לביאור זה.

לחץ כדי לכווץ...

ולמה דייקא 'השמן' זה אותיות 'נשמ"ה'?

בלשון אחר, לא הבנתי את השאלה.

 

[התורה]

ולמה דייקא 'השמן' זה אותיות 'נשמ"ה'?

בלשון אחר, לא הבנתי את השאלה.

לחץ כדי לכווץ...

פשוט שבלה"ק כל מילה ושורשה עם אותיותיה יסודה בהררי קודש,
ולכך פשוט הוא אצלי שטמון בזה סודות עילאין

 

[אחד יחיד]

פשוט שבלה"ק כל מילה ושורשה עם אותיותיה יסודה בהררי קודש,
ולכך פשוט הוא אצלי שטמון בזה סודות עילאין

לחץ כדי לכווץ...

אז תענה גם על השאלה ששאלתי.

לי לא ידוע מקור שאם שתי מילים בלשון הקודש זהות באותיותיהן, זה מחייב שיהיה איזה הסבר לזה.

 

[פנחס ע]

לגבי השאלה על השמן אפשר לדחות שה' זו ה"א הידיעה ואינה מן המנין....:)
לגבי השאלה משפן, אני לא מספיק בקיא, אבל זכורני ומן הסתם ישנו בקול הלשון את דרשתו של הר' ירחמיאל קראם זצ"ל שהיה דורש את הפיוט השפן הקטן על הנפש ששכחה לסגור הדלת מהרוחות הזרות וכו'
ודעת עצמי אולי אומר שהנה כל החיות שיש בהם סימן טהרה אחד לכאורה נשתנו במשהו למעליותא משאר בעלי חיים, וייתכן בהחלט אם כן שהשפן דומה לנפש בעניין העלאת גרה שמסמל על פרישות מתאוות עולם הזה וכדו' (כל זה פרי מוחי הקודח)

 

[אחד יחיד]

לגבי השאלה על השמן אפשר לדחות שה' זו ה"א הידיעה ואינה מן המנין....:)

לחץ כדי לכווץ...

ואיך תסביר ש'חור' הוא בדיוק אותיות 'רוח'?

 

[פנחס ע]

ואיך תסביר ש'חור' הוא בדיוק אותיות 'רוח'?

לחץ כדי לכווץ...

אין פשוט מזה, בחור יכולה לנשוב רוח, ושתיהם מסמלים העדר, ותן לחכם ויחכם...
דרךאגב אחד הרבנים, וימחל לי שאינני מביא בשם אומרו כתב פה מאמר יפה על האותית ז,ל איך שכל אות יש לה שורשים וכו', כי כל לה"ק היא מן השמים

 

[הרב מרודוש]

מם - מח
לבלב - בלבל
רגע - גרע
חתול - לחות
משי - ימש
לחם - מלח
רזה - זרה
בצק - קבץ
רוח -חור
ענה - נעה
וכו' וכו'

 

[פנחס ע]

@הרב מרודוש א. חלק מהמילים אינם בלשון הקודש אלא בעברית, על רוח וחור כבר הסברתי, ולא התחייבתי לפתור את כל שרשי לשה"ק, אם כי ברור שבכל מילה ישנן כוונות נסתרות.
חם-מח-חמום מוח, זה מושג קיים ומוכר, שבהחלט המוח לעיתים מובל על ידי אש במקום הגיון...
לבלב ובלבל, המציאות היא שכשיש לבלוב זה עושה בלבול בעין ובלב המרגש לראותו
רגע גרע- שכל רגע שעובר הוא נחסר ממה שהיה ומהזמן ומעורר לחזור בתשובה
חתול זה שם שאדם הראשון קרא וכתוב שזה היה עפ"י התאמה, אינני יודע להסביר, אבל זה ודאי נבע ממשהו.
ימש כוונתך ודאי לא לראשי תיבות אלא למעשה של מישוש, זהו לא שורש המילה אלא הטיה מסויימת שלה. ובהחלט את המשי ניתן למשש ולהרגיש נעימות ביד
לחם צריך לשים עליו מלח ברית כפי שהובטח לו

נראה לי שזה מספיק, מכאן תמשיך בכח דמיונך שמן הסתם אינו מפותח פחות משלי...

 

[התורה]

@הרב מרודוש א. חלק מהמילים אינם בלשון הקודש אלא בעברית, על רוח וחור כבר הסברתי, ולא התחייבתי לפתור את כל שרשי לשה"ק, אם כי ברור שבכל מילה ישנן כוונות נסתרות.
חם-מח-חמום מוח, זה מושג קיים ומוכר, שבהחלט המוח לעיתים מובל על ידי אש במקום הגיון...
לבלב ובלבל, המציאות היא שכשיש לבלוב זה עושה בלבול בעין ובלב המרגש לראותו
רגע גרע- שכל רגע שעובר הוא נחסר ממה שהיה ומהזמן ומעורר לחזור בתשובה
חתול זה שם שאדם הראשון קרא וכתוב שזה היה עפ"י התאמה, אינני יודע להסביר, אבל זה ודאי נבע ממשהו.
ימש כוונתך ודאי לא לראשי תיבות אלא למעשה של מישוש, זהו לא שורש המילה אלא הטיה מסויימת שלה. ובהחלט את המשי ניתן למשש ולהרגיש נעימות ביד
לחם צריך לשים עליו מלח ברית כפי שהובטח לו

נראה לי שזה מספיק, מכאן תמשיך בכח דמיונך שמן הסתם אינו מפותח פחות משלי...

לחץ כדי לכווץ...

מסכים עם כל מילה של הרב @פנחס ע שידיו רב לו בכל חלקי תורתינו הקדושה, וזו הייחודיות של לשון הקודש, והדברים פשוטים בתכלית

 

[פנחס ע]

שידיו רב לו בכל חלקי תורתינו הקדושה,

לחץ כדי לכווץ...

אמן והלוואי.
למעשה, מצאת ביאור למה שפן אותיות נפש?

 

[התורה]

אמן והלוואי.

לחץ כדי לכווץ...

כה יתן וכה יוסיף...

למעשה, מצאת ביאור למה שפן אותיות נפש?

לחץ כדי לכווץ...

עלו לי בזה כמה אנפי ע"י חברים מקשיבים:
א. מפני שזכה שפן הסופר שעל ידו לא נשתכחה תורה מישראל. ותורת ה' תמימה משיבת נפש. [שפן הסופר שקרא את ספר הברית הנמצא בבית ה' באזני המלך].
ב. אי' בספה"ק שבשעה שהאדם חוטא הנפש דקדושה מסתלקת ע"מ שלא תיפגם. וכידוע, שפן הוא כינוי למי שמתחבא מפחד, ונרמז גם במילה נשף,- נשף מדוכתי'.

 

[מראה מקום]

היפוכי אותיות נפש השפן העונג והנגע הרב אלדד נקר

 

[נובהרדוקר]

גילוי אור הראשית דלעת”ל מתוך מלכות יון שנמשלה לשפן
בלבבי משכן אבנה 14
המשילו את האומות - המלכויות לבע”ח, את מלכות יון חז”ל
לשפן. שנאמר בו – ואת השפן כי מעלה גרה הוא [לא’ הלשונות]
. יון מתנגדים כנגד(ויקרא יא’ ה’) ופרסה לא יפריס טמא הוא לכם
קוב”ה אוריתא וישראל, נתבונן כיצד מתגלה ההתנגדות אליהם
מכח מדריגת השפן.
ההתנגדות היא לקוב”ה. נאמר בתורה לא יהיה לך שורש
אלוהים אחרים על פני, ושפן זה שפנה, פנה לאלוהים אחרים, וזו
היא מדריגת חטא העגל. וזה מתגלה ביון שאמרו לישראל כתבו
לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוקי ישראל. ומכח כך הם
מתנגדים לאוריתא כמשארז”ל שהשפילו את התורה שנתנה ע”י
נביאים, וזה מדריגת שבירת הלוחות. שהרי הראש לנביאים היה
משה ועליו אמרו לא ידענו מה היה לו. ומשה ביקש ואם אין מחני
נא מספריך, ומכח זה לא הוזכר בפרשת הדלקת המנורה דיקא, וזה
שורש התנגדות יון למשה שטמאו את השמנים והעלימו את שמו
[כמו המים שדוד לא של משה שמכח מסירות נפשו נכלל בשורש
, משה, שמן - שם ן’.רצה לשתותם שבאו ע”י מסי”נ ונכללו בשורשם]
.(עם הכולל) וזה נרמז בשמותם של בני יון שהם אלישה - בגי’ משה
ותרשיש – תרי שש, שזה יום שישי דמעשה בראשית ושנתנה בו
תורה. כתים – מלשון כתית למאור. ודדנים – כשישראל למעלה
[מכח שם ויפת, יפת מתנגד לשם שזה שמו הם אומרים דודים אנחנו
, וכשהם למעלה הם דרנים,של משה. ולכן גזרו לא להזכיר שם שמים]
שרודים בעם ישראל, וזה השורש ללך רד כי שחת עמך.
לישראל, שפן אותיות נפש, שזה כללות נפשות וההתנגדות
ישראל. ור”ת נפ”ש נר פתילה שמן, שהתנגדו לנר ה’ נשמת אדם.
[ולכן זכר שהשפנים ביתם בסלע. (ל’ כו’) ובעומק, מבואר במשלי
משה היה כולל את כל נפשות ישראל, להצלה מדליקים נר איש וביתו]
ושורש נפילתו ממדריגת דיבור שהכה את הסלע זה מהקליפת יון
שגנוזה בסלע. והחילוק בין דיבור או הכאה לסלע זה השורש בפועל
. ואם משה היה[כי השורש הוא חטא העגל] למלחמת ישראל ויון
מדבר אל הסלע היה מכניע ומנצח את יון ולא היה צריך מלחמה.
וההכאה בסלע גרמה שנס פך השמן אינו אלא ריבוי שפע קיים ולא
נס גמור יש מאין, ואילו היה מדבר היו זוכים לשמן יש מאין.
ע”כ מבואר בחז”ל שמלבד מה שהם מתנגדים לשלושה – יתר
קוב”ה אוריתא וישראל. הם מתנגדים לכח השלישי, שהם כנגד עז
שבט לוי שהוא שלישי. והם[החשמונאים שהיו מ] משולשת, וכנגד
נלחמו בחודש כסליו שהוא שלישי מחודשי החורף, כנגד מתן תורה
שהיה בחודש השלישי של הקיץ.
המילה שפן זה בקללת הנחש הוא ישופך ראש ואתה שורש
, מלשון שייף. והנחש הוא שורש(בראשית ג’ טו’) תשופנו עקב
להיות [במקום הזכו שכינה ביניהם] הקלקול של יון, שהוא נכנס
השלישי בין אדם לחוה. כוחו של הנחש זה ואתה תשופנו עקב,
והכח של האדם כנגדו זה הוא ישופך ראש, ואת הכח הזה של ישופך
דקילקול באים לבטל [חכמה, שמן] ראש, יון שהם בחינת ראשית
ומתנגדים לכח הראש שהאדם לא יוכל כנגד הנחש. ובעומק מכח
זה יון נלחמים דוקא בפני הבית ולא מחריבים אותו, כי הם באים
להתנגד לביהמ”ק שהוא ראשית בשביל שהם יוכלו להתנגד לכח
של הבית השלישי שיבנה ולא יחרב לעולם, וזה בחינת בסלע ביתם
. כלומר שמחד יון מתנגדים[סלה, ה’ וע’ מתחלפות] כח של חוזק
לכח השלישי שזה עבודת הלויים, אך מאידך הם מתנגדים לכח
ע”י הבכורות שהם [גם] הראשית שזה העבודה שתהיה לעת”ל
ראשית. וכידוע משיח שהוא ראשית בגימטריא נחש, ואליו יון באים
להתנגד לראשית שלעת”ל, וזה העומק שחנוכה לא יתבטל לעולם.
חנוכה בזמן הזה הוא מדין השלישי, אך הוא נוגע באור של דין
[שאינו חרב] הראשית, כעין מה שיון שהם כח השפן שביתם בסלע
רוצים להתנגד לאור דלעת”ל לכח ביהמ”ק השלישי שהוא הראשית
דלעת”ל ב”ב.
יון מהצד התחתון זה מה שהוא נושק לקרקע, זה המדריגה כח
של השפן שאינו מפריס פרסה שזה שורש הקלקול שברגליים, וזה
העומק שזמן הדלקת נר חנוכה זה עד שתכלה רגל מן השוק - תיקון
הרגליים.
ע”כ מתגלה במדריגת הרגליים האור של הראשית, שפן יתר
אותיות נשף שזה תחילת הלילה זהו זמן ההדלקה משתשקע החמה.
[לעת”ל דקאי על (זכריה יד’ ז’) וזה מדריגת מש”כ לעת ערב יהיה אור
חנוכה שזה זמן ההדלקה, וזה מדריגת נפש דתיקון ודוגמתו כיום זה]
מדריגת משיח, ושם מתגלה שהערב אינו סוף אלא התחלה חדשה
בחינת ויהי ערב ויהי בוקר, ומתגלה בתיקון האור של הראשית
של הנחש שהוא מדריגת משיח. וזה עומק מדריגת המעלה גרה
[שבכללות עינינה להעלות ממדריגת גוף למדריגת שבשפן דתיקון
שגנוז ביון שדבר שנראה אחרית מתגלה בו אור הראשית, וזה ראש]
מדריגת שמן שהוא צף ועולה בבחינת שתהא שלהבת עולה מאיליה
מהאחרית לראשית, וזה האור הפנימי שמאיר בימי חנוכה לגלות
שבמקום הנשף והאחרית שם יש ראשית חדשה, ראש של משיח.
בתפיסה הפשוטה משיח הוא אחרית האי עלמא אך בעומק הוא
הראשית דלעת”ל. לעת”ל נאמר אור חדש על ציון תאיר, אך מכח
חנוכה מתגלה האור של הראשית של הלעת”ל