אדם גדול שאין צורך שאזכיר את שמו, מגדולי בעלי המוסר בדורנו אמר לי, "הייתי תלמיד של הגר"ח שמולאביץ ושל הגר"ש וולבה, אמנם ר' חיים היה עילוי, אבל הרב וולבה לא היה 'כשרון', אלא הכל הגיע מכוח העמל"
באמת ככה גדלנו ככה התחנכנו בזכרון ובביהמ''ד תחת הנהגת רבינו הגדול בעל החו''ב זללה''ה ,
לעמול שווה יותר מכל כשרון .
ואני זוכר שתמיד שמענו מרבותינו שבסוף העיקר הוא העמל העיקר הוא השקידה , ולא תמיד המוכשרים צמחו לת''ח ,
ובתור בחור זכרונאי זה ידוע שהאושר האמיתי הוא לשבת על רמב''ן סדר א' שלם עד שמפצחים אותו ,
מתנצל אם אני הורס את החגיגה, אבל אין כאן משהו מיוחד לזכרון.
כל עולם הישיבות הרחב (פוניבז' חברון תפרח וכו') גדל על כך ש"עמל שווה יותר מכל כישרון" וש"האושר האמיתי זה לשבת על רמב"ן סדר א' שלם עד שמפצחים אותו" וש"לא תמיד המוכשרים צמחו לת"ח".
מתנצל אם אני הורס את החגיגה, אבל אין כאן משהו מיוחד לזכרון.
כל עולם הישיבות הרחב (פוניבז' חברון תפרח וכו') גדל על כך ש"עמל שווה יותר מכל כישרון" וש"האושר האמיתי זה לשבת על רמב"ן סדר א' שלם עד שמפצחים אותו" וש"לא תמיד המוכשרים צמחו לת"ח".