מסכת שבת צג. מסייע אין בו ממש (1 צופה)

[יש קונה עולמו]

וצ"ב שהי"ל לאתויי מפרה (פי"ב מ"י) "תינוק שאין בו דעת, האשה מסעדתו ומזה, ואוחזת לו במים והוא טובל ומזה".

 

[פנחס ע]

לא מספיק מונח, אבל לכאורה לפחות המשפט

ואוחזת לו במים והוא טובל ומזה

לחץ כדי לכווץ...

אינו בגדר מסייע.
וייתכן שבכלל שם אין הדין שיזה אלא שיחזיק, ולכן אין בעיה של מסייע. (וכאמור איני מונח כלל)

 

[חיינו]

שם רק מסעדתו ולא אוחזת בידו ואין זה סיוע בגוף המעשה

 

[יש קונה עולמו]

אינו בגדר מסייע.

לחץ כדי לכווץ...

אמאי? וראה להלן?

וייתכן שבכלל שם אין הדין שיזה אלא שיחזיק, ולכן אין בעיה של מסייע. (וכאמור איני מונח כלל)

לחץ כדי לכווץ...

לא משמע מהמשך המשנה וע' לקמן

שם רק מסעדתו ולא אוחזת בידו ואין זה סיוע בגוף המעשה

לחץ כדי לכווץ...

אז מה החידוש במשנה? ועוד אז תהיה ראיה הפוכה מההמשך שאם אחזה בידו, אפילו בשעת הזייה, פסול.

אכן, לקושטא ע' שם בתפארת ישראל שכה כתב האשה מסעדתו - ר"ל תומכת ידה תחת ידו (א"ה, כלומר שזה בפנ"ע). דמסייע אין בו ממש (כביצה כב.) ואע"ג דבסיפא אמרינן דאם אחזה בידו פסולה ההזייה. היינו באחזתו ממש בידו. אבל הכא שרק תומכת ידו. לא עדיף מעבודה דבסיוע שמאל ע"י תמיכה לימין כשר [כרמב"ם פ"ה מביאת מקדש הי"ח. ואוחזת לו במים - ר"ל מותרת לאחוז לו המים שיטביל בהן האזוב. אע"ג דבכה"ג אין הקטן המזה אוחז עמה כלל בהמים. וא"כ ליכא למימר גבה מסייע אין בו ממש אפ"ה שרי. דהרי א"צ המזה כלל לאחוז המים. דרשאי נמי להטביל במים שעומדין בכלי על שום מקום. עכ"ד. ולפ"ז לכא' ליתא לכל הנ"ל.

 

[חיינו]

אכן, לקושטא ע' שם בתפארת ישראל שכה כתב האשה מסעדתו - ר"ל תומכת ידה תחת ידו (א"ה, כלומר שזה בפנ"ע). דמסייע אין בו ממש (כביצה כב.) ואע"ג דבסיפא אמרינן דאם אחזה בידו פסולה ההזייה. היינו באחזתו ממש בידו. אבל הכא שרק תומכת ידו. לא עדיף מעבודה דבסיוע שמאל ע"י תמיכה לימין כשר [כרמב"ם פ"ה מביאת מקדש הי"ח. ואוחזת לו במים - ר"ל מותרת לאחוז לו המים שיטביל בהן האזוב. אע"ג דבכה"ג אין הקטן המזה אוחז עמה כלל בהמים. וא"כ ליכא למימר גבה מסייע אין בו ממש אפ"ה שרי. דהרי א"צ המזה כלל לאחוז המים. דרשאי נמי להטביל במים שעומדין בכלי על שום מקום. עכ"ד. ולפ"ז לכא' ליתא לכל הנ"ל.

לחץ כדי לכווץ...

במשנה חילקו בין מסעדתו לאוחזת בידו והפרשנות תהיה ע"פ כללי מסייע אבל ראיה לא שייך לא צד זה ולא לצד זה

 

[יש קונה עולמו]

במשנה חילקו בין מסעדתו לאוחזת בידו והפרשנות תהיה ע"פ כללי מסייע אבל ראיה לא שייך לא צד זה ולא לצד זה

לחץ כדי לכווץ...

חסורי מחסרא מילתא דעבידא לטעמא

 

[חיינו]

מדוע חסר זה רק הפירוש שמתפרש על פי כללים

 

[יש קונה עולמו]

מדוע חסר זה רק הפירוש שמתפרש על פי כללים

לחץ כדי לכווץ...

אחרי שאשה מסעדתו היינו לסייע ש"מ שאין בזה ממש וממילא אמאי לא אייתו ליה בשבת - זה ה'פירוש' - שבונה כלל בהלכה של מסייע.

 

[חיינו]

זה לא נשמע מהמשנה שאפשר לפרש מסעדתו שמחזקת המים ואין מזה ראיה

 

[יש קונה עולמו]

אפשר לפרש מסעדתו שמחזקת המים

לחץ כדי לכווץ...

אז למה הכפל?

 

[חיינו]

איזה כפל מצד אחד לימדו היתר שנוטלת חלק בהזאה שמותר כל עוד זה לא ההזאה עצמה ומצד שני שאם היא כן חלק מההזאה אפי' שלא מזה לבד פוסלת

 

[יש קונה עולמו]

אם היא כן חלק מההזאה אפי' שלא מזה לבד פוסלת

לחץ כדי לכווץ...

זה סיוע

מצד אחד לימדו היתר שנוטלת חלק בהזאה שמותר כל עוד זה לא ההזאה עצמה

לחץ כדי לכווץ...

מה החי'?

 

[חיינו]

זה סיוע

לחץ כדי לכווץ...

זה הזאה ולא סיוע
וממילא לימדו היתר שנוטלת חלק בהזאה כל עוד זה לא ההזאה עצמה

 

[יש קונה עולמו]

זה הזאה ולא סיוע
וממילא לימדו היתר שנוטלת חלק בהזאה כל עוד זה לא ההזאה עצמה

לחץ כדי לכווץ...

קודם חידשו שתומכת ידה בהזאה והסיוע לא חשיב, ואז הוסיפו שגם אם נוטלת חלק גמור גם זה לא מעכב. ורק אם ממש אחזה בידו שאז הכל מיוחס אליה - פסול. ע"כ הצעת סדר המשנה בפשט.

ומ"מ אי בדידי תליא, הייתי מחלק ע"פ תוס' נדה סו: וא"ת כיון דלא מעכבא היכא דאין ראוי לבילה נמי ליתכשר? ויש לומר, דסברא הוא דכיון דקפיד קרא לכתחלה לעשות המצוה בעינן שיהא ראוי לכך אע"פ שאינו מעכב, דאם לא כן נתבטלה המצוה לגמרי שלא היה יכול לעשותה. וכן בכמה מקומות כגון ביאת מים דכתיב כל בשרו וממעטים בית הסתרים. ומ"מ בעינן ראוי לביאת מים בכל בשרה וכן בכמה דוכתי. (וגבי ערל וטמא דמשלחין קרבנן אף על פי שאינן ראויים לסמיכה וכו'). וא"ת אמאי לא בעינן ביאת מים לכתחילה בבית הסתרים, כמו בילה וקריאה בחליצה ובביכורים? וי"ל, דאין סברא גבי טבילה שלא הקפידה תורה אלא שיטהר האדם. ואין לומר דלכתחילה לבעי דכיון דבדיעבד טהור לכתחלה נמי לא בעי ותעלה לו טבילה. אבל בילה ומקרא בכורים וחליצה מצות נינהו הלכך לכתחלה ליעבד. ע"כ. מבואר ועולה מדבריהם, שטהרה אינה מצוה אלא חלות לכן וכו'. וה"נ בנ"ד לא היה צורך בגזירה, וכל הנידון הוא במצוות. ומאידך, בעבירות. [אכן לפי דרכנו הנ"ל היה צ"ל שתוס' יביאו ממשנה זו, וצע"ק].