השימוש במונח 'ליברליזם ילדותי' הוא כנראה המפלט האחרון של מי שמתקשה להבחין בין שמרנות ערכית לבין פאניקה מוסרית רגרסיבית.
ישנה אירוניה מרה בכך שדווקא העמדה המתיימרת לייצג 'בגרות' שמרנית, מתגלה כפרקטיקה ילדותית להפליא של עצימת עיניים מול המציאות. ניסיון הדה-לגיטימציה לכל מי שאינו שותף לחרדה הקיומית שלך מהאלגוריתם, מעיד פחות על 'חורבן החומות' ויותר על ארכיטקטורה חינוכית שבירה באופן מדאיג למדי, שאינה מסוגלת להכיל דיאלוג בסיסי עם הקדמה.
במקום לעסוק בתיוגים פשטניים, אולי כדאי לתהות: מי כאן באמת ה'ילדותי' – זה שמכיר בכלים של המאה ה-21 ובוחר לנווט בהם בתבונה, או זה שמגיב לטכנולוגיה בבעתת-תינוק וקורא לה 'זוועה' רק כי הוא לא מבין כיצד להתנהל עם הבעיה?"
אם תרצה לעסוק בעניין מבחינה מוסרית, אתית, או אפילו מבחינת ההלכה, אשמח לדון עמך בעניין. אבל אמירה כמו "ליברלים ילדותיים", מעמידה אותך במקום שלא היית רוצה לעמוד בו - אני משער לעצמי בהיגיון.