ב"ב כ"א א' שבשתא כיון דעל על, דכתיב כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זָכָר באדום, כי אתא לקמיה דדוד אמר ליה מאי טעמא עבדת הכי, אמר ליה דכתיב תמחה את זָכָר עמלק, אמר ליה והא אנן זֵכֶר קרינן, אמר ליה אנא זָכָר אקריון, אזל שייליה לרביה אמר ליה היאך אקריתן אמר ליה זכר [ופי' תוס' בשם ר"ח דאמ"ל זֵכֶר כפי שהוא באמת ולכן חשיב עושה מלאכתו רמיה דלא אשגח בינוקי, אבל אם הוא עצמו טעה אינו רמיה, וכ"כ הרמב"ן בשמו והרשב"א.] שקל ספסירא בעי למיקטליה כו'.
ויש לתמוה היאך לא עמד יואב על הדבר עד אותה שעה, דאפי' בני מערבא שלא היו מסיימין התורה בכל שנה אבל בכל שלש שנים סיימו מגילה כ"ט ב', והיה שומע שקוראין שלא כדעתו. [ועי' פורת יוסף בב"ב שם.]
והנה מה שנקדנו לעיל זָכָר הוא מדברי הגהות הב"ח שם, אבל לכאו' יותר נכון לנקד זכר של עמלק - זְכַר עמלק, לפי שהוא נסמך [ובדומה לו, אחלק שָלָל – שְלַל אויבך]. והמכיר בקריאת בני תימן יצ"ו יודע שקריאת סגו"ל שלהם כפת"ח שלנו, ולפי"ז אין ניכר כמעט הפרש בין זֵכֶר עמלק לזְכַר עמלק [השו"א נע] אלא שזה מלעיל וזה מלרע, וקצת ניחא ההערה הנ"ל.
ויש לתמוה היאך לא עמד יואב על הדבר עד אותה שעה, דאפי' בני מערבא שלא היו מסיימין התורה בכל שנה אבל בכל שלש שנים סיימו מגילה כ"ט ב', והיה שומע שקוראין שלא כדעתו. [ועי' פורת יוסף בב"ב שם.]
והנה מה שנקדנו לעיל זָכָר הוא מדברי הגהות הב"ח שם, אבל לכאו' יותר נכון לנקד זכר של עמלק - זְכַר עמלק, לפי שהוא נסמך [ובדומה לו, אחלק שָלָל – שְלַל אויבך]. והמכיר בקריאת בני תימן יצ"ו יודע שקריאת סגו"ל שלהם כפת"ח שלנו, ולפי"ז אין ניכר כמעט הפרש בין זֵכֶר עמלק לזְכַר עמלק [השו"א נע] אלא שזה מלעיל וזה מלרע, וקצת ניחא ההערה הנ"ל.