אני לא יודע כמה אבנים אני יחטוף, אבל ר"ת באופן ספציפי היה 'מחדש גדול', ונהג כפי שעלה לו מהסוגיא. (מה שעולה לי כעת בראש, תוס' בגיטין סד: ד"ה וכל, שר"ת מוכיח משהו מהסוגי' ו'הורה כן למעשה').
באופן כללי, יש כ"כ הרבה דברים שר"ת חידש בשיעור יחסי גדול הרבה יותר מכל ראשון אחר, ע"פ מה שהוכיח מהסוגיות.
גם מה שמתרצים בתפילין, לא יעזור בכיוון המזוזה.
 
לגבי השאלה איך נולדה מחלוקת בתפילין, והרי כל אחד יכול לבדוק בתפילין של אביו, הנה הראוני ידיעה מפליאה, שבתקופות מסויימות בהיסטוריה היהודית לא כולם היו מניחים תפילין!!! נשמע מוזר? הנה מה שכותב המאירי ברכות יד,ב על דברי הגמ' שהקורא ק"ש בלי תפילין כמעיד עדות שקר:

מה שביארנו שהדברים אמורים במי שמיקל בהנחת תפלין דרך פירוק עול מצות, הוא מפני שיש נמנעים מזה מצד אחר, והוא שהתפלין צריכים גוף נקי ושצריך להזהר שלא יישן בהם ושלא יסיח דעתו מהם, וכל שכן שלא יתעסק בשום דבר לכלוך, מה שאין כל זה בציצית.
ובתלמוד המערב הזכירו במקצת חכמים שהיו נזהרים שלא להניחם אלא בימים ידועים בשנה, והיה בהם מי שלא היה מניחם אלא אחר שבאו עליו יסורים ונתרפא שהיה חושב בעצמו שמרקו היסורים את עונותיו, והיו סומכים זה למה שנ' הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים. וראה איך הפליגו בכונה כלומר שהן צריכין גוף נקי מעבירות ומהרהורים, ואין ראוי להניחם אלא לאחר התשובה.
וקצת חכמים נוהגים להניחם בימים שבין ר"ה ליום הכפורים אחר התשובה והטבילה והוודויין וכן הדבר נכון בעיני, עכ"ל המאירי.

ודברים יותר מזה הרחיב הרב מיכל שטרן שליט"א בילקוט הידיעות שלו (ששם הראוני את הנ"ל), ואינו תח"י.

ואם כן אולי יש בזה ליישב (בדוחק) איך נולדה מחלוקת, שאפשר שבדור מסויים באו להחזיר ההנהגה ליושנה להניח בכל יום, ולא היו לפניהם תפילין מדור קודם.
ראיתי בדברי המאירי שהובאו שבתקופות מסויימות היו כאלו שבימים מסויימים לא הניחו, אבל בודאי אף אחד לא ביטל מצוות תפילין לגמרי, ובטח ובטח לא הכלל באופן כללי, ולומר שהיה מצב כזה רווח שלא הניחו תפילין בישראל? יתשקע הדבר ולא ייאמר.
 
באמת יש ראיה לדרכו: שגם בנחמיה כתוב שישראל לא עשו את סוכות מימות יהושע בין נון. וכי נגיד שהיה שבר כזה במסורת (כמעט אלף שנים)? ועל כרחך שזה היה רק המון העם, אבל התלמידי חכמים ומוסרי התורה קיימו את החגים ומסרו את התורה ללא שבר.
באמת דבר פלאי ובלתי ניתן להבנה הוא לומר שלא ישבו בסוכות כל הזמן הזה.
ובסוגיא בערכין מפורש אכן שלא זה הוא פירוש הכתוב וכן הוא ברוב דברי המפרשים על המקום שבוודי בימי דוד וכו' והמלכים שאחריו עשו סוכות ויעויי"ש.
 
אני לא יודע כמה אבנים אני יחטוף, אבל ר"ת באופן ספציפי היה 'מחדש גדול', ונהג כפי שעלה לו מהסוגיא. (מה שעולה לי כעת בראש, תוס' בגיטין סד: ד"ה וכל, שר"ת מוכיח משהו מהסוגי' ו'הורה כן למעשה').
באופן כללי, יש כ"כ הרבה דברים שר"ת חידש בשיעור יחסי גדול הרבה יותר מכל ראשון אחר, ע"פ מה שהוכיח מהסוגיות.
גם מה שמתרצים בתפילין, לא יעזור בכיוון המזוזה.
הגר"א אמר שיקח לו שלושה ימים כדי להקשות את כל קושיתיו על רבינו תם בבואו לישיבה של מעלה
 
על המחלוקת דרש"י ור"ת מובא במפרשים דאין הכי נמי שהיו דורות שלמים לפני רש"י ור"ת שהפסיקו להניח תפילין משום גוף נקי ומשום הכי נוצר הספק והמחלוקת דד' פרשיות
תמוה ודחוק מאד, שדורות שלמים ביטלו מצות תפילין, והיו מפושעי ישראל בגופם.
 
ועדיין, תמוה מאד לומר שלא קיימו את מצות תפילין כזה הרבה שנים, בלי מקור מוסמך וקדום.
זה לא רק תמוה אלא לא ייתכן.
אלא אפ כן נניח שה' עשה איזה נס ופלא ושינה מטבעו של עולם לתקופה מסויימת ובה לאף אחד לא היה גוך נקי בשום זמן במהלך היום.
 
תוספתא חגיגה ב, ט:
"אמר ר' יוסי: בתחילה לא הייתה מחלוקת בישראל, אלא בית דין של שבעים ואחד היה בלשכת הגזית ושאר בתי דינין של עשרים ושלשה היו בעיירות שבארץ ישראל שני בתי דינין של שלשה שלשה היו בירושלם אחד בהר הבית ואחד בחיל. נצרך אחד מהן הולך אצל בית דין שבעירו אין בית דין בעירו הולך אצל בית דין הסמוך לעירו אם שמעו אמרו להן ואם לאו הוא ומופלא שבהן באין לבית דין שבהר הבית אם שמעו אמרו להן ואם לאו הוא ומופלא שבהן באין לבית דין שבחייל אם שמעו אמרו להן ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין שבלשכת הגזית... היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים באין לבית המדרש שבהר הבית נשאלה הלכה אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין במנין אם רבו המטמאין טמאו רבו המטהרין טיהרו משם הלכה יוצא ורווחת בישראל".
 
נערך לאחרונה:
הקדמת הרמב"ם למשנה:
"אבל סברת מי שחשב שגם הדינים שיש בהם מחלוקת קבלה ממשה, ונפלה בהם מחלוקת מחמת טעות בקבלה או שכחה, ושהאחד צודק בקבלתו והשני טעה בקבלתו, או ששכח, או שלא שמע מרבו כל מה שצריך לשמוע, ומביא ראיה לכך מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, הנה זה חי ה' דבר מגונה ומוזר מאד אבל אמרם משרבו תלמיד שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל, ענין דבר זה ברור מאד, כי שני אנשים שהם שווים בהבנה ובעיון ובידיעת הכללים שלמדים מהם לא תהיה ביניהם מחלוקת במה שלומדים באחת המדות בשום פנים, ואם תהיה תהיה מועטת, כמו שלא מצאנו מחלוקת בין שמאי והלל אלא בהלכות אחדות, לפי שדרכי למודם בכל מה שהיו לומדים אותו באחת המדות היו קרובים זה לזה, וגם הכללים הנכונים שהיו אצל זה היו אצל השני. וכאשר נתמעט למוד תלמידיהם ונחלשו אצלם דרכי הדין בהשואה לשמאי והלל רבותיהם נפלה מחלוקת ביניהם בשעת המשא ומתן בהרבה ענינים, לפי שכל אחד מהם דן לפי כח שכלו ולפי הכללים הידועים לו".
 
יש בש"ס הרבה מאוד מחלוקות בין תנאים ואמוראים שנשאלת לגביהם שאלה מה היה ומה עשו עד אותה מחלוקת ואם היה מנהג עד אז מדוע לא המשיכו לנהוג כמותו

כגוןבסוכה מחלוקת ר"י וחכמים האם סוכה צריכה ג' דפנות או ד' דפנות

ובתפילין המחלוקת בין רש״י ורבנו תם על סדר הפרשיות,

וכן בזמני שקיעה וצאת הכוכבים

וכן יש גמ' בברכות סד: הדווה בנדתה זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונים עד שבא ר"ע ולימד אם כן אתה מגנה אותה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה אלא מה ת"ל והדווה בנדתה בנדתה תהיה עד שתבוא במיםנראה שהייתה מסורת מסוימת בעם ישראל ואז ר"ע הגיע ושינה אותה לא כי חלק על דרשה בפסוק אלא משום שמה תתגנה אישה על בעלה ולכן חלק על מה שהיה מקובל בעם ישראל רואים שעל אף שיש מסורת אפשר לחלוק

אשמח לשמוע את דעת חו"ר הפורום בנושא זה.
לענ"ד, ברוב המקרים בד"כ היה מנהג של מחמירים שהוסיפו חומרא, ממשמעותא דקרא או מסיבה אחרת, ולאחר זמן היו שסברו שזהו המנהג המקורי.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון