• פורום אוצר התורה מאחל לחו"ר הפורום שליט"א חג פסח כשר ושמח
    יה"ר שנזכה במהרה כולנו לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בירושלים עיה"ק עם הגאולה השלמה.
בבא קמא נ' שיטה מקובצת:

תנו רבנן: חפר ופתח ומסר לרבים - פטור, חפר ופתח ולא מסר לרבים - חייב; וכן מנהגו של נחוניא חופר בורות שיחין ומערות, שהיה חופר ופותח ומוסר לרבים, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: קיים זה הלכה זו. הלכה זו ותו לא?! אלא אימא: אף הלכה זו.
תנו רבנן: מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול, באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה - אמר להם: שלום, שניה - אמר להם: שלום, שלישית - אמר להם: עלתה.
אמרו לה: מי העלך? אמרה להם: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו?
אמר רבי אחא: אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר: "וסביביו נשׂערה מאד", מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה. ר' נחוניא אמר, מהכא: "א-ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו".
דבר השיט"מ: ולרבינו נראה לפרש אמרתי כלומר השמעתי דבר זה לפני הקדוש ברוך הוא והם דבר שנצטער וכו' והסכים הקדוש ברוך הוא לדברי שכן דרכו של הקדוש ברוך הוא שמסכים לסברת הצדיקים שבדור וכשמת בנו בצמא כבר מת רבי חנינא. וכן מצינו בחגיגה שלא היו אומרים דבר במתיבתא דרקיעא בשם רבי מאיר מפני שלמד מאחר עד שאמר רבי אבהו לאליהו ומאי איכפת ליה אגוז מצא בירר את האוכל וזרק את הפסולת והסכים הקדוש ברוך הוא לדעתו ואמרו מכאן ואילך דבר בשם רבי מאיר.


מעבר לכך, יש אינסוף דוגמאות שצדיקים לאחר שהקב"ה בכבודו ובעצמו הבטיח להם פחדו שמא יגרום החטא, אברהם, יעקב, דוד, ועוד...וכנראה התווספו כמה חטאים בבני ברק פה ושם מאז שהחזו"א נפטר.
גם יכול להיות שהאיכות של הדפי גמרא בימי החזו"א היתה גבוהה משל היום, כך מסתבר ב"לשמה" וב"עמקות", והיו כמו חץ 3, וכיום הם פחות, נאמר אולי כיפת ברזל.

ח"ו לא באתי לסתור אף אחד מגדולי ישראל שהוזכרו לעיל, אנוכי פחות מעפר ואפר לרגליהם, רק באתי להראות שיש לפעמים מצבים מסוימים שתנאי הבטחה משתנים. וכמו שהגר"י זילברשטיין אמר זה רק למי שמחמיר כהחזו"א (שזה עדכון שלא נשמע כ"כ עד כה)

ודאי נסכם, שתמיד במקום שלומדים בו תורה יש יותר סיע"ד לאין שיעור ממקום אחר, ואכן דפי גמרא מקיפים את אותו מקום.
בברכת התורה.​
ציטוט​
 

קבצים מצורפים

  • ה_ספר_חדש.jpg
    ה_ספר_חדש.jpg
    12.4 KB · צפיות: 36
  • IMG_20250618_193516_264.jpg
    IMG_20250618_193516_264.jpg
    219.5 KB · צפיות: 32
  • IMG_20250618_093709_662.jpg
    IMG_20250618_093709_662.jpg
    206.6 KB · צפיות: 29
  • מכתב הרב יצחק יוסף.jpg
    מכתב הרב יצחק יוסף.jpg
    127.5 KB · צפיות: 32
קבצים
 

קבצים מצורפים

קבצים מצורפים

קונטרסים נוספים בעניין
 

קבצים מצורפים

בבא קמא נ' שיטה מקובצת:

תנו רבנן: חפר ופתח ומסר לרבים - פטור, חפר ופתח ולא מסר לרבים - חייב; וכן מנהגו של נחוניא חופר בורות שיחין ומערות, שהיה חופר ופותח ומוסר לרבים, וכששמעו חכמים בדבר, אמרו: קיים זה הלכה זו. הלכה זו ותו לא?! אלא אימא: אף הלכה זו.
תנו רבנן: מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול, באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה - אמר להם: שלום, שניה - אמר להם: שלום, שלישית - אמר להם: עלתה.
אמרו לה: מי העלך? אמרה להם: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו?
אמר רבי אחא: אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר: "וסביביו נשׂערה מאד", מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה. ר' נחוניא אמר, מהכא: "א-ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו".
דבר השיט"מ: ולרבינו נראה לפרש אמרתי כלומר השמעתי דבר זה לפני הקדוש ברוך הוא והם דבר שנצטער וכו' והסכים הקדוש ברוך הוא לדברי שכן דרכו של הקדוש ברוך הוא שמסכים לסברת הצדיקים שבדור וכשמת בנו בצמא כבר מת רבי חנינא. וכן מצינו בחגיגה שלא היו אומרים דבר במתיבתא דרקיעא בשם רבי מאיר מפני שלמד מאחר עד שאמר רבי אבהו לאליהו ומאי איכפת ליה אגוז מצא בירר את האוכל וזרק את הפסולת והסכים הקדוש ברוך הוא לדעתו ואמרו מכאן ואילך דבר בשם רבי מאיר.
ציטוט​
שם לא היתה הבטחה של רבי חנינא בן דוסא, אלא כך הוא השמיע בפני הקב"ה על אותו מרקרה ספציפי, אך כשיש הבטחה היא קיימת לעולמים.
מעבר לכך, יש אינסוף דוגמאות שצדיקים לאחר שהקב"ה בכבודו ובעצמו הבטיח להם פחדו שמא יגרום החטא, אברהם, יעקב, דוד, ועוד...וכנראה התווספו כמה חטאים בבני ברק פה ושם מאז שהחזו"א נפטר.
גם יכול להיות שהאיכות של הדפי גמרא בימי החזו"א היתה גבוהה משל היום, כך מסתבר ב"לשמה" וב"עמקות", והיו כמו חץ 3, וכיום הם פחות, נאמר אולי כיפת ברזל.​
ציטוט​
כל זה גם מרן הגר"ח קניבסקי ידע, ובכל זאת אמר שהבטחת החזו"א קיימת גם היום, וביאר כוונתו שכאשר הקב"ה מבטיח אז זה מובן שכשהאדם מגיע לו עונש ההבטחה לא תתקיים ואין כאן חילול ה', אך כאן יהיה חילול ה' אם ההבטחה לא תתקיים, וע"כ מוכרח להיות שתתקיים.
 
מעבר לכך, יש אינסוף דוגמאות שצדיקים לאחר שהקב"ה בכבודו ובעצמו הבטיח להם פחדו שמא יגרום החטא, אברהם, יעקב, דוד, ועוד...וכנראה התווספו כמה חטאים בבני ברק פה ושם מאז שהחזו"א נפטר.
גם יכול להיות שהאיכות של הדפי גמרא בימי החזו"א היתה גבוהה משל היום, כך מסתבר ב"לשמה" וב"עמקות", והיו כמו חץ 3, וכיום הם פחות, נאמר אולי כיפת ברזל.​
ציטוט​
1773354150222.png
 
מעבר לכך, יש אינסוף דוגמאות שצדיקים לאחר שהקב"ה בכבודו ובעצמו הבטיח להם פחדו שמא יגרום החטא, אברהם, יעקב, דוד, ועוד...וכנראה התווספו כמה חטאים בבני ברק פה ושם מאז שהחזו"א נפטר.
גם יכול להיות שהאיכות של הדפי גמרא בימי החזו"א היתה גבוהה משל היום, כך מסתבר ב"לשמה" וב"עמקות", והיו כמו חץ 3, וכיום הם פחות, נאמר אולי כיפת ברזל.
הכל טוב ויפה, ויכל להיות גם נכון,
אבל זה סותר לחלוטין את דבריו של מרן הגר"ח.

העולה מדבריך הוא שלא הסכימו איתו בשמים. ועל כך אני וחברי חולקים.
 
וביאר כוונתו שכאשר הקב"ה מבטיח אז זה מובן שכשהאדם מגיע לו עונש ההבטחה לא תתקיים ואין כאן חילול ה', אך כאן יהיה חילול ה' אם ההבטחה לא תתקיים, וע"כ מוכרח להיות שתתקיים.
לא הובן החילוק בנוגע לחילול ה'?
האם לא ברור שכשהזון איש אמר כן הוא מאר זאת משום הקדושה השורה כאן, וממילא שייך גם כן שמא יגרום החטא? למה יש בזה יותר חילול ה'?
 
הגר"י זילברשטיין אמר זה רק למי שמחמיר כהחזו"א
גופן של דברים אלו, נראה ברור שאין חילוק בין אם הוא מחמיר אחר שיטת החזון איש דווקא או אחר שיטות אחרות אף כשהם חלוקות עליו, שהרי בודאי השמירה אינה קשורה להיות האדם תלמיד של פ' או פ' אלא שייכת להיותו עובד ה' כראוי, ואם אמר הרב הנזכר כן בוודאי עיקר הכוונה למי שהוא ירא שמים ועובד ה' ומחמיר בדיני התורה כראוי לבן תורה ונהרא נהרא ופשטיה.
 
גופן של דברים אלו, נראה ברור שאין חילוק בין אם הוא מחמיר אחר שיטת החזון איש דווקא או אחר שיטות אחרות אף כשהם חלוקות עליו, שהרי בודאי השמירה אינה קשורה להיות האדם תלמיד של פ' או פ' אלא שייכת להיותו עובד ה' כראוי, ואם אמר הרב הנזכר כן בוודאי עיקר הכוונה למי שהוא ירא שמים ועובד ה' ומחמיר בדיני התורה כראוי לבן תורה ונהרא נהרא ופשטיה.
מסתבר שכוונתו להסתמכות.
מי שמחמיר כהחזו"א יכול לסמוך על ה'קולות' שלו, ומי שמקל יותר, שלא יסמוך על החזו"א כשהוא עצלן..
 
מסתבר שכוונתו להסתמכות.
מי שמחמיר כהחזו"א יכול לסמוך על ה'קולות' שלו, ומי שמקל יותר, שלא יסמוך על החזו"א כשהוא עצלן..
מסתבר כן, אבל זה רק אם אנחנו מבינים (ואני בשונה מחלק מהכותבים כאן משוכנע בזה) שמדובר כאן על 'דעת תורה' וסברא בהנהגת ה', ולא על 'גזירה' ו'הבטחה' שאם דבר כזה קיים כאן ושייך כאן אז לא נפקא לן מידי אחרי מי אתה הולך בהוראת איסור והיתר, מאחר שכו"ע שמדובר כבקדוש ה' וקרובו.
 
מסתבר כן, אבל זה רק אם אנחנו מבינים (ואני בשונה מחלק מהכותבים כאן משוכנע בזה) שמדובר כאן על 'דעת תורה' וסברא בהנהגת ה', ולא על 'גזירה' ו'הבטחה' שאם דבר כזה קיים כאן ושייך כאן אז לא נפקא לן מידי אחרי מי אתה הולך בהוראת איסור והיתר, מאחר שכו"ע שמדובר כבקדוש ה' וקרובו.
לאו דווקא.
יש כאן ב' עניינים.
א' - מה מהות אמירתו של מרן החזו"א.
ב' - עד כמה יכול האדם הפשוט להסתמך על זה.

א' - מרן החזו"א הבטיח וגזר.
ב' - מי שמרן החזו"א הוא מורה הוראותיו, יכול לסתמך על זה ויכול לומר שאין זה בגדר נס, אבל מי שלא נשמע באופן קבע להוראותיו, אינו יכול לומר "אני מסתמך על החזו"א" אם בשאר דברים הוא אינו מסתמך עליו.
 
ב' - מי שמרן החזו"א הוא מורה הוראותיו, יכול לסתמך על זה ויכול לומר שאין זה בגדר נס, אבל מי שלא נשמע באופן קבע להוראותיו, אינו יכול לומר "אני מסתמך על החזו"א" אם בשאר דברים הוא אינו מסתמך עליו.
השאלה היא אם הגדר הנכון הוא לומר ש'בשאר הדברים הוא אינו מסתמך עליו' או שבשאר הדברים לפי כללי הפסק ולפי ההכרעות הרלוונטיות הוא הולך אחר מורה הוראה אחר, וכמו לדוג' במי שהולך אחרי מרא דאתרא דידיה כשכך היא הוראת הפסק כלפיו שזה כמובן לא משום ש'הוא אינו מסתמך' על החולקים אלא כך דינו להכריע לדינא, האם זה אומר שה'הבטחות' או ה'גזירות' של החולק לא קיימות כלפיו?

לדוגמא יהודי אשכנזי שיוצא ביד רמ"א האם זה אומר שכשתהיה איזו הבטחה או גזירה של מרן הבית יוסף היא לא תחול כלפיו או שהוא לא יהיה רשאי לסמוך עליה? והרי צדיק גזר!
 
השאלה היא אם הגדר הנכון הוא לומר ש'בשאר הדברים הוא אינו מסתמך עליו' או שבשאר הדברים לפי כללי הפסק ולפי ההכרעות הרלוונטיות הוא הולך אחר מורה הוראה אחר, וכמו לדוג' במי שהולך אחרי מרא דאתרא דידיה כשכך היא הוראת הפסק כלפיו שזה כמובן לא משום ש'הוא אינו מסתמך' על החולקים אלא כך דינו להכריע לדינא, האם זה אומר שה'הבטחות' או ה'גזירות' של החולק לא קיימות כלפיו?

לדוגמא יהודי אשכנזי שיוצא ביד רמ"א האם זה אומר שכשתהיה איזו הבטחה או גזירה של מרן הבית יוסף היא לא תחול כלפיו או שהוא לא יהיה רשאי לסמוך עליה? והרי צדיק גזר!
שוב, יש כאן הבטחה שלפי חלק מהרבנים, כמו הרב שך או הגראי"ל שטיינמן אינה אלא בגדר נס, ואסור לסמוך עליה למעשה.
מרן הגר"ח אחז שכן אפשר לסמוך על זה, ואין זה גדר נס.
לא ניתן להתעלם מהפולמוס הזה.
לפיכך, לא יכול אדם שאף פעם לא החמיר כהחזו"א, לבוא ולומר - בזה אני מסתמך עליו ואיני נכנס למרחב מוגן.
 
שוב, יש כאן הבטחה שלפי חלק מהרבנים, כמו הרב שך או הגראי"ל שטיינמן אינה אלא בגדר נס, ואסור לסמוך עליה למעשה.
מרן הגר"ח אחז שכן אפשר לסמוך על זה, ואין זה גדר נס.
לא ניתן להתעלם מהפולמוס הזה.
לפיכך, לא יכול אדם שאף פעם לא החמיר כהחזו"א, לבוא ולומר - בזה אני מסתמך עליו ואיני נכנס למרחב מוגן.
כמדו' שאין בינינו ויכוח.
משום שאף לדבריך ההבטחה היא בוודאי לא מסוייגת להולכים אחרי החזון איש, ואין חילוק לגביה בעניין זה.
והשאלה האם ניתן למעשה לסמוך על הבטחה כזו ולהמנע מחיובי ההשתדלות הטבעיים היא בלא נפ"מ מאיזה צדיק וקדוש ניתנה, והיא תלויה בדיעות התלמידי חכמים והפוסקים, ובזה כ"א ינהג לפי רבותיו. אך לא בהכרח שאותו שאינו הולך אחר החזון איש הוא זה שלא יסמוך על זה בפועל, וכן להיפך. ייתכן מי שאינו מחמיר\מיקל כהחזו"א בעלמא וכאן מאחר שיש הבטחה סברת רבו היא שיש מקום לסמוך בזה אף על פי שאינו כדרך הטבע, ומאידך ייתכן מי שהוא מתלמידי החזון איש ומאידך סבירא ליה שאין סומכין על הנס בכגון דא, ולדינא מחוייבים לדרכי ההשתדלות הטבעית.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון