בתוס' מנחות כג: מבואר שהטעם שמצוות מבטלות זו את זו משום שאין טעם כזית מצה
וז"ל עוד יש לפרש דהתם כשאוכל כזית מצה דכי מבטל ליה מרור ליכא טעם כזית מצה אבל אם אוכל הרבה שרי:
ובמצה בעינן טעם רק לכתחילה כ"ש במרור דהטעם הוא מעכב
בתוס' מנחות כג: מבואר שהטעם שמצוות מבטלות זו את זו משום שאין טעם כזית מצה
וז"ל עוד יש לפרש דהתם כשאוכל כזית מצה דכי מבטל ליה מרור ליכא טעם כזית מצה אבל אם אוכל הרבה שרי:
ובמצה בעינן טעם רק לכתחילה כ"ש במרור דהטעם הוא מעכב
לכאו' יש לחלק בפשיטות בין טעם המרור לטעם המצה,
דבמרור זהו דין מסוים להרגיש מרירות,
ובמצה זהו דין בעיקר האכילה דהרי בלע מצה יצא,
אלא שמתי שאוכל זאת עם מרור הר"ז מחסר בהגדרת האכילה כיון שלא יכול להרגיש הטעם.