כדרך חז''ל בכל התלמודים ומדרשים כמבואר למעיין בדבריהם הדק היטב היטב הדק
כאן כבר אצטרך להשיב!
איתא בב"ב קל: וכן העלה התוס' בהוריות (ב. סוד"ה הכא) בשם הירושלמי (סופ"א דחגיגה ופאה פ"ב ה"ד) שאין למדין הלכה מאגדה
הנו"ב תנ' ביו"ד קס"א יש לו תשובה נפלאה ומסיק שאין ללמוד הלכה מד' אגדה
וכ"כ ה'פתחי תשובה' (אה"ע קיט סק"ה)
אבל מר כותב שכך הוא דרך חז"ל למעיין היטב, ולא ל"למדנים שלומדים ראשונים"...
מאחר ואני משתדל לעיין היטב בתלמודים כראוי ולא מיד לראות פ' הראשונים ומאחר וכבר הוחזק אצלי שפרושי מקבילים לפרושי הראשונים הרי שאני קצת פטור מזה
הרב אתה מגזים!
 
הקללות והסבל היא לפי ערך הדור והרי דורינו הוא דור חלש והטבעים נשתנו ולמרות הזריקה הסבל הוא רב - ואפי' לפי הדורות הקודמים זה לא היה נחשב ליסורים אין זה אומר כלום על דורינו שכוחות הנפש והגוף חלשים
זו טענה ידועה
שלא הוכחה
מי אמר שכוחותינו חלשים ?
כלום ניסינו פעם להתחזק ולעמול ?
זה נכון שאנו מפונקים
אבל צריכים להתרגל לצאת מזה
האם הסבל הוא רב ?
ממש לא בטוח
בטוח שלא כמו שמתוארת יולדת במקראות ובחז''ל שהולכת למות
 
כאן כבר אצטרך להשיב!
התוס' בהוריות (ב. סוד"ה הכא) הביאו בשם הירושלמי (סופ"א דחגיגה ופאה פ"ב ה"ד) שאין למדין הלכה מאגדה
הנו"ב תנ' ביו"ד קס"א יש לו תשובה נפלאה ומסיק שאין ללמוד הלכה מד' אגדה
וכ"כ ה'פתחי תשובה' (אה"ע קיט סק"ה)
אבל מר כותב שכך הוא דרך חז"ל למעיין היטב, ולא ללמדנים שלומדים ראשונים...
איך שכחת לצין את הרשב"א במגילה טו.
 
כבר הורו זקנים להיתר,
פוה"ד הגרי"ז שליט"א בס' תורת היולדת (ל"ד, ח').
שו"ת משנה הלכות (י"ד, רס"ו), ועוד.
ועיי' עוד בשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' ע"ה).
וכן הורה להיתר בשופי מרנא ריש גלותא בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' ע"ה).
וכי 'איש' יוכל לערער בדבריהם
וכמובן גבי שבת יש לדון בזה, וכן גבי מסולקת דמים
אם אתה יודע מדבריהם טענות להשיב על טענותי נא תביאם בקצרה
ציטוטים כאלה איני סבור שתורמים לדיון
 
האם כת"ר אוסר גם להדליק מזגן במשרד משום בזיעת אפך?!
וצ"ע איך הותר לחלל שבת לייתובי דעתה, הרי אולי גם זה ממעיט בקללה...
עכשיו ברצינות
קללת זעת אפיך איננה ללא תכלית כמו לשבת בחום
אלא לעבוד ולהגיע לתוצאות מתוך עמל פיזי שמקנה חדות יצירה ותחושת סיפוק נפלאה
כנ''ל לגבי קללת הרבה ארבה
ולכן יתובי דעתה לא נוגע לענין כלל
 
גם עם האפידורל, אפשר שיש עדיין צער לידה. צער זה לא רק במובן של כאבים חזקים, יש חולשה, יש כאבים לפני ואחרי, גם 'עצב' יכול להתפרש בכמה אופנים, לא רק כאבים. ועוד הרבה דברים
במקראות וחז''ל מבואר שהיולדת היתה כמעט מתה וזה לא קים באפידורל
 
במקראות וחז''ל מבואר שהיולדת היתה כמעט מתה וזה לא קים באפידורל
אה נכון, אז היא צריכה כמעט למות
כבר לא יודע מה לענות - ראה מה ענו לך באשכול תושבע"פ - רק משום הכבוד אני לא מצטרף! אתה מתחיל להחשיד\להבהיל\וכו'
השאלה היא האם יש מצב כלשהו אולי, רק בתורת ספק ספיקא, משום חשש רחוק, שלו יצויר אולי כבודו טועה? אולי?
לא בגלל שאני או כותב אחר כתב, אולי מצאת כאן מישהו שנראה לך שהוא יודע איזה ספר? אולי יש אמת בדברי כולנו לכך שאתה טועה? טועה טעות איומה?
אני לא יודע מה ההנהגות הפרטיות שלך אבל תחשוב טוב לפני שאתה מתחיל להורות לרבים או רק למשפחה הוראות של מרן הפוסק החדש של תבואת חדש...
 
כאן כבר אצטרך להשיב!
איתא בב"ב קל: וכן העלה התוס' בהוריות (ב. סוד"ה הכא) בשם הירושלמי (סופ"א דחגיגה ופאה פ"ב ה"ד) שאין למדין הלכה מאגדה
הנו"ב תנ' ביו"ד קס"א יש לו תשובה נפלאה ומסיק שאין ללמוד הלכה מד' אגדה
וכ"כ ה'פתחי תשובה' (אה"ע קיט סק"ה)
אבל מר כותב שכך הוא דרך חז"ל למעיין היטב, ולא ל"למדנים שלומדים ראשונים"...
לא סותר
אין למדין מהגדות כי לא ברור המסקנא להלכה
אבל למדים ולמדים מהצלבת הלכות ואגדות לדברים דומים
וזו כונתי בעיון הדק היטב היטב הדק
ובאמת שמלאכה זו לא נעשתה כמעט כלל
והראשונים התעסקו בעיקר בהלכות ומעט באגדות ובכלל לא בהצלבתם
לפחות מה שאני יודע
מה אעשה שכך ראיתי פעם אחר פעם
למדתי סוגיות לבד
אח''כ עינתי בראשונים וראיתי את פרושי בפרושיהם
 
אה נכון, אז היא צריכה כמעט למות
כבר לא יודע מה לענות - ראה מה ענו לך באשכול תושבע"פ - רק משום הכבוד אני לא מצטרף! אתה מתחיל להחשיד\להבהיל\וכו'
היא צריכה להשליך את עצמה על ה' ולא להתערב במעשיו
אולי גם תאמר לכלל ישראל שהם צריכים ללכת למצרים כדי שלא ימותו בעצירת גשמים
וכן למרגלים שלא יכנסו לא''י כדי שלא ימותו ???
 
לא סותר
אין למדין מהגדות כי לא ברור המסקנא להלכה
אבל למדים ולמדים מהצלבת הלכות ואגדות לדברים דומים
וזו כונתי בעיון הדק היטב היטב הדק
ובאמת שמלאכה זו לא נעשתה כמעט כלל
והראשונים התעסקו בעיקר בהלכות ומעט באגדות ובכלל לא בהצלבתם
לפחות מה שאני יודע

מה אעשה שכך ראיתי פעם אחר פעם
למדתי סוגיות לבד
אח''כ עינתי בראשונים וראיתי את פרושי בפרושיהם
אולי על זה אמרו ז"ל
חרב אל הבדים ונואלו
חרב אל ת"חים שיושבים בדד
הם לא מדברים על בטלנים! הם מדברים על למדנים - אבל שמעוותים את ראשם עד מאד! וזה עולה ועולה...

יש לך מחשבה של ראשון - כך שאתה פטור מללמוד דבריהם. - כעת אין כלל מה לדבר על ב"י ודרכי משה!

העיקר תנ"ך אתה לומד! דבר שפחדו ממנו מאד בגלל ההשכלה...

אנא ממך - רק תחשוב
האם יש מצב כלשהו אולי, רק בתורת ספק ספיקא, משום חשש רחוק, שלו יצויר אולי כבודו טועה? אולי?
לא בגלל שאני או כותב אחר כתב, אולי מצאת כאן מישהו שנראה לך שהוא יודע איזה ספר? אולי יש אמת בדברי כולנו לכך שאתה טועה? טועה טעות איומה?
בוודאי שאתה לא פטור מלהיכנס עם הדברים לאחד מגדולי הדור ולשאול אותו
 
נערך לאחרונה:
היא צריכה להשליך את עצמה על ה' ולא להתערב במעשיו
אולי גם תאמר לכלל ישראל שהם צריכים ללכת למצרים כדי שלא ימותו בעצירת גשמים
וכן למרגלים שלא יכנסו לא''י כדי שלא ימותו ???
אבל השם ציווה בה' מקומות שלא לשוב למצריים
וכן השם ציווה "שלח לך מלאכים"

איפה השם אסר להיפטר מהצער האיום הזה? בקונטרסך?
 
זו טענה ידועה
שלא הוכחה
מי אמר שכוחותינו חלשים ?
כלום ניסינו פעם להתחזק ולעמול ?
זה נכון שאנו מפונקים
אבל צריכים להתרגל לצאת מזה
האם הסבל הוא רב ?
ממש לא בטוח
בטוח שלא כמו שמתוארת יולדת במקראות ובחז''ל שהולכת למות
מי אמר שכוחותינו חלשים ?
הרי אתה בעצמך אומר שאנו מפונקים ולא רגילים לעמול, וממילא זה גופא משנה את כל הצורה של היסורים מדורינו לדורות הקודמים, וז"פ.
בזה שנשותינו יפסיקו עם אפידורל זה יגרום להם להיות פחות מפונקים ?
האם לא ראינו בחז"ל שלאיסטניס יש הלכות אחרות

ומה עם הגמ' שמחמת שאנו חלשים אנן לוינן כדי לקנות בישרא
ומי גילה לך שבזמן חז"ל לא השתמשו ברפואות כדי להקל צער הלידה
לפ"ד שזה אסור חז"ל או שאר חכמינו היו אומרים את זה, כי בוודאי היה ידוע להם שקשה לנשים לעמוד בנסיון הזה
הרי ורפוא ירפא כתיב ואומר רש"י שבלי הפסוק היינו אומרים שאסור לנו להתערב במעשה השם קמ"ל
האם יולדת היא לא בגדר חולה שיש בה סכנה שרבינו החזו"א התיר להבעל לנסוע איתה בשבת לבית חולים


אני מצטער אבל אתה גיבור על חלשים/חלושות
 
נערך לאחרונה:
האמת שחשבתי להתייחס ברצינות לנושאים נוספים, כגון זמן ק"ש,
אבל אני רואה שאפילו בנושא כזה, שאין בו שום "בשר", כת"ר פשוט ממציא "איסור דאורייתא" שלא כתוב בשום מקום, ומתעקש בסברות מוזרות להחזיק בדעתו.
אני מוכן לדון איך להתייחס לקללה מבחינה רעיונית, זה גם נ"ל ברור, אבל לומר שיש כאן כביכול "איסור", אתמהה. ואיני רואה עוד טעם לדון בזה.
ולענ"ד האומר כן יש לחוש שעובר בל תוסיף (לחלק מהדעות). ותא חזי, שבאליהו הנביא לא נתקיימה קללת "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", וחזינן שלא בהכרח יתקיימו הקללות. ועוד דוגמא לדבר, שכתוב "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", בפועל אנו רואים רבים שחיו אחר כך יותר מזה בהרבה, וכתבו מפרשים שאין זו גזירה כוללת.

ובקצרה, פשוט שאחריות קיום הקללות היא על הקב"ה, וברור שאין שום איסור על אדם לנסות להתחמק מקללה, ואם הוא מצליח, אין זו אלא הוכחה שכנראה הקללה בטלה או נחלשה או שמעיקרא אינה גורפת (דיון יותר מעניין הוא, אם מי שמחוייב מיתת ב"ד או מלקות, האם מותר לו להתחמק מן הדין ולברוח אם יכול).
ולמשל, אם נח מקלל את כנען "עבד עבדים יהיה לאחיו", ואנחנו רואים שאין כיום עבדות, זה אומר שאין שהקללה בטלה, אין שום מצוה לבני חם למכור את עצמם לעבדות. וכן אם נניח שמצאנו דרך להקל מקללת "בעצב תלדי בנים", הרי זה אומר שהקללה נחלשה.
וכן בקללת "צער גידול בנים", פשיטא שיש לאדם לעשות מה שביכולתו כדי למעט ממנו "צער גידול בנים".
וכמו שחנטו את יעקב ויוסף, באופן שגורם שלא יחזרו לעפר, ואף אחד לא ראה בזה איסור, אף שמבטל בזה "ואל עפר תשוב".
אם הקב"ה רוצה הוא יכול לדאוג שהקללות שלו יתקיימו, ואם לא, הרי שזה אומר שהקללה בטלה.

לגבי הנחש, שוב אותה נקודה, חז"ל דרשו שחלק מקללתו היא שעיבורו שבע שנים, כיום זו לא המציאות, אולי לדעת כת"ר עלינו לגייס את המדע כדי להשתדל לגרום לנחש לחזור להוליד לשבע שנים, (גם מה שכתוב "ועפר תאכל" הוא קשה כידוע, על זה פירשו חז"ל ביומא מה שפירשו, ואפשר יש עוד פירושים, לגבי הנחש אכן נראה מהפסוק בישעיה שקללת עפר תאכל לא תתבטל, אבל אין מזה הוכחה על שאר הקללות, ודאי לא אותן שטינן מפורשות בחז"ל.

לענ"ד, די ברור שכיום רוב הקללות אכן הוקלו, וכנראה זה קשור להתקרבות הגאולה.
 
במקראות וחז''ל מבואר שהיולדת היתה כמעט מתה וזה לא קים באפידורל
אז לדעת כת"ר השווה בגדלותו לראשונים ועולה עליהם בהצלבת ההלכה עם האגדה צריך לבטל את החיטוי שלמעשה הוא זה שב"ה ממעיט את ריבוי מקרי המוות שהיו נפוצים בעבר אצל יולדות
 
ואחתום את הענין (מבחינתי) בסיפור מכונן, שסיפרה ד"ר חנה קטן, שמעתיו כמדומני מפי הרב שלמה דיכובסקי שליט"א, (כמובן הסיפור בסגנונו כאן הוא שלי, כמדומה שזה התפרסם היכן שהוא, ואולי מאן דהו יוכל למצוא את המקור).
שמעשה שהיה ברב אחד ת"ח גדול, שהורה לבני עדתו שאסור ליקח אפידורל (לא מהטעמים של ידידנו, אלא מפני חשש סכנה וכדו'), והיה העת, והנה הגיעה בתו של אותו רב ללידה, ותקש בלדתה, ותאמר לה המילדת, קחי נא אפידורל, ותשיבה: "הלוא אבא אומר שאסור", והשיבתה המילדת, "תתקשרי אליו עכשיו, אני רוצה שהוא ישמע אותך צועקת", והיא מתקשרת, והיולדת צועקת "טאטע, טאטע", שאל הרב את בתו כמה שאלות, ולבסוף... תופתעו, התיר לה לקחת אפידורל.
המסקנה היא, שלא תמיד דומה פסק הניתן כשאתה בבית מדרשך מול הספרים, לפסק הניתן כשבאזניך זעקות טאטע טאטע.
אמנם כמדומה שגדולי הפוסקים בד"כ היתה להם הרגישות לדון מלכתחילה תוך כדי הרגשת כובד ההשלכות של פסיקתם.
ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל.
 
הרב @ישעיהו מנחלת דן

הנהגות מעין אלו, גם אם הם נכונות ומבוססות,
גם אם יש להם מקור,
וגם אם מצאת איזה אפיפיור או כומר שכך נהג,
אתה יכול להנהיג על עצמך...

ועל זה אמרו -
כשאתה דואג לאחרים, תדאג שזה יהיה בגשמיות.
כשאתה דואג לרוחניות, תדאג שזה יהיה על עצמך.
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון