האמת שחשבתי להתייחס ברצינות לנושאים נוספים, כגון זמן ק"ש,
אבל אני רואה שאפילו בנושא כזה, שאין בו שום "בשר", כת"ר פשוט ממציא "איסור דאורייתא" שלא כתוב בשום מקום, ומתעקש בסברות מוזרות להחזיק בדעתו.
אני מוכן לדון איך להתייחס לקללה מבחינה רעיונית, זה גם נ"ל ברור, אבל לומר שיש כאן כביכול "איסור", אתמהה. ואיני רואה עוד טעם לדון בזה.
ולענ"ד האומר כן יש לחוש שעובר בל תוסיף (לחלק מהדעות). ותא חזי, שבאליהו הנביא לא נתקיימה קללת "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", וחזינן שלא בהכרח יתקיימו הקללות. ועוד דוגמא לדבר, שכתוב "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", בפועל אנו רואים רבים שחיו אחר כך יותר מזה בהרבה, וכתבו מפרשים שאין זו גזירה כוללת.
ובקצרה, פשוט שאחריות קיום הקללות היא על הקב"ה, וברור שאין שום איסור על אדם לנסות להתחמק מקללה, ואם הוא מצליח, אין זו אלא הוכחה שכנראה הקללה בטלה או נחלשה או שמעיקרא אינה גורפת (דיון יותר מעניין הוא, אם מי שמחוייב מיתת ב"ד או מלקות, האם מותר לו להתחמק מן הדין ולברוח אם יכול).
ולמשל, אם נח מקלל את כנען "עבד עבדים יהיה לאחיו", ואנחנו רואים שאין כיום עבדות, זה אומר שאין שהקללה בטלה, אין שום מצוה לבני חם למכור את עצמם לעבדות. וכן אם נניח שמצאנו דרך להקל מקללת "בעצב תלדי בנים", הרי זה אומר שהקללה נחלשה.
וכן בקללת "צער גידול בנים", פשיטא שיש לאדם לעשות מה שביכולתו כדי למעט ממנו "צער גידול בנים".
וכמו שחנטו את יעקב ויוסף, באופן שגורם שלא יחזרו לעפר, ואף אחד לא ראה בזה איסור, אף שמבטל בזה "ואל עפר תשוב".
אם הקב"ה רוצה הוא יכול לדאוג שהקללות שלו יתקיימו, ואם לא, הרי שזה אומר שהקללה בטלה.
לגבי הנחש, שוב אותה נקודה, חז"ל דרשו שחלק מקללתו היא שעיבורו שבע שנים, כיום זו לא המציאות, אולי לדעת כת"ר עלינו לגייס את המדע כדי להשתדל לגרום לנחש לחזור להוליד לשבע שנים, (גם מה שכתוב "ועפר תאכל" הוא קשה כידוע, על זה פירשו חז"ל ביומא מה שפירשו, ואפשר יש עוד פירושים, לגבי הנחש אכן נראה מהפסוק בישעיה שקללת עפר תאכל לא תתבטל, אבל אין מזה הוכחה על שאר הקללות, ודאי לא אותן שטינן מפורשות בחז"ל.
לענ"ד, די ברור שכיום רוב הקללות אכן הוקלו, וכנראה זה קשור להתקרבות הגאולה.
