וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח
הכתוב ציוונו "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר" שמצוות החג היא ההגדה.התבוננתי בעניין שכתוב 'הגדה' ובהגדה מעודדים אותנו 'לספר'
ועוד צריך להבין את הנוסח "המרבה לספר".
בפרשת וישב, כתוב "וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו... וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו", בתחילה 'הגדה' ואח"כ 'סיפור דברים'.
המלבי"ם בבראשית (לז ה 'התורה והמצווה') ש'הגדה' זו אמירה שיש בה תועלת, אך 'סיפור' הוא דבר שאין בו נפק"מ למעשה.
ולכן בחלום הראשון הייתה תועלת כיון שזו נבואה לעתיד לקרות אותם, אך בחלום השני הוא רק חזר על עצמו - באופן שונה. [לא שחלילה יש תג מיותר בתורה! אך למעשה לא הייתה השלכה מיוחדת בסיפור הדברים.]
וא"כ אומרים לנו חז"ל שהשבח הגדול בלילה זה, הוא למי שכבר יצא ידי חובת 'מגיד', וכעת מספר סיפור דברים בעלמא מתוך רגש של אדם שחווה כעת נס גלוי הרי זה משובח!.
כמו שמסופר בהגדה "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה [- את ליל הסדר הם כבר סיימו לפני חצות] עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם 'רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית'.
לכאורה זהו חלק מציווי חז"ל במשנה (פסחים קטז.) "בכל דו"ד חייב אדם לראות א"ע כאילו הוא יצא ממצרים".
