פסח, חודש ניסן חמשה עשר חמשה עשר לגזירה שווה (1 צופה)

[חכמה לחכימין]

כמה תמיהות על לימוד זה,
ראשית כל היכן מצינו לחדש דין מגזירה שווה. שנית הרי מבואר בפוסקים שבסוכת אין דין אכילה אלא אכילה בסןכה, וביותר כתב הריטבא שאף השינה לילה ראשונה חובה מה"ת, א"כ לא מובן מה לומדים מהגזי"ש, שאמור להיות איזה חיוב? לא אכילה, שיהיה אכילה בסוכה.
אז המחשבה הראשונה היא להגיד שהלימוד הוא שכמו בפסח כל שבעה המצה רשות ובלילה הראשון חובה, כך בסוכה מה שרשות כל שבעה יהיה חובה לילה ראשונה. אבל אין זה מוב לכאורה שהרי אינו דומה כלל וכלל מצוות אכילת מצה לישיבה בסוכה, שבישיבה בסוכה יש מצווה כל שבעה אלא שאם אינו עושה מעשה דיורין נפטר,משא"כ במצה אין שום מצווה, וכמו שכתב רבינו מנוח (הלכ' חמץ ומצה פ"ו ה"א) שאכילת המצה כל שבעה הוא כמו אכילת כבש ואיל במקום חזיר ושאר חיות טמאות. וא"כ מהיכן דנתני שיהיה חיוב ישיבה בסוכה כל שבעה מחיוב אכילה של טו ניסן, מה ענין חיוב אכילה לישיבה סוכה.
מקוה שהסברתי את עצמי היטיב. הפלא זועק לשמי שמים.

 

[הרב מרודוש]

שמעתי פעם להסביר
דהתורה רצתה שבסוכות הדירה שלך תהיה בסוכה
ובפסח הלחם שלך יהיה המצה
איך עושים את זה?
בלילה הראשון עושים מעבר - כלומר חובה
ואח"כ אל תעשה מעשה הפוך שעסתור את זה

 

[חכמה לחכימין]

שמעתי פעם להסביר
דהתורה רצתה שבסוכות הדירה שלך תהיה בסוכה
ובפסח הלחם שלך יהיה המצה
איך עושים את זה?
בלילה הראשון עושים מעבר - כלומר חובה
ואח"כ אל תעשה מעשה הפוך שעסתור את זה

לחץ כדי לכווץ...

אין לך מושג כמה שימחת אותי, אני מסתובב עם המהלך הזה כבר כמה ימים, חשבתי שזה מדי מקורי, לפיז נמצא שהוא מקיים את המצווה כל שבעה אבל לא באכילת המצה אלא בעצם המצב. וגם מובן הגר"א הוא הבין שאם הוא מתעסק עם מצוה זה גם נקרא קיום מצווה, ודוק.

 

[חכמה לחכימין]

שמעתי פעם להסביר
דהתורה רצתה שבסוכות הדירה שלך תהיה בסוכה
ובפסח הלחם שלך יהיה המצה
איך עושים את זה?
בלילה הראשון עושים מעבר - כלומר חובה
ואח"כ אל תעשה מעשה הפוך שעסתור את זה

לחץ כדי לכווץ...

לפיז מי שאוכל יותר בסוכות לא מקיים יותר את המצווה.
אבל הקושיא הגדולה על המהלך הזה מאי שנא שבסוכות מברכים ובבפסח לא, וגם בכל זאת הם לא דומים שבסוכה כמעט אין חולק שאין איסור אכילהחוץ לסכוה. ובפסח מפורש איסורו. כך שזה עדיין לא הכי מושלם

 

[חכמה לחכימין]

ולפיז גם יישבתי באשכול סמוך ונראה, דברי השוע הרב שאם כיון לשם מצות שבעת ימים מצות תאכלו סגי בהכי.
ולכאורה אינו מובן, גם אם נניח שהוא מצווה קיומית אבל מה שייכות בין מצווה זו לבין שימור המצות של מצות בערב תאכלו מצות.
לפיז מיושב שפיר שבעצם הוא מצוה אחת, שעי הקיום בלילה ראשונה הוא בעצם מקיים בזה מצות שבעת ימים מצות תאכלו.
ודוק כי הדברים חדשים מאירים ועמוקים.

 

[אב"ר]

היכן מצינו לחדש דין מגזירת הכתוב

לחץ כדי לכווץ...

מה עושים בגזירה שוה אם לא לחדש דינים?

 

[חכמה לחכימין]

מה עושים בגזירה שוה אם לא לחדש דינים?

לחץ כדי לכווץ...

אדרבה אני לא כזה בקי, יש לך דוגמא לגזש שחידש דין חדש ולא רק הגדיר דין קיים. אשמח לשמוע ולדון לגופן של דברים

 

[אב"ר]

יש לך דוגמא לגזש שחידש דין חדש

לחץ כדי לכווץ...

שבת סד ע"א:

בגד ועור בגד ועור לגזירה שוה נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג אף בגד ועור האמור במת לא טימא אלא טווי ואריג ומה בגד ועור האמור במת טמא כל מעשה עזים אף בגד ועור האמור בשרץ טמא כל מעשה עזים

לחץ כדי לכווץ...

פסחים קכ ע"ב:

ואכלו את הבשר בלילה הזה ר''א בן עזריה אומר נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן {שמות יב-יב} ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות

לחץ כדי לכווץ...

 

[חכמה לחכימין]

גזירה שווה יש הרבה בתלמוד, אמרתי --

שחידש דין חדש ולא רק הגדיר דין קיים.

לחץ כדי לכווץ...

 

[אמרי פי]

שמעתי פעם להסביר
דהתורה רצתה שבסוכות הדירה שלך תהיה בסוכה
ובפסח הלחם שלך יהיה המצה
איך עושים את זה?
בלילה הראשון עושים מעבר - כלומר חובה
ואח"כ אל תעשה מעשה הפוך שעסתור את זה

לחץ כדי לכווץ...

עי' מש"כ כעין זה הגרג"נ זצ"ל בהרחבה, מצוטט מתוך מאמר שלם

 

[אמרי פי]

מאי שנא שבסוכות מברכים ובבפסח לא

לחץ כדי לכווץ...

הקשו כן הראשונים, ובאמת קצת יל"ע בתירוצם לפי הנ"ל וי"ל

ספר אבודרהם סדר תפלת סוכות

כתוב בחידושי רב"ש מפני מה מברכין על הסוכה כל ז' ובמצה אין מברכין אלא לילה הראשון. אם תאמר מפני שהלילה ראשון היא חובה ומכאן ואילך רשות סוכה ג"כ הלילה הראשון היא חובה בלבד שהרי אם רצה לאכול בשאר הימים פירות חוץ מהלילה הראשון אוכל פירות אין צריך לאכלם בסוכה. ואם כן מאי שנא סוכה ממצה. ויש לומר דכי אמרינן בסוכה לילה הראשון חובה הני מילי האכילה אבל הישיבה חובה היא בכל הימים שא"א שלא יעמוד מעט בביתו או ביום או בלילה ויישן מעט, ואותו מעט צריך לעמוד בסוכה, הלכך על הישיבה מברך לישב מה שאין כן במצה:

שו"ת הרשב"א חלק ג סימן רפז

...אלא אני אומר שמצות אכילת מצה אינה אלא לילה ראשונה ואפילו רצה לאכול פת ואפילו אותה לילה עצמו אינו חייב לאכול מצה משומרת שלא חייבתו תורה אלא לאכול כזית מצה ואחר כך בין יאכל מצה משומרת בין לא יאכל מצה שאינה משומר' רשאי. אבל בסכה כל שאוכל פת וכל שהוא ישן מחוייב לאכול ולישן בסוכה דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא, והילכך כל שהוא אוכל או ישן חייבתו תורה להיות בסכה, ולפיכך מברך בשאר הימים כבלילה הראשון...

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות חג הסוכות

נשאל ממהר"י סג"ל מפני מה בליל שמיני אסור לישן בסוכה וביום שמיני מצה לא מברכינן רק בליל ראשון. והשיב משום דכשאוכל מצה אינו עושה מצוה ולא מקיים עשה, כי אם שלא אוכל חמץ. דאין חייבים במצה אך בלילה הראשון, דכתיב בערב תאכלו מצות (שמות יב, יח). אבל גבי סוכה כל שעה שהוא יושב מקיים בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג, מב).

מגן אברהם סימן תרלט ס"ק יז

מה שאין מברכין על מצה כל ז' היינו משום שאין מצוה באכילתו אלא שאין אוכל חמץ משא"כ בסוכה (מהרי"ל) ע' בלבוש ומט"מ:

 

[הרב מרודוש]

אין לך מושג כמה שימחת אותי, אני מסתובב עם המהלך הזה כבר כמה ימים, חשבתי שזה מדי מקורי, לפיז נמצא שהוא מקיים את המצווה כל שבעה אבל לא באכילת המצה אלא בעצם המצב. וגם מובן הגר"א הוא הבין שאם הוא מתעסק עם מצוה זה גם נקרא קיום מצווה, ודוק.

לחץ כדי לכווץ...

לפ"ז גם ברור ההקש כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה
כיון דכל האיסור חמץ הוא בשביל המצה

 

[יצחק א]

כמה תמיהות על לימוד זה,
ראשית כל היכן מצינו לחדש דין מגזירה שווה. שנית הרי מבואר בפוסקים שבסוכת אין דין אכילה אלא אכילה בסןכה, וביותר כתב הריטבא שאף השינה לילה ראשונה חובה מה"ת, א"כ לא מובן מה לומדים מהגזי"ש, שאמור להיות איזה חיוב? לא אכילה, שיהיה אכילה בסוכה.
אז המחשבה הראשונה היא להגיד שהלימוד הוא שכמו בפסח כל שבעה המצה רשות ובלילה הראשון חובה, כך בסוכה מה שרשות כל שבעה יהיה חובה לילה ראשונה. אבל אין זה מוב לכאורה שהרי אינו דומה כלל וכלל מצוות אכילת מצה לישיבה בסוכה, שבישיבה בסוכה יש מצווה כל שבעה אלא שאם אינו עושה מעשה דיורין נפטר,משא"כ במצה אין שום מצווה, וכמו שכתב רבינו מנוח (הלכ' חמץ ומצה פ"ו ה"א) שאכילת המצה כל שבעה הוא כמו אכילת כבש ואיל במקום חזיר ושאר חיות טמאות. וא"כ מהיכן דנתני שיהיה חיוב ישיבה בסוכה כל שבעה מחיוב אכילה של טו ניסן, מה ענין חיוב אכילה לישיבה סוכה.
מקוה שהסברתי את עצמי היטיב. הפלא זועק לשמי שמים.

לחץ כדי לכווץ...

לכאו' כת"ר מתרץ לעצמו ב"זיל הכא קמדחי ליה", דהיינו:
יש לומר, שלעולם המצוה היא דוקא באכילה ולא בשינה (וכדעת הריטב"א ולא כרבני צרפת), ואז יש לומר שאכילה מאכילה ילפינן, ואין צורך לומר שיש מצוה במצה כל ז'.
מאידך יש לומר, שהמצוה לאו דוקא באכילה אלא ה"ה בשינה, ולפ"ז נאמר שיש מצוה כל ז'.

 

[חכמה לחכימין]

מצוטט מתוך מאמר שלם

לחץ כדי לכווץ...

לקיים מה שנאמר דרכו של עני בפרוסה?

 

[חכמה לחכימין]

הקשו כן הראשונים, ובאמת קצת יל"ע בתירוצם לפי הנ"ל וי"ל

ספר אבודרהם סדר תפלת סוכות

כתוב בחידושי רב"ש מפני מה מברכין על הסוכה כל ז' ובמצה אין מברכין אלא לילה הראשון. אם תאמר מפני שהלילה ראשון היא חובה ומכאן ואילך רשות סוכה ג"כ הלילה הראשון היא חובה בלבד שהרי אם רצה לאכול בשאר הימים פירות חוץ מהלילה הראשון אוכל פירות אין צריך לאכלם בסוכה. ואם כן מאי שנא סוכה ממצה. ויש לומר דכי אמרינן בסוכה לילה הראשון חובה הני מילי האכילה אבל הישיבה חובה היא בכל הימים שא"א שלא יעמוד מעט בביתו או ביום או בלילה ויישן מעט, ואותו מעט צריך לעמוד בסוכה, הלכך על הישיבה מברך לישב מה שאין כן במצה:

שו"ת הרשב"א חלק ג סימן רפז

...אלא אני אומר שמצות אכילת מצה אינה אלא לילה ראשונה ואפילו רצה לאכול פת ואפילו אותה לילה עצמו אינו חייב לאכול מצה משומרת שלא חייבתו תורה אלא לאכול כזית מצה ואחר כך בין יאכל מצה משומרת בין לא יאכל מצה שאינה משומר' רשאי. אבל בסכה כל שאוכל פת וכל שהוא ישן מחוייב לאכול ולישן בסוכה דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא, והילכך כל שהוא אוכל או ישן חייבתו תורה להיות בסכה, ולפיכך מברך בשאר הימים כבלילה הראשון...

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות חג הסוכות

נשאל ממהר"י סג"ל מפני מה בליל שמיני אסור לישן בסוכה וביום שמיני מצה לא מברכינן רק בליל ראשון. והשיב משום דכשאוכל מצה אינו עושה מצוה ולא מקיים עשה, כי אם שלא אוכל חמץ. דאין חייבים במצה אך בלילה הראשון, דכתיב בערב תאכלו מצות (שמות יב, יח). אבל גבי סוכה כל שעה שהוא יושב מקיים בסוכות תשבו שבעת ימים (ויקרא כג, מב).

מגן אברהם סימן תרלט ס"ק יז

מה שאין מברכין על מצה כל ז' היינו משום שאין מצוה באכילתו אלא שאין אוכל חמץ משא"כ בסוכה (מהרי"ל) ע' בלבוש ומט"מ:

לחץ כדי לכווץ...

יש גם רבינו מנוח כפי שכתבתי לעיל הלכות חמץ ומצה פ"ו, אינו כעת תח"י להעתיקו לשונו, אבל כמדומה שבדבריו מבואר שלילה ראשונה אינו אלא עיקר החיוב, ולא כתב שאינו מצוה כלל. יל"ע היטיב בדבריו.

 

[חכמה לחכימין]

דברים מפלאים מהאבני נזר, שבא לאסור מדינא לאכול מצה עשירה כל הפסח, שהרי אם בא לאכול דגן מחויב לאכלו במצה, ואם לאו עובר על "שבעת ימים מצות תאכלו", ובדבריו משווה להדיא דין אכלת מצה כל שבעה לדין אכילה וישיבה בסוכה, עיין ותמ"נ.

לחץ כדי לכווץ...

---

הצג קובץ מצורף 17086

 

[חכמה לחכימין]

המשך:

 

[אמרי פי]

ש גם רבינו מנוח כפי שכתבתי לעיל הלכות חמץ ומצה פ"ו, אינו כעת תח"י להעתיקו לשונו, אבל כמדומה שבדבריו מבואר שלילה ראשונה אינו אלא עיקר החיוב, ולא כתב שאינו מצוה כלל. יל"ע היטיב בדבריו.

לחץ כדי לכווץ...

מה שמובא במ"ב בשם הגר"א שהיה אומר שאף שאינו חיוב בכל הימים מ"מ מי שאוכל מצה מקיים מצוה, כמדומה שאמר ע"ז החזו"א שלא יצא זה מהגר"א, ולכאורה להאמור לעיל הדברים מובנים היטב וכבר ציינו לזה, והטעם הוא פשוט לפי מה שהובא בשם הגרג"נ זצ"ל [וכן מוכח באבנ"ז הנ"ל וע"ע בספר בן מלך של הגר"ל מינצברג] שכל שמראה שרוצה לאכול פת ומשום כך אינו אוכל פת חמץ אלא פת שאינה חמץ, מראה ששומע למצוות הקל שצווה אותו לכך, שאם אינו אוכל פת כלל אז אמנם אינו עובר על צווי הקל אבל אין ניכר ששומע ונכנע לצווי התורה, משא"כ כשחפץ בפת אבל מקפיד שלא יהיה פת חמץ מראה בזה שנכנע והוא עבד להשי"ת וממילא מובן כוונת הגר"א שיש בזה מצוה.

אם הבנתי נכון כוונת האבנ"ז הנ"ל דלפ"ז אם אוכל מצה שאינה יכולה להחמיץ הפסיד המצוה בזה וכגון מצה בלי מים רק מי פירות, ולכאורה לפי הנ"ל י"ל דכל שהוא פת ומברכים עליו ברהמ"ז כבר ניכר שמקיים צווי התורה ומה אכפת לן שלא היה יכול להחמיץ, ונראה דאף אם מברך מזונות אם אינו קובע לסעודה, מ"מ כל שאם יקבע עליו סעודה יתחייב בבהמ"ז כבר שם פת עליו כדין פ"כ.

 

[אמרי פי]

יש גם רבינו מנוח כפי שכתבתי לעיל הלכות חמץ ומצה פ"ו, אינו כעת תח"י להעתיקו לשונו, אבל כמדומה שבדבריו מבואר שלילה ראשונה אינו אלא עיקר החיוב, ולא כתב שאינו מצוה כלל. יל"ע היטיב בדבריו.

לחץ כדי לכווץ...

לכאורה נראה דאף אפשר ליישב לשונות הראשונים לפי הרעיון הנ"ל, דמ"מ לא שיך לברך על מצה כיון דסוף סוף אינו מצווה ע"ז, משא"כ סוכה הוא דבר כולל שהסוכה תהיה ביתו, וכיון שאדם א"א לו בלא בית ז' ימים נמצא שע"כ סוף סוף הוא מחוייב לעשות סוכתו שיהיה כביתו, משא"כ לענין מצה שפיר יכול להתקיים בלא פת כלל, וזה לכאורה כוונת הראשונים הנ"ל, ובאמת אם לא היה שיך להתקיים ז' ימים בלא פת היה מברך כל פעם שאוכל, שהרי ע"כ צריך להפוך את כל מזונו בפסח בפת שהיא לא חמץ.

וע"ע חדושי ושעורי ר' ברוך בער שאר עניינים סימן א

חקירה בדין מצוות סוכה של ליל ראשון

איתא בשו"ע או"ח הלכות סוכה סימן תרל"ט סעיף ג': "אכילה בסוכה בליל יום טוב ראשון חובה, אפילו אכל כזית פת יצא ידי חובתו" (דילפינן ט"ו ט"ו מחג המצות מה התם לילה ראשונה חובה ה"נ חובה).

וחקר רבינו זצ"ל בעיקר הילפותא, אם למדין כמו במצה, דהתם הויא המצה עצמה חפצא דמצוה, וכן גם בסוכה בליל ראשון, האכילה גופא דהיינו הכזית פת שאוכל, הוי גדר חפצא דמצוה או שרק הסוכה הויא חפצא של מצוה, ולמדין דחיוב וקיום המצוה דישיבת סוכה בליל ראשון הוא ע"י אכילה בסוכה, אבל לא שתהא האכילה עצמה גדר חפצא של מצוה כמו סוכה גופה.

ונפקא מינה לענין אם שייך במצוות סוכה דין של "מצוה הבאה בעבירה", כגון אם אכל בליל ראשון של סוכות כזית פת גזול. דההלכה של "מצוה הבאה בעבירה" נאמרה רק אם החפץ הוא המצוה, כמו לולב וסוכה, אבל לא אם החפץ אינו המצוה עצמה אלא שעל ידו מתקיימת המצוה, כגון בתוקע בשופר הגזול דכתב הרמב"ם בהלכות שופר (פ"א ה"ג) דיצא משום שאין השופר גופא עצם המצוה, דעצם המצוה הוא שמיעת קול שופר, והשופר הוא רק מכשיר דמצוה. מעתה אי נימא דכזית הפת שהוא אוכל בסוכה הוא החפץ של מצוה, גם כאן אינו יוצא בפת גזולה דהויא מצוה הבאה בעבירה, ואילו אי נימא דהפת אינה חפצא של מצוה, אלא שעל ידה מתקיימת המצוה בסוכה, שהיא החפצא של המצוה, גם בפת גזולה יוצא ידי חובתו כיון שאין הפת אלא מכשיר של המצוה ואין בה משום מצוה הבאה בעבירה. עכ"ל.

וע"ע שלמי תודה סוכות וחול המועד סימן ו אות ב' שמאריך בזה הרבה.

 

[נדיב לב]

בגדר אכילה בסוכה בלילה הראשון

בגמ' סוכה כז. פליגי ר"א וחכמים בחובת אכילה בסוכה אם מחוייב לאכול כל יום או רק בלילה הראשון. ובגמ' שם מביאה מקור הילפותא לדעת חכמים שחובת האכילה אינה רק בלילה הראשון גזירה שווה ט"ו ט"ו מחג המצות "מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות" עיין שם. ובחי'...

• נדיב לב
• 10 אוקטובר 2025
• הערות: 5
• קטגוריה: סוכות שמחת תורה