חשוקי חמד פסחים דף קח עמוד א
אכל מצה ולא היסב ושוב בא אליו רבו היאכל שנית
שאלה. דעת השו"ע (סימן תעב ס"ז) שמי שאכל מצה בלא הסיבה לא יצא, ודעת הרמ"א שלכתחילה צריך לאוכלו שוב בהסיבה, ויש לדון מה הדין כשאדם שכח ואכל מצה בלא הסיבה, ואח"כ כשנזכר לאכול שוב, בא אליו רבו ופטור מהסיבה, האם יאכל שנית מצה בלא הסיבה, כיון שעתה אינו רשאי להסב לא יתקן באכילתו השניה מה שפגם בראשונה, או יש לומר שבאכילתו הראשונה לא קיים המצוה כדין, לפי שהיה חייב להסב, ואכל בלא הסיבה. אבל עכשיו כשהגיע רבו, פטור הוא מהסיבה וכשאוכל בפניו בלא הסיבה מקיים המצוה כדין?
תשובה. כעין נידון זה מצינו לגבי מי שלא אמר יעלה ויבא במנחה של ראש חודש, שדנו הראשונים אם צריך להתפלל ערבית שתים, כיון שבין כה לא יזכיר של ראש חודש. ופסק השו"ע (סימן קח סעיף יא) שחייב להתפלל במוצאי ראש חודש פעם נוספת מדין תפילת נדבה, ועיי"ש במשנ"ב (ס"ק לד). ונראה לענ"ד שאף בעניננו יחזור ויאכל בלי הסבה, כיון שבאכילה הראשונה לא יצא ידי חובה, ועתה באכילה השניה מקיים מצוות אכילת מצה כתיקונה. ויש עוד להוסיף דכשאוכלים לפני הרב, דרך החירות הוא לאכול בלי הסיבה, והוי גם כן אכילה דרך חירות הגם שלא היסב (וכמו שכתבנו לעיל), דאל"כ היו צריכים לכתוב הפוסקים שלכתחילה אין לאכול לפני הרב משום שמפסידים מצות הסיבה, ולא שמענו כזאת, ש"מ דהוי דרך חירות.
 
אבל האמת שהסתפקתי מה יועיל לו לחזור הרי מצה בלא הסיבה כבר היה לו, וילע הרבה בזה ודוק. אשמח למקור.
וידוע המחלוקת בתוספות ברכות, במי שלא אמר יעלה ויבוא במנחה של ר"ח, אם יתפלל בערבית שתים של חול, ואולי דון מינה ומינה.

אמנם מסברא, לכאורה הדעת נותנת שכיון שכבר נתחייב בהסיבה, באמת לא יוצא במה שאכל בפני רבו בלא הסיבה, שכבר נתחייב במצה זו לאוכלה בהסיבה (וכדמצינו בפוסקים, שאף אשה שמתפללת מעצמה ערבית צריכה לחזור אם שכחה יעו"י), ולכל היותר נוכל לומר שפטור מצד אנוס (אם כי לכאו' עליו לישמט משם), וצ"ע.
 
נערך לאחרונה:
אכל בלא הסיבה - לא יצא
ואח"כ נכנס רבו ואכל בפניו שלא בהסיבה יצא דפטור מהסיבה.
יל"ע, דהא ברמ"א מבואר דבדיעבד יצא אף כשאכל בלא הסיבה, ואכתי צ"ע. ובאו"א י"ל שגזל מצה מגר וביני לביני מת הגר.
 
יל"ע, דהא ברמ"א מבואר דבדיעבד יצא אף כשאכל בלא הסיבה, ואכתי צ"ע. ובאו"א י"ל שגזל מצה מגר וביני לביני מת הגר.
אם מחפשים עוד אוקימתות אז יש:
אכל מצה לפני צאת הכוכבים, וחזר ואכל אחר צאת הכוכבים.
אכל מצה ולא נתכוון לצאת, וחזר ואכל ונתכוון לצאת.
אכל מצה באכילה גסה, וחזר ואכל בלא אכילה גסה.
 
היכ"ת אכל מצה ולא יצא, שוב אכל מצה באותה צורה ואף מאותה המצה ויצא ידי חובתו?
10 מצות 9 מהם מצה שמורה.
פרשה חצי מצה ואכל מחצי המצה שנשארה, הוי קבוע ולא יצא.
אח''כ אכל מחצי המצה שפרשה [שהיא אותה מצה] יצא כיון שזיל בתר רובא.
 
חשוקי חמד פסחים דף קח עמוד א
אכל מצה ולא היסב ושוב בא אליו רבו היאכל שנית
שאלה. דעת השו"ע (סימן תעב ס"ז) שמי שאכל מצה בלא הסיבה לא יצא, ודעת הרמ"א שלכתחילה צריך לאוכלו שוב בהסיבה, ויש לדון מה הדין כשאדם שכח ואכל מצה בלא הסיבה, ואח"כ כשנזכר לאכול שוב, בא אליו רבו ופטור מהסיבה, האם יאכל שנית מצה בלא הסיבה, כיון שעתה אינו רשאי להסב לא יתקן באכילתו השניה מה שפגם בראשונה, או יש לומר שבאכילתו הראשונה לא קיים המצוה כדין, לפי שהיה חייב להסב, ואכל בלא הסיבה. אבל עכשיו כשהגיע רבו, פטור הוא מהסיבה וכשאוכל בפניו בלא הסיבה מקיים המצוה כדין?
תשובה. כעין נידון זה מצינו לגבי מי שלא אמר יעלה ויבא במנחה של ראש חודש, שדנו הראשונים אם צריך להתפלל ערבית שתים, כיון שבין כה לא יזכיר של ראש חודש. ופסק השו"ע (סימן קח סעיף יא) שחייב להתפלל במוצאי ראש חודש פעם נוספת מדין תפילת נדבה, ועיי"ש במשנ"ב (ס"ק לד). ונראה לענ"ד שאף בעניננו יחזור ויאכל בלי הסבה, כיון שבאכילה הראשונה לא יצא ידי חובה, ועתה באכילה השניה מקיים מצוות אכילת מצה כתיקונה. ויש עוד להוסיף דכשאוכלים לפני הרב, דרך החירות הוא לאכול בלי הסיבה, והוי גם כן אכילה דרך חירות הגם שלא היסב (וכמו שכתבנו לעיל), דאל"כ היו צריכים לכתוב הפוסקים שלכתחילה אין לאכול לפני הרב משום שמפסידים מצות הסיבה, ולא שמענו כזאת, ש"מ דהוי דרך חירות.
מה דין סומא שחשב שרבו נמצא בחדר ואכלל ללא הסיבה ואח''כ גילה שרבו לא היה בחדר. האם גם בזה יחשב צורת אכילה שאינה צריכה הסיבה?
מוזר קצת.
 
10 מצות 9 מהם מצה שמורה.
פרשה חצי מצה ואכל מחצי המצה שנשארה, הוי קבוע ולא יצא.
אח''כ אכל מחצי המצה שפרשה [שהיא אותה מצה] יצא כיון שזיל בתר רובא.
לכאו' בכה"ג אם לא תהיה לו מצה אחרת מלבד חצי המצה שפרשה לא יהיה חייב לאכול את החצי הזה ממ"נ אבל אם תהיה לו מצה אחרת יוכל לאכול את חצי המצה שפרשה ויצא יד"ח ודו"ק.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון