מצווה קיומית??

[יהודי וזהו]

ולדבריך אכן יש חיוב גמור ללבוש תפילין כל היום?

לחץ כדי לכווץ...

לא בהכרח אני עדיין מסופק בגדר המדויק ועיין באשכולי האם יש לכל איסור או חיוב, קטגוריה שהוא נכנס תחתיה?

ואולי באמת זו היה דעת רבנו הגר"א

 

[אורה]

אבות לפני מתן תורה

 

[אברך מעמיק]

בדורות אחרונים נשתרש המושג "מצווה קיומית" ורבים מייחסים המושג למרנא הגר"א שאמר שאכילת מצה כל שבעה מצוה היא אבל קיומית ולא חיובית.

ומעודי תמהתי על זה, והרי אין לך סתירה מיניה וביה יותר מזה, דענין המצוה הוא ציווי אלוקי, ואיך שייך לקיים ציווי בלי שנצטווה עליה. כמו שתאמר חיוב פטורי.

ניסיתי לחפש במאגרים תורניים ולא עלה לי רק מדורות אחרונים. לענ"ד מושג זה טעון בירור משורשו. אשמח לשמוע חו"ד חברי הפורום בזה. והאם מצאנו להדיא ענין זה בקדמונים.

לחץ כדי לכווץ...

כמובן שכבר האריכו בסוגיא זו, אבל לא אמנע עצמי מבית המדרש.

לכאורה ישנם שני סוגיות של מצוה קיומית, מצוה שכל המציאות שלה קיימת בלי ציווי שזה באמת דבר תמוה שיש לברר אותו, ולא ברור שהוא בכלל קיים. וכמו שכתב פותהא"ש:

ומעודי תמהתי על זה, והרי אין לך סתירה מיניה וביה יותר מזה, דענין המצוה הוא ציווי אלוקי, ואיך שייך לקיים ציווי בלי שנצטווה עליה. כמו שתאמר חיוב פטורי.

לחץ כדי לכווץ...

אבל ישנו ענין נוסף של מצוה קיומית, והוא מצוה הקיימת כחובה מוחלטת, אלא שגבול המצוה יכול להיות רחב או מצומצם, כמו שכתב הרב

כמדומה שתפילין יותר מפעם ביום זה כך

לחץ כדי לכווץ...

כי תפילין יש מצוה חיובית להניח, אלא שכמות הקיום יכולה להתרחב, ולכן כל ריבוי בהנחה היא יותר קיום של המצוה הבסיסית, למרות שאין חיוב להאריך בה.
וכמו כל המצוות שאין בהם שיעור, שללא ספק המאריך לשמח חתן וכלה יקבל שכר טפי מהמשמח רגע אחד, למרות שאינו מחויב בכך.
ולכן גם:

כתוב בתוס' הרא"ש בשבת, שרחיצה אינה מצוה גמורה, אלא המקיימה מקבל עלי' שכר, ושאינה מקיימה אינו נענש עליה.

לחץ כדי לכווץ...

בגלל שרחיצה היא כחלק מהמצוה הכללית של כבוד שבת, וככל שירבה בה, יקבל שכר טפי, אע"פ שאין זה השיעור הבסיסי המחויב.

וכמדומה שלזה כיון הרב @שבחת בדבריו.

ולדעתי גם דברי הגר"א על המצוה לאכול מצה בשאר ימי הפסח נובעים מכך שהוא ראה אותם כחלק מהמצוה הכללית של אכילת מצה בפסח, ולא מצוה פרטית על כל אכילה ואכילה. [אם כי ייחוס הדברים לגר"א לא ברור למיטב ידיעתי, אך זה יהיה ההסבר ברעיון].
אגב, הרעיון של מצוה קיומית הוזכר גם בארוכה בדברי המנח"ח במצות ישיבת סוכה, ששם ייסד כי ישיבת הסוכה בכל שבעת הימים זה מצוה קיומית ולא חיובית, אבל שם כוונתו שהמצוה היא בזה שהוא לא אוכל מחוץ לסוכה, ואגב כמדומני שיש על גם באתוון דאורייתא ואכמ"ל.

 

[הרב מרודוש]

מה הבעיה להגדיר את המצווה הקיומית כהידור מצווה?

 

[שבחת]

על איזה מצווה קיומית אתה מדבר על תפילין (שזה וודאי מצווה כל רגע ) או על מצה

 

[יהודי וזהו]

אבל מחויבים לשים תכלת רק אינו מעכב - זה משהו אחר שלא קשור

לחץ כדי לכווץ...

אם מחויבים לשים תכלת אז למה לא אומרים לא ללבוש ציצית בזמן הזה שאין תכלת
הרי יש חיוב ולא מקיימים אותו אז שימנעו מלהתחייב בו


אלא על כרחך שיש כזה מושג עשה מדאורייתא שהעובר עליו לא ביטל עשה

 

[שבחת]

גם שם עצם המצווה היא הציצית והיא חיובית כי אסור ללכת בד' כנפות בלא ציצית ותכלת זה ענף במצווה ולא מצווה נפרדת

 

[צדק ומשפט]

בדורות אחרונים נשתרש המושג "מצווה קיומית" ורבים מייחסים המושג למרנא הגר"א שאמר שאכילת מצה כל שבעה מצוה היא אבל קיומית ולא חיובית.

ומעודי תמהתי על זה, והרי אין לך סתירה מיניה וביה יותר מזה, דענין המצוה הוא ציווי אלוקי, ואיך שייך לקיים ציווי בלי שנצטווה עליה. כמו שתאמר חיוב פטורי.

ניסיתי לחפש במאגרים תורניים ולא עלה לי רק מדורות אחרונים. לענ"ד מושג זה טעון בירור משורשו. אשמח לשמוע חו"ד חברי הפורום בזה. והאם מצאנו להדיא ענין זה בקדמונים.


ומה שאמר הגר"א שאכילת מצה מצוה היא ולא חיוב כבר נתבאר באשכול זה: חמשה עשר חמשה עשר לגזירה שווה ששבעת ימים מצות תאכלו מצוה היא לכל דבר. רק שקיומה לרוב הפוסקים הוא בהעדר אכילת חמץ, והגר"א חידש שקיומה הוא גם בכל אכילת מצה. הגם שאינו מחויב באכילת מצה שהרי אפשר שלא יאכל כלל פת, אבל כל זמן שאוכל פת מחויב הוא לאכולה מצה ולא חמץ.

לחץ כדי לכווץ...

מהות המצוות איננה דוקא שנקיים ציווי מסוים , אלא שנפעל בהתאם להוראות שציוונו הקב"ה, בפסח הציווי הוא שאם נרצה לאכול מוצר העשוי מקמח אנו צריכים לאוכלו רק בצורה שלא החמיץ, וכשאנו עושים כך אנו בעצם מראים את מחויבותנו לציווי הבורא, וזהו קיום מצוה.
רעיון זה דומה למה שכבר כתבו פה לדמות את זה לתפילין, אך זה כמובן שונה קצת שזה ציווי אחר של איסור לאכול חמץ, ולא של לאכול מצה [שלא התחייבנו בה כל ימי החג. וגם אינו כמצוות קיומיות ככיסוי הדם ששם זהו ציווי גמור לכשירצה.
וכמובן שזהו חידוש של הגר"א ויש צדדים ברורים לחלוק.

 

[נאמן]

אולי חסד זה כך לכא' מי שאינו עושה זה לא ביטול עשה

 

[צריך ביאור]

או רשות ואינו מצוה כלל או כן מצוה - זה לא קשור לכאן

לחץ כדי לכווץ...

היתר ודאי שכן.

 

[נראה לפשוט]

לא הבנתי השאלה, פה הציווי לא היה שתעשה את זה, אלא נאמר שאם תעשה את זה תקבל שכר ותעשה רצון ה'

 

[הצעיר שבחבורה]

לכאורה כתיבת ספר תורה שאתה לא מחויב לכתוב רק מקיים מצוה אם כותב

לחץ כדי לכווץ...

מנין לך שאין חיוב לכתוב

מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות​

 

[הצעיר שבחבורה]

ולדבריך אכן יש חיוב גמור ללבוש תפילין כל היום?

לחץ כדי לכווץ...

יש צד שלא?

אע"פ שמצותן ללבשן כל היום בשעת תפלה יותר מן הכל​

אלא ש

מצטער ומי שאין דעתו מיושבת ונכונה עליו פטור מן התפילין שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהן​

 

[חכמה לחכימין]

ייש"כ לכל המגיבים כענין.

אסביר יותר את שאלתי, זה ברור שישנם מצוות שפעולתן אינה מחויבת ומוכרחת, והדוגמא הכי פשוטה כל המצוות התלויים באיזה דבר אם בית בגד וכיוצא בזה. אבל הציווי מצד עצמו הוא מוכרח שאם יהיה לו בגד או בית יהיה מוכרח לעשות כך וכך. כך גם מצה להבנתי הציווי הוא מוכרח שאם אוכל פת יהיה מצה ולא חמץ.

ובכלל זה נכנס גם הדוגמא שהביאו מתפילין (אם נניח שמקיימים המצוה בהנחה אחת גרידא), הציווי מוכרח ואינו משתמע לשני פנים שיניח תפילין כל יום, אבל מאחר שכבר הניח הנחה אחת, שוב הפעולה הבאה של ההנחה שבזה ימשיך לקיים מצוותו, פעולה זו מצד עצמה אינה מוכרחת ומחוייבת אבל עניינה קיום המצווה המוכרחת ופשוט.

אני התכוונתי בשאלתי למונח 'מצוה קיומית' כפי שנשתרש בדורות אחרונים, והוא שיש מצווה שמי שלא עשה כן לא הפסיד ולא כלום ומצד שני מי שכן עשה קיים מצווה. זה אומר שכל מהות המצווה תלויה ועומדת בקיומה שאם יקיימה הרי יש כאן מצווה ואם לא יקיימנה אין מצווה. והבינו לפי"ז דברי הגר"א כך, מי שלא אוכל מצה כל הפסח לא קיים שום מצווה, אבל מצד שני גם לא ביטלה. מאידך מי שאכל הרוויח מצווה. על זה צווחתי ככרוכיא שציווי לא יכול להיות תלוי בקיום. מסיבה פשוטה שא"א לקיים ציווי בלי להצטוות. אבל אם נגיד כמו שאמרו כאן הלומדים שהמצווה היא מצווה אחת נמשכת שיהיה פיתו מצה ולא חמץ, אכן מעשה האכילה אינה מוכרחת אבל הציווי הוא מוכרח ואין בו שתי פנים. ובאמת שלפי"ז שני אנשים אחד אכל פעם אחת מצה כל הפסח והשני אכל עשרים פעמים, שניהם בעצם נתקיים על ידם המצווה בשלימות.

אלא כאן חידש הגר"א שהיות שהמצווה מתקיימת ע"י זה שאם אוכל לא אוכל רק מצה ולא חמץ לכן כל פעם שאוכל מצה הרי הוא מתעסק במצווה, השאלה היא אכן מה המשמעות לזה, והתשובה היא החיבוב מצווה כמו שלהדיא איתא שם במעשה רב שלכן חיבב הגר"א את אכילת המצה.

(ואולי יש בזה אף קיבול שכר, ואגב אורחא אני לא יודע מה הנושא של שכר, בגלל שזה לא נושא הלכתי ומוגדר הכי נח להיתפס לשכר, ולהגיד אם לא אכל אינו נענש ואם אכל מקבל שכר, ממתי השכר הוא ההגדרה של קיום מצווה).

ואכן יש מקום גדול לחלוק על הגר"א, ולהגיד שהיות שבכל מקרה הוא מקיים את המצווה של שבעת ימים מצות תאכלו אין משמעות לכל אכילה ואכילה.

האמת היא שראיתי בתגובות דוגמאות שיש לעיין בהן כגון אשה שמקיימת מצווה לפי תוס', ושוב אם אין ציווי קיום מנלן. כמו"כ סומא שהוא אינו מצווה ועושה. ויל"ע בשניהם.​

 

[מעמיק]

מעודי תמהתי על זה, והרי אין לך סתירה מיניה וביה יותר מזה, דענין המצוה הוא ציווי אלוקי, ואיך שייך לקיים ציווי בלי שנצטווה עליה. כמו שתאמר חיוב פטורי.

לחץ כדי לכווץ...

לדעתי זה פשוט, מצוה שאם לא יעשה אותה יעבור על ביטול עשה קרי "מצווה חיובית" ומצוה שלא יעבור על ביטול עשה קרי "מצוה קיומית" אבל אין חולק שיש עניין ואף רצוי לקיים את המצווה הקיומית אבל זה עדיין לא אומר שזה "חובה" כהנחת תפילין וכזית מצה בלילה הראשון וכדו'.

 

[אורה]

אם מחויבים לשים תכלת אז למה לא אומרים לא ללבוש ציצית בזמן הזה שאין תכלת
הרי יש חיוב ולא מקיימים אותו אז שימנעו מלהתחייב בו


אלא על כרחך שיש כזה מושג עשה מדאורייתא שהעובר עליו לא ביטל עשה

לחץ כדי לכווץ...

לא מספיק שלא מקיימים את המצוה בשלימות אתה גם רוצה שימנעו לגמרי מהמצוה ?

גם שם עצם המצווה היא הציצית והיא חיובית כי אסור ללכת בד' כנפות בלא ציצית ותכלת זה ענף במצווה ולא מצווה נפרדת

לחץ כדי לכווץ...

חלילה - זה רק לא מעכב

 

[אורה]

אולי חסד זה כך לכא' מי שאינו עושה זה לא ביטול עשה

לחץ כדי לכווץ...

למה ?
יש חיוב לעשות חסד כשאי אפשר להעשות ע"י אחרים

 

[אורה]

מנין לך שאין חיוב לכתוב

מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות​

לחץ כדי לכווץ...

ולמה לא כותבים מחמת אונסא דממון ?
יש נידון לכתוב בשותפות - יש איזה תורת חיים ידוע במס' סנהדרין (איני זוכר במדיוק)

 

[אורה]

היתר ודאי שכן.

לחץ כדי לכווץ...

אבל לא מצוה וממילא גם קיום מצוה אין כאן - פה היה הנידון על דבר שהוא לא מחויב אבל אם עושה מקיים מצוה

 

[אורה]

מה הבעיה להגדיר את המצווה הקיומית כהידור מצווה?

לחץ כדי לכווץ...

על הידור לבד לא מברכים משא"כ נשים מברכים לפי תוס' במצות עשה שהזמן גרמא