- הודעות
- 10
- תודות
- 25
- נקודות
- 2
ידוע ומפורסם לכל דברי הרמב״ם בריש הלכות חמץ ומצה אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא א"כ קנה חמץ בפסח או חימצו כדי שיעשה בו מעשה. אבל אם היה לו חמץ קודם הפסח ובא הפסח ולא ביערו אלא הניחו ברשותו אף על פי שעבר על שני לאוין אינו לוקה מן התורה מפני שלא עשה בו מעשה. ומכין אותו מכת מרדות עכ״ל
ויש להקשות על דבריו דהרי ב״י וב״י הוא לאו שאין בו מעשה היינו דכל מה שצריך לעשות הוא להשאיר ברשותו את החמץ גרידא ואף אם נאמר דעשה מעשה כגון קניין בחמץ או חימוץ כדברי הר״מ מ״מ האיסור מתהווה רק לאחמ״כ כאשר החמץ שוהה ברשותו. ויש מבארים שאע״פ שהאיסור עצמו ללא מעשה הוא מ״מ כיוון שהגיע אליו ע״י מעשה חשיב לאו שיש בו מעשה ולוקה כדברי הר״מ. וזה חידוש מופלא.
והנה אף אם נקבל חידוש מופלא זה עדיין יוקשה דהרי הר״מ להדיא פסק בהלכ׳ חגיגה וז״ל ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מצות עשה אלא עובר על לא תעשה שנאמר לא יראו פני ריקם ואינו לוקה על לאו זה שהרי לא עשה מעשה עכ״ל והרי מוכח בדבריו דבלאו דלא יראו פני ריקם אין לוקים אע״ג דבשביל לעבור על לאו זה צריך לעשות מעשה לעלות אל הר ה׳. וראו קונטרס דברי סופרים לגרא״ו סי׳ ג בנידון זה.
הרי שיש סתירה מפורשת בדברי הר״מ.
אשמח לשמוע מכם יישובים לקושיא זו.
המצפה לתשובתכם ר. גוטליב.
ויש להקשות על דבריו דהרי ב״י וב״י הוא לאו שאין בו מעשה היינו דכל מה שצריך לעשות הוא להשאיר ברשותו את החמץ גרידא ואף אם נאמר דעשה מעשה כגון קניין בחמץ או חימוץ כדברי הר״מ מ״מ האיסור מתהווה רק לאחמ״כ כאשר החמץ שוהה ברשותו. ויש מבארים שאע״פ שהאיסור עצמו ללא מעשה הוא מ״מ כיוון שהגיע אליו ע״י מעשה חשיב לאו שיש בו מעשה ולוקה כדברי הר״מ. וזה חידוש מופלא.
והנה אף אם נקבל חידוש מופלא זה עדיין יוקשה דהרי הר״מ להדיא פסק בהלכ׳ חגיגה וז״ל ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא עולה לא דיו שלא עשה מצות עשה אלא עובר על לא תעשה שנאמר לא יראו פני ריקם ואינו לוקה על לאו זה שהרי לא עשה מעשה עכ״ל והרי מוכח בדבריו דבלאו דלא יראו פני ריקם אין לוקים אע״ג דבשביל לעבור על לאו זה צריך לעשות מעשה לעלות אל הר ה׳. וראו קונטרס דברי סופרים לגרא״ו סי׳ ג בנידון זה.
הרי שיש סתירה מפורשת בדברי הר״מ.
אשמח לשמוע מכם יישובים לקושיא זו.
המצפה לתשובתכם ר. גוטליב.