מה שייך חלישות הדעת בבעל חי שאין לו דעת?
שייך גם "עלבון" כמו שכתבו במושב זקנים (כי תצא) בטעם האיסור: "משום שהשור מעלה גרה והחמור אינו מעלה גרה, וכשחורשים ביחד יחשוב החמור שהשור אוכל ויהיה לו צער ועלבון".
 
שייך גם "עלבון" כמו שכתבו במושב זקנים (כי תצא) בטעם האיסור: "משום שהשור מעלה גרה והחמור אינו מעלה גרה, וכשחורשים ביחד יחשוב החמור שהשור אוכל ויהיה לו צער ועלבון".
מה עניין זה לכאן,
הקושייה היתה מה שייך "דעת" בבע"ח,
אך עלבון ניחא שיש, דמי אמר לך שאין "רגשות" אצל בע"ח..
 
מדברי תוס' מוכח שבהמה אין לה דעה, מחשבה וכיו"ב.

תוספות נזיר י.
פרה זו - כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו משמע ליה דהיתה רבוצה מדקתני אם עומדת אני לשנויא דרמי בר חמא יש לפרש לישנא דמתני' הכי אמר פי' אמר אדם הרואה הפרה הרבוצה (הא מדקתני הריני עומדת מכלל דרבוצה היא) אמר אמרה פרה זו (פי' סבורה פרה זו) כלומר סבורה פרה זו בלבה מה שהיא רבוצה ומסתמא מחשבה בלבה מחמת שרבוצה כ"כ שאינה יכולה לעמוד מאליה ולא שהפרה עצמה מחשבת כן שהרי אין לה דעת לסבור ולחשב אלא כלומר בני אדם העוברים ורואים אותה רבוצה כל כך בכח סבורים בלבם לומר כן ולפי שהרואה הפרה חושב כן בלבו על הפרה לפיכך תולה המחשבה בפרה עצמה כמו והאניה חשבה להשבר (יונה א) ולא שהאניה חשבה כן אלא האדם הרואה האניה חושב עליה להשבר ותולה הפסוק המחשבה באניה ה"נ תולה המחשבה בפרה הריני נזיר אם עומדת הריני מוסב על האדם המקבל עליו הנזירות להכי קאמר הריני נזיר מפיק ה"א הריני נזיר מבשרה אם עומדת ורמי בר חמא מוסיף על לשון המשנה אם עומדת מאליה כי מאליה אינו מלשון המשנה אני צריך לדחוק לפרש שמוסב על האדם המקבל הנזירות וה"ק אם עומדת מאליה אני נזיר מבשרה ואע"ג דכבר אמרה הריני נזירה כפל מלה הוא על האדם המקבל הנזירות וכו'.
 
בר"ה סוף כ"ג: יש חלשה דעתה של לבנה
לפי הר"מ בהל' יסוה"ת יש לחלק בין לבנה לבהמה. (אם כי כיום ידוע שדברי הרמב"ם התבססו על המדע בזמנו ואכמ"ל).

הלכות יסודי התורה פ"ג ה"ט
כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים וכשם שמכירין הקדוש ברוך הוא כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם.
 
לפי הר"מ בהל' יסוה"ת יש לחלק בין לבנה לבהמה. (אם כי כיום ידוע שדברי הרמב"ם התבססו על המדע בזמנו ואכמ"ל).

הלכות יסודי התורה פ"ג ה"ט
כל הכוכבים והגלגלים כולן בעלי נפש ודעה והשכל הם והם חיים ועומדים ומכירין את מי שאמר והיה העולם כל אחד ואחד לפי גדלו ולפי מעלתו משבחים ומפארים ליוצרם כמו המלאכים וכשם שמכירין הקדוש ברוך הוא כך מכירין את עצמן ומכירין את המלאכים שלמעלה מהן ודעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים וגדולה מדעת בני אדם.
בתניא כתוב שיש "נפש הבהמית"
 
מדברי תוס' מוכח שבהמה אין לה דעה, מחשבה וכיו"ב.
 
מה עניין זה לכאן,
הקושייה היתה מה שייך "דעת" בבע"ח,
אך עלבון ניחא שיש, דמי אמר לך שאין "רגשות" אצל בע"ח..
כדי להפעיל את רגש העלבון צריך דעת.
וכבר אמרו: אין שוטה מרגיש, וכן: אין שוטה נפגע.
ובמבחר הפנינים (שער המוסר): "השוטה אינו מרגיש בבזיון".

לגופו של עניין, בפשטות מקורו של הכל בו בדברים שהבאתי בשם "מושב זקנים".
 
עלבון זו חלישות הדעת?
הביטוי 'חלישות הדעת' בא גם במשמעות של צער ועגמת נפש, וזו כוונתו של הכל בו, שהסתמך על הדברים שהובאו במושב זקנים (אחרת לא מובן למה רק לחמור חלישות הדעת).
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון