• דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ
    עשרת ימי תשובה
    פורום אוצר התורה
ר' יהושע בן קרחה כשהיה בן מאה ושלשים נולד לו בן והעלה שן חלב כדאיתא בשוחר טוב מזמור צ"ב על עוד ינובון בשיבה
[יחוסי תנאים ואמוראים, לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא, ערך ר' זכאי הזקן]

ועיין במדרש שוח"ט, ונראה שהיה לו גירסא אחרת במדרש
 
מלכים ב כג גבי פסח יאשיהו
כִּי לֹא נַעֲשָׂה כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה:

דברי הימים ב לה
וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם:

דברי הימים ב פרק ל פסוק כו - כז
וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם:
 
כמו עופות הצומחים על עצים (ענף אילנות) וכותב שמוזכר בב"י
מובא באמת בב"י ובשו"ע, ובמרדכי ועוד הרבה פוסקים. שיש בזה שרץ העוף
וראיתי לפני כחודשיים בגליון של הגר"ב שמואלי שמעיד שראה את זה בצעירותו ליד קבר א' התנאים (אפשר לחפש בגליונות ולמצוא מהתקופה האחורנה, היה בסוף העלון) טוען שכיום נעקר האילן. וכיצד ראו שגדל מהמקור.
והביא לרב כדורי פרי כזה ושמח לראות אמת דברי רבותינו
 
וראיתי לפני כחודשיים בגליון של הגר"ב שמואלי שמעיד שראה את זה בצעירותו ליד קבר א' התנאים (אפשר לחפש בגליונות ולמצוא מהתקופה האחורנה, היה בסוף העלון) טוען שכיום נעקר האילן. וכיצד ראו שגדל מהמקור.
תמוה מאוד מאוד. זה האילן היחיד בגלובוס? לענ"ד א"א להאמינו.
 
אמנם ראה תוס' נזיר י. ד"ה פרה

אולי הכלבו יודה לדבריהם, ומה שכתב חלישות דעת בחמור הכוונה רגש מצוקה של החמור שנגרר בתר השור.
 
לאוויר שלנו יש משקל
מחוץ לאטמוספרה לא
בעצם אנחנו לא בתוך אוויר אלא בתוך חומר מסוים שאנחנו קוראים לו אוויר
גם דגים שנמצאים באקווריום בטוחים שיש מסביבם אוויר
אצלנו האקווריום גדול יותר
מקשה מתרץ?
 
כו ג, פסיקתא רבתי.


הגאון החפץ בעילום שמו:

ידידנו הגאון המובהק רבי תומר זינר נר"ו עמד בבי מדרשא תמ'ה יקרא בהאי מילתא דאלדד ומידד (שכתבו ב'דעת זקנים', ולעיל הבאת כן מ'פענח רזא'), שהרי היה זה בסמוך לחטא המרגלים, וכמבואר ברש"י (ריש פרשת שלח) דיהיב טעמא למה שנסמכה פרשת המרגלים לפרשת מרים משום שהיה להם ליקח ממנה מוסר ולא לקחו, אלמא לא רק שנכתבה בסמוך אליה אלא באמת אירעה בסמוך אליה, ובפסוקים מפורש שפרשת מרים הייתה בחצרות מיד לאחר קברות התאוה, והתנבאות אלדד ומידד הייתה חלק מהמאורע של קברות התאוה. ובמרגלים כתוב שנגזר עליהם יום לשנה דהיינו ארבעים שנה, הרי שהיה זה בשנה הראשונה ליציאתם ממצרים. ומעתה נבוא חשבון, שאם הם נולדו מנישואי עמרם לאחר מתן תורה, יוצא שהם היו תינוקות יונקי שדיים בני כמה חודשים בלבד, וזה דבר תמוה ופלא עצום.

[והנה כעבור שנה מעת יסוד מערכה זו, הופיע וזרח קובץ 'עיון הפרשה' (בהעלותך תשפ"ג גליון רח עמ' קטז) ושם הקשו איך יתכן שהתורה קוראת לאלדד ומידד 'זקנים' (פסוק כה) 'אנשים' (פסוק כו) 'נביאים' (פסוק כט), הרי לפי החשבון הם היו קטנים בני חמשה חודשים. דאף אי נימא שנולדו לשבעה חדשים ונמנה אותם מיד אחר מתן תורה, נמצא שנולדו בחודש טבת. והפרשה שנתנבאו במחנה היה בקברות התאוה, שמשם נסעו לחצרות ושהו שם שבעה ימי הסגר מרים ואח"כ נסעו למדבר פארן (להלן יב טז). ומשם נשלחו המרגלים ארבעים יום קודם ט' באב (תענית כט.) נמצא שהם נתנבאו במחנה בחציו השני של חודש סיון, וא"כ היו לכל היותר בני חמשה חדשים. והוסיפו להקשות שלא יתכן שעמרם היה חי בזמן מתן תורה, עיי"ש החשבון וצ"ע].

ויצא הגאון זי"ת רענן נר"ו וגמר חיפוש וימצא בתולדות יצחק קארו (במדבר יב א) שכתב האי מילתא בזה הלשון, קבלה ביד הנביאים הראשונים, כי אלדד ומידד היו אחי משה מן האב, שידע עמרם ממשה איסור עריות שעתידה תורה לאסור אותם, ופירש מיוכבד דודתו ולקח אשה אחרת והוליד אלו, שנאמר "בוכה למשפחותיו" על עסקי משפחותיו הנאסרים להם. ומבואר לנו שדודו ומאמצו של מרן הב"י זצ"ל נרגש בקושי הנ"ל, ולכן ביאר שכבר זמן רב קודם לפרשה זו פירש עמרם מיוכבד וכו', ושפיר היו אלדד ומידד גדולים ברי מצוות אשר נמנו יחד עם זקני ישראל כמפורש בפסוקים.

[וטפי נראה שלא שינה רבי יצחק קארו הנוסחה כדי ליישב המציאות, אלא שכך באמת קיבל כפי המחוור, ורק אצל בעלי התוספות אישתבש מקורה או בשמועה או בכתיבה. והנה הגרח"ק (הנ"ל באות ד) כשהקשה ע"פ הדעת זקנים דידן כתב שכנראה זה מדרש, ולא ציין היכן, וכנראה לא מצאו להדיא. ובתולדות יצחק חזינן שכך קיבלו מנביאים ראשונים, ודו"ק. ודע עוד שבדעת זקנים כתוב (אחר דבריהם הנזכרים) בזה הלשון, ומצאתי קונטריס מר' עמרם מר' הלל שהיה מארץ ישראל "אני הלל ראיתי קבר אלדד ומידד והיה כתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם", ובתולדות יצחק כתב כן בזה הלשון, ואמרו כדשלח ר' הלל שהיה מארץ ישראל כתב לרב עמרם, שראה קברם שכתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם].

עוד מצא ידידי הנזכר, שבתרגום יונתן כאן (במדבר יא כו) איתא, שאלדד ומידד הם בניו של אלצפן בן פרנך שילדה לו יוכבד בת לוי בזמן שגרשה עמרם בעלה ונִשׂאת לו, עד שלא ילדה את משה. [והבאתי דברי יונתן בן עוזיאל אלה בתולדות נח (עמ' טז) בנידון דעמרם שהחזיר את יוכבד לאחר שגירשה]. ומבואר דאדרבא לא נולדו לעמרם מאשה אחרת אלא נולדו ליוכבד מאיש אחר, ולפי זה אין כאן כלל מקור לענין גירושין מצד איסור עריות (ואדרבא אם עשה כן מצד האיסור שבדיני ישראל, היאך החזירה אחר שנשאת לאיש אחר), אלא ענין הגירושין היה כמבואר בגמרא סוטה (יב.) מטעם גזירת פרעה 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', עיי"ש. [והנה זה מחזק את ההנחה שכתבתי במוסגר הקודם, שהייתה קבלה בישראל שאיכשהו אלדד ומידד קשורים למשה ואהרן ונולדו מחמת הגירושין, רק שלבסוף במשך הדורות התפתחו כמה גירסאות בענין, וצ"ע אם שייך לומר כאן אלו ואלו דברים אלוקים חיים].

ובאמת גבי אלדד ומידד, הקשה בשו"ת דברי יוסף אירגס (סימן נט) דמכיון שהיו אחים איך נבחרו שניהם לסנהדרין, הרי כתב הרמב"ם בהלכות עדות (פט"ז ה"ה) דאין סומכים בסנהדרין שנים הקרובים זה לזה, בין בסנהדרי קטנה ובין בסנהדרי גדולה. וכתב לתרץ דעל פי הנבואה שאני ויכולים למנות אפילו קרובים, תדע דהרי אשה פסולה לדון ועם כל זאת דבורה שפטה את ישראל, וכתבו המפרשים (תוספות נדה נ. כל הכשר) דעל פי הנבואה שאני ויכולה אשה לדון והו"ה לקרובים. [אך צ"ע דהתוס' (שם בסוה"ד) הביאו דילפינן מפרשת אלדד ומידד לפסול נשים לדון, ומבואר שלא היה זה הוראת שעה ע"פ הנבואה אלא הוראה לדורות, ואולי יש ליישב שההיתר היה ע"פ הנבואה וילפינן בק"ו דאפ"ה בעינן שני אנשים ולא אשה, אך קשיא דא"כ נילף דאשה לא מהני אפילו בהוראת שעה, דו"ק ועיין].

וידידי הרה"ג י"ח אשכנזי נר"ו מהדיר שו"ת דברי יוסף, העיר ליישב קושית מהר"י אירגס, ואף אני חשבתי כן מלבי, ומצאתי כן למהר"י בן נאיים בספרו שארית הצאן (סימן שנה, ח"ד עמ' לט) שכתב כן בלשון תמיהה, דאחרי אלף מחילות מכבודו של מהר"י אירגס, אלדד ומידד לא נתמנו בסנהדרין כי אם נבררו, ואף כשהובררו לא על דעת למנות שניהם יחד, אלא הובררו והוכשרו רק להיות מן הסנהדרין באופן שכל אחד ישמש בזמן אחר, עיי"ש עוד מש"כ לפי מה דאיתא בספרי (והיא גמרא בסנהדרין יז.), ועוד הוסיף דהיה למהרי"א להקשות מהמפורש ברמב"ם בהלכות סנהדרין (פי"א ה"ט), עיי"ש מש"כ בכל ענין אלדד ומידד בבקיאות נפלאה כדרכו בקודש. ולעניינו יש לציין כאן למה שמצאתי בספר 'נכנס יין יצא סוד' (ניקרוש, עמ' ח) ליישב קו' הדברי יוסף, שי"ל שאחר מת"ת נחשב שהתגיירו ונולדו מחדש וא"כ אינם אחים ולכן מותרים לשבת יחד בסנהדרין. וכמובן שתירוץ זה תלוי בעיקר נידוננו אם במת"ת חשיבא גירותם כתינוק שנולד (וגם תלי אימתי נולדו, אכן זה פשוט שלא נולדו אחר מת"ת וכאמור למעלה דהכא קיימינן כשנה אחר מת"ת והיאך תינוקות נעשו זקנים) ודו"ק.
ומרים הנביאה בגיל חמש?
 
ברצוני שבאשכול זה יעלה כל אחד דברים מעניינים מהתורה בבחינת הפוך בה והפוך בה דכולה בה
הבאתי מספר דוגמאות להבין את הכיוון ואני ישמח אם יעלו עוד כיוצא בזה
חשוב מאוד לכתוב מקור מדויק



הידעת כי לדעת רבי יוחנן בן נורי המנענע קולו בשיר השירים. אין לו חלק לעולם הבא.

[אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לו]

הידעת כי לפי הירושלמי בתפילה יש רק שמונה עשרה ברכות כולל ברכת המינים

[תלמוד ירושלמי ברכות פרק ד]

הידעת כי משמע מדברי הרש"ש שחלק על בעלי דעת הגלגול

[בבא מציעא דף קז עמוד א]

הידעת שלשון הרמב"ם [לגרסת פרנקל] בדין מורידין ולא מעלין לגבי תינוקות שנשבו הוא "אל ימהר אדם להרגן"

[ממרים פרק ג]

הידעת כי מלבד ת"ת יש עוד הרבה שנחשבים כנגד כולם שמע. ותפלין. וציצית. שבת. ועבודה. ומילה. מעשרות. דין. וצדקה. וריחוק עבודה זרה.

[אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לח]

הידעת כי בזמן שבע עשרה לאלף השישי היה רב אחד שמו רבינו חננאל מפריש, והיה רוצה לבא לירושלים להקריב קרבנות. וכתב דאי משום טומאת מת —דחוּיָה היא בציבור — ואי משום שאר הטומאות אפשר בטבילה.

[רדב"ז מעשה הקרבנות י"ט ט"ו]

הידעת כי מובא בירושלמי שבשמונה עשרה "שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא. רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא. א"ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה."

[ירושלמי ברכות ב' ד']

הידעת כי תלמידי ב"ש עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי ב"ה. וששה מהן עלו והשאר עמדו עליהן בחרבות וברמחים.

[ירושלמי שבת א' ד']

הידעת כי אין ראוי להניח בני אדם על אסור שחשבו בו האסור. והראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר ולא נטריח עליהם.

[שו"ת הרמב"ם שי]

הידעת שמה שכתוב "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" בישראל לא קם אבל באומות העולם קם ואיזה זה זה בלעם בן בעור.

[ספרי דברים וזאת הברכה פיסקא שנז]

הידעת שהריב"ש הביא בשם אחד מן המתפלספים שמספר בגנות המקובלים והיה אומר הע"ג מאמיני השלוש והמקובלים מאמיני העשיריות.

[שו"ת הריב"ש סימן קנז]

הידעת שאמר רבינו נסים ז"ל כי הרבה יותר מדאי תקע עצמו הרמב"ן ז"ל להאמין בענין הקבלה ההיא,

[שו"ת הריב"ש סימן קנז]

הידעת שהגאון מווילנא כתב על הרמב"ם והרמ"א לא ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם.

[ביאור הגר"א יורה דעה סימן רמו]
רעיון מטופש של אשכול מיותר. לנעוץ בראש חוצות מה שהצניעו בספרים. לפחות חלק ניכר מהידיעות הללו.
 
הידעתם כי הדברי חיים מצאנז' כותב על זמנו כי נראה בעליל שהרבנים והחסידים והבע"ב שבדור המה
בעוה"ר רובם מהערב רב ורוצים לשרור על הציבור וכל מעשיהם רק לגרמי' לקבל כבוד וממון, ולכן אין להתחבר וכו'
1774887433593.png
 
נערך לאחרונה על ידי מנחה:
יש לי מחברת שלימה שכתבתי כל מיני ידיעות מענינות מהסוג שביקש @יהודי וזהו אשתדל לעלות כמה שיותר

היעב"ץ בספרו לחם שמים (אבות פ"ו משנה ח') כותב שהארוכים בכלי כח המה. אמנם למעיין בראשונים (הר"ן והרא"ש) על נדרים לח. שפירשו ד' הגמ' ודלמא אריך וקטין "ארוך בקומה וקטן בכח". וסותר לדבריו.
 
בהדר זקנים עה"ת (פ' מקץ) כותב שכל אבר ואבר עשוי ליתן דין וחשבון לפני ממ"ה על פעולתם, מלבד "העין והאוזן" מכיון שהעין בעצמה רואה שלא בטובתה, וכן האוזן שומעת בעל כרחה משא"כ שאר האברים. והוא פלא.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון