- הודעות
- 1,867
- תודות
- 5,357
- נקודות
- 355
לא צריך להרחיב ולספר מדי הרבה, כל אחד מאתנו מן הסתם מנסה מידי פעם לכון יותר ואופסס... שוב הראש מרחף למכירה הקרובה ולאיפה נהיה בליל הסדר ואיך משיגים מצות בחצי מחיר וכו וכו והנה כל' חז''ל מחזיקנא טיבותא לראשי כי מטינא למודים כרע מגרמיה, וכאן הבן (וגם האב) שואל(ים) האם אין סיכוי לשנות את המצב? האם ימשך כך לעולם ועד?
העצות שנתנו במשך הדורות מגוונות ומענינות וכולם טובות אבל עדיין המצב בשטח אממממ.... לא משהו משהו.... יש לאן להתקדם, אם נאמר בעדינות.
הרעיון שאציע כאן הוא יומרני וחריג בכל קנה מידה אבל לענ''ד הכרחי מי שלא אוהב חידושים ושונא שינויים הרי המאמר לא מכוון אליו.
כתוב בספר משלי אל תוספ על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת ואמרו חכמינו כל המוסיף גורע ובירושלמי כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר.
ובלשונו של רבינו החזו''א כוחות האדם מוגבלים המה והמציאות מראה שאלה שנוהגים בתוספת מנהגים לא מחויבים סופם שמזלזלים במחויב.
הבה ונבחן מקרוב את סדר תפילותינו ונראה האם כולו מחויב מתחילתו לסופו על פי דברי חז''ל או לא אם נראה שאנו מאריכים יותר מדאי אפשר להבין את הלאות שלנו וחוסר הכונה, אמנם לא נשלה את עצמנו שבקיצור התפילה תפתר הבעיה באורח פלא אבל יקל עלינו להתמודד ולכון בכל מילה בשונה מהרגלנו עד היום כסוס שוטף במלחמה.
מי מבין חברי ביהמ''ד יכול להעיד על עצמו שרוב תפילות שמו''ע שלו הינם בכונה בכל מילה ממש ובהרגשת הלב של עומד לפני מלך ?
אנכי הקטן מעיד כן בעצמי ב''ה, אבל ח''ו לא מגאוה מספר אני הדבר אלא מתאור מציאות ע''פ דברי לעיל וכה סדר הנהגתי:
אינני אומר רוב הפסוד''ז ולא כל סדר התפילה שאחרי שמו''ע שכל זה איננו חיוב אלא הנהגה ראויה לחסידים ואנשי מעשה.
אני לא אומר לחקות אותי, בסוף אולי לא יתפללו ולא יכוונו... אבל הרעיון הוא נקודה למחשבה וכבר למדונו רבותינו טוב מעט בכונה מהרבות שלא בכונה
ומרן החזו''א השיב לשאלת האדמו''ר משומרי אמונים מה יעשה כשאין לו כוח נפשי להתפלל בדבקות כדרכו וענהו מרן אני כשאין לי כוח אינני מתפלל, והמשב''ק הרב שטיינברג סיפר שפעם אמר לו החזו''א שאינו מברך אפי' כי אין לו כוח לכון וברכה בלי כונה איננה ברכה בשבילו
ומקורו של מרן טהור כמוש''כ החו''ש ממתני' דחתן פטור מק''ש כי טריד ולא יכול לכון, וכתבו הראשונים שאנו שאין זה מפריע לנו כי אין אנו מכונים כ''כ אנו חיבים, ויש להקשות למה החתן דחז''ל לא יתחייב בכונה מועטת כשלנו שיוצאים בה יד''ח לכאורה, והבאור עמוק ופשוט שמי שרגיל בכונה עמוקה אין לו אפשרות ובזיון הוא בשבילו לכון בקלילות.
סוף דבר הכול נשמע חשוב לדעת מה חיוב ומה רשות כדי להשקיע בכונה בכל מילה במחויב וברשות פחות או לא לומר בכלל כי לומר בלא כונה הוא כמעט ללא תועלת ובדבר שאינו מחויב קרי' ביה למה לי רוב זבחיכם כל' הרא''ש לגבי תפילת נדבה.
עוד יצוין שיש שמפריע להם לכון בציבור בלחישה ובכה''ג יכולים להתפלל ביחידות ובקול כמבואר בגמ' ובמ''ב, ובדברי מרן החזו''א שההתרגשות בכלל הכונה לענין ההתר להתפלל בקול דהיי' שאף אם יכול לכון בשקט אבל בקול מתרגש יותר יתפלל בקול.
העצות שנתנו במשך הדורות מגוונות ומענינות וכולם טובות אבל עדיין המצב בשטח אממממ.... לא משהו משהו.... יש לאן להתקדם, אם נאמר בעדינות.
הרעיון שאציע כאן הוא יומרני וחריג בכל קנה מידה אבל לענ''ד הכרחי מי שלא אוהב חידושים ושונא שינויים הרי המאמר לא מכוון אליו.
כתוב בספר משלי אל תוספ על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת ואמרו חכמינו כל המוסיף גורע ובירושלמי כשם שאסור להתיר את האסור כך אסור לאסור את המותר.
ובלשונו של רבינו החזו''א כוחות האדם מוגבלים המה והמציאות מראה שאלה שנוהגים בתוספת מנהגים לא מחויבים סופם שמזלזלים במחויב.
הבה ונבחן מקרוב את סדר תפילותינו ונראה האם כולו מחויב מתחילתו לסופו על פי דברי חז''ל או לא אם נראה שאנו מאריכים יותר מדאי אפשר להבין את הלאות שלנו וחוסר הכונה, אמנם לא נשלה את עצמנו שבקיצור התפילה תפתר הבעיה באורח פלא אבל יקל עלינו להתמודד ולכון בכל מילה בשונה מהרגלנו עד היום כסוס שוטף במלחמה.
מי מבין חברי ביהמ''ד יכול להעיד על עצמו שרוב תפילות שמו''ע שלו הינם בכונה בכל מילה ממש ובהרגשת הלב של עומד לפני מלך ?
אנכי הקטן מעיד כן בעצמי ב''ה, אבל ח''ו לא מגאוה מספר אני הדבר אלא מתאור מציאות ע''פ דברי לעיל וכה סדר הנהגתי:
אינני אומר רוב הפסוד''ז ולא כל סדר התפילה שאחרי שמו''ע שכל זה איננו חיוב אלא הנהגה ראויה לחסידים ואנשי מעשה.
אני לא אומר לחקות אותי, בסוף אולי לא יתפללו ולא יכוונו... אבל הרעיון הוא נקודה למחשבה וכבר למדונו רבותינו טוב מעט בכונה מהרבות שלא בכונה
ומרן החזו''א השיב לשאלת האדמו''ר משומרי אמונים מה יעשה כשאין לו כוח נפשי להתפלל בדבקות כדרכו וענהו מרן אני כשאין לי כוח אינני מתפלל, והמשב''ק הרב שטיינברג סיפר שפעם אמר לו החזו''א שאינו מברך אפי' כי אין לו כוח לכון וברכה בלי כונה איננה ברכה בשבילו
ומקורו של מרן טהור כמוש''כ החו''ש ממתני' דחתן פטור מק''ש כי טריד ולא יכול לכון, וכתבו הראשונים שאנו שאין זה מפריע לנו כי אין אנו מכונים כ''כ אנו חיבים, ויש להקשות למה החתן דחז''ל לא יתחייב בכונה מועטת כשלנו שיוצאים בה יד''ח לכאורה, והבאור עמוק ופשוט שמי שרגיל בכונה עמוקה אין לו אפשרות ובזיון הוא בשבילו לכון בקלילות.
סוף דבר הכול נשמע חשוב לדעת מה חיוב ומה רשות כדי להשקיע בכונה בכל מילה במחויב וברשות פחות או לא לומר בכלל כי לומר בלא כונה הוא כמעט ללא תועלת ובדבר שאינו מחויב קרי' ביה למה לי רוב זבחיכם כל' הרא''ש לגבי תפילת נדבה.
עוד יצוין שיש שמפריע להם לכון בציבור בלחישה ובכה''ג יכולים להתפלל ביחידות ובקול כמבואר בגמ' ובמ''ב, ובדברי מרן החזו''א שההתרגשות בכלל הכונה לענין ההתר להתפלל בקול דהיי' שאף אם יכול לכון בשקט אבל בקול מתרגש יותר יתפלל בקול.
