אני חושב שהויכוח בין החסידים לליטאים על זמן תפילה נעוץ הרבה בתפיסה מה היא 'כוונה בתפילה'.
הליטאים אחזו שכוונה פירושו ריכוז בתוכן שאומרים בפה [שזה גם לדעתי המשמעות הפשוטה של המושג לכוון, דהיינו להעמיד את הדבר על מכונו, והיינו לכוון את הלב ואת הריכוז כנגד המילים שאומרים (כמו שמצאנו במקומות רבים 'מכוון כנגד שער המזרח' ועוד)], וזה הבסיס של תפילה, וכל כוונה אחרת היא תוספת על גוף צורת התפילה, וזה הידור של חסידים הראשונים ולא עיקר התפילה.
אבל אצל החסידים ההגדרה הבסיסית של המושג כוונה הוא שונה מהיסוד, ולכן הם משתמשים עם הלכות אמיתיות שנאמרו ביחס לכוונה בתפילה [הלכות שיש לדון בהם כמובן, ולא הלכות ברורות], ביחס למה שהם רואים כוונה.
דעתי כמובן נוטה לפרשנות הליטאית למושג 'כוונה בתפילה' וכבר האריך בזה הנפה"ח ש"ב, אבל זה לדעתי שורש הנידון וצריך בשביל זה להעמיק בספרי החסידות.
לענ"ד עדיף לערב שניהם יחד (וזה מה שרוב החסידים עושים).
על אף רמיסת דברי הפוסקים לכתחילה?
כבר הובאר לעיל באריכות.
וכבר הובאו דברי ה'באר היטב' לעיל, שעד זמן מנחה גדולה מותר לכתחילה.
ודו"ק היטב.
 
כבר הובאר לעיל באריכות.
וכבר הובאו דברי ה'באר היטב' לעיל, שעד זמן מנחה גדולה מותר לכתחילה.
ודו"ק היטב.
לשון הבאר היטב סימן פ"ט ס"ק ד':
"והב"ח חולק ע"ז ומתיר להתפלל אחר חצות עד שיגיע זמן מנחה גדולה ע"ש וכן פסק הט"ז למעשה רק שמזמן מנחה גדולה שהוא ו' שעות ומחצה יתפלל מנחה תחלה ואחר כך ישלים של שחרית ע"ש וכ"כ השכנה"ג ופר"ח ומ"א כתב דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות א"כ יתפלל מנחה שתים. (ובס' אליהו רבה הכריע כדעת הב"ח וט"ז. מיהו אם עבר במזיד נ"ל לפסוק כש"ע)" ע"כ.

אם לזאת היתה כונתך אין מכאן שום ראיה משום שדבריו קאי אמש"כ הרמ"א בהגהתו בזה"ל "ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (בית יוסף בשם הרשב"א פרק תפלת השחר)" ע"כ.

דהיינו שבא להביא דעת הב"ח והט"ז שחלקו על דעת הרמ"א וסברו אם נתאחר עד חצות יכול להתפלל עד זמן מנחה גדולה ולא להתיר לכתחילה תפילה לאחר זמנה.
 
מתוך ציטוט מספר ליקוטי אמרים בעלזא: "שמעתי כמה פעמים שאמר שמתבייש מאד מה שמוכרח להתפלל כ"כ מאוחר, ואף שבבעלז הקפידו על תפלה בזמנה הוא אינו יכול להתפלל בזמנה אף שידוע שהקפיד מאד שלא לשנות ממנהגי אבותיו הק' וד"ז היה אצלו פלא ואמר שקבלה בידיו שאם הרבי ר' מיכל היה מתפלל תפלה בזמנה היה מקרב הגאולה, ונראה שעל עצמו התכוין וכו'".
עוד: "עם ביאתו לא"י היה מדבר שיחת חולין לפני התפלה ואחז התפלין בידו ודיבר מחמורים למה הם צועקים ומה שהם אוכלים איך שהם עוברים מדבריות וכן סיפר מגמלים איך שהם עוברים מדבריות ומה שהם אוכלים שם לבשתי עוז ושאלתיו הלא הרבי ממהר לזמן תפלה ואמר לי בזה איני יכול למהר ופעם א' שסיפר כן קודם תפלה שאלתיו וצעק עלי זה לא עסק שלך אתה צריך רק לשמוע מה שאני מספר.
זה נשמע לך נורמלי הסיפור הזה?
אני לא מאמין.
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון