- הודעות
- 365
- תודות
- 1,454
- נקודות
- 155
לענ"ד עדיף לערב שניהם יחד (וזה מה שרוב החסידים עושים).אני חושב שהויכוח בין החסידים לליטאים על זמן תפילה נעוץ הרבה בתפיסה מה היא 'כוונה בתפילה'.
הליטאים אחזו שכוונה פירושו ריכוז בתוכן שאומרים בפה [שזה גם לדעתי המשמעות הפשוטה של המושג לכוון, דהיינו להעמיד את הדבר על מכונו, והיינו לכוון את הלב ואת הריכוז כנגד המילים שאומרים (כמו שמצאנו במקומות רבים 'מכוון כנגד שער המזרח' ועוד)], וזה הבסיס של תפילה, וכל כוונה אחרת היא תוספת על גוף צורת התפילה, וזה הידור של חסידים הראשונים ולא עיקר התפילה.
אבל אצל החסידים ההגדרה הבסיסית של המושג כוונה הוא שונה מהיסוד, ולכן הם משתמשים עם הלכות אמיתיות שנאמרו ביחס לכוונה בתפילה [הלכות שיש לדון בהם כמובן, ולא הלכות ברורות], ביחס למה שהם רואים כוונה.
דעתי כמובן נוטה לפרשנות הליטאית למושג 'כוונה בתפילה' וכבר האריך בזה הנפה"ח ש"ב, אבל זה לדעתי שורש הנידון וצריך בשביל זה להעמיק בספרי החסידות.
כבר הובאר לעיל באריכות.
וכבר הובאו דברי ה'באר היטב' לעיל, שעד זמן מנחה גדולה מותר לכתחילה.
ודו"ק היטב.
