כתוב בתורה שזמן ק"ש של ערבית הוא 'בשכבך' - והיינו זמן שכיבה
וזמן ק"ש של היום הוא "בקומך' - דהיינו זמן קימה
למה רק בק"ש של יום יש סוף זמן ק"ש מן התורה, ולא בק"ש של ערבית, אלא מצוותו כל הלילה?
תוספות רא"ש ריש ברכות "עד סוף האשמורה הראשונה. בהכי פליגי, ר' אליעזר סבר בשכבך כל זמן שעוסקין בשכיבה, דומיא ד[ו]בקומך [ד]לא משמע כוליה יומא [אלא] כל זמן שעוסקין בקימה. ורבן גמליאל סבר, האי כמשמעותיה והאי כמשמעותיה. דבשכבך משמע שפיר כל זמן שאדם שוכב, אבל ו]בקומך לא משמע אלא בשעה שהוא קם."